המונים הגיעו אל ספינת המשא הטורקית, שברך לא דרך נתקעה על החוף ליד נמל אשדוד בחורף האחרון. הספינה הטורקית שיצאה מהנמל רצתה להגיע חזרה לטורקיה, ולא הצליחה להתקדם לשום מקום תקופה ארוכה. בגללה או בזכותה קרה בדיוק הפוך לבחור צעיר מאשדוד, שהתקדם לא מעט…. סיפורו המדהים של הבחור הצעיר, האתלט והסטודנט להנדסה ביו רפואית מאשדוד, שהדבר האחרון שהוא חשב היה שיהיה דוגמן בינלאומי. לפעמים חלומות מתגשמים….אם עוזרים להם…ובעיקר אם מאמינים בעצמכם.
זהו סיפורו של נתנאל רויטבלט, בן ה-24, מאשדוד. נתנאל גר עם ההורים באזור י' והוא הבן השלישי, הצעיר במשפחה. ואם כבר צעיר הרי שבצעירותו הוא היה כל כך רחוק ממי שהוא היום, עד כדי שהוא היה צריך עבור זה הרבה אומץ, ביטחון עצמי ושינוי משמועתי בחייו, כולל מסתבר שינויים פיזיים…וגם ספינת משא טורקית אחת, שתעזור לו במסע שלו…
נתנאל מספר: "בדצמבר האחרון ספינה טורקית נסחפה לחופי אשדוד, היא הביאה הרבה תושבי אשדוד ולא רק שהצטלמו לידה. הספינה הביאה גם אותי עם הצלמת אלינה ליטבניוק למקום. ערכנו שם סדרת תמונות. אח"כ נוצר קשר עם המגזין הבינלאומי 'אלגנט' שיושב בלוס אנג'לס ומופיע בכל העולם. הם התלהבו מהתמונות והחליטו להקדיש את השער הקדמי והאחורי וכן כתבה פנימית, למגזין חודש ינואר 2020".
מסתבר כי הפרסום הזה גרם להרבה התעניינות ואיתה גם הצעות עבודה לדגמן עבור מותגים שונים. בסוף השבוע נתנאל דגמן לאחד ממותגי האופנה של הגברים המובילים בארץ 'ג'ק מונסונגו', אליו מזומנים הדוגמנים המובילים. בקרוב יש עוד פרויקטים שנתנאל ישתתף בהם ויהיה גם בין היוזמים, כמו הפקת אופנה של מספר מעצבים שסיימו בהצטיינות את בית הספר לעיצוב של 'שנקר' ועוד הפקות אופנה נוספות. מדהים.
מה שיותר מדהים זה השינוי שהוא עבר. מילד שלא נחשב למוביל בחברה, לבחור צעיר עם ביטחון גדול. נתנאל: "עד כיתה י"ב, בבית הספר מקיף ח', הסתובבתי עם משקפיים. הרגשתי "משקפופר". לא מנודה, אבל גם לא מקובל. הספורט היה הדבר היחידי שהציל אותי כי הייתי מביא מדליות ומייצג את בית הספר וזה היה מפלט חברתי. הרגשתי כמו ה"ברווזון המכוער". תמיד שאלתי את ההורים אם אני יפה, והם אמרו שאני הכי יפה אבל אני לא הרגשתי כך. גם לא ניסיתי לדבר עם בנות. ואז הרכבתי עדשות". זה עשה אצלו שינוי ו"הברווזון המכוער" התחיל לאגור ביטחון עצמי ורצה להגיע לדוגמנות. חלום שכילד עם משקפיים חלם עליו דרך העדשות שבהן.
נתנאל מתרגש גם היום שנים אח"כ: "אני רואה את מה שאני עושה היום, ההפקות שאני מרים, התמונות שאני מעלה, המגזינים שאליהם אני מתקבל, כאמירה חזקה שכשאדם עושה את מה שהוא אוהב ואת מה שטוב לו, הוא שלם, הוא חזק וכל בעיות הביטחון עצמי והתחושה של אי-שייכות לחברה או לקליקה מסוימת, פשוט נעלמים. תרדפו אחרי החלום שלכם והכל יסתדר".
