אביחי דלאל
מגפת הקורונה הביאה אתה הרבה צרות ללא מעט אנשים בכלל ולמצב המשק בפרט, קרוב ל -15 אחוזי אבטלה במשק. ענף המוניות, ענף שהיה ונשאר חיוני נפגע קשות ממשבר הקורונה. כזכור, לפני כשנה וחצי החלה מחאה של נהגי מוניות לאחר שחוקק חוק לטובת הנהגים ששינה את מחירי המונה ובהמשך תקופת הקורונה הביאה לסגר של מקומות בילוי ועסקים וכך ירדה העבודה של נהגי המוניות לאחר מיעטו לצאת מהבית. אנשים שעבדו עם סידורי עבודה קבועים של הסעות עובדים עוד מצליחים להשאיר את הראש מעל המים ואילו נהגים שהסתמכו על תנועת אנשים ברחוב וקריאות איבדו נתח יקר מפרנסתם. מחירי המספרים צנחו בעשרות אלפי שקלים, השכרת המוניות הוזלה באופן משמעותי, קרוב לחמישים אחוז וההוצאות אותן הוצאות: ביטוח מונית שעומד על כאלף שקל לחודש, דלק, מיסוי, מונה ורישיון. הדבר הוביל לפרישה מסיבית מהתחום, למעלה מאלפיים מוניות בעלות זכויות עומדות בחנייה וממתינות לנהגים. המצב בענף עגום ויש כאלה שמגדירים אותו גוסס, הנהגים השלימו כי אין למי לפנות "זה לא שראש הממשלה ייצא מהבית ויגיד לאזרחים צאו מהבית ותיסעו רק במונית, אין לנו למי לפנות ואין לנו גם טענה הגיונית. בסופו של דבר אנחנו לא גומרים את החודש" סיפר אחד הנהגים.
״אפשר להגיד שמי שעבד על מזומן מצבו על הפנים. מי שעבד על מזומן העמיד את המונית, זרק את המספר ועבר למקצוע אחר. מי שעבד על סידורים הוא מצליח לצוף מעל למים״ אמר יעקב, נהג מונית מאשדוד שעובד עם סידורי עבודה ״מי שעבד יום עוד זכה לטיפת תנועה, מי שעבד לילה נדפק. אין תנועת אנשים, מת לגמרי, מקומות הבילוי סגורים ואולמות האירועים, אולי החיסונים יסדרו את המצב, כולם מצפים לחיסון הזה ומתים לדעת מה קורה איתו".
הפגיעה כאמור היא לא רק בהכנסות ובקרב נהגי המוניות בלבד, גם בעלי מספרי המוניות הורידו את המחירים וגם משכירי המכוניות "המחירים של המספרים ירדו בחצי, השכירויות של המוניות ירדו, בעלי המספרים נשארו עם מספרים ביד. אני רואה ברשתות החברתיות בעלי מספרים שמורידים מחירים ומציעים מספר ב-900 שקל לחודש. זה סדר גודל של שכירות מספר עד 1000 שקל לחודש וזה חצי ממה שהיה" הוסיף יעקב והתייחס לבעלי הזכויות על המספרים: פעם לקנות מספר הייתה השקעה חכמה, נהגי מוניות שלא הפרישו לפנסיה היו קונים מספרים ואחרי שמפסיקים לעבוד הם מתפרנסים מהשכרה, כמו קצבה כזאת".
המצב העגום הוביל כאמור לנטישה של נהגי מונית, בימים שכתיקונם נטישה מסיבית הייתה אמורה להיות דבר משמח בשל הירידה בתחרות בין הנהגים אולם הנהגים מסבירים שיחד עם נטישת הנהגים החלה נטישה של לקוחות ״זה שעזבו נהגי מוניות זה לא אומר בהכרח שזה עשה טוב לאלה שנשארו, בכל זאת איתם עזבו גם הקליינטים, זה מתאזן. היו מאה נהגים ויש חצי, יש גם חמישים קליינטים במקום מאה״ אמר יעקב.
