עלי אבובקר לא נראה בן 19. הוא גבוה, חסון, שופע ביטחון עצמי, בוגר ויודע בדיוק מה הוא רוצה מעצמו. רק לפני שנתיים זכה עם נבחרת הנערים של ניגריה באליפות העולם עד גיל 17, והנה עכשיו הוא באשדוד, אחד משלושה זרים שיצטרכו לדחוף את הקבוצה בחזרה לליגת העל. לאשדוד הוא הגיע באמצע העונה שעברה, מקבוצה קטנה במחוז קאדונה שבניגריה. כן, אותו אזור ממנו הגיע במקור אפא אמברוז. "לא יצא לי לשחק עם אפא", מספר עלי, "אבל פעם או פעמיים שיחקנו משחקי ידידות אחד נגד השני. הוא בהחלט המודל לחיקוי שלי, גם מבחינת התפקיד במגרש שהוא זהה וגם מבחינת הקריירה שאני מקווה מאד לשכפל".
באשדוד או מחוץ לאשדוד?
"בכל מקום שאני אשחק אני אתן את הכי טוב שלי בגלל שזה המקצוע שלי וזו הקריירה שלי, ככה שאני חייב להיות הכי טוב שאפשר, בכל מקום".
עזבת את הבית בגיל 18, איך הסתדרת?
"זה היה אתגר חדש עבורי. כשהגעתי היו פה שני שחקנים ניגרים, ג'ואן אושאניווה וירו בלו אז הרגשתי איתם כמו משפחה, הם גם לקחו אותי לכל מקום, הראו לי דברים ולימדו אותי. גם העובדה שגרתי עם ירו, עזרה מאוד, הוא התייחס אליי כאח צעיר, לא נתן לי להרגיש בפער הגילאים, כל הזמן תמך בי ועודד אותי, כך שלא הרגשתי הרבה את החיסרון של הבית כי הם היו כמו משפחה עבורי".
עכשיו אתה מרגיש מספיק חזק להיות בכוחות עצמך?
"כן, אני מרגיש חזק כי למדתי המון בעונה שעברה. בעיקר בנושאי כדורגל, איך להתנהג עם שחקנים אחרים בחדר ההלבשה ומחוץ לחדר ההלבשה, וגם איך לחיות פה את שגרת החיים ולדעת לטפל בדברים בכוחות עצמי, בלי להיות תלוי באף אחד".
אתה אוהב את אשדוד?
"אני אוהב את המקום בגלל שכל הצוות, המנהלי והמקצועי מתנהגים אליי כאל בן משפחה, דואגים לכל הצרכים שלי, דואגים שאני תמיד אהיה במצב רוח טוב ולא אצטרך לדאוג. זה גורם לי להרגיש טוב, להרגיש בבית ואני מודה להם על כך".
ומה לגבי העיר עצמה, אוהב?
"אני אוהב את העיר, אבל אני אדם שלא נוהג להסתובב ולבלות. אחרי אימון אני אוהב לחזור הביתה ולנוח, הפעמים היחידות שאני יוצא זה רק אם אני צריך משהו, ככה שזה לא ממש משנה באיזו עיר אני, אני חושב רק על המשחק כי אני חושב רק על זה שאני צריך כל הזמן להשתפר ולהיות במיטבי, כדי שאוכל להתקדם בקריירה שלי".
מה המטרות שלך?
"העונה הזו המטרה שלי היא להילחם על המקום שלי בהרכב, ולהיות גורם מרכזי בעלייה של המועדון הזה חזרה למקום אליו הוא ראוי בליגת העל, אני ארצה להבקיע שערים ולתרום ככל יכולתי לקבוצה".
איפה אתה רואה את עצמך בעוד 3-4 שנים?
"עם עבודה קשה וכל העזרה וההנחיה שאני מקבל כאן מהצוות המקצועי, יחד עם הניסיון שאצבור, אני רואה את עצמי משחק באחד המועדונים הגדולים באירופה. החלום שלי הוא לשחק בליגת האלופות ואני מאמין שאני אגשים אותו בשנים הקרובות, ואני מאמין שעם עבודה קשה אני אצליח".
מה לגבי שאיפות במדים הלאומיים?
"זו המדינה שלי וזה כבוד גדול בשבילי לייצג את המדינה שלי ולשחק עבורה. זה חלום לכל שחקן צעיר לשחק עבור המדינה שלו ואני מוכן בכל פעם שיקראו לי, להתייצב וללבוש את המדים הלאומיים. אני עדיין חלק מהסגל הרחב של הנבחרת הצעירה של ניגריה ואני מקווה שיקראו לי כשיהיו משחקים רשמיים".
אנחנו עדיין בשלב מאד מוקדם של העונה, אבל איך אתה רואה את הכיוון של הקבוצה?
"אני רואה את הקבוצה כקבוצה חדשה, עם רוח חדשה, רוח לחימה וזה נותן לי הרבה מאד השראה כי אני בטוח שניתן עונה טובה מאד, עם האנרגיות החיוביות של השחקנים, הצוות המקצועי בראשות המאמן החדש, זה מדהים ואני מאמין שאנחנו נחזור לליגת העל. זה כל מה שיש לנגד עיניי".
הרגשת מעט מהאווירה שהייתה בסוף העונה שעברה. יש לך מה להגיד לאוהדים?
"אני רוצה להגיד לקהל באשדוד שאנחנו השחקנים והצוות המקצועי, נעשה הכל בשבילכם. בכל פעם שאני עולה לדשא והקהל מעודד אותי אני מרגיש את הצורך להחזיר לו אהבה. אני רוצה להגיד להם צריכים לבוא ולתת לנו תמיכה, כדי שניתן להם בחזרה ונציג כדורגל טוב ומהנה. אני מבקש מהם להגיע ולדחוף אותנו כי עם המוטיבציה שלהם זה יהיה קל יותר, וכל מה שאני רוצה זה לשמח אותם ולהחזיר להם אהבה, ואני בטוח שאנחנו נשמח אותם העונה ונחגוג ביחד עלייה לליגת העל".
