ראשי / טורים / מיטל על.. (דף 2)

מיטל על..

כתר מזהב

אחת המצוות הקשות ביותר לאישה זה לכסות את שיערה. טבוע באישה עוד מימי בראשית הצורך והרצון להיות יפה. אז לא סתם יש מאות מספרות בכל עיר, אינסוף פרסומות על שמפו שעושה קסמים ומרכך שהופך אותך בין רגע לכוכבת קולנוע… שהרי השיער הוא חלק מרכזי ביופייה של האישה, כך הורגלנו והתחנכנו, וכך אנו מתנהלים כשהמירוץ האינסופי אחר השיער המושלם לעולם אינו מסתיים. בעברי הייתי מתהדרת ומתגאה בשיערי השחור והארוך, מלא ומבריק, שיער שאי אפשר היה לפספס… אפילו הסתובבתי עם שיער ורוד פעם, כן כן, הייתי מלכת תשומת הלב! השיער היה חלק בלתי נפרד ממטלות הטיפוח היומיומיות שלי, הייתי משקיעה בו לא מעט זמן ולא מעט כסף, העיקר שייראה לא פחות ממושלם! השיער היה חלק בלתי נפרד ממי שאני, כך חשבתי תמיד, כל הופעה תמיד כללה עיצוב שיער מיוחד, כל התארגנות לאירוע התחילה בחיפוש אחר מעצב השיער שיהיה אחראי לעיצוב בלתי נשכח שיגנוב את ההופעה, כשהשיער מסודר אנחנו כבר מרגישות יותר טוב… ויש לזה סיבה, האישה מטבעה נמשכת ליופי והידור ועל כן נשים תמיד משקיעות בהופעתן החיצונית, חשוב לנו להיות הכי יפות, הכי בולטות, להיות זאת שידברו עליה ביום שלמחרת.

אז אחרי 30 שנה של חיים, אחר חיפוש מעמיק אחר העומק, חזרתי בתשובה. אט אט את לומדת מה זה לשמור שבת, מה זה לשמור כשרות כמו שצריך, את לומדת מה זה אומר לעשות את רצון השם. ויום אחד את מגלה שאחד מהמצוות של האישה זה לכסות את השיער. שומו שמיים!!!!! מרגישה צמרמורות בכל הגוף, ידעתי שיש מצווה כזאת, זה לא שגילו לי את אמריקה… אבל אני אישה גרושה ששואפת להתחתן שוב, כיצד אכיר גבר אם אכסה את ראשי וכולם יחשבו שאני נשואה? זה הרגיש לי כאילו סוף העולם הגיע, כיצד אוכל לוותר על שיערי?! אולי לא חשבתי מספיק טוב על כל עניין החזרה בתשובה הזה…? אבל אחרי שהקרקע רעדה תחת רגליי לזמן קצר, אספתי את עצמי ונזכרתי שהשם הרבה יותר חכם ממני, יודע יותר טוב ממני מה נכון לי, שהרי הוא ברא אותי, הוא חכם יותר מכל חכמה אנושית שקיימת, מספיק להביט על הבריאה המופלאה שהוא ברא בשביל להבין שאין אפשרות להבין את גודל חכמתו! אז אוקיי, אמרתי לעצמי, בואי נראה איך אני ניגשת ל"בעיה" הזאת. הלכתי לכל רב שאני מכירה כדי לקבל היתר, בכיתי והתחננתי, רק תפטרו אותי מזה…! תנו לי היתר ללכת עם שיער גלוי!

כשהגעתי לרב יגאל כהן הי"ו, שהיום הוא מורה הדרך שלי, הוא הסביר לי שאסור לי לוותר על המצווה היקרה מפז הזו. "מבחינת ההלכה אין אפשרות להתיר", הוא הסביר לי בסבלנות "עפ"י ההלכה אישה נשואה, גרושה ואלמנה מחויבת בכיסוי ראש מלא. אבל אל תדאגי, לאט לאט, תעשי השתדלות, כשאת יכולה לכסות שיערך – תכסי וזה בוא יבוא!". טוב, אין לאן לברוח, הלכה זו הלכה, וכמו שצריך לשמור שבת עפ"י דין תורה כך אישה צריכה לכסות את ראשה – על אותו משקל. למדתי קצת על הנושא… רציתי להבין מה זה בכלל כיסוי ראש. למדתי שכל שערה נחשבת לדין וכשאישה מכסה את שיערה היא בעצם ממתיקה מעליה ומעל ביתה, בעלה וילדיה דינים רבים. האמת? לא הייתי צריכה ללמוד יותר מדי… ברגע שגיליתי שיש בורא לעולם ותורתו אמת, לא היה לי צורך לשאול כ"כ הרבה שאלות, כי אם אני יודעת שהוא קיים ושתורתו אמת, מה יש פה לשאול? למדתי שלבטל את רצוני למול רצונו בעצם ממלא את כל הרצונות שלי! שהרי מה אישה רוצה? להרגיש יפה, אהודה, מוצלחת, נאהבת, שמחה… והתשובה נתנה לי את כל אלה ויותר! אז התחלתי לכסות את שיערי יום אחד בשבוע. לרגע אחד עלו בי מחשבות על "איך יגיבו" אך מיד העלמתי אותן כי נזכרתי שהיחיד שחשוב מה הוא חושב עליי זה הבורא יתברך. הגיע היום המיוחל, חצי שעה לקח לי לסדר את המטפחת ויצאתי מהבית כמישהי שאינני מכירה. עד שלא הרגשתי, לא הבנתי.. איך הרב אמר לי: "זה בוא יבוא!" אז זה בא ובגדול! יש משהו ממכר בכל עולם הצניעות, משהו שהנשמה שלך פשוט נשאבת לתוכו, תחושה עילאית! מצאתי את עצמי מחכה ליום הזה בכל שבוע מחדש… כך אט אט הבנתי שכל הראוותנות הזאת, כל תשומת הלב שרדפתי אחריה, כל הצורך שלי להיות בולטת, הכל שקר! הכל ריק! אני לא באמת זקוקה לזה כדי להיות מאושרת! כן, אני מקבלת תשומת לב, אבל הפעם תשומת הלב היא חיובית ומכובדת. פתאום הקדושה החלה לתת אותותיה, פתאום ללכת בשיער גלוי הפך למין מטרד, הרגשתי משהו חסר… וכך כיסיתי את שיערי עוד יום בשבוע ועוד יום. עד שהגעתי לרגע בו איני מסוגלת לדמיין שייראו ולו שערה אחת משיערות ראשי.

