טורים

אני כבר הגעתי להסכמה ביני לבין עצמי, שאני כבר לא מתרגש מכלום, בכל מה שקשור לאלימות בקרב בני נוער. ראיתי כבר הכל, שמעתי כבר הכל. אבל לפני מספר שבועות הבנתי שההסכמה הזו הייתה מוקדמת... ברף ההידרדרות המוסרית של הדור הצעיר, נרשם שיא חדש, מדהים ומדאיג כאחד. כך נכתב באתרי האינטרנט הארציים: "ילד בן 8 מצפון הארץ דקר באמצעות חפץ חד את חברו מבית הספר, במהלך ריב לאחר שעות הלימודים. הילד שנדקר סובל מחבלות בגב, ופונה לקבלת טיפול רפואי...".

זה יגמר באסון. אבל לא רק של הצד הנפגע, אל גם של הצד הפוגע # זה ברור שבסוף מישהו יפגע ב"ליצנים" שמפחידים עוברים ושבים, התופעה החדשה שנפוצה במחוזותינו # המשטרה לא צריכה לחנך היא צריכה להעניש. עונש כבד יעצור את זה לפני שזה ייגמר בבכי # ואני לא מקנא ב"ליצן" שאני אפגוש. או מישהו שכמותי. בואו נגיד שהבדיחה תהיה על חשבונו.

אבא, סליחה. נפלתי. עשיתי דברים שאתה לא רוצה. פגעתי בך. חטאתי. החטאתי. לפעמים ניצחתי אבל גם היצר ניצח בחלק מהקרבות. סליחה, אבא, שלא הייתי חזקה מספיק כדי להכניע אותו בכל פעם שהגיע. סליחה שלא תמיד עשיתי כל מה שביקשת למרות שאתה כל הזמן נותן ונותן...

אמא שלי שהייתה דלת שתמיד הייתה פתוחה עבורי לא איתי יותר. היא הלכה לעולמה (ומה עם עולמי?) לפני ראש השנה. הטור הזה הוא לכבודה, לזכרה. ואולי הוא עבורי. דרך לנסות להקהות את הכאב. יותר לא אהיה ילד של מישהו. תשמחו עם הוריכם בחיים פחות חשוב שתבכו עליהם אח"כ.

"כִּי-בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם, לְטַהֵר אֶתְכֶם: מִכֹּל, חַטֹּאתֵיכֶם, לִפְנֵי ה', תִּטְהָרוּ...".

שבשנה הזאת נהיה מאושרים יותר מהשנה החולפת, לא רק כי יהיה לנו יותר, אלא כי נשכיל לראות את מה שכבר יש

ערב ראש השנה תשע"ח, העיר אשדוד מתמרקת ומתגנדרת לכבוד החג הראשון בלוח השנה העברי. הרחובות נקיים ומצוחצחים, אנחנו לובשים בגדי חג ומטיילים להנאתנו ברחבי העיר. גם מי שסובל מראייה חלשה וגם אלה שיש להם לחלוחית בעין ולא מסיבה רפואית אלא בעיקר מצרות עין... לא יכולים להתעלם מהשינוי האדיר, הבלתי נתפס, שהעיר המדהימה שלנו עברה בשנים האחרונות

חודש אלול הוא הסנונית הראשונה המבשרת את ההתחדשות שעתידה להתחיל בבוא השנה החדשה. מדובר על השתוקקות פנימית וחבויה לממש את השאיפות, את הרצון העתידי למימוש ומשיכת הטוב עבורנו לחיינו. חודש תשרי הוא החודש הראשון בשנה העברית, ומקורו מהשפה האכדית המדברת על התחלה התרת העבר וצעידה לעבר העתיד

אני מוצאת את עצמי בשבועיים האחרונים מסתובבת במעגלים החברתיים השונים אליהם אני שייכת, מ"הרמת כוסית" אחת לשנייה... ועוד הרמת כוסית... ועוד אחת. כולנו מרימים כוס לחיים ומאחלים שנה מבורכת בכל טוב. שותים לגימה מן היין לשנת הגשמה, צמיחה והצלחה, בכל התחומים.

