ביום ראשון האחרון קיבל יוסף גפן את אות מפעל חיים "יקיר מכבי" על תרומתו לענף הבדמינטון הישראלי, שהוא היה ממייסדיו וממוביליו ואף כיהן כיו"ר האיגוד במשך עשר שנים. בנוסף, הוא ניהל את נבחרת ישראל במשך 15 שנה, והשתתף בארגון מכביות רבות. עד היום הוא תורם ומסייע למחלקת הבדמינטון באשדוד. הוא גם הקים את "מוזיאון הבדמינטון" באשדוד, המשקף את ההיסטוריה של המועדון משנות השישים.
יוסף (ג'ף) גפן הגיע לאשדוד בשנת 1963, שנתיים לאחר שעלה לישראל מדרום אפריקה עם רעייתו ושני ילדיו הקטנים. באותם ימים עבד כרוקח אחראי בקופת החולים בעיר ולימים עבר לעבוד בחברת "טבע", שם עבד 22 שנים עד שפרש לגמלאות. אך הסיפור האמיתי בחייו של גפן הוא סיפור הבדמינטון, כדור הנוצה, ענף ספורט קטן, שלא זוכה לסיקור תחת אור הזרקורים, אך הביא לאשדוד הרבה כבוד, וחלק גדול מכך נזקף לזכותו של יוסף גפן, שבגיל 88 עדיין מכהן כיו"ר המועדון האשדודי, ואפילו משחק להנאתו.
"הכל התחיל כשיום אחד הבן של אחד השכנים קיבל ערכה של בדמינטון", מספר גפן על הרגע בו נחשף לענף, "היינו משחקים למטה בדשא של השכונה עם רשת מאולתרת שקנינו מאחד הדייגים בעיר. באותם הימים הכרתי את סם בלום שהיה יו"ר מכבי באשדוד, וביקשתי ממנו לדאוג לנו לאולם בו נוכל לשחק והוא נתן לנו את האולם של בית מכבי, שהיה למרגלות גבעת יונה".
היה בכלל בדמינטון בארץ באותה תקופה?
"ממש לא. בדיוק קמו להם שני מועדונים, בירושלים ובחיפה ואנחנו שיחקנו נגדם, אבל הם נסגרו אחרי זמן קצר ובמשך מספר שנים שיחקנו רק נגד עצמנו, עד שהגיע עולה חדש מלטביה ופתח מועדון בפרדס חנה, אחר כך נוסף מועדון באשקלון, אני הלכתי להקים מועדון בראשון לציון וכך זה החל להתפשט".
אז כבר הייתם צריכים לאגד את הכל.
"כן, זה מה שעשינו, הקמנו את האיגוד הארצי בשנת 1976 ואני כיהנתי כיושב הראש שלו במשך 10 שנים עד שפרשתי. בשנים האלה פעלתי לקבלתה של ישראל לאיגוד הבינלאומי, דבר שלא היה קל עקב התנגדותן של מדינות הגוש המזרחי, אבל בסוף הצלחנו".
במה זה בא לידי ביטוי?
"היה טורניר 9 האומות בו השתתפו מדינות בהן הענף היה בצמיחה והשתתפנו בו דרך קבע במשך מספר שנים עד שהחליטו לסגור את הטורניר הזה, אבל אז כבר השתתפנו באליפויות אירופה הרשמיות". אחרי שפרש מראשות האיגוד, המשיך גפן לכהן כיו"ר המועדון באשדוד והקדיש את כל כולו לפיתוח הענף בעיר. למעשה, גפן הוא יו"ר המועדון עד עתה. במועדון האשדודי משחקים כ-70 שחקנים בגילאי 9 עד 88, ומייצגות אותו 4 קבוצות ליגה, 1 בליגה הלאומית (הבכירה), 1 בליגה הארצית ושתי קבוצות בליגה המחוזית. אחד משחקני המועדון, אריאל שיינסקי משתייך לנבחרת ישראל.
אתה עדיין משחק?
"אני משחק קצת בשביל הכיף וכדי לשמור על כושר. בהתחלה כמובן שיחקתי באופן תחרותי וייצגתי את המועדון במשחקים ידידותיים עד שקמה הליגה, בה זכינו באליפות בשנה הראשונה. גם רעייתי זכרה לברכה, דבורה, שיחקה בליגת הנשים והביאה הרבה כבוד למועדון. בכלל, למועדון יש הישגים נפלאים וזכינו ב-15 אליפויות ישראל עד היום".
מה נותן לך את הכח להמשיך?
"אני אדם מאמין, ומאז שהייתי ילד אמא לימדה אותי בכל בוקר להגיד 'מודה אני', ובאמת ברוך השם אני בכושר טוב ומודה לה' כל בוקר מחדש".
