כך עולה מתביעה שהגיש לבית משפט השלום בת"א באמצעות עו"ד דותן לינדנברג נגד העירייה, חברת אריאל וימאזור בקרת תנועה וחניה ונגד חברת כוח האדם יוניברס.
מהתביעה עולה כי לפני כשנתיים בשעת צהריים במהלך עבודתו, הוא נשלח לבצע ביחד עם עובד נוסף עבודות חיווט רמזורים בגשר ההלכה בת"א. במהלך ביצוע עבודתו, דרך על מכסה ביוב ורגלו נפלה לבור הביוב.
טכנאי הרמזורים שסבל מצליעה וכאבים עזים ברגלו השמאלית, פנה לקבלת טיפול במרפאת טרם לרפואה דחופה, שם אובחן כי הוא סובל מחבלה סיבובית בקרסול ומרגישות בעצמות המסרק. כחודש לאחר התאונה לאחר שהמשיך לסבול מכאבים, אורתופד שבדק אותו קבע כי הוא סובל משבר בכף רגלו השמאלית.
בא כוחו עו"ד דותן לינדנברג המתמחה בתביעות בגין נזקי גוף, טוען בתביעה כי עד היום הטכנאי הצעיר סובל מכאבים, נפיחות, ממגבלות תנועה בקרסול שמאל ועדיין מתהלך בצליעה. לאור מצבו הוא מתקשה לבצע פעולות הכרוכות בהפעלת רגל שמאל, כמו עמידה והליכה ממושכת, עליה וירידה במדרגות, שימוש בסולם והרמת משאות כבדים.
אורתופד ומנתח מומחה מטעם התביעה קבע בחוות דעתו כי לצעיר נותרה נכות לצמיתות בשיעור של 15 אחוזים בגין מגבלה בתנועות הקרסול וכף רגלו השמאלית. הביטוח הלאומי הכיר בתאונה כתאונת עבודה ושילם לו פיצוי עבור דמי פגיעה.
לפני התאונה הצעיר היה אדם פעיל וחיוני, איש עבודה חרוץ ומסור וכתוצאה מהתאונה אינו יכול לשוב לעסוק במקצועו או בכל עבודה הכרוכה במאמצים פיזיים ובהפעלת רגלו השמאלית. התאונה גרמה לו לשנות את אורח חייו: הוא נמנע מביצוע פעילות חברתית ומעיסוק בתחביביו כבעבר, נוטל משככי כאבים ובנוסף נפגע בטחונו העצמי ופחתו הנאות חייו באופן מהותי.
לטענת בא כוחו, מעבידיו צריכים לפצות אותו על נזקיו בשל רשלנותם כשבין היתר לא דאגו לו לסביבת עבודה בטוחה, לא הזהירו אותו מפני הסכנה של בור הביוב ולא סיפקו לו נעלי עבודה ואילו העירייה התרשלה בכך שלא דאגה לטפל במפגע של מיכסה הביוב ולא זיהתה את גורמי הסיכון.
הצעיר תובע פיצויים עבור הפסדי שכר, זכויות סוציאליות ופנסיוניות, עזרת צד ג', כאב וסבל והוצאות רפואיות.