אבל בדרך לשם היו עוד תקלות. אחרי שהפסיק ללכת על משקפיים (שאגב בעיני רבים הוא היה יפה גם איתם – מ.ס) החלו בעיות קשות בעור של פצעי בגרות, וזה שוב גרם לו ללכת אחורה. "זה גרם לי לחזור לקונכייה הזו שסגרתי על עצמי. לא להאמין שוב עצמי. נכנסתי למדיטציות ואמרתי לעצמי – "אתה יפה". תהיה בטוח בעצמך". זה בזמן שסוכנים אמרו לו: "אתה צריך ללכת לקוסמטיקאית", והוא הלך. במשך שנה טיפל בפניו ולפני כשנה וחצי נוצר קשר עם סוכנות שביקשה דוגמנים ללא ניסיון :"התחושה שקיבלו אותי לסוכנות הגבירה את הביטחון והציתה את הניצוץ שהיה טמון בי. הצטלמתי הרבה ולאט לאט הגיעו העבודות". לדוגמא פרסומות ליוגורט "מולר", צילום לפקטורי 54, פרסומות ועוד. ואז הגיעה "הספינה הטורקית…או בעצם הגיעה ונתקעה….למזלו…
אבל נתנאל הוא לא רק דוגמן. יש לו עוד צדדים. אחד מהם הוא אתלט. אבל כזה שהוא ברמה של השתתפות באליפות ישראל. נתנאל: "אני משתתף באתלטיקה מכיתה ה'. אני מתמחה בריצת 110 מ' משוכות והתאמנתי במכבי ת"א. שיא הקריירה שלי היה בשנת 2013 כשהייתי אלוף ישראל וסגן אלוף המכביה לנוער". זה הביא לו את תואר 'הספורטאי המצטיין' בשירותו הצבאי, ועד היום הוא מתאמן במכבי ת"א, זה כי כי אין אגודת אתלטיקה באשדוד (לידיעת יורם אסרף מנכ"ל רשות הספורט העירונית). ביום שני האחרון הוא השתתף באליפות ישראל ב-110 משוכות.
הצד הנוסף של נתנאל, שעושה את הסיפור עוד יותר מעניין הוא העתיד שלו, חוץ מהדוגמנות. מסתבר שהיופי הולך במקרה הזה עם שכל. נתנאל סיים את התיכון במקיף ח' בהצטיינות במגמת אלקטרוניקה ומחשבים, והמשיך ללמוד ובצבא ואף עשה מספר קורסים של 'קדם רפואה', באוניברסיטה הפתוחה. אחרי הצבא היה ברור שילמד והוא ובחר בהנדסה ביו רפואית וכיום הוא סטודנט שנה ג' באוניברסיטת ת"א שעומד לסיים את התואר וחושב גם על תואר שני במנהל עסקים….איך לא? הרי יצטרך את זה לחוזי הדוגמנות….
לנתנאל חשוב להעביר מסר לצעירים כמותו, שלא בטוחים בעצמם: "יש חברה צעירים שהם חסרי בטחון, נחבאים אל הכלים. אני רוצה שידעו כי הם מסוגלים ליותר. שידעו שיש בהם אש". בדיוק לפני כמה ימים לאחיינית שלי מלאו 18 שנים, וכשהרמתי כוסית לכבודה, אמרתי לה את הדבר הבא, אמרתי לה שאני מאחל לה שביום מסוים תהיה לה את פרשת הדרכים הזאת, הדילמה, שהייתה לי, בה מרגישים שדבר מסוים שהיא יכולה לעשות הוא הדבר הנכון ביותר עבורה, וגם הספונטני ביותר. דבר שאם היא תעשה אותו היא תרגיש האדם הכי מאושר והכי חזק בעולם. שלא תמיד תבחר בדרך השנייה שבה " כולם" בוחרים, הדרך ה"נורמטיבית" והמקובלת" חסרת הסיכונים".
הוא מסיים: "איחלתי לה את הכח לבחור בדרך שתכיל אותה ותגרום לה להגשים את עצמה. אני הייתי צריך לעמוד מול הרבה קשיים, דעות קדומות והתנגדויות, שאמרו שדוגמנות היא לא בשבילי והיא גם לא משהו רציני, או משהו שגבר צריך לעשות. אבל כל הזמן הזה אני הרגשתי שאני נותן מוטיבציה, כוח והשראה לעצמי ולאנשים "רדומים" שרק צריכים את ההצתה הזאת, הכוח הזה לקום ולעשות את מה שהם אוהבים. להאמין בעצמך. בעצמכם".
