השופט לירן ליאני פרסם בסוף השבוע פוסט מאוד מרגש בו הוא כתב כמה הכדורגל חסר לא רק לשחקנים ולאוהדים, אלא גם לשופטי הכדורגל.
"זהו, די! נשברתי! אני מתגעגע לכדורגל! מתגעגע לאימוני הכושר הקשים. מתגעגע לכנסים המקצועיים בבית הנבחרות. מתגעגע לשיבוץ המשחק ביום שלישי. מתגעגע לתיאום עם הצוות: עוזרי השופט, השופט הרביעי ושופטי ה-var. מתגעגע למחשבות על המשחק. מתגעגע לפגישה עם הספר שלי ולתספורת הקבועה שלפני המשחק". פתח שופט הכדורגל.
הוא המשיך: "מתגעגע לאימון ההכנה ביום שלפני. מתגעגע לאצטדיונים במיוחד כשהם מלאים. מתגעגע לבוקר של יום המשחק. מתגעגע להכנות ביום המשחק: להכנת הציוד, לצחצוח הנעליים, הכנת מדי השיפוט, שטיפת המשרוקית, הכרטיסים הצהובים, המטבע של ההגרלה. מתגעגע לגילוח של לפני המשחק. מתגעגע לתפילה רגע לפני היציאה מהבית לכיוון המגרש. מתגעגע לראות את האוהדים בדרך למשחק. מתגעגע למאבטח בכניסה לאצטדיון. מתגעגע לבדיקת המגרש. מתגעגע לאישור התלבושות של הקבוצות. מתגעגע לבדיקת כדור המשחק. מתגעגע לחימום שלפני".
ליאני הוסיף: "מתגעגע לריח המיוחד של הדשא. מתגעגע לרגע הקסום שבו אני עומד במנהרה עם השחקנים שנייה לפני העליה לכר הדשא. מתגעגע לדרוך על כר הדשא ברגל ימין. מתגעגע לרגע שבו אני לוקח את כדור המשחק (אפילו לקונפטי אני מתגעגע). מתגעגע לשמיעת ההימנון של ליגת העל. מתגעגע (מאוד) לשירת ההמנון. מתגעגע להטלת המטבע. מתגעגע לשריקת הפתיחה. מתגעגע לרחשי הקהל (פחות לקללות). מתגעגע לרעש פיצוח הגרעינים. מתגעגע לצליל שמופק כשהכדור פוגש את הרשת. מתגעגע לשניות שלפני שהשער מובקע. מתגעגע לשמחה הספונטנית שלכם כשהרשת זזה (וממש לא משנה לי לאיזה צד)".
הוא מסיים: "מתגעגע לשריקה למחצית. מתגעגע לשריקת הסיום. מתגעגע למקלחת ולהרהורים של אחרי. מתגעגע למחשבות בדרך חזרה הביתה. מתגעגע לכתיבת דו"ח השיפוט. מתגעגע לראות את תקציר המשחק במוצ"ש. מתגעגע לכאבי הרגליים של אחרי המשחק. מתגעגע ללילה בלי שינה. מתגעגע לביקורת העצמית שלי על האופן שבו שפטתי. מתגעגע לאימון השחרור למחרת. מתגעגע לציפייה למשחק הבא. וכן כן אני מתגעגע אליכם (למרות שאתם בכלל לא קלים), בטח כשאתם לא תמיד מרוצים מהשריקות ומההחלטות שלי גם אם הן מוצדקות, אבל אם להיות כן אתכם, בלעדיכם זה פשוט לא אותו המשחק. מתגעגע למשחק. בבקשה תחזירו לי אותו כבר".