קוראים יקרים, כתוב בפרשה: "ותתן גם לאשה עמה ויאכל… שלא תמות היא והוא יחיה ויישא אישה אחרת…". לכאורה יש לתמוה, הרי חוה לא נתפתתה לאכול מעץ הדעת, אלא אחרי שהשתכנעה שלא תמות, מדוע עכשיו חששה שהיא תמות. ומתוך כך נתנה גם לאדם לאכול?
כתוב בפרשה: "ובָאוּ עָלֶיךָ כָּל הַבְּרָכוֹת הָאֵלֶּה וְהִשִּׂיגֻךָ כִּי תִשְׁמַע בְּקוֹל ה' אֱלהֶיך…". לכאורה תיבת והשיגוך אינה מובנת לשון זה נופל על מי שרוצה לברוח מדבר מסוים ורודפים אחריו ומשיגים אותו וכי יש מי שיברח מברכות שצריך לרדוף ולהשיג אותו? אלא הנה לפעמים מוצאים בני אדם שמצליחים בעסקיהם למעלה מדרך הטבע, וכל מה שעושים ה' מצליח בידם, ואף אם עושים משא ומתן אשר בדרך הטבע מוכרחים להפסיד בו, קורה ההיפך
כתוב בפרשה: "כי תצא למלחמה על אויביך…". מסבירים המפרשים,האויב הגדול והמסוכן ביותר לאדם הוא היצר הרע, מפני שאיתו צריך לנהל מאבק ומלחמה מתמדת ללא היסח הדעת.
כתוב בפרשה: "הוא ינוס אל אחת הערים האלה וחי…". תלמיד שגלה לעיר מקלט מגלין רבו עמו שנאמר וחי. כלומר וחי בעל חכמה בלא תלמוד תורה נחשב כמיתה.
כתוב בפרשה: "כִּי יִהְיֶה בְךָ אֶבְיוֹן מֵאַחַד אַחֶיךָ בְּאַחַד שְׁעָרֶיךָ בְּאַרְצְךָ אֲשֶׁר ה' אֱלהֶיךָ נתֵן לָךְ לא תְאַמֵּץ אֶת לְבָבְךָ וְלא תִקְפּץ אֶת יָדְךָ מֵאָחִיךָ הָאֶבְיוֹן: כִּי פָתֹחַ תִּפְתַּח אֶת יָדְךָ לוֹ וְהַעֲבֵט תַּעֲבִיטֶנּוּ דֵּי מַחְסרוֹ אֲשֶׁר יֶחְסַר לו…".
בפרשת ואתחנן מספר משה לעם ישראל כי התפלל לקב"ה תקט"ו תפילות, על מנת שה' יבטל מעליו את הגזירה שלא יכנס לארץ. שנאמר: "ואתחנן אל ה' בעת ההוא לאמר…". אולם הקב"ה סירב לבקשתו העיקרית של משה, ולא קיבל את תפילתו האישית
כל הכועס חכמתו מסתלקת ממנו. כתוב בפרשה: "ויאמר אלעזר הכהן… זאת חוקת התורה אשר ציווה ה' את משה…". שישים ריבוא מבני ישראל עומדים לפני משה רבינו ומצפים לשמוע מפיו הלכות הגעלת כלים אשר שמע מהקב"ה, והוא עומד כנגד ושותק. במקומו יוצא אלעזר ואומר: "זאת חוקת התורה אשר ציווה ה' את משה". מיד תולים כל ישראל עיניהם במשה ותמהים, מדוע ידבר אלעזר במקומו?
קוראים יקרים, כתוב בפרשה: "תמות נפשי מות ישרים ותהי אחריתי כמוהו…". מסבירים המפרשים: זמן קצר אחרי שאמר בלעם בהתפעלות "ותהיי אחריתי כמוהו…", הלך ויעץ לבלק להחטיא את ישראל. כיצד ניתן להבין דבר זה? אומרים חכמים, כתוב: "שוב יום אחד לפני מתתך…". איך ידע האדם מתי הוא יום מותו? ישוב היום שמא ימות מחר, ונמצא שכל יום הוא בתשובה.
כתוב בפרשה: "אדם כי ימות באהל…". בכל מצב ובכל שעה חייב אדם ללמוד תורה, הן בעתות מצוקה ואף כאשר הזמן העומד לרשות האדם הוא מועט, יראה לנצל את הרגעים ללמוד תורה. "החפץ חיים": עצה טובה לניצול הזמן ללמוד תורה, ובדרך משל המשיל זאת לסוחר גדול שהיה טרוד במסחרו מבוקר עד ערב. מרוב טרדותיו לא היה לאיש זמן להתפלל בציבור, וכמו כן לא נותר לו הרבה זמן במשך היום והלילה לקביעת עתים לתורה.
