האופטימיות שלו בולטת לכל אורך הריאיון. נכון הוא לבד ורק הגיע לכאן לפני 3 חודשים, נכון המשפחה שלו כולה בקולומביה, נכון הוא מחכה לבת הזוג שלו שלומדת באוניברסיטת בוגוטה, אבל כלום לא מזיז אותו מהמטרה שלו לשחק פה בליגת העל, באשדוד ולהצליח – " לפעמים בשביל להגשים את החלומות אתה צריך להקריב קורבנות".
תכירו את דיוויד קופרמן, 25, מגינה השמאלי היהודי קולומביאני של קבוצת מועדון ספורט אשדוד, שלא רק שסיכם לעונה אחת עם שתיים נוספות כאופציה, אלא "עשה עלייה", קיבל אזרחות והוא עתה ,האזרח קופרמן", שגר ליד הים באשדוד, רחוק כל כך מעיר הולדתו, בוגוטה בירת קולומביה. בראיון לראש השנה, שיעשה פעם ראשונה רחוק ממשפחתו ובת הזוג שלו, הוא מספר כיצד הגיע לאשדוד, איך הוא מתאקלם, מספר על העיר ,על המאמן רן בן שמעון, על הגעגועים ליקיריו, ומה לא. ראיון מכל הלב. אבל אופטימי.
קופרמן שיחק בליגה הקולומביאנית מאז שהחל את קריירת הבוגרים שלו.הוא שיחק בליגה השנייה בקבוצת פורטלזה ועבר לליגה הראשונה לקבוצת אליאנזה פטרולרה. אז הגיעה ההצעה מאשדוד.
איך הגעת באמת דווקא למ.ס אשדוד?
"יש לי סוכן בקולומביה וסוכן כאן בארץ. הסוכן בישראל יצר איתי קשר ודיבר עם הסוכן שלי בקולומביה. הציעו לי לבוא לישראל למ.ס אשדוד. רציתי בגלל שאני חושב שהייתי צריך אופציה אחרת בחיי, ובגלל היותי יהודי זו הייתה אופציה טובה. המשפחה נתנה את ברכתה לזה, ובאתי. יש משקל גדול אצלי למשפחה שלי".
ידעת משהו על מ.ס אשדוד?
"לא ידעתי על הקבוצה כלום".
ועכשיו אחרי 3 חודשים?
"זה מועדון טוב מאוד עם אנשים מדהימים. שהגעתי לכן כולם עזרו לי להשתלב והקלו עליי. אני חושב שיש לנו מטרה לאן אנחנו רוצים להגיע".
לאן?
"המטרה להיות בין שש הראשונות, אבל לא רק להיות שם, אלא לשחק כדורגל טוב"
ואתם יכולים לעשות פלייאוף עליון?
"אנחנו בהחלט יכולים לעשות את זה. אני מאמין בזה"
ונבחרת ישראל, עכשיו שאתה אזרח?
"אם אגיע לנבחרת זה יהיה מדהים. עבורי כיהודי לייצג את נבחרת ישראל זה חלום. זה משהו שאני עוד לא מתאר אותו".
ואיך המאמן רן בן שמעון?
"הוא מדהים. מדהים איך הוא קיבל אותי ולימד אותי הרבה דברים שלא ידעתי. זה מדהים כמה הוא נותן ביטחון לשחקנים שלו. אני מאמין שאתו אפשר לעשות הרבה דברים. הוא מאמן מדהים".
אחרי שנגמר פרק הכדורגל בראיון, עניין אותנו לא פחות איך "האזרח קופרמן" מסתדר פה בארץ ובאשדוד, כשהוא כאמור לבדו אחרי 3 חודשים בלבד, והשאיר משפחה והאהבה רחוק מכאן מקולומביה. לא רק שזה מעניין לא פחות מהצד המקצועי, אלא זה תמיד משפיע עליו.
אתה כרגע חי לבד?