נשים אומרות לי: "קשה לי!" ואני מבינה אותן… אבל יש היום כיסויי ראש כ"כ יפים ואני אומרת מניסיון: אחרי שאת חווה את זה, את מרגישה יפה בהרבה יותר כי הקדושה מייפה את האישה יותר מכל בגד, כל תסרוקת וכל תכשיט שבעולם! בשיעור מדהים בנושא צניעות אמר לנו הרב יגאל כהן: "אני, שכל חיי לומד תורה, הלוואי עליי הזכויות שלך, הגברת שיושבת מולי ומכסה את הראש!". דווקא בגלל שהקושי הוא גדול, כך גם השכר, אישה שמכסה את ראשה זוכה להכניס ברכה לביתה, אישה שאינה מחפשת לבלוט גורמת לילדיה לבלוט בדברים חיוביים, מכניסה שפע של אור ופרנסה הביתה, משרה שלום בינה לבין בעלה, והרי יש אחד שם למעלה, שאוהב אותך כ"כ, זה שהכל בידיו – הפרנסה, הבריאות, הזיווגים, הילדים, הבתים, ההצלחה – הכל שלו, אז לא שווה לך שתהיה לך פרוטקציה אצלו…?

ולגבי כל אלה ששואלים כיצד אמצא זיווג אם אני נראית כאישה נשואה, אני אענה בשאלה – מיהו מזווג הזיווגים? מי מחליט מתי אתחתן ועם מי? אתם יודעים את התשובה… אז נראה לכם שבגלל קיום מצווה כה יקרה וחשובה הזיווג שלי ירחק ממני?? ההיפך הוא הנכון! אם את משנה את הטבע שלך, השם ישנה את הטבע בשבילך! אחד הדברים הקסומים ביותר שאני חווה בתשובה זה הזכות ללכת עם כתר זהב לראשי כל יום מחדש! כל בת מלך ראויה לכתר, לא פחות.

קום על עצמך

אם כך, אפשר להגיד שאנחנו יכולים לחיות בחופש תמידי, לישון כל היום, לא להתאמץ ומה ששלנו יגיע עד אלינו.. שהרי הפרנסה בידי שמיים בלבד, וזה ממש לא משנה מי אתה ומה אתה. אדם שלא יודע קרוא וכתוב יכול להיות מיליארדר שמתעסק בבורסה והוא אפילו לא יודע להבין את הטבלאות… אבל השם החליט שיהיה לו כסף, אז יהיה לו, אין קשר בין יכולותיו לבין מה שהוא קיבל משמיים. אז אם אנחנו יודעים שפרנסה היא רק מאיתו יתברך, מה פשר המשפט הזה שאומר שיד חרוצים היא תעשיר?

הדבר היחיד שיכול להביא לנו עושר אמיתי מבחינה רוחנית וגשמית הוא הביטחון בבורא, אמונה תמימה ביכולת שלו להביא לנו כל דבר שבעולם, גם אם השכל האנושי לא מסוגל להבין איך הוא יביא או מאיפה, עדיין מאמין שהוא יביא. לפעמים אנו חושבים שאנחנו מאמינים באמונה אמיתית ומשליכים את יהבנו על הבורא כשבעצם אנחנו מתרצים את העצלנות שלנו באמונה. אחזור על זה שוב: לעיתים אנו בטוחים שאנו פועלים מתוך אמונה, אך בעצם אנחנו פועלים מתוך עצלנות ומכסים על זה בתירוץ של אמונה תמימה. לדוגמא: אדם שונא ללכת לרופא. אין לו כוח לחכות בתור והרופא לבטח ישלח אותו לבדיקות ולהתחיל את כל הסחבת של תורים ובדיקות ותוצאות, אין לו כוח לעבור את כל זה… אז הוא אומר: "למה צריך ללכת לרופא? הרי השם הוא הרופא כל חולים, לא צריך רופא, הכל מאת השם יתברך". הוא חושב שהוא באמת מאמין בזה, אבל אם הוא יפשפש פנימה בתוך ליבו, הוא יבין שהוא בעצם לא הלך לרופא כי הוא התעצל. אותו כנ"ל לגבי שידוכים. אנשים מתעצלים ללכת לשדכנית, לצאת לעוד ועוד פגישות אז הם אומרים: "השם הוא המזווג זיווגים… עד פתח הדלת הוא יביא אותו אליי". ובפרנסה? עוד יותר! "הרי פרנסה משמיים", הוא אומר ומוסיף "למה צריך לצאת לעבוד? גם ככה כתוב לנו כבר מראש השנה מה נקבל ומתי… אז לא צריך לעבוד", כשבעצם הסיבה שהוא לא רוצה לעבוד זה כי הוא מתעצל!

