כבר בגיל 14 הבין אור אינברום כי המקום שלו הוא בליגה של הגדולים, ולשם כך הוא צריך לעזוב את קריית גת בה גדל. הקרבה היחסית לאשדוד, יחד עם קיומה של האקדמיה ומדיניות קידום השחקנים הצעירים, הנחיתו אותו במ.ס. אשדוד. קרוב ל-4 שנים נסע אינברום בתחבורה ציבורית מקרית גת לאשדוד. מדי יום לאחר הלימודים היה עולה על אוטובוס, מגיע לאימון, וחוזר הביתה בשעת ערב מאוחרת. קל, זה ממש לא היה.

"במהלך התקופה היו משברים ורגעים קשים ומה שהחזיק אותי הייתה המחשבה לשחק בקבוצת הבוגרים של מ.ס. אשדוד", משחזר אינברום את הימים ההם. "המועדון תמך ועזר בכל עניין הנסיעות, אבל הקושי של לעזוב מדי יום את החברים והמשפחה ולנסוע את כל הדרך גרמו לי למחשבות לעזוב את אשדוד ולפעמים אפילו לעזוב את הכדורגל. לשיא הגעתי כשישבתי שבועיים בבית ומבחינתי סיימתי עם הכדורגל. זה היה לפני כשנתיים שעוד לא הייתי אפילו בנוער".

מה שכנע אותך לחזור?
"אחד הדברים שהניעו אותי היה לעזור בפרנסת המשפחה. אחרי שבועיים שהייתי בבית הגיע אלי הביתה עידן בן אבו שהביא אותי לאשדוד ומלווה אותי מאז. הוא ישב איתי ועם אמא עד השעות הקטנות של הלילה ומאותה פגישה החלטתי בראש שאני הולך להיות כדורגלן מקצוען. אמא, כל מה שהיא רוצה זה שיהיה לי טוב ואצליח במקצוע שבחרתי בו והתמיכה שלה עזרה מאד להחלטה שלי".

מה גרם לקפיצת המדרגה העונה, מעוד שחקן נוער לשחקן הרכב בקבוצת ליגת העל?
"קודם כל השינוי המשמעותי שעשיתי בראש, לעבור לגור באקדמיה כל ימות השבוע, להתרכז רק בכדורגל, לעשות אימוני כושר מדי יום ולא להתעסק בשטויות. אני משקיע באימונים וזה בא לידי ביטוי גם במשחקים".

את העונה פתח אינברום על הספסל ושיחק מספר דקות פה ושם. למרות שכבש שער בשלהי משחק הניצחון על הפועל חיפה במחזור השני, חזר לספסל וברוב המשחקים עלה כמחליף. במשחק מול מכבי חיפה כבר עלה בהרכב הפותח של קלינגר, משם לא זז. משבוע לשבוע הראה יותר ויותר מהכישרון שיש לו ברגליים, ובשבת האחרונה היה גיבור הניצחון בסכנין עם צמד שערים.

אז מה אור, הסבלנות משתלמת?
"מצד אחד זה טוב שניר לא זרק אותי ישר למים העמוקים, והשתלבתי בצורה הדרגתית. מצד שני, אני באופן אישי רציתי לשחק ולשחק כמה שיותר, אבל במבט לאחור יכול להיות שזה יצא לטובה".

ועכשיו רף הציפיות עולה.
"קודם כל הציפיות שלי מעצמי הן גבוהות ואני שמח שאני לאט לאט מחזיר גם לצוות המקצועי שהאמין בי ותמך בי".

אתה מדבר על קלינגר?
"קודם כל ניר, כי הוא המאמן. הוא נותן לי הרבה ביטחון, הוא תומך בי ומעודד אותי כל הזמן וגם גיא צרפתי, שהוא יותר כמו חבר, נותן כל הזמן עצות, מדבר איתי וגם הוא תומך המון".

הגולים יתנו לך ביטחון?
"מכל משחק אני מקבל יותר ויותר ביטחון. כשחקן צעיר שזו השנה הראשונה שלו בליגת העל אני לומד כל יום וכל שבוע, מתאים את עצמי לסגנון המשחק של הקבוצה, ורואים את זה גם על המשחק שלי שהוא יותר משוחרר ובטוח. אין ספק שהשערים מוסיפים עוד הרבה וגורמים לי להאמין בעצמי יותר ולדעת שזה אפשרי ובר השגה".

איך שומרים את הרגליים על הקרקע?
"היום יום ראשון, זה היום האחרון שאני נותן לעצמי להתעסק במשחק שעבר. ברור שאני שמח, אבל צריך לשים את זה בצד ולהמשיך להתרכז ולעבוד קשה באימונים כדי להוכיח קודם כל לעצמי שזה לא היה מקרה חד פעמי".

אז טוב לך במ.ס. אשדוד.
"בהחלט. התמזל מזלי פעמיים. פעם אחת שאני במועדון שנותן את הבמה לשחקני הבית והעומד בראשו, ג'קי בן זקן מקדם מדיניות של שילוב שחקנים צעירים והוא גם באופן אישי עוזר, תומך ודואג לכל הצרכים שלנו ופעם שנייה שניר קלינגר וגיא צרפתי כל כך מאמינים בי ותומכים בי".

עכשיו כל מה שנותר לך זה להחזיר להם.
"אני אעשה הכל על מנת לשמח אותם ולהראות להם שכל מה שהם נתנו לי והשקיעו בי, יוכיח את עצמו ויחד נקצור את הפירות".