ישנה תלות בין דברים מסויימים כמו בענף המוניות, סגירה של המשק אשר גרמה לדעיכה בכמות הלקוחות ולכן הנהגים השלימו שאין להם למי להתלונן על המצב ״מי ששרד והמשיך קיבל מענקים על הכנסה שלילית, התנאי היה ארבעים אחוז הפסד ואני לא מאמין שיקחו את המענקים בחזרה, המדינה לא עד כדי כך דופקת. זה עזר" אמר יעקב וכשנשאל לגבי התארגנות או הפגנה בנושא אמר "אין למי להפגין, מה יתנו ההפגנות? לא שמעתי על נהגי מוניות ואין אמירה או בקשה שאפשר לבקש. ראש הממשלה לא ייצא ויגיד צאו מהבית בשביל מוניות. לא ראינו צורך מבחינה הגיונית. אם היה על מה הייתי יוצא אבל זה לא שייך. אנשים גם מהפחד לא יצאו, זה לא שאמרו אל תזמינו מוניות. זה שרשרת המזון, אם יפתחו את הברים, אנשים ישתו ויזמינו מוניות, זה חלק מהעניין". ואם תשאלו את נהגי המוניות לגבי ההכנסה החודשית "אתה גומר את החודש, בקושי גומר, אבל גומר את החודש. אתה לא מצליח לשים בצד כלום ולפעמים אפילו גומרים את החודש במינוס" אמר יעקב.
המתווכים והמשכירים מפסידים כספים
״יש מלא דוגמאות של נהגי מוניות שהשאירו את המונית מתחת לבית, הורידו את הכובע והחזירו את המונה. חברות השכרה של מוניות היו לוקחים בסביבות 250 שקל השכרה ליום כולל ביטוחים זה ירד ל-140 שקל" אמר יעקב, שנחשב לנהג מוכר באשדוד "הם הורידו את המחיר בשביל לשמור את הקליינטים אצלם כדי להתגלגל אבל הם לא מרוויחים כלום. אבל בוודאות הם מפסידים כסף, טוחנים קמח טחון בשביל לשמור על הקליינטים. עם המונה, הכובע והביטוח והכל וזה הוצאה, היום הוצאה של מונית זה 6000 שקל בחודש על ביטוח, מונה, מספר, הביטוח יקר וזה יכול להגיע ל-12 אלף שקל, הפרשות של מע״מ ומס זה המון כסף וכל זה ירד לחצי וכל הכספים האלה, חברת השכרה של מונית שמחזיקה ב-30 מוניות מגיעה ל-4,200 בחודש וזה הפסד של כ-2,000 שקל למונית וזה עדיף מאשר שהמונית תעמוד ולא תהיה גם הכנסה"
הפגיעה הקשה בענף פגעה עוד יותר בחברות תיווך והשכרה של מוניות, בשונה מאפליקציות בסגנון "יאנגו" ו"גט" שממשיכות לקחת את אותן העמלות.
"החברות שבעות, מי שרוצה לעבוד שיעבוד ומי שלא לא. עלה להם השתן לראש, אם נהג מונית ממשיך לשלם ולא בא וזועק אז נצבר להם כוח" אמר מתווך המוניות איציק מגרה "השכירויות ומחירי המספרים ירדו בחצי. שכירויות מספר מ-250 שקל ליום, ירד לסביבות ה-150 שקל ליום וגם בקושי לוקחים. זכויות ציבוריות מ-1500, 1600, 1700 ירדו ל-1000 שקל כולל מע"מ. ככה שבעלי הזכויות גם נפגעו, הרי מספר משכירים. אם לי יש זכות ציבורית ואני הייתי משכיר אותו לנהג מונית והייתי מקבל ממנו 1500 שקל, היום אני מקבל 1000 שקל ברוטו. יש המון מספרים שהם עומדים והם בעלי זכות ציבורית. קנויים, שאני מחזיר אותם לבעלי זכויות שנהגים פרשו וזה גם עולה כסף".
