"מאז שגיליתי את המיניות שלי, אהבתי למתוח גבולות", אומרת הסטודנטית האשדודית הצעירה (25) שיושבת מולי. אני מחליטה לקרוא לה בשם הבדוי "קייט" כמו הדוכסית קייט מידלטון, כי כשהיא תחלוף על פניכם ברחוב תחשבו שהיא עוד בחורה ענוגה עם שיער מתנפנף ברוח, אבל היא לא. כשהערב יורד וכשמתחשק לה, היא לובשת שחור והופכת למלכת סאדו. "גדלתי בבית עם חינוך נוקשה", היא מספרת. "הוריי הקפידו שכל הילדים ילמדו, יסיימו תיכון עם בגרות איכותית ועם ציונים גבוהים. גם בצבא היה לי שירות משמעותי כסמלת מבצעים בחיל האוויר. מהפעם הראשונה שגיליתי את המיניות שלי, כשהתחלתי להיפגש עם בנים ולהגיע למצבים אינטימיים, גיליתי שיש לי כוח עליהם.
יש לי משהו שהם רוצים, והם מוכנים לעבוד בשבילו. גיליתי את הפוטנציאל הגלום במיניות, וסקרן אותי פסיכולוגית כמה אפשר לשחק עם זה ולמתוח את זה. זה לא היה רומנטי. אף פעם לא הייתי מאוהבת במישהו. זה היה פיזי, סיפוק יצרים מההתחלה. כשהייתי בזוגיות רציתי לבדוק עד כמה אפשר להתחצף, עד כמה אפשר להקניט, לפלרטט עם מישהו אחר, לבגוד. בן הזוג היה סופג וסופג עד שאני הייתי משתעממת".
"האונס לקח ממני את הכוח ולמדתי להחזיר אותו אלי"
בזמן שירותה הצבאי עברה קייט שתי חוויות מטלטלות ששינו את חייה. אביה התאבד, ומספר חודשים לאחר מכן, לאחר שהמשפחה עברה לגור באשדוד, היא נאנסה. "יצאתי לבלות עם כמה חברות, והצטרפו אלינו ידידים של אחת מהם", היא משחזרת. "בשלב מסוים לא הרגשתי טוב, ורציתי לחזור הביתה. מישהו התנדב לקחת אותי. תוך כדי נסיעה הוא ניסה להתחיל איתי, לשלוח ידיים, אבל אני רמזתי לו שאינני מעוניינת. כשהוא לא הבין את הרמזים, אמרתי לו שאני לא רוצה מגע פיזי איתו. הוא עצר בחורשה בדרך, ואיים עלי. פחדתי, והבנתי שאין לי ברירה. עצמתי עיניים והתפללתי לאלוהים שזה ייגמר".
קיבלת עזרה לאחר האונס? התלוננת?
"פחדתי, הייתי צעירה יותר. גיליתי את מה שעבר אלי לאחת החברות, ופניתי לגוף שנותן תמיכה לנשים שעברו אונס, ובאמצעות הרבה שיחות, הצלחתי להמשיך בחיי. הוא לקח ממני את הכוח, והכוח שלי נורא חשוב לי. מאותו הרגע עניין אותי יותר לבדוק את סיבולת הנפש מול סיבולת הגוף".
לפני כשנתיים התחברה קייט לקבוצה בפייסבוק, והכירה דרכה אנשים שרבים מהם יוצאים למועדון הדאנג'ן בתל אביב. זה המועדון היחיד בארץ שמספק הצצה לעולם ה-BDSM. משמעות ראשי התיבות היא: כבילה, משמעת, שליטה וכניעה, סאדיזם ומאזוכיזם. המשתתפים בפעילויות ה-BDSM מגיעים מכל המגדרים והנטיות המיניות. "האנשים שהכרתי יצאו לשם כמקום בילוי, ולא כי הם חובבי פעילות כזו", היא אומרת. "העולם הזה סקרן אותי, ידעתי שיש לי רקע ורציתי לראות עוד. יש למקום קוד לבוש נוקשה. צריך ללבוש בגדים בשחור או ללבוש בגד פטישיסטי מלטקס או עור או ויניל. בשעות המאוחרות של הלילה יש שם מופעים על הבמה. ב'סשן' הראשון, בהליך הראשון, היה גבר שהצליף בבחורה, זה פחות דיבר אלי. אחרי זה עלתה בחורה ששלטה בגבר. ברגע הזה התעוררתי לחיים. זה משך אותי. לאחר מכן הסתבר לי שהיא גם אשדודית. היא הייתה ההשראה שלי".
