זה נמאס לו. כמה אפשר לספוג. אז הוא עשה לזה סוף. האמת שאפו. אני מצדיע לו. לו זה לכבוד השופט, שופט הכדורגל , לירן ליאני. כמה אפשר לתת לבריונים, להגיד מה שהם רוצים. ולחשוב שזה אפשרי? אז זהו נגמר זו הייתה שריקת הסיום שלהם בחסות השופט ליאני.
לירן ליאני, שופט הכדורגל, ששפט במשחק הדרבי החיפאי שנגמר באירועי אלימות קשים, החליט לא לשתוק יותר. צודק. הוא פרסם פוסט בו חשף את הקללות והאיומים שקיבל לאחרונה לטלפון שלו ושחרר בסוף גם הצהרה מתובלת באיום – מרגע זה מי שיעשה זאת שוב יזכה לתלונה במשטר והתביעה. זהו. אם רק את השפה הזו מבינים מי שהשפה שלהם היא אלימות ובריונות. אז שיכירו עוד שפה, זו שבסופה משלמים על מה שעשיתם. קוראים לה תלונה או בשם "חיבה" נוסף – תביעה. לפני שנמשיך עם ליאני, שבעיניי הוא גיבור תרבות לא פחות, גיבור תרבות עבור רבים, עבור אלה שמקבלים קללות ואיומים בנייד ולא רק, בגלל שהם מחזיקים בדעה הפוכה או קיבלו החלטה לא פופולארית, שלא "מתאימה" לבריונים האלה, בואו נדבר רגע על אותם אנשים אלימים.
באתם. אז אם באתם, בואו באמת נדבר על אותם אנשים אלימים מילולית (ומשם הרי הדרך המילולית מהר מאוד הופכת לאלימה ופיזית, ואולי כבר נמצאת שם). נמאס כבר מהאנשים האלה שאנחנו פוגשים כל יום, בכל מקום אפשרי. אנשים שמרשים לעצמם להגיד מה שבא להם, לאיים על מי שבא להם, לפגוע במה שהם רוצים. למה? כי הם כוחניים, כי אחרים לא מתעמתים איתם. הגיע הזמן שמישהו יבעט אותם החוצה מהחברה שלנו, או כמו במקרה הזה ישרוק אותם החוצה מהכדורגל. הגיע בהחלט העת שמישהו יסמן להם את שריקת הסיום שלהם, משהו בסגנון "שירת הברבור" שלהם, שזה בעצם הקטע האחרון שלהם. במקרה הזה אם נדייק…שירת הבירבור. ליאני עשה פה אולי תקדים, ומבורך. עבורנו.
נכון, שופט הכדורגל לירן ליאני עשה פה משהו עבור עצמו, אבל גם ובעיקר עבור אחרים, בכדורגל ולא רק. הוא הבהיר שאין יותר להגיד משהו וללכת הביתה כאילו לא אמרת. המילה כל עוד היא בפה שלכם היא שייכת אליכם, ברגע שהוצאתם אותה החוצה, היא של כולם. לכן חשוב מאוד מה אומרים, למי ובאיזו דרך. יש כוח למילה לטוב…ולא מעט לרע….ליאני בעצם פרסום הדברים העביר מסר כמו פס מול שער ריק (נו טוב זה בכל זאת טור של ספורט), שמפה יש רק ברירה אחת, שער במקרה של המשחק, או הרחקה וענישה של אותם בריונים במקרה שלו. שלנו.
חבל לי שליאני לא עשה עוד צעד אחד וחשף את שמותיהם ופרצופיהם של אותם אנשים שהרשו לעמם לאיים עליו באיומים שכללו פגיעה בו ובקרובי משפחתו. זה העונש שהם ראויים לו, שכולם יראו את הפרצופים שלהם, שיתביישו לצאת, שבני משפחותיהם יתביישו בהם. למה שרק ליאני ושכמותו יחששו שמשפחתם תפגע? אותם בריונים (יש לי מילה אחרת קשה יותר, אבל אז אהיה כמותם) צריכים גם הם לשמור על משפחתם מפני חשיפה, בדיוק כמו אלה שכתבו להם או עליהם. אין להם חסינות. שיבינו שאלימות יודעים איך היא מתחילה, אבל לא יודעים איך מסתיימת. שיבינו שזה חרב פפיות, שיש לה שני צדדים. אני בטוח כשהם ידעו שגם הם יפגעו, פתאום הניסוחים שלהם יהיו הרבה יותר רגועים.
וכן, אנחנו כולנו צריכים להיות לירן ליאני. הוא עשה את זה עבורנו. הרי ברור לנו שליאני היום, אנחנו מחר. על אותו המגרש יכולים לקבל איומים, השחקנים, העיתונאים, הבעלים, הקהל, מי לא. כל מי ששתה קצת "מיץ אומץ", כמו שנהוג להגיד במחוזותינו, מרשה לעצמו להרגיש בריון של מילים, ולא רק. אגב כל מי שיגן על האנשים האלה או "יכיל" אותם או חס ושלום יקרא להם "קומץ" (למה קומץ זה לא מספיק? מה רציתם גדוד?) שלא יתפלא אח"כ שהם מניחים רימון ליד בית של שחקן או בעלים של קבוצה. אנשים כאלה שמאיימים על חייהם של אנשי ציבור, ספורטאים ואחרים צריכים להיות רחוקים מאתנו. שיישארו "באופסייד" עם עצמם (נו טוב זה טור כדורגל פעם שנייה)… ועוד דבר אחד….לירן ליאני הוא שופט בינלאומי…אני מאושר שאיש כזה מייצג אותנו במגרשי הכדורגל בעולם, יש מה ללמוד ממנו….גם לבריונים האלה….
