טורים

כתוב בפרשה: "והצרוע אשר בו הנגע בגדיו יהיו פרומים וראשו יהיה פרוע…". חיי ביזיון תמידיים עדיפים משעה אחת של חטא. חז"ל מבארים כי נגע הצרעת בא לאדם בעוון חטא לשון הרע וגסות הרוח, כלומר עונש משמיים על שעה אחת של חטא

בן 65 יצא בוקר אחד מדירתו בקומה ה-4 ובעודו יורד במדרגות בין הקומה השלישית לשנייה, חתול רחוב נכנס לפתע בריצה בין רגליו. כתוצאה ישירה מההתקלות עם החתול הדייר איבד את שיווי משקלו ונפל 12 מדרגות עד שנחבט בקיר בטון בקומה השנייה. בעקבות הנפילה הוא נפגע קשות בכתף שמאל ובידו הימנית.

מדוע אנחנו חוזרים לאקסים שלנו? האם זו ברירת מחדל או שבעצם אנחנו לא מוצאים אחרים "טובים מהם"?והאם זה לא כרוניקה של כישלון ידוע מראש? מה זה אומר עלינו ובעיקר על הביטחון שלנו

כתוב בפרשה: "ויקרא אל משה…". בעניין הקורבנות, בעבור מעשי אדם נגמרים במחשבה ובדיבור ובמעשה. ציווה הקב"ה כי כאשר יחטא ויביא קורבן, יסמוך ידיו עליו כנגד המעשה, ויתוודה בפניו כנגד הדיבור, וישרוף באש הקרב והכליות כנגד כלי המחשבה והתאווה, והכרעים כנגד ידיו ורגליו של האדם, ויזרוק הדם על המזבח כנגד דמו בנפשו.

חושבים לקנות דירה להשקעה וחושבים על משכנתא? אז הנה הדברים שאתם צריכים לדעת כדי להיות מוכנים לקניית דירת השקעה ולקיחת משכנתא לטובת ההשקעה. הכנתם כלי כתיבה? יוצאים לדרך…

לסניה כצנלסון יש חזון מסוכן והוא לפתוח כמה שיותר חנויות של בשר טרף (חזיר, פרות ים ועוד) בעיר, להפעיל תחבורה ציבורית בשבת בעיר, והכי מסוכן – להצר את הפעילות היהודית בעיר

האם אפשר להיות במערכת יחסים עם מישהי צעירה ממך כמחצית מגילך? מה המחיר שמשלמים על כך והאם יש לזה בכלל עתיד? התשובה הלא מפתיעה בפנים

מה זה, רק "אתמול" הוא היה בן 600 וכבר בן 700? לא הספקתי להסתכל ימינה ושמאלה, איך שהוא גדל, כן, כן, עיתון "המגזין אשדוד" חוגג 700 וזו סיבה למסיבה, של כולנו. במיוחד שהיה גם לי את העונג ללוות אותו בתהליך, איך שמים רק 700 נרות על העוגה? בעצם כמו ששמנו 600…

אין מתנה גדולה יותר שהיינו מבקשים לקבל, לרגל הוצאת גיליון ה-700 של "המגזין אשדוד", מזו שהתבשרנו לפני מספר ימים. ממשאל שהתקיים בשבועות האחרונים בין מספר אנשי פרסום ועיתונות ברחבי הארץ, נבחרו כמה וכמה מקומונים כטובים והאיכותיים ביותר במדינה. העיתונים נבחנו באיכות הכתבות, רמת אמינותן, הסיפורים הבלעדיים וכן איכות הנייר והתפוצה של כל מקומון ומקומון

עת לחשוב ועת לדבר. כתוב בפרשה: "ושחקת ממנה הדק…". מסבירים המפרשים: ר' יוחנן בא ללמדנו שני הפכים שהם יין ובשמים, שהם הדיבור והשתיקה

חברים רבים תופסים אותי ואומרים לי: "איזה כיף לך, אתה לא נשוי, אתה חי איך שאתה רוצה…" חלקם לוחשים אחר כך שאני חי לבד בלי איש ברגעים רבים. אז ככה, יש מזה ומזה. כרגיל, פה תקבלו את האמת. בשורה התחתונה – שמרו על הבית, אבל לא בכל מחיר

הרבה מאוד מאיתנו נמצאים במצב שבו יוקר המחייה גובר עלינו ומכריח אותנו לקחת הרבה מאוד הלוואות קצרות מועד

יו"ר הסתדרות עובדי הבניין והתעשיות הנלוות יצחק מויאל, שמתריע כבר שנים על המצב באתרי הבנייה ותחזוקת מנופים לקויה, טוען כי קריסת המנוף ומותה של נהגת חפה מפשע, היא התוצאה שלא מטפלים בתופעת הרשלנות והיעדר הפיקוח באתרי בנייה

נאמר בפרשה: "וְזֶה אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה עַל הַמִּזְבֵּחַ כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה שְׁנַיִם לַיּוֹם תָּמִיד…" (כט, לח). בספר פרדס יוסף כתוב צריך כל אדם לזכור ב' תמידים בכל יום ובכל עת

קוראים יקרים, כתוב בפרשה: "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם…". האדם העומל בלימוד תורה זקוק ל"סיעתא דשמיא" , ודבר זה אינו תלוי ביגיעה בלבד, שכן יתכן שאפילו התייגע ויתאמץ, "ישכחם היצר ויעברם מלבו". השכל של האדם מתחדד אך הוא אינו משתנה, אם רוצים לזכות לקניין תורה אמיתי צריכים לתת מקום לבורא עולם.

ראשית, אציג את עצמי. אני ליטל גז, בת 36, נשואה לאהבת חיי יוסי, ביחד הבאנו לעולם ארבעה ילדים: הודיה, לינור, רפאל ודויד. חשבתי איך לפתוח את הטור שלי לאחר חודשים ארוכים של הפסקה שארגנתי לעצמי. מצד אחד, רבים מכירים את חיי, ומאידך יש גם מי שעדיין לא וזה מצריך הכרה בסיסית מאחר ובטורים שלי אני מגוללת את חיי היומיום שלי ושל משפחתי… לפעמים חושפת יותר, לפעמים פחות, אבל בהחלט חושפת.

פרויקט התחבורה הירוקה מוכיח את עצמו: אשדוד לא מככבת במפת הפקקים של ישראל

הלינץ' בחייל ובחיילת בג'נין, שרק בנס לא נגמר בשחיטתם, מלמד בדיוק מול מי אנחנו מנסים לעשות שלום. נכון, לא בוחרים את האויב, אבל האם אתם רואים לינץ' כזה אצלנו?. רחוק מזה, הרי הפלסטינאים מגיעים לכאן לטיפולים רפואיים. לא להאמין שיש עוד מי שחושב שיש עם מי לדבר?

עומדים לפני קניית נכס? חושבים כבר להתחיל לקחת משכנתא? הנה הטור שאתם צריכים לקרוא כדי להיות מוכנים. תכינו את המחשבונים ויאללה יצאנו…