קוראים יקרים, כתוב בפרשה: "הַצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ כִּי כָל דְּרָכָיו מִשְׁפָּט אֵל אֱמוּנָה וְאֵין עָוֶל צַדִּיק וְיָשָׁר הוּא...". מסבירים המפרשים: ישנם פעמים שנראה לנו לכאורה עוול ח"ו בהנהגת העולם, צדיק מבקש פיסת לחם לשבוררעבונו ובגד לכסות גופו

אני בנאדם של שכל. תמיד הייתי. אבל הגיע היום בו הכרתי את בורא עולם, ואז הבנתי שהשכל שלי קטן בכדי להבין את גודל חכמתו...

בהלת הקניות לקראת ראש השנה ממש כבר כאן, וכל משפחה ממוצעת כבר הוציאה אלפי שקלים על הקניות לחג. ככל שנתקרב לערב ראש השנה, קצב הקניות לא ייבלם כי תמיד חסר לנו בקבוק יין נוסף, שישיית קוקה-קולה, סוג נוסף של בשר שעוד לא קנינו, פירות בשלל צבעים וטעמים ופיצוחים טריים.

דימוי עצמי הוא האופן שבו אנחנו מעריכים את עצמנו, מה אנחנו חושבים על עצמנו, על ההופעה החיצונית שלנו, על מעמדנו המשפחתי והחברתי. הדימוי העצמי שלנו מתפתח מרגע לידתנו ועד לבגרות, כשבמהלך השנים מתבססת תחושת עצמי מגובשת ואחידה. הדימוי העצמי הוא גם הדרך בה אנחנו רואים את עצמנו, לחיוב או לשלילה. דימוי עצמי גבוה מוביל לביטחון עצמי, ליכולת להשתמש בכוחות, להשיג מטרות, להצליח ולהיות מרוצים

"אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם רָאשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם זִקְנֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם כֹּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל...". במדרש מובא למה נסמכה פרשת אתם ניצבים לקללות? לפי ששמעו ישראל מאה קללות, חסר שתיים חוץ מ-49 שבתורת כהנים, הוריקו פניהם ואמרו מי יוכל לעמוד באלו התחיל משה לפייסם, אתם ניצבים היום הרבה, הכעסתם למקום ולא עשה אתכם כליה והרי אתם קיימים לפניו (רש"י) .

אנחנו, במו ידינו, מגבילים את עצמנו וסותמים את הצינורות שמעבירים את השפע לתוך חיינו. במו ידנו מונעים מבורא עולם לתת לנו... כיצד? אנחנו מוגבלים בראיה שלנו ובאמונה שלנו. כששואלים אדם כמה כסף אתה מרוויח בחודש והוא עונה 6,000 שקל, שיידע שהוא הגביל את עצמו והוא לא ירוויח שקל יותר

לי יש את האומץ להגיד מה שהרבה אנשים שאינם בזוגיות, רוצים להגיד אבל חוששים - ראש השנה הוא עול, המזל הוא שהערב עצמו נגמר תוך כמה שעות. לפחות נחסכה ממני המריבה אצל מי עושים, והישיבה עם אנשים שחלקם קרובים אליך רק בגלל ענייני די.אנ.איי.

בשבועות האחרונים עיתון "המגזין" ואתר החדשות המוביל בעיר "אשדוד אונליין", הרחיבו את מחלקת החדשות, עם כותבים מהשורה הראשונה בארץ, וכפועל יוצא אנו שמים יותר דגש על כתבות הדורשות עבודה עיתונאית יסודית ומקיפה. מדובר בין השאר בכתבות הנותנות שירות לתושב שמתלונן על בעיות מול עיריית אשדוד, מול גופים גדולים אחרים וגם מול השכנים הגרים מעליו... כל סיפור שיש בו עניין לציבור, יזכה לפרסום משמעותי מבלי שנעשה הנחות לאיש.

היייי. מזמן לא כתבתי לכם. הייתי בחופשה ארוכה ורחוקה ולאט לאט חזרתי לשגרה. במהלך חופשתי ביקרתי בין היתר בלוס אנג'לס, שם העברתי סדנה לקבוצת נשים ישראליות. הסדנה עסקה באהבה עצמית בתוך הזוגיות. השבוע, זכיתי להרצות בפני קבוצת נשים חד-הוריות, המעוניינות ליצור זוגיות פרק ב' בחייהן. נושא ההרצאה היה: "בדרכי לאהבה זוגית, אני עוברת דרך עצמי".