כל הטענות הנ"ל נכונות הן! השם הוא הרופא כל חולים, הוא המזווג זיווגים ופרנסה רק מאיתו יתברך… אך אנו מצווים לעשות את ההשתדלות! ואם אדם מתרץ את העצלות שלו באמונה, האמונה שלו לא מסוגלת לפעול לישועות ובעצם הוא סוגר לעצמו את צינורות השפע… למה השם רוצה שנעשה השתדלות? הוא הרי לא זקוק להשתדלות שלנו כדי לתת לנו דברים… אלא שהשם רוצה שלא נלך בטל. הבטלה היא דבר נוראי ומביאה את האדם לבלבולים ודכאונות, אדם צריך לעשות! אל תשב ללא מעש… אם אתה עייף, תישן, אך אם אתה לא נכנס לישון, קום ועשה משהו טוב עם עצמך! שב תלמד תורה, תעזור לאנשים, תעזור לאשתך, תעזרי לבעלך, תבלה זמן איכות עם הילדים שלך, תחפש איך לעשות נחת רוח לאבאל'ה… אתה חושב שזו בעיה בשביל הבורא לשלוח לך כסף? השם שולח לאדם במתנה סכום כסף, נניח 10 אלף שקל, ובודק אותו… מה הוא יעשה עם הכסף, האם יילך לרכוש לעצמו איזה בגד יקר של מותג נחשב, האם ייקח את הכסף ויבזבז אותו על הנאות העולם הזה, על אלכוהול, בילויים ותאוות או שמא יעשה משהו טוב עם הכסף, ידאג למשפחתו, יפנק את אשתו, יתרום מעשר לעניים… אם עברת את המבחן בהצלחה, צפה לעוד הרבה מתנות כאלה בעתיד, אך אם לא עשית שימוש נכון עם המתנה שקיבלת, דע שהשם לא אוהב את הדרך שאתה בוחר בה ולכן הצינור שלך נסגר.

"יד חרוצים היא תעשיר", אומר שלמה המלך. השם אוהב אדם שעושה מצוות, אך יותר מזה הוא אוהב אדם שעושה מצוות בזריזות. כיצד שתנהג, ינהגו בך! השם בודק אם אתה עייף מדי בכדי להתעורר בזמן לתפילה בבוקר או האם אתה קם בקפיצה מהמיטה מבסוט ושמח על כך שאתה הולך להרוויח מצווה חשובה… האם את מתעצלת לקיים מצוות הפרשת חלה או שמא עושה זו בזריזות ובשמחה בידיעה שהמרוויחה מכל זה זו את? האם את מתעוררת בלילה לילד עם חיוך רק מתוך הכרת הטוב על זה שקיבלת ילד ואת מקיימת מצוות גידול בנים בשמחה או שמא את מתלוננת שאין לך כוח? לפי זה נקבע שכרנו. בטח שלא היינו רוצים שהשם "יתעצל" לתת לנו את כל מבוקשנו… אך כך נוהגים בעולם הזה, מידה כנגד מידה. אנשים אומרים לי: "אני יודע שיש בורא לעולם אבל…". ומתרצים למה בעצם הם לא מקבלים על עצמם את חיי התורה… זה יכול להיות מיליון תירוצים אבל בינינו, התירוץ האמיתי הוא שאנחנו מתעצלים לעשות שינוי בחיים שלנו, בהרגלים שלנו, אני הייתי כזאת! הכרתי בקיומו של הבורא ומצאתי אלף תירוצים לזה שאני לא יכולה לחזור בתשובה, ואף סירבתי לשמוע דברי תורה כדי לדעת כמה שפחות… שהרי אם אדע יותר אאלץ לחזור בתשובה ו"מה אני צריכה את חיי הכלא האלה…?". בעצם הכל היה מתוך העצלנות הטבעית שטבועה בנו שמונעת מאיתנו לשנות את חיינו, כי להפוך להיות עבד של השם זה לא קל, אבל כ"כ משתלם!

יד חרוצים היא תעשיר, השם רוצה אותנו זריזים במצוות, רוצה שנעשה עם הזמן שלנו דברים טובים ולא נבזבז אותו לריק, לכל אדם יש תפקיד, יש משמעות בעולם הזה ואם תדע לקום על עצמך ולמלא את תפקידך בחריצות ובשמחה דע ששפע עצום כבר בדרך אליך…

לשחרר את העבר!

אחד הדברים שמונעים מאיתנו להכניס דברים טובים לחיינו זה הטבע שלנו להיתלות על העבר ולסרב להיפרד ממנו. כל אדם מגיע לעולם הזה כדי לעבור מסע, אין אדם שאינו מתמודד עם קשיים וניסיונות כאלה ואחרים ובאופן טבעי מאחר שאנו יצורים רגישים, כל קושי מותיר חריטה עזה בליבנו שהופכת לצלקת שנשארת לנצח. אז אנחנו מתמודדים עם קושי מסוים ומאז כל דבר שיקרה לנו באותו ההקשר, יושפע באופן אוטומטי מאותו הקושי… אם, לדוגמא, אנחנו נותרים שבורי לב לאחר זוגיות שהסתיימה, מעתה נפחד פחד מוות בכל פעם שתופיע הזדמנות לזוגיות חדשה. אז רגע לפני שנלמד כיצד להתמודד עם הזדמנויות חדשות, בואו נלמד קודם כיצד להשאיר את העבר בעבר, ולא נרשה לו לשנות את עתידנו, אלא אם השינוי יהיה לטובתנו.