מתי הפכת למלכת סאדו?
"כבר בפעם הראשונה ניגשו אלי אנשים, ושאלו אם אני שולטת או נשלטת. הדאנג'ן הוא מקום מיני, אבל יש בו חוקים ברורים שמאוד מקפידים עליהם. אסור לגעת בך ללא רשות, הכול נעשה בהסכמה, ומדברים לפני. יש אנשים שקלטו את השם שלי, וביררו. זו קהילה מאוד משפחתית ומאוד סגורה. יש גרעין שזה הצוות, ואנשים קבועים שמבלים שם. כשרואים פרצופים חדשים זה יוצר תהייה, סקרנות. הגעתי לשם שוב למחרת, ופנה אלי מישהו שסיפר לי שהוא 15 שנה בתחום. הוא שאל איך התרשמתי, מה מושך אותי, סיפר לי על הניסיון שלו והציע לי לנסות. ניהלתי איתו קשר מספר חודשים, והוא לימד אותי, למשל שחשוב להקפיד על חוקי האנטומיה כשמסבים כאב. צריך לדעת לאילו אזורים אסור להתקרב כי אתה עלול לגרום נזק, ואילו אזורים גורמים הנאה. איפה מותר להצליף ואיפה אסור, איפה מותר למתוח גבול, מה עובד יותר על סיבולת פסיכולוגית ומה על פיזית. במקביל התחלתי לשאול עוד אנשים, ולחקור באינטרנט על נושא השליטה. בעולם הזה יותר נפוצה שליטה גברית. אנחנו חיים בחברה שהגבר הוא החזק והשולט, ומלכות שולטות יש פחות".
מה מושך אותך במשחקי שליטה?
"זה עולם נורא אינטנסיבי, שנחלק לשניים. הרובד הפיזי והרובד המנטאלי, שאני מוצאת אותו יותר מעניין כי זה עובד על מתיחת גבולות. בהתחלה העדפתי שליטה פיזית. בשליטה מנטאלית צריך להיות קשובה, לפעמים להיות כמו פסיכולוגית, והרגשתי שאין לי כלים לזה, לא הייתי שם. בכל מקרה, לפני כל חיבור או מפגש ישנה שיחה מקדימה. דברים נעשים בהסכמה, מבררים את הגבולות של שני הצדדים, מתאמים ציפיות. אני מקיימת שיחה במקום פומבי לפני הפגישה בדירה, כדי לגלות מי האדם. האמון חשוב לכל צד. חשוב להם שאני לא אנצל את זה לרעה, ולי חשוב שלא תישקף סכנה לחיי. השליטה המנטאלית נעשית בכל רגע נתון ביום וללא הגבלה. אני יכולה לשלוט על השעה שהאדם קם ועל פעולות שהוא עושה בכל יום.
כל דבר מותנה ברשותי ובהסכמה שלי. כל פעולה שאני פוקדת לעשות נעשית מחשיבה. שיקול של גם לחנך, וגם להוציא מהאדם תוצאות יותר טובות. אם אני רואה שהוא אימפולסיבי ולא יכול להתאפק ונורא נזקק, העונשים שיקבל יהיו מושתתים על כך, כמו למשל לא לפנות אלי במשך עשר שעות. מה שקורה שהוא מתחיל לשלוח הודעות 'קשה לי, אני סובל במיוחד בשבילך'. כשאני רואה את זה, זה מעורר אותי, זה מדליק. עד היום אני עדיין ממשיכה ללמוד. כל פעם חווים ומגלים דברים חדשים, ונורא חשוב לציין שהכול בהסכמה מלאה של שני הצדדים כי יש דברים שאנשים מחפשים ואני לא עושה, ולהיפך. חשוב לי, שמי שעולה איתי לסשן לא יהיה תחת השפעת סמים או אלכוהול או כל דבר שמקהה חושים, תחושה וסף כאב".
"לא עושה את זה תמורת כסף"
"קייט" מסבירה שיש נשים שהפכו את התחביב למקצוע. קוראים להן "מלכה בתשלום". יש לאותה מלכה סטודיו ומתקשרים אליה. היא מממשת פנטזיה של שליטה נשית לגבר או לאישה. זה יכול להיגמר באופן מיני או לא. כל אחד לפי מה שהיא מוצאת לנכון.