"יש לי בת זוג בקולומביה, נטליה שמה והיא בת 21. גם היא יהודייה. היא לומדת באוניברסיטת בוגוטה. אני מקווה שהיא תבוא לבקר. אנחנו מחכים שיסתדר לה עם הלימודים. אנחנו מדברים בטלפון. אני מחכה לה". הוא מחכה לראות ומתגעגע לא פחות גם למשפחתו, אמו, אביו ואחיו הגדול. גם איתם הקשר הוא בעיקר בטלפון. "הם חסרים לי מאוד. מאוד".
יעלו גם הם?
"אני לא חושב".
תאר את סדר היום שלך.
"בבוקר אני קם, מארגן את הבית והולך לאימון בוקר. אני חוזר, מבשל לעצמי ואז אני נח. לפעמים אני הולך לחדר הכושר. אח"כ עד ערב אני לבד או שאני מדבר או נפגש עם חברים לקבוצה בעיקר לוקאס סלינס וג'ורדן סבן (שגם הוא עשה עלייה – מ.ס).
עכשיו ראש השנה. איפה תהיה בערב ראש השנה?
"אני הולך לבן הדוד של אבא שלי. הוא גר בנס ציונה".
אני מבין שאתה אתה מתגעגע למשפחה מאוד. פעם ראשונה שלך מחוץ לקולומביה.
"ברור. זה טבעי. אבל לפעמים בשביל להגשים את החלומות, אתה צריך להקריב קורבנות. בשבילי זו הקרבה גדולה להיות רחוק מהמשפחה שלי".
אם כבר אזרח, אתה יודע עברית?
"אני לא יודע הרבה. אני אמנם הלכתי לבית ספר יהודי בקולומביה, אבל העברית שלי אינה טובה. אני יכול להבין כמה דברים. יודע את הבסיס, אבל אני לא יכול לנהל שיחה או להבין מה אומרים לי. עם הזמן אני מתחיל להבין מעט יותר, ואני מחכה למצוא אולפן. אבל אלמד עברית זה בטוח".
נו קדימה. מבחן קטן. מה אתה יודע בעברית?
"אני יודע כמה מילים. אני יכול להגיד "מה יש", יודע את המספרים. עכשיו אני לומד מילים שאנחנו משתמשים בכדורגל. אני ידע כמה דברים, אבל לא מספיק".
אתה מתכוון להישאר כאן, באשדוד או בישראל?
"אני לא יודע. אני רוצה להישאר. אבל עבורי להישאר זה אומר שאני צריך לשחק. זה תלוי בכך. אני מאוד מרוצה באשדוד. זו חוויה מדהימה מה שאני עובר. אם אשאר לשחק באשדוד זה יהיה מצוין, אבל בחיים לא יודעים מה יהיה".
ואיך העיר עצמה?
העיר נחמדה מאוד. אני אוהב את חוף הים. המקום שהגעתי ממנו, בוגוטה, זה באמצע המדינה ואין ים. עבורי לחיות במקום סמוך לים זה מדהים".
אם תישאר בישראל, אשדוד היא אופציה לגור בה?
"לא יודע אם אשאר. לא חשבתי על זה. אבל אם אשאר, בהחלט זאת אופציה".
מה לאחל לשנה הבאה?
"בעיקר בריאות, זה הדבר הכי חשוב יותר מכל. אהבה מהאנשים מסביבי ,מהקרובים והרחוקים. שיהיו רגעים טובים ,ותאחל לי שאראה ואוכיח לא רק לליגה, אלא גם לעצמי, שאני יכול להיות שחקן טוב ולעשות דברים טובים.. אני גם רוצה להגיד תודה לכולם שהפכו את השינוי הזה בחיי לקל יותר. זה היה לא פשוט כי אתה מגיע ממדינה אחרת, ששונה גם מנטאלית. האנשים סביבי נותנים ל הרגשה שאני במשפחה גם עכשיו".