אם אנחנו יודעים שיש בורא לעולם והוא כל יכול, אם אנחנו יודעים שהוא אוהב אותנו ויצר עולם שלם במיוחד בשבילנו, אם אנחנו מבינים שאין ביכולתנו להכיל את גודל חכמתו אז אנחנו מבינים באופן וודאי שהוא יותר חכם מאיתנו ואם הוא החליט שכך יקרה, משמע שזה הדבר הטוב ביותר בעבורנו, גם אם איננו מבינים זאת עכשיו. זה אחד הדברים הכי עמוקים בתהליך התשובה, להבין שאתה לא מבין הכל, שאתה לא יודע הכל ובכל זאת לסמוך בעיניים עצומות בבורא, להאמין שכל מה שהוא עושה זה לטובתך. בהתחלה זה קשה, אבל ברגע שאתה קולט, ברגע שאתה מפנים, אז אתה מתחיל באמת לעשות תשובה מתוך אהבה לזה שאוהב אותך יותר משאי פעם תוכל לדמיין ומתוך האהבה העצומה הזו אתה מצליח באמת להישען עליו.

אז אני אומרת, אם אנחנו יודעים שהכל לטובתנו, בואו נחתוך בבשר החי! בואו נסלק מחיינו את כל המיותר, בואו נשחרר מהראש את כל ה"אני מאמין שלי" שבעצם לא תורם לי דבר, בואו נגיד די לרדיפות עצמיות! אדם יכול לרדוף את עצמו במשך שנים על זה שאהובתו עזבה אותו, מאשים את עצמו ללא הרף ומשחזר שוב שוב סיטואציות בהן יכל היה להתנהג אחרת ואולי… אולי היא לא הייתה עוזבת. אישה יכולה לחיות שנים עם לב שבור רק כי היא בטוחה שהוא עזב בגלל שאמרה איזו מילה לא נכונה או הרגיזה יותר מדי… שנים של רדיפות עצמיות בלי פוסקות שלא מאפשרות לנו להמשיך הלאה! שחררי אחותי, זה בכלל לא בידיים שלך!! אל תתעכב, אחי היקר, זה שהיא עזבה זה כי מישהו שם למעלה החליט שאתם לא מיועדים, שיש מישהי אחרת שנבראה בשבילך וזו שהלכה? הלכה כדי לפנות מקום לדבר האמיתי.. אז תיפרד ממנה לשלום ותתכונן לקבל את הטוב ביותר.

אני מקבלת לא מעט פניות מאנשים רצוצים וחפויי ראש שלא מצליחים להתאושש מזוגיות שהסתיימה… מסרבים לשכוח, מסרבים לשחרר, בואו נחתוך בבשר החי! נפסיק לנסות בכל מחיר להילחם על אדם שמלמעלה החליטו שאינו בשבילנו, נפסיק לקרוא הודעות בפעם האלף (כן, תמחקי אותן!) הכל כבר כתוב, כל שעליך לעשות זה להשתדל להיות אדם טוב יותר, לקבל את הייסורים באהבה וממילא הכל יתהפך לטובה. מה ששלך יגיע עד אליך, רק תאמין ותעשה השתדלות, כל השאר לא בידיים שלך!

אנשים חווים פגיעה מאדם קרוב, בן משפחה או החבר הכי טוב ומסרבים לשכוח לו את זה. השנים עוברות ובכל פעם שאתה רואה אותו, אתה מרגיש צריבה בתוך הלב שלך מתוך הכעס והעלבון, מתוך האכזבה העצומה שהוא גרם לך ואתה לוקח איתך את הנטל הזה לכל מקום! למה? שחרר!!! במה זה מועיל לך? שהרי "אין אדם נוקף אצבעו מטה אלא אם מכריזין עליו מלמעלה", אם אדם פגע בך זה רק כי נתנו לו רשות מלמעלה לעשות זאת ואם נתנו לו את הרשות תדע שזה לטובתך! או שזה בא כדי לעזור לך לתקן את עצמך, לכפר על העוונות שלך או כי השם רוצה לשלוח לך משהו ממש טוב, הכי טוב, אבל הוא רוצה לדעת שאתה אכן ראוי לזה. אז אם תעבור את מבחן האמונה בהצלחה, דע שהשכר יהיה עצום לאין שיעור! אם אתה מאשים אדם בשר ודם בבעיות שלך, דע שאתה לא מאמין מספיק. הכל, אבל הכל בידי שמיים, מלבד יראת שמיים.. כל מה שקורה לך, קורה בתכנון מדויק לפרטי פרטים ואין מקריות.