כתוב בפרשה: "ובָאוּ עָלֶיךָ כָּל הַבְּרָכוֹת הָאֵלֶּה וְהִשִּׂיגֻךָ כִּי תִשְׁמַע בְּקוֹל ה' אֱלֹהֶיךָ...". לכאורה תיבת והשיגוך אינה מובנת, לשון זה נופל על מי שרוצה לברוח מדבר מסוים ורודפים אחריו ומשיגים אותו, וכי יש מי שיברח מברכות שצריך לרדוף ולהשיג אותו? אלא הנה לפעמים מוצאים בני אדם שמצליחים בעסקיהם למעלה מדרך הטבע, וכל מה שעושים ה' מצליח בידם, ואף אם עושים משא ומתן אשר בדרך הטבע מוכרחים להפסיד בו.

מהי אחריות? אחריות היא התייחסות ראויה של אדם לדבריו, למעשיו ולאמון הניתן בו. יש הרואים באחריות במובן זה תנאי הכרחי לבגרות, זהו הסבר פשטני מידי, אך נכון מכיוון שבגרות נמדדת ברגע בו את מפסיקה להאשים אחרים בבעיות שלך . לרוב, אנו נוטים להעביר את האחריות הלאה, לאדם אחר. כך קל לנו יותר להתמודד עם מצבים שונים, לא להתעמת מולם ולהאשים את האחר.

אחרי שנים ארוכות של חיפושים אחר משמעות, שנים ארוכות של תהיות, של ספקות, שנים ארוכות של חוסר סיפוק מהחיים, מעצמי, מהסביבה, שנים של של חיפוש מעמיק אחר משהו שימלא את החלק הזה שתמיד מרגיש ריק... בסופו של דבר, אחרי שנים של שאלה קיומית, מצאתי את התשובה. כל מה שאנחנו צריכים זה אב"א.

ביום שישי נפתחה שנת הלימודים, הפעם הטור הזה נכתב כמורה, מקצוע בו אני עוסק 26 שנים. הטיפ החשוב ביותר שיש לי לתת להורים זה לא לשכוח שאתם ההורים של הילד/ה ולא המורה בבית הספר, זה קודם כל ולפני הכל אחריותכם

בזמן שאתם קוראים את הטור הזה, 57,026 תלמידים כבר חזרו בשישי בבוקר לספסל הלימודים ב-575 מוסדות לימוד ברחבי אשדוד. לא צריך להכביר במילים על החשיבות של מערכת החינוך מאז ומעולם, בעיקר בימים בהם בצידי הדרך ניצבות סכנות גדולות מאוד לדור הצעיר, סכנות שזוכות לעטיפה נוצצת ומרשימה, כאלה שמסתירות פצצות מתקתקות שעלולות להתפוצץ לכולנו בפרצוף ביום בהיר אחד.

לאחר מו"מ ארוך ומייגע, הגיעה הסתדרות עובדי הבניין והעץ לסיכום עם התאחדות בוני הארץ על הקמת מנגנון ליישוב סכסוכי עבודה בין עובדי הבניין לקבלנים וחברות הבנייה. יו"ר הסתדרות הבניין והעץ יצחק מויאל, הוציא לפועל הקמת המנגנון כפי שנקבע בהסכם הענפי. טור אישי / יצחק מויאל

כתוב בפרשה:" כי תצא למלחמה על אויביך...". מסבירים המפרשים: האויב הגדול והמסוכן ביותר לאדם הוא היצר הרע, מפני שאיתו צריך לנהל מאבק ומלחמה מתמדת ללא היסח הדעת.

בימים האחרונים אני סובלת מכאבים פיזיים קשים שהולכים ומחמירים, כאבים שמונעים ממני לתפקד כרגיל, לא יכולה לישון, הישיבה והשכיבה הפכו לאתגר וכל שעה זה הולך ונהיה גרוע יותר...

