שלום וילי. שלום ולא להתראות. די היה נגמר הספיק לנו. עוד קמפיין הלך לחינם ובוזבז. עוד קמפיין שבו ההרגשה היא שלא רק שהנבחרת הפסידה, היא גם הפסידה את הקהל שזה יותר גרוע. ראינו את המספרים מול איי פארו והיה לנו קשה. גם המספרים של התוצאה הצמודה – 2:3 (מול קבוצה מהחלשות בעולם) וגם בגלל כמות הקהל שהצביע ברגליו ולא בא. לא יודע מה גרוע יותר.
אבל זה היה די, נגמר. הלאה. איך אומרים על הדשא? "יאללה חדש חדש"….אז קדימה חדש. והגיע הזמן שהחדש שיבוא במקומו יהיה מישהו שלא רק שנדע שהוא מביא איתו בשורה חדשה, אלא גם יחזיר משהו ישן, הקהל. ויש איש כזה – איל ברקוביץ'.
גילוי נאות. אני וברקוביץ' מכירים מעט יותר מאהלן אהלן, אבל לא הרבה יותר מזה. כך שהדברים שנכתבים אין בהן ולא שמץ של עניין. מה שנקרא נטול אינטרסים (שזה במחוזותינו די נדיר. תודו. תודה). אל דאגה, גם אם יקרה מה שאכתוב, הוא לא ימנה אותי לדובר ההתאחדות. אז אפשר להירגע לכל מי שיצקצק מיד בסיום הטור הזה ויכול להיות שיהיה תור ארוך של מצקצקים…
איל ברקוביץ' צריך לקבל את נבחרת ישראל. תנו לו לא רק כי הוא אמר שהוא רוצה (ויש לו מה להפסיד מבחינה כספית אם ייקח אותה, כי הוא עוסק בלא מעט דברים שיצטרך לוותר עליהם), אלא כי אנחנו רוצים אותו. אנחנו רוצים מישהו שכולם יתחברו אליו וכמו שזה נראה כרגע רוב אוהדי הכדורגל בישראל, ולא רק הם, רוצים אותו. יש כמעט קונצנזוס בעניין. בכל מקום אפשרי שמו של ברקוביץ' עולה. הוא ישמש כמנג'ר ויביא לידו מאמן ישראלי בכיר דוגמת רן בן שמעון או ברק בכר או אלון חזן שמאמן את הנבחרת הצעירה. תעשו משאל עכשיו ליד אלה שלידכם תראו שתקבלו תשובה שמתחילה באות בית ונגמרת בצדיק סופית. סופית.
ההרגשה בקרב הציבור היא שברקוביץ' יביא לנבחרת את מי שמגיע לו, את מי שנמצא בכושר הנכון. בלי קומבינות ובלי הזמנות מראש. נראה לציבור שמי שיקבל את חולצת הנבחרת יהיה ראוי לה (וכן יש פה רמיזה), אבל הכי חשוב הנבחרת תהיה קבוצה שתשחק עבורה ולא עבור שיא זה או אחר של אחד משחקניה, ובעיקר תשחק כקבוצה. סליחה, כנבחרת.
ברור לכל כי אם ברקוביץ' יהיה בנבחרת, גם הקהל, יהיה. גם הקהל רוצה את הנבחרת שלו מצליחה, רוצה לצעוק "אל אל ישראל" ולא "אלוהים מה קורה לישראל". הקהל מאמין בברקוביץ' ויגיע אחריו לנבחרת. אם ראשי ההתאחדות לכדורגל באמת רוצים את אמון הציבור, שזה בימנו דבר שאין להקל בו ראש, אז שיביאו את מי שהציבור מאמין בו. ככה אני מאמין.
והדבר האחרון הכי חשוב. ברקוביץ' יחזיר בעיקר את הכדורגל. את האהבה למשחק בלי שיטות של 5 בלמים, עשרה בהגנה ו-200 בקישור האחורי. בלי שיטה של כדורגל פחדני לא רק מול נורבגיה אלא גם מול מולדבה "האמתנית"… הוא אולי יפסיד את המשחקים אבל נרוויח בהם את ההנאה והגאווה. נהפוך לנבחרת כדורגל ולא נבחרת של טקטיקה. בסוף האמת זה מה שמנצח….ומי לא אוהב לנצח?…