לקחת תרמיל ענק וכבד, שמת בו את כל הצער שעברת, את כל האנשים שפגעו בך, את כל האכזבות, העלבונות, הקשיים, חיברת אותו לבשר שלך ואתה הולך איתו לכל מקום… תחתוך! תלמד את השיעור ותמשיך הלאה, השם הוא כל יכול והוא אוהב אותך יותר משאי פעם תאהב את עצמך, הוא עוזר לך לבנות את עצמך בדרך הכי נכונה בשבילך ואין דבר שהוא לא יכול לתת לך… אם רק תאמין שהוא יכול. מה שהיה היה, העיקר להתחיל מהתחלה! אל תחשוב שאתה כלום, שבגלל מה שעברת אתה מקולקל, לא יוצלח או לא שווה… יש לך תפקיד בעולם הזה, יש לך מהות ומשמעות, אל תיתן לעבר שלך לקלקל לך… אל תשכח שלעתים השם מקלקל לך את התכניות רק כדי שהתכניות שלך לא יקלקלו אותך… אז תשאיר את מה שקרה מאחוריך ותרשה לעצמך להמשיך הלאה בשמחה.. כי הטוב ביותר עוד לפניך.

למי יש יומולדת…?

ניסיתי למצוא דרכים למלא את הריקנות אך שום לא הלך, הבילויים רק הרחיבו את החור שנפער בליבי, אתה חושב שאתה נהנה אבל בתכלס אתה יודע שאתה לא… יש רגעים שאתה יודע שאתה חי בעצימת עיניים, מפחד לאזור אומץ, חושש לשמוע או לדעת כי אתה לא מוכן לעשות שינוי אמיתי, הייתי שם שנים… לא רציתי להקשיב ועצמתי עיניים חזק חזק. העיקר לא לדעת ולא לראות את האמת כי אני אדם אמיתי, אם אני רואה אמת בעיניים אני לא מסוגלת לחיות בשקר… ובתוך תוכי ידעתי שיש אמת אחת, אך העדפתי להמשיך לחיות בנוחות שלי, בלי לקיים מצוות, בלי לשמור שבת, בלי להתלבש בצניעות, שהרי "מה אני צריכה את זה על הראש שלי?" חשבתי לעצמי "לחיות בכלא? לא תודה!". אז אחרי חיפושים ארוכים, בדרך שחד משמעית הוכוונה מלמעלה, מצאתי את עצמי מגלה את הבורא במלוא הדרו ולא רק שחיי התשובה אינם כלא, ההיפך הוא הנכון, יצאתי לחופשי!

אז שנה עברה, שנה שלמה בה פגשתי חיים שלא הכרתי קודם, אנשים שלא פגשתי מעולם, הכל השתנה ורק לטובה ברוך השם. אנשים שהכירו אותי בחילוניותי מתקשים לתפוס את השינוי. "אבל אל תגזימי.." אומרים לי מדי פעם "אל תשתגעי לנו, אה?".. כמו שאני רואה את זה, בימים שהייתי חילונית ולא ראיתי את השם, זה היה השיגעון! היום התפכחתי! ולא, אף אחד לא שטף לי את המוח, בסה"כ הדליקו פרוז'קטור ענק שהאיר על נקודה אחת שמעולם לא הבטתי עליה.

הבטתי לכל עבר, רק לשם סירבתי להסתכל… ודווקא שם הייתה התשובה לכל השאלות. התשובה לימדה אותי לחיות אחרת, לדון אנשים לכף זכות, לאהוב כל יהודי – דתי או חילוני, לתת יותר מעצמי, לבטל את הגאווה, לקבל הכל באהבה, התורה מביאה אותך לחיי גן עדן בעולם הזה! היום אני נזכרת בחיי הקודמים ומחייכת… נזכרת בכל רגעי השבירה והבכי, על כל הפעמים ששברו לי את הלב ובכיתי את עצמי לדעת, לא הבנתי כיצד הכל היה לטובתי, נזכרת וצוחקת על כמה דאגתי לדברים שבכלל לא הייתה לי שליטה עליהם, כיצד כעסתי כשמישהו פגע בי כי לא הבנתי שהוא רק השליח, כמה תליתי את הכסף שאני מרוויחה במעביד שלי מבלי להבין שפרנסה זה אך ורק בידי שמיים, נזכרת כיצד תליתי את ההצלחה שלי בעצמי בלבד וכמה רדפתי את עצמי כשנכשלתי, כי לא הבנתי שהצלחה וכישלון בידי הבורא יתברך וזה אך ורק לטובתי, נזכרת כיצד חייתי באשליה שהחברה הכתיבה לי, אשליה שהחיים קשים ויוקר המחיה חונק והמצב קשה וקשה וקשה, לא הבנתי שאני הבת של מלך העולם ויש לי בעצם הכל… איזה מין חיים אלה?? חיים של דאגות, חיים של עצבות, של רדיפה עצמית, חיים של פחד מיוקר המחיה ומרדף אחר שעות נוספות. חיים בהם תליתי את כל האחריות על עצמי בלבד והרי אני לא בראתי את העולם ואין בכוחי לשלוט בכל מה שקורה.. אבל מה שכן, זה ששולט בעולם הוא אבא שלי, אז אני יכולה להיות רגועה, להישען אחורה בשלווה ולתת לו לטפל לי בכל הבעיות.