לא שאני מעדת מעריצה של שרה נתניהו, אבל מה שעושים לאשת ראש הממשלה כבר מוגזם. מעולם לא עשו זאת לפני כן לאף אשת ראש ממשלה אחרת וטוב שכך, די תניחו לה, ככה לא תצליחו להפיל את נתניהו

בעוד שלושה חודשים הסיוט של תושבי אשדוד יגיע לסיומו, עם פתיחת חדר המיון בבית החולים הציבורי "אסותא" אשדוד

אסד בסיוע איראן וחיזבאללה, כשברקע "האח הגדול" מסוריה, דוחק את ארגוני המורדים ומשתלט על חלקים מסוריה, איך זה קשור למוסר כפול של מדינות העולם ומה זה אומר בקשר לישראל? רק שלא ישכחו הפעם אין בוושינגטון מי ש"קושר את ידינו"

חודש אלול קרב ובא ואני כואבת. כואבת על הפילוג העצום שהולך וגדל בתוך עמנו הקדוש, כואבת על המלחמה הקשה בין בני עמי לגבי כל דבר שאין עליו הסכמה, על לשון הרע שאינו פוסק ברשתות החברתיות

לא קורה שאת מרגישה מעין אדישות לחיים, שאת חיה את חייך ללא משמעות או לשם מטרה מסוימת? האם קורה שאת לא מצליחה למצוא מקום או מסגרת שבה את מרגישה שטוב ונוח לך?

פרשת ראה פותחת במילת ראיה מוחשית המכוונת לראיה רוחנית, שנאמר: "ראה אנכי נתן לפניכם היום ברכה וקללה. את הברכה אשר תשמעו אל מצות ה'... והקללה אם לא תשמעו אל מצות ה'...".

בן 20 מאשדוד תובע מאות אלפי שקלים מאולם גדול בעיר אשדוד, לאחר שכספת כבדה מאוד נפלה על רגלו ושברה לו את הבוהן. כך עולה מתביעה שהגיש הצעיר לבית משפט השלום באשדוד באמצעות עורך דין דותן לינדנברג העוסק בנזקי גוף

המציאות בה אנו חיים מטביעה אותו בחומריות, המחשבה הכיצד להתקיים ולשרוד בעבודה, דורשים מאתנו הצטיינות והתייעלות מתמדת, בלימודים אנחנו צריכים לרכוש מקצועות עם עתיד כלכלי

חכם סידי לא יכול לראות את הדביקות סביב ט"ו באב. מתנה היא לא תחליף לאהבה, יודעים מה, תכבדו, אל תאהבו. זה לא פחות חשוב

ראש עיריית אשדוד ד"ר יחיאל לסרי, צריך לעשות בדיקת מערכות מה קורה במערך ההסברה של עיריית אשדוד. בשני פרויקטים מהגדולים שידעה העיר אשדוד מאז הקמתה, נרשם כישלון קולוסאלי בהעברת המסרים לתושבים

"וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן אֵת הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וְשָׁמַר ה' אֱלֹהֶיךָ לְךָ אֶת הַבְּרִית וְאֶת הַחֶסֶד אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ...".

יום רביעי האחרון ייזכר כאחד מהימים ההיסטוריים של העיר אשדוד. חברי מועצת העיר אישרו את הסכם הגג שגובש ותוכנן באופק מדוקדק בין עיריית אשדוד למשרדי השיכון והאוצר

לפני חודש לערך היו מהומות בכפר קאסם כי המשטרה לא נלחמת בפשע המקומי, השבוע היו מהומות ביפו כי המשטרה... נלחמה בפשע המקומי. אז מה בסוף - להילחם או לא? והאם יש קשר לסמיכות האירועים בהר הבית? אין פה כתב הגנה לטובת המשטרה, אבל גם לא לטובת המנהיגות במגזר הערבי

אתה מתאהב, בטוח שמצאת את אהבת חייך וזה מתפוצץ לך בפרצוף... איך ממשיכים הלאה? איך קמים אחרי שנפלת כה נמוך שאתה לא מצליח להבין שיש לך לאן לעלות משם? איך הופכים את ה"בעיטה" שחטפת לתנופה חזקה קדימה?