סיפורה של מיכל הוא סיפור חיים מר וכואב המשקף את המציאות הקשה בה אנו חיים, מציאות של מדינה השוחה בבירוקרטיה חסרת רחמים ובראשה עומדים אנשי מקצוע ומנהלי מוסדות שלעיתים חסרי מצפון ורגשות.
מיכל נולדה להורים במשפחה ממוצעת, ועד לגיל 15 הייתה ילדה רגילה לכל דבר. במהלך גיל ההתבגרות עברה מיכל משבר נפשי. היא הייתה מסתגרת בבית ומבלה ימים ושעות רבות במיטה תחת השמיכות. המצב הידרדר ומיכל אושפזה בבית חולים פסיכיאטרי לתקופת מה.
כשהייתה בת 18 עברה עם ההורים לדירה חדשה בעיר אחרת. כך חשבו, תוכל מיכל לפתוח דף חדש בחיים. לאחר שנים של התבודדות וניתוק מהחברה ומהסביבה, החלה מיכל לצאת מהבית, שם פגשה בחור נרקומן ואלים שהכיר למיכל התמימה את מעגל הסמים הקשים וכל מה שמתלווה לעולם זה, הזנות והפשע.
לאחר חמש שנים, בהם הסתובבה ברחובות צמודה לאותו בחור, ולאחר ניסיונות רבים של ההורים לגמול אותה, וכשהגיעה לתת תזונה (33 ק"ג), החליטו ההורים לקחת אותה מהרחוב ולנתח אותה, ניתוח שמטרתו גמילה פיזית מרעל הסם וניקוי הגוף באופן חד פעמי. הניתוח היקר לא עזר למיכל, עוד באותו השבוע חיכה לה החבר המכור בפינה ודאג להחזיר אותה לסמים.
לאחר תקופת מה, נכנס החבר המכור של מיכל לבית הסוהר (למיכל נסגרו התיקים במשטרה מפאת אי שפיות), אבל מיכל לא הרפתה מהסמים. היא הכירה סוחר סמים שסיפק לה כדורים שגרמו לה הזיות, מה שהביא אותה שוב לאשפוז בבית חולים פסיכיאטרי, אולם בית החולים ביקש לשחרר את מיכל בטענה שהם לא מטפלים בבעיית התמכרות לסמים. כך נפלה מיכל בין הכיסאות והטיפול חזר לידי המשפחה. במקביל, טופלה מיכל בתחנה לבריאות הנפש בעיר מגוריה, שם קיבלה כדורים לטיפול בבעיה הנפשית שלה.
יום אחד ביקשה מיכל לשים קץ לחייה ושתתה בקבוק אצטון. אימה של מיכל פנתה בתחנונים לבית החולים הפסיכיאטרי שיקבלו את מיכל לאשפוז, אך שוב נתקלה בדלת סגורה. מיכל היא נרקומנית חולת נפש, זה היה כל חטאה. כבר למחרת אירע ניסיון ההתאבדות השני. "חזרתי בלילה הביתה", מספרת אורית, אחותה של מיכל. "פגשתי את מיכל בחדרה ונכנסתי לחדרי לישון. לפתע שמעתי אותה צועקת שהיא מתאבדת. הערתי את הורי, נכנסנו לחדרה ומצאנו את מיכל תלויה על מעקה החלון, כשהיא אוחזת בברזלים ופלג גופה התחתון כלפי מטה. הורי עלו על אדן החלון ואחזו בזרועותיה בכל כוחם, אך כובד משקלה היה רב יותר ואני שבינתיים רצתי לבקש עזרה מהשכן, שמעתי לפתע את צעקות הורי והבנתי שמאוחר מדי."
מיכל נשמטה מידיהם ונפלה מגובה של שלוש קומות. היא אושפזה במחלקה לטיפול נמרץ עם פגיעות קשות ועברה שיקום שארך מעל שנה. עם שחרורה מבית החולים אושפזה שוב בבית החולים הפסיכיאטרי "אברבנל" לתקופה קצרה, מחשש לפגיעה נוספת בעצמה.
חזרתה של מיכל הביתה דרשה מעקב וליווי צמוד, אבל הפרידה מהסם בתקופה הזו נתנה עידוד וכוח להמשיך. מיכל החלה לעבוד במפעל שעוזר למוגבלים ומספק להם תעסוקה, אך היא לא החזיקה מעמד וחזרה למצב של חוסר תפקוד. היא הייתה מסתגרת בחדרה, במרבית שעות היממה, ומאזינה למוסיקה ללא הפסקה. המצב הזה של חוסר מעש הביא את מיכל שוב לחזור להשתמש בסמים.
מיכל עזבה את הבית וסיפרה כי היא עוברת לגור עם ידידה שהכירה. המשפחה האמינה בתום כי הכל בסדר בחייה, עד שיום אחד הופיעה וטענה כי הסתכסכה עם החברה והיא חוזרת הביתה. עוד באותו היום התקשר בחור וסיפר לאביה של מיכל שהיא בהריון, אז הבינה המשפחה כי כל אותה תקופה גרה מיכל עם אותו הבחור שהיה גם נרקומן.
המשפחה, שכבר לא האמינה כי מצבה של מיכל יכול להיות גרוע יותר, ניסתה לשכנע את מיכל לוותר על ההיריון הלא רצוי, במיוחד בשל הבעיות הקשות בהן היא נמצאת, אך לשווא. היא עמדה על שלה. היא כן הבינה כי אם היא רוצה להצליח בהיריון ולשמור אותו, עליה להיפרד מהסמים. מיכל נכנסה למרכז גמילה מרצונה וטופלה טיפול מיוחד לנרקומנית בהריון. לאחר יומיים בלבד, התקשרה אחות מהצוות הרפואי של המקום והודיע כי ברשותה של מיכל נתפסו סמים ועל כן היא מסולקת מהמקום ועל ההורים להגיע ולקחת אותה.
המסגרת היחידה בארץ לבעיה של מיכל לא יכולה לקלוט אותה ומצד שני גם ההשארות בבית הפכה לבלתי אפשרית, במיוחד שההורים כבר מבוגרים מדי לטפל בה. בני המשפחה עומדים כיום חסרי אונים מול הרשויות. המלחמה בשבילם אבודה, המציאות קשה ובלתי נסבלת ופתרון אין. כנראה שהמערכת בארץ לא מסוגלת ומאורגנת לתת מענה לאנשים כמו מיכל וחבל.
שלכם!
אייל מדני
הזקוקים לסיוע או המעוניינים להשתתף במאבק בסמים ובאלימות יפנו לטלפון: 050-5566400 או למייל: eyalmadani@walla.com