לא רק אני חוגגת יומולדת, גם קבוצת הנשים שלי "תשובה מאהבה" חוגגת יומולדת שנה. כשרק התחלתי לחזור בתשובה, ניסיתי לאגד מס' בנות במטרה להיפגש יחד ולהתחזק בהלכות, באמונה וכד'… ממס' מצומצם של נשים, הקבוצה המופלאה הזו מונה כיום כ-200 נשים מדהימות מכל הרמות הרוחניות החל ממסורתיות לייט ועד חרדיות, שמתחזקות ביחד עם אהבת חינם שאי אפשר לתארה במילים! ללא ספק אחת המתנות הנהדרות שקיבלתי זו הקבוצה המיוחדת הזו, שנזכה בע"ה להמשיך להגדיל תורה ולהאדירה ולהתחזק ביחד בדרך הכי יפה שיש – תשובה מאהבה! כי אם כבר תשובה, אז שיהיה באהבה..

לא רק לי ולקבוצה שלי יש יומולדת… גם העיר שלנו חוגגת 60 שנה.. 60 שנה! התחלנו כגוש חול ותראו לאן הגענו… אחת הערים הגדולות וללא ספק מהיפות בארץ! אחד הדברים הטובים שמאפיינים את העיר הזו היא החיים של הדתיים והחילוניים זה לצד זה בשלום, הבנה וקבלה הדדית. לצערנו בתקופה האחרונה אנו רואים שיש המון מתח בין הצדדים, הפגנות ותלונות, חוסר הבנה משווע וקרע שרק הולך ומתרחב. הוכחנו את עצמנו בעבר ואנחנו יכולים לעשות זאת שוב… אנחנו עם סגולה, אנחנו עם עם הלב הכי גדול שיש, נבראנו כשבכל אחד מאיתנו חלק אלוקה ממעל, כלומר בכל אחד מאיתנו יש ניצוץ אלוקי, בכל אחד מאיתנו יש קצת מהאל הרחום והחנון, ארך אפיים ורב החסד… משמע גם אנחנו יכולים להיות כאלה. בואו נבחר לאהוב במקום לשנוא, לקבל במקום לשפוט, לחבק במקום לסלק! אשדוד היא עיר מיוחדת במינה, נולדתי כאן ואם זה תלוי בי אשאר כאן כל חיי כי אין כמותה! עלינו לזכור להעריך את הטוב, להביט על החיובי, אמנם אין דבר מושלם אך הבחירה בידנו באיזה חלק של הכוס להביט… אני בוחרת בחצי הכוס המלאה! שנזכה לעוד שנים רבות של עשייה מבורכת, שלום ואחווה. יומולדת שמח!

קשה זיווגו של אדם כקריעת ים סוף

כתוב כי "קשה זיווגו של אדם כקריעת ים סוף". לכאורה יש כאן עניין לא ברור… שהרי קריעת ים סוף נעשתה ע"י בורא עולם ובורא עולם הוא כל יכול, גם קריעת ים סוף זה קלי קלות בשבילו, אז למה אומרים קשה? מסבירים חז"ל היות ובני ישראל סירבו להאמין שהים ייפתח בפניהם, לא הייתה להם אמונה אמיתית בה' על אף שהבטיח להם… על כך בא הקושי. כמה מאיתנו רוצים אך לא באמת מאמינים שהשם ישלח לנו את הישועה? כמה מאיתנו מחכים ומצפים לדבר הזה שיקרה לנו, מתפללים בלי סוף, מבקשים ומתחננים, מנסים את כל הסגולות ומבקשים ברכות מכל הרבנים שבעולם… אך דבר אחד שהוא החשוב מכל חסר לנו… חסרה לנו אמונה ביכולותיו של הבורא וזה בדיוק מה שמונע מהישועה להגיע. אנחנו יודעים שיש בורא לעולם, אך משום מה קשה לנו להאמין שהוא ישלח לנו את שאנחנו מתפללים עליו ללא הרף כבר שנים… קשה לנו להאמין כי אנו אומרים לעצמנו שאם זה לא הגיע עד עכשיו, יש סיכוי שזה כבר אף פעם לא יגיע… יצר הרע משכנע אותנו שאנו לא ראויים לזה, שאף אחד לא בחר בנו כי אין בנו משהו מיוחד…

קשה לנו לתפוס את זה שהבורא הוא כל יכול ובעצם מפאת חוסר האמונה אנו מגבילים את הבורא ומונעים ממנו לתת לנו. קיבלנו הבטחה: "השלך על השם יהבך והוא יכלכלך…". הבטחה גמורה מבורא עולם שאם נשליך את עצמנו עליו, הוא כבר יטפל לנו בכל הבעיות, אך כדי שהוא באמת ידאג, עלינו להשליך את עצמנו עליו במלוא מובן המילה ובכל ההקשרים בחיים… הוא מסובב את הסיבות שגורמות למה שאנו קוראים "בעיות" (שהן בעצם לטובתנו הגמורה) וכמו שגרם להן לקרות, הוא יכול לגרום להן להעלם ברגע. "תסמוך עליי, בני אהובי", אומר לנו אבאל'ה, "ואני אדאג לכל מחסורך. אך אם תסמוך על אנשים שיעזרו לך או תחשוב שאתה הוא זה ששולט בגורלך ובכוחך תשיג את זיווגך בגלל שאתה מוצלח או יפה, אני מסיר השגחתי מעליך ותסתדר לבד…". אנחנו חושבים שאנחנו מספיק חכמים ו/או מוצלחים כדי למצוא את הזיווג המיועד לנו, שוכחים שיש אחד שמזווג זיווגים כבר 5,777 שנים! המפתח בידיים שלו… ובכל זאת אנחנו מנסים בכוח לפרוץ את הדלת, שוכחים שאנחנו רק צריכים להקיש עליה והיא כבר תיפתח…

ככל שהאמונה של אדם גדולה יותר, ההשתדלות שלו תהיה פחותה יותר. כן, אדם צריך לעשות השתדלות! צריך ללכת לשדכנית, אישה צריכה ללכת לרופא, אך אם לא נקדים לכך תפילה ונבין שגם אם השדכן ימצא לנו שידוך וגם אם הרופא יצליח בטיפול ההפריה, גם זה בידי השם יתברך, הם רק השליחים שלו, אזיי לא באמת עשינו השתדלות ואנו לא באמת מאמינים.

נחזור לקריעת ים סוף… בני ישראל התחלקו ל-3 קבוצות, הראשונה אמרה "בואו נחזור למצרים כדי שלא נטבע בים", השנייה אמרה "בואו נילחם במיצרים", ורק השלישית שהיא הקטנה ביותר החליטה להיכנס לים בכל מקרה. מסופר על יהודי אחד (נחשון בן עמינדב) שקפץ למים באמונה שלמה שהים ייפתח בשבילו "והגיעו מים עד נפש", כבר עמד לטבוע, אך כשראה ה' את האמונה שלו שגרמה לו להיכנס למים ללא חשש ובאמונה תמימה שהשם יפתח את הים בשבילו, זה מה שגרם לו לקרוע את הים בסופו של דבר. יהודי אחד בעזרת אמונה תמימה שינה את כל פני ההיסטוריה!

אנחנו מונעים מעצמנו דברים בכך שאנו לא מאמינים באמת שה' יכול להביא לנו הכל. הרי הכל שלו והוא שולט בכל, אם לא תאמין שה' ייתן לך, הוא לא ייתן, אך אם תאמין באמת מבלי לשאול כיצד הוא יעשה את זה (איך יכול להיות שאבריא ממחלתי/איך יכול להיות שאחרי כ"כ הרבה שנים אמצא את האחד/איך ארוויח יותר כסף אם זה השכר שלי/איך אביא ילד אם הרופאים אומרים שאין סיכוי?), רק אז תתחיל ליהנות מהשפע של הבורא וזה שפע אינסופי! "בדרך בה אדם רוצה ללכת מוליכין אותו", אם אדם יתלה את עושרו באדם אחר (יתחנף למעבידו או יבקש מאנשים ויתלה את ממונו והצלחתו בהם), אם אדם יתלה את זיווגו במכרים שלו או בעצמו, אם אישה תתלה את כל תקוותיה ואמונתה במומחה לפוריות במקום בזה שיצר את הרחם שלה (להזכירך, אחות יקרה, השם נתן לשרה אמנו ילד בגיל 90 והיא הייתה עקרה ללא רחם!!), מי שישען על בשר ודם ה' לא יעזור לו, הוא ייתן לו להסתדר כפי שהוא בוחר, בעזרת האנשים האלה בלבד. אך אם תאמין בלב שלם שהכל שלו והכל ממנו ושאין לו שום בעיה כהרף עין להפוך הכל לטובה, כך יהיה. אז כן, קשה זיווגו של אדם כקריעת ים סוף, הדרך יכולה להיות ארוכה ומפותלת, אך היא יכולה להיות גם מלאה ומחזקת, אם אתה יודע שכל מה שהשם עושה זה לטובה, אתה יודע שזה יגיע בדיוק ברגע הנכון וכשזה יגיע אתה תגיד לעצמך: "היה שווה לחכות לו, השם יודע מה הוא עושה!". תבחרו דרך, לשם יוליכו אתכם, אז תבחרו טוב.. ואין טוב כמו זה שאמר ונברא העולם.

הנכם מוזמנים להרצאה שכל כולה אמונה וביטחון עם הרה"ג יגאל כהן שליט"א שתתקיים אי"ה ביום ב', 14/11, בבית הכנסת "מגן יוסף", שד' ראשל"צ 8, רובע ט' אשדוד, בשעה 21:30. כניסה חופשית לגברים ונשים.

מרחק נגיעה

לא סתם אומרים שבמקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד, חילוני שטעם את טעם התאווה ובכל זאת מוותר עליה, קונה לעצמו גן עדן נצחי! בתור אחת שכתבה במשך 6 שנים טור על "החופש ליהנות" ועל "תעשי מה שטוב לך וכיף לך", אני יכולה לומר לכם שבמקום שאני עומדת היום אני שלמה בהרבה יותר. "אבל זה צורך של הגוף" אומרים לי לא מעט אנשים, "איך אפשר לחיות בלי זה?". פעם גם אני חשבתי ככה וגם באמת האמנתי בזה.. אבל היום אני מבינה את זה קצת אחרת.

