פעם נסעתי איתו לאצטדיון "סמי עופר" בחיפה. זה היה למשחק של מ.ס אשדוד נגד הפועל חיפה. כשהגענו לכניסה לשער המוזמנים, כמובן בלי הזמנה, הוא החליף כמה מילים עם השומר בשער והאחרון הכניס אותנו ועוד הוסיף חיוך. ככה זה עם טל אקוקה הצלם הרשמי של מ.ס אשדוד, הכל בחיוך. אגב גם התמונות שלו בעצמן נראות כאלה…נו "מלאות חיים" בדיוק כמותו. 15 שנה שהוא רודף אחרי מ.ס אשדוד לכל מגרש כמעט, או לא כמעט, לכל מגרש, והגיע הזמן שיעבור לצד השני, זה שהוא נושא הכתבה.
שלום טל, קודם כל הכבוד הוא שלנו רק שתדע.
"תודה"
כמה זמן אתה מצלם את משחקי מ.ס אשדוד?
"לא הרבה האמת…רק משנת 2006"
יש בכלל מגרש שלא צלמת בו בארץ?
"האמת לא. בארץ אין מגרש כזה שלא הייתי וצילמתי בו".
לכל צלם יש את המשחק הזה שהוא תמיד יזכור. גם לטל אקוקה יש כזה, ודווקא לא כזה רחוק. אצלו זה היה קשור לפרישה של אחד משחקניה הגדולים של ישראל. הוא משתף: "אירוע הצילום שנחרט בזיכרוני הוא המשחק האחרון של יוסי בניון בטדי. כבוד גדול לצלם שחקן גדול". אגב זה היה מול מ.ס אשדוד, איך לא.
צלמי הכדורגל עומדים מאחורי השער ולשם השחקנים בועטים כדורים במהירות של כמה עשרות אם לא יותר מזה של קמ"ש. השאלה הבאה התבקשה
בנינו, חטפת פעם כדור בפנים?
"כדור עוד לא, אבל היו כמה שחקנים מתאבדים שעוד רגע היו דורסים אותי".
רצית ולו פעם אחת להיות מהצד השני של העדשה?
"האמת, היה לי חלום להיות שוער גדול כמו רפי כהן, שהיום הוא מאמן השוערים של מ.ס אשדוד, אבל פספסתי את הרכבת"
נניח ויש לך את האפשרות לצלם איזה משחק שתבחר בכל מקום עולם, איזה משחק היית בוחר?
.
"הייתי רוצה לצלם משחק רשמי של נבחרת ישראל או את הסופר קלאסיקו. אבל בפועל לצלם דרבי נגד האדומים נראה הכי רלוונטי".
ורגע לפני שנפרדים. שאלה ככה מהלב. אם לא היית צלם מה היית עושה?
"אם לא הייתי צלם, אני חושב שהייתי כתב ששואל אנשים שאלות בזמן חופשה שלהם בחו"ל".
הבנתי. תודה
ורק חוב קטן שלנו לכם. מ.ס אשדוד ניצחה את הפועל חיפה באותו המשחק 0:1. גם בסיום השומר חייך אלינו. הוא החזיר חיוך…לאקוקה.
