פרשת השבוע

"טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף...". אמר רבי יוסי בן קסמא: פעם אחת הייתי מהלך בדרך ופגע בי אדם אחד ונתן לי שלום והחזרתי לו שלום. שאל אותי רבי מהיכן אתה, עניתי לו מעיר של חכמים וסופרים

קוראים יקרים, כתוב בפרשה: "ופניתי אליכם...". לעיתים אנו רואים שהרשעים הם אלו שמצליחים בעולם הזה, ואנו לא תמיד מצליחים להבין למה. ישנו משל של "החפץ חיים"

קוראים יקרים, כתוב בפרשה: "וציוויתי את ברכתי...". החפץ חיים מבחין בשלוש דרכים בהנהגת ה' את העולם הנהגה טבעית, הנהגה ניסית והנהגה אמצעית , מידת הברכה, גם מדרך הנס וגם מדרך הטבע.

קוראים יקרים, כתוב בפרשה: "ונקדשתי בתוך בני ישראל...". מסבירים המפרשים על מעלת התפילה בציבור, שאדם שמתפלל בציבור כבוד ה' מתרומם הרבה מאשר בתפילת יחיד. הוא גם זוכה למצוות רבות, עניית אמן קדושה וכו'. מצוות אלו חשובות מאוד לפני הקב"ה ואין לשער את גודל השכר. ועל ידי כך מתעוררת אהבתו לישראל וממהר גאולתם

קוראים יקרים כתוב בפרשה: "ונתן אהרון על שני השעירים גורלות גורל אחד לה' וגורל אחד לעזאזל...". מסבירים המפרשים- שני השעירים מובאים ביום הכיפורים לבית המקדש, שניהם שווים במראה, בקומה, בדמים, ולקיחתן כאחד

כתוב בפרשה: "והצרוע אשר בו הנגע בגדיו יהיו פרומים וראשו יהיה פרוע...". חיי ביזיון תמידיים עדיפים משעה אחת של חטא. חז"ל מבארים כי נגע הצרעת בא לאדם בעוון חטא לשון הרע וגסות הרוח, כלומר עונש משמיים על שעה אחת של חטא

אומרים אנו בתפילת ליל החג הפסח: "וַתִּתֶּן לָנוּ ה' אלוקינו בְּאַהֲבָה מוֹעֲדִים לְשִׂמְחָה. חַגִּים וּזְמַנִּים לְשָׂשׂוֹן. אֶת יוֹם חַג הַמַּצּוֹת הַזֶּה. אֶת יוֹם מִקְרָא קֹדֶשׁ הַזֶּה. זְמַן חֵרוּתֵנו. בְּאַהֲבָה מִקְרָא קֹדֶשׁ. זֵכֶר לִיצִיאַת מִצְרָיִם...".

קוראים יקרים, כתוב בפרשה: "זאת תורת העולה...". שואלים המפרשים, מדוע על חטאים שחוטא אדם במעשה באה קורבן חטאת, וקורבן העולה על הרהורי הלב? ויש להבין מדוע על עברה שבמחשבה מביאים עולה הנשרפת כליל, לעומת זאת על מעשי עברה מביאים חטאת אשר חלק ממנה אוכלים הכוהנים, היה צריך להיות ההיפך. אלא הקורבן בא ללמד את האדם מה התורה דורשת ממנו וכיצד עליו להתנהג בחיי היום יום

כתוב בפרשה: "ויקרא אל משה...". בעניין הקורבנות, בעבור מעשי אדם נגמרים במחשבה ובדיבור ובמעשה. ציווה הקב"ה כי כאשר יחטא ויביא קורבן, יסמוך ידיו עליו כנגד המעשה, ויתוודה בפניו כנגד הדיבור, וישרוף באש הקרב והכליות כנגד כלי המחשבה והתאווה, והכרעים כנגד ידיו ורגליו של האדם, ויזרוק הדם על המזבח כנגד דמו בנפשו.

נאמר בפרשה: "וְזֶה אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה עַל הַמִּזְבֵּחַ כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה שְׁנַיִם לַיּוֹם תָּמִיד..." (כט, לח). בספר פרדס יוסף כתוב צריך כל אדם לזכור ב' תמידים בכל יום ובכל עת