קוראים יקרים, כתוב בפרשה: "ויקהלו על משה ועל אהרון…". גם על דברים הפשוטים ביותר צריך אדם לעמול, כדי להחדירם אל ליבו, אם לא יעשה כן יישארו בתחום הידיעה בלבד, ורחוקים מהשפעה על מהלך חייו. דוגמא מוחשית אנו רואים, שכולנו יודעים ומאמינים בחיי העולם הבא וברוב טוב הצפון בו, ובמהלך החיים אין לידיעה הזו שליטה כלל על רבים מקרבנו.
קוראים יקרים, פרשת שלח היא הפרשה הרביעית בספר במדבר ועיקרה עוסק בשליחות המרגלים לארץ ישראל, בכישלון השליחות, בחטא הוצאת הדיבה על הארץ ובהשלכות שלו. בתחילת הפרשה משה מצטווה על ידי ה' לשלוח אנשים, לתור את הארץ.
קוראים יקרים, בפרשה מדובר על החצוצרות: "עֲשֵׂה לְךָ, שְׁתֵּי חֲצוֹצְרֹת כֶּסֶף מִקְשָׁה, תַּעֲשֶׂה אֹתָם". חצוצרות זה מלשון צורות, הן נותנות צורה לדברים. ידוע מהמגיד ממזריט'ש, שחצוצרות זה חצאי צורות. כל יהודי זה כאילו חצי צורה וצריך לחבר אותו לחצי השני של הצורה, למצוא את ההשלמה שלו עם עוד אחד. אנו קוראים בפרשה שעם ישראל חונה כעם, כגוף אחד, כאיש אחד, וכן גם בנסיעה. עם ישראל אין לו תנועה, אם אין בו צורה אחת מסודרת. כמו מכונית שיכולה לנסוע רק כאשר כל החלקים מחוברים זה לזה. בשפת הקבלה, תנועה מדברת על גילוי של אור חכמה.
קוראים יקרים, פעם סיפרו לראש ממשלה אחד, שבבית משוגעים נמצא משוגע שנראה בדיוק כמותו. אותו ראש ממשלה לא האמין ונסע לשם. ברגע שנכנס ניגש אליו אותו משוגע ואמר לו: מי אתה? ענה לו: ראש הממשלה, ענה לו המשוגע לא! אני ראש הממשלה, התווכחו בניהם עד שכמעט הרימו ידיים אחד על השני והיו מוכרחים להוציא אחד מן הבניין, עד היום לא יודעים איזה מראש הממשלה הוציאו…
חג השבועות הוא יום אחד בלבד, משום שחג השבועות הוא יום מרוכז בקדושת קבלת התורה. פרשת במדבר חלה תמיד לפני חג השבועות, וכתוב: "ולעולם קורין פרשת במדבר סיני קודם עצרת…". ניתן להבחין בארבעה קשרים בין פרשת במדבר לחג השבועות, שהוא חג מתן תורה.
"ונתן אהרון על שני השעירים גורלות גורל אחד לה' וגורל אחד לעזאזל…". מסבירים המפרשים: שני השעירים מובאים ביום הכפורים לבית המקדש, שניהם שווים במראה, בקומה,
קוראים יקרים, כתוב בפרשה: "ויבא משה ואהרון אל אהל מועד…". בושתו של אהרון ודבריו מנוגדים הם לטבע בני אדם, נוהג שבעולם כל צרה שלא תבוא על האדם במקום שייחס אותם לחטאים שלו הוא תולה את זה באחרים. הדברים כך בצרות הפרטיות על אחת כמה בצרות הכלל, והדבר הכי נח לאדם זה לתלות אותו באחרים, וכאן מתווסף הרתיעה הטבעית של האדם כדי לא להאשים את עצמו.
קוראים יקרים, כתוב בפרשה: "אלה פיקודי המשכן משכן העדות…". כלל ראשון בדרכי המלחמה: דע את האויב. לפני מלחמה אדם צריך להכיר את אויבו ולדעת מהם תכסיסיו, כדי לחשב את ההגנה והשמירה ממנו. אף במלחמת היצר, חייבים קודם כל לגלות את תכסיסיו וכלי מלחמתו, וכך אדם ידע כיצד לנהוג כשהיצר הרע שם בפניו מכשול. ואם לא ידע שאלו תכסיסי יצר הרע, לא ידע להיזהר ממנו.
"ששת ימים תעשה מלאכה…", מסבירים המפרשים שרק מי שמאמין באמונה שלמה כי הפרנסה מוקצבת לכל אחד מהשמיים, ואינה תלויה בכמות ההשתדלות של האדם, יכול הוא לנוח בשלווה בשבת.