עזבו עכשיו הכל. תודו שחיכיתם. תודו. תודה. קורונה או לא, שום דבר לא יכול לעצור את הכדור הזה. הכדור הזה שעובר מרגל לרגל. די כמה אפשר היה לחכות? בזמן שכולנו מחכים לתרופה לנגיף המקולל הזה, הגיע אחד הכדורים שיעזרו לנו בינתיים – הכדורגל. הנה הוא חוזר בשבת!
נכון, זה עדיין לא זה. נכון, הקהל עדיין יושב בבית ולא במגרשים והשחקנים לא שומעים את "קולות הרקע" המבוימים של הטלוויזיה שעושה "קהל" בכאילו", והוא חסר להם. מה לעשות, זה האדרנלין. אתם העניין. אין כדורגל בלי קהל. אני לא ממציא עכשיו את הגלגל, או הכדור. לא יודע כמה זמן זה ייקח, אבל תאמינו לי עוד נפגש במגרש. בינתיים זה נשמע אחרית הימים, אבל הימים האלה לא יאחרו להגיע.
ועד אז נסתפק בכדורגל בטלוויזיה. אלה עדיין אותם השחקנים, אותו השער ואותה הרשת. אני יודע שזה רק תחליף, אבל הלו הרי אנו חיים בעולם של תחליפים לא? אז הנה עוד תחליף אחד וגם זמני. מה עדיף כמו בליגה א'? שם לא יודעים אם ומתי יזכו לבעוט בכדור. בינתיים נראה שבועטים את הליגה הזו כולה…הביתה.
לא נחייה לנצח עם הקורונה. נחיה לנצח את הקורונה. ככה אני מאמין ומי שמאמין הרי לא מפחד. אני לא מפחד. אני רק מפחד שמישהו שלא מבין בכדורגל, במשרד הבריאות נניח, יראה שמישהו התעטש בכיוון הלא נכון ויעצור הכל. או חס וחלילה בחורף שיתבלבלו בין שפעת לקורונה, כמו ששופט היה מתבלבל בין נבדל לנבדל פאסיבי שזה אותו הדבר רק עם הגדרות שונות…בדיוק כמו הנגיף הזה מול השפעת….אז בכלל עוד יעצרו את הכדורגל. רק זה מה שחסר להם. לנו.
אבל עד אז בואו נלבש חג ובנתיים נצא לחגוג בסלון. יאללה הגיע. הזמן איפפפפ כמה אפשר היה לחכות. אבל ככה זה עם אהבה ככל שהיא חסרה אתה מתגעגע יותר…ואוהב אותה יותר.
והמספר הנוסף – אתם תחליטו
ולמה שאתם תחליטו? כי אני האמת לא יודע מה להגיד לכם. הליגה חזרה בשבת ואתם לא. ואני מציע פה עכשיו סוג של הגרלה. רק בלי הכיף. כאילו בלי הפרסים. כל אחד מכם יקבע תאריך שהוא חושב שנחזור לכדורגל. הכוונה אתם. הקהל. כל אחד יזרוק תאריך שהוא מפנטז עליו. יודעים מה אני אתחיל…איך נראה לכם "אחרי החגים"? אחלה תאריך. פעם זלזלתם בתאריך הזה כי ידעתם שזה תירוץ לדחות אתכם לפעם אחרת. עכשיו עם הקורונה זה עדיף על "אחרי הקורונה", שזה גם לדחות אתכם אבל לכו תדעו למתי….יאללה מי הבא בתור?
וחכם סידי אומר: " ״האהבה היא המקום…שמאפשר להשאיר את הצרות למחר״….