מה קורה במצב נורמלי? לטענת מגרה במצב אחר היו חסרים מספרים "במצב נורמלי חסר מספרים. במצב נורמלי, אם היו יורדים 2000 מוניות אז הייתה יותר עבודה. אבל זה לא המצב, ממש ממש לא המצב. גם ירדו הלקוחות, גם ירדו מי שהיה להם סידורים, המפעלים לא חזרו במאה אחוז, אם זה אולמות, מלצרים, עובדים, מסעדות שמוניות היו מסיעים אותם בלילות לא חזרו לעבוד אז מן הסתם גם להם אין עבודה".
"ענף המוניות במשך השנים, לאו דווקא במצב הקורונה, הולך ומתדרדר. היום בכל בית יש לך 2 מכוניות, 3 מכוניות, או מכונית אחת. מה שלא היה פעם. כל אחד היה מזמין מונית. היום זה נדוש. מי שמזמין היום מונית זה או האוכלוסייה החרדית שפחות מחזיקים רכבים, המבוגרים יותר. מגירה התייחס גם לענף המוניות לפני הקורונה "היום כל צעיר קונה לך איזה אוטו ב-10 אלף והוא נוסע בו. אז ככה שהמצב של המוניות הולך ומתדרדר במשך שנים. הקורונה נתנה להם לא סטירה, נתנה להם אגרוף בפנים לנהגי המוניות. תשמע, ולא כולם שורדים, לרובם יש הלוואות על המוניות, לרובם כמו שאמרתי לך בהתחלה ההוצאות נשארו בערך אותו דבר וההכנסה היומית ירדה ב-50-60 אחוז".
"אין מה לעשות או שאתה פורש ועוזב את הענף וזה לא שיש המון מקצועות בחוץ ומצב המשק מאיר פנים או שאתה שורד. תשעים אחוז מנהגי המוניות זה הפרנסה העיקרית שלהם והפרנסה שלהם נפגעה קשות. המצב גוסס" אמר מגירה והסביר למה אנשים עדיין נשארים בענף "אין ברירה אחרת, הרבה אנשים בענף המקצועות הם ללא מקצוע או השכלה, מי שיש לו את זה בכיס יחזור למקצוע. בכלל הכלכלה בישראל, זה לא שמחכים משרה, כל המשק בירידה. ענף המוניות קיבל סטירת לחי כי זה ענף שתמיד זילזלו בו ונכנסו אליו בלית ברירה. לפני שנה וחצי הייתה מחאה מבחינת הנהג לטובת הנוסע בכל הקשר של המונה, שהמדינה תוריד את הביטוחים של המוניות מאלף שקל לחודש, זה הוצאה כבדה מאוד לנהג מונית".
נהגים נוספים בחרו דרכים יצירתיות להכניס כספים, יעקב לדוגמה עשה משלוחים של ערכות קורונה לקשישים במונית ויש כאלה שמוכרים מסיכות לנוסעים במונית, מגירה התייחס לאמירה "נהג מונית או כל בן אדם אחר שהפרנסה שלו נפגעת יעשה כל דבר בשביל להחזיר אותה ולהביא אוכל הביתה. שמעתי על נהגים שמוכרים מסיכות במונית, עובדים בערבים סדרנים או מאבטחים בסופר. נהגי המוניות היו מרוויחים משכורת ממוצעת והיו מנהלים משק בית נורמלי. נהג מונית היום זה חלטורה, זה משכורת רעב, זה סיכון חיים ובריאות, נהג מונית היום בתחתית מפרנסי המשק והמדינה לא עוזרת. נתנה מענקים לפי ההכנסות אבל מיום ליום זה פשוט פרנסה של שורד".