את גובה כסף על מפגשים?
"לא. אני לא רוצה להגדיר את עצמי כמלכה בתשלום, כי זה מכניס אותי לנישה של יותר משהו עסקי, ואני לא רוצה להיות כפופה לזה. אני עושה את זה כשבא לי, כשאני רוצה להסב לעצמי הנאה. זה יכול להיות במפגש פרטי או בדאנג'ן. יש נשלטים שרוצים לעבור אצלי סשן, ואם אני רושמת שאני מגיעה לדאנג'ן, הם מגיעים וזה סוג של שיווק למקום, אני סוג של יחצ"נית, ואני נכנסת בחינם למועדון. יש עוד שתי מלכות, וכל השאר נשלטות".
הסרט "50 גוונים של אפור" הביא לגל של התעניינות במשחקי שליטה, אבל "קייט" טוענת שהוא מפספס את מה שעומד מאחורי העולם הזה. "כשיצא הסרט זה גרר הד, והוביל לגל הגעה מטורף למועדון. הסרט נגע בצד הקינקי שיש באדם, זה לא מייצג BDSM ושליטה. אנשים הבינו שבגלל שהדמות הגברית חיה חיי פאר, אז האישה מצאה מקום להיות כפופה לו. אף אחד לא קונה מכוניות פאר או דירות בתמורה למערכת יחסים כזו. זו הנאה לשני הצדדים, זה עובד על דינאמיקה, כימיה והתמסרות בין אנשים. יש הרבה בחורות צעירות שמחפשות מישהו שיגן עליהן, ובסרט זה הוצג במעין צורה רומנטית וחומרנית, כשלמעשה זה מקום של שחרור כל הרסנים, שחרור מכבלים, מאחריות, מכאבי ראש וזו חוויה. בנוסף, לדעתי מי שנמצא בעולם הזה צריך לפחות פעם אחת לנסות את הצד השני, כי השולט לא יודע מה זה חוסר אונים עד שהוא לא ניסה את זה בעצמו. אני כבר חוויתי את חוסר האונים כשנאנסתי".
איך את מסבירה את ההנאה ממשחק שליטה?
"כל אחד חייב איזון בחיים, בזוגיות, בעבודה. יש פעמים שאני כפופה בעבודה, אז במיטה אני מוצאת את הצד שכפופים לי. דווקא אנשים במעמד ניהולי גבוה, אנשי צבא, מנכ"לים, שצריכים לקבל החלטות הרות גורל, שיש על כתפיהם אחריות, הם אלה שנמצאים בתפקיד הנשלטים במערכות היחסים האלה. אני סדיסטית נטו במיטה. בחיי היום יום זה הפוך. אני אוהבת בעלי חיים, אוהבת לעזור, פעילה למען זכויות האישה. ואל תתבלבלו עם סדיזם של אדם פסיכופט שאין לו שום אמפטיה לסביבה. אני סדיסטית בצורה מינית. אני יודעת שישר ינסו לנכס את זה לאונס שעברתי. בהחלט יכול להיות שהאונס היווה טריגר, זרז, אבל זה המשיכה התחילה קודם".
אימא יודעת מה את עושה בלילות?
"המשפחה לא יודעת מה אני עושה. אני נזהרת, אבל החברים הקרובים יודעים".
את רואה עצמך מקיימת זוגיות ומקימה משפחה?
"כן, אבל הזוגיות צריכה להיות עם משהו ברמה שלי או מישהו מתחתי. לא יותר ממני. זה מושך כאשר מישהו סומך עלייך ונכנע לך, אבל הוא יכול להיות גם שווה כי בזוגיות הולכים לקראת האמצע, בכל זאת מנסים שהזוגיות תצליח. אני בהחלט רואה את עצמי אימא, ואני חושבת שאהיה אימא ממש טובה. אמנם BDSM מוצג כסטייה, אבל זה משמש אותי בחיי היום יום, לדעת מתי להיות כתף תומכת ומתי להציב גבולות, ולהילחם על דברים ועקרונות שחשובים לי".
תגידי, את יכולה לצוות על מישהו שיבוא לנקות לי את הבית?
"בטח! הם מתים על זה. אני כל הזמן רוצה להגיד לאימא שלי שחבל על הכסף שהיא משלמת לעוזרת הבית, שיש מישהו שינקה את הפאנלים בחינם, אבל אני לא יכולה…".