יש תפיסה בעולם החילוני שאתה לא באמת מכיר אדם אם לא התחברת אליו גם ברמה הפיזית, הכל קורה מהר מאוד וללא עכבות ובמקרים רבים זה גם נגמר באותה הצורה. בתחילת התשובה שלי חשבתי על זה.. שאלתי את עצמי כיצד אפשר באמת לוותר על העונג הצרוף הזה של קירבה אינטימית לאדם שאת אוהבת, אפילו אם את לא נשואה לו? התשובה הוכיחה לי שהדבר לא רק אפשרי, אלא עדיף פי כמה! השם ברא אותנו באופן מסוים ונתן לנו ספר הוראות מדויק אשר מורה לנו כיצד עלינו לנהוג על מנת להגיע למקסימום תועלת מגופנו, נשמתנו וחיינו בכלל. החליטו לעשות ניסוי, הגיעו ל-2 שבטים נידחים באפריקה ונתנו להם במתנה מקרר עם ספר הוראות. השבט הראשון, שפוגש מקרר בפעם הראשונה בחייו, פותח בהתלהבות את דלת המקרר, רואה בתוכו מדפים, שמח על כך שיש לו סוף סוף היכן לאחסן דברים, הם לוקחים מספר בדים בהם הם משתמשים כבגדים, מניחים על מדפי המקרר וכך השתמשו במקרר כארון. השבט השני, גם כן קיבל מקרר שמעולם לא ראה קודם, בא מנהיג השבט והתחיל לפשפש בספר ההוראות.. כך למד שעליו לחבר את המכשיר לחשמל וליהנות ממנו הנאה מקסימלית ומתפוקה מלאה לה הוא מיועד. אז נכון, המקרר מיועד גם לאחסון, אך אם לא נשתמש בו עפ"י הוראות היצרן ולא נחבר אותו לחשמל, נאבד בעצם את הייעוד המרכזי שלו ולא נהנה ממנו כפי שאנו יכולים באמת ליהנות. אותו כנ"ל לגבי גוף האדם. קיבלנו ספר הוראות מדויק ומפורט לפיו עלינו לנהוג בגופנו בצורה מסוימת. חלק מההוראות היא להימנע ממגע עם אדם שאינך נשוי לו ולהימנע ממגע מהבעל/אישה בימי הנידה. אם לא יוצא מזה רווח כלשהו לצרכן המשתמש במוצר, מין הסתם שהיצרן לא היה נותן הוראה כזאת.. אך כדי לחיות נכון, כדי להרגיש שאתה שולט בגוף שלך ולא הוא בך, כדי ליהנות הנאה מקסימלית מהגוף שלך (המגע הפיזי בסופו של דבר בזמן הנכון יתחבר לרוחניות בהרמוניה מושלמת) כדי להבדיל את עצמנו מבעלי החיים, עלינו לפעול לפי ההוראות.. ולא, זה לא בלתי אפשרי כפי שזה נראה. בורא עולם הוא טוב גמור וחכמתו היא הרבה מעבר למה שהשכל האנושי מסוגל להבין.. הוא יודע מה הכי טוב בשבילנו ולא רק יודע – הוא רוצה שיהיה לנו הכי טוב בעולם!!! לכן כל מצווה בתורה נכתבה בקפידה ובחכמה שאין לה שיעור.. רק שאנחנו לעיתים לא מצליחים להבין שהוא יודע יותר טוב מאיתנו מה טוב לנו.

גם נשים חילוניות/מסורתיות שהחליטו לשמור נידה מספרות כיצד ביתם הפך להיות מלא בברכה וכיצד הזוגיות שלהם פורחת מחדש. השם נותן לך את הזמן להתגעגע לבן הזוג שלך וכך יוצא שגם אחרי שנים ארוכות של יחד, הוא לא הופך להרגל בעיניך ואתה לא הופך להרגל בעיניו שהרי תמיד רוצים יותר את מה שאסור.. ולכן הכמיהה להיות יחד תמיד תשרה ביניכם. עניין נוסף הוא שמירת נגיעה בין בני זוג שאינם נשואים. "מה, אני אקנה חתול בשק?!" שאלה אותי מישהי ששוחחה איתי על הנושא והוסיפה: "אם זה לכל החיים, אני רוצה להיות בטוחה שאנחנו מתאימים גם מהבחינה הזו!". עכשיו תגידי לי, אחותי היקרה, אם את עושה את רצון השם ושומרת על מרחק נגיעה עד ליום בו תהיי מותרת לבעלך, מה דעתך, האם השם יאכזב אותך..? מה אתה חושב, אחי, אם תלך בדרכו של המלך ותקיים את בקשתו, נראה לך שהוא לא יפנק אותך באינסוף של טוב?? יש סיבה לכך שהדתיים שיוצאים לשידוכים לא יוצאים להרבה פגישות לפני שמחליטים להינשא. כשנפגשים הרבה כבר מתחיל להתפתח רגש.. ואם יש מגע אז זה בכלל מבלבל ומעוור אותנו ועלול למנוע מאיתנו לראות את מה שבאמת חשוב שנראה באדם שאיתו אולי עוד נחיה את כל חיינו. אנחנו מתמכרים לתאווה, אנחנו נהנים מהשקר, יצר הרע גורם לנו לחשוב שאלה הנאות החיים.. ואנו עלולים חלילה להחליט החלטות לא נכונות על סמך רגש ותאוות שקריות! זו הסיבה ששמירת הנגיעה כה עוזרת לך בחיפוש אחר בן זוג לחיים.. אתה לא מכניס לעצמך בלבולים לראש.. אתה עובד מהשכל! אתה מכיר את האדם מבפנים, את האישיות שלו, אתה יכול לבדוק את הדברים שחשובים באמת בעיניים פקוחות לרווחה ומבלי להיות משוחד ע"י המגע השקרי.. כי כשהגוף לא נוגע, נוגעות הנשמות.

אז נכון, זה לא קל לשמור נגיעה, אבל כשמבינים מה עומד מאחורי זה, כשמרגישים מבפנים כיצד הרוחניות משתלטת על הגשמיות, כשחשים את ההבדל בין הזמן בו הגוף שלך שלט בך והחליט בשבילך לבין הזמן בו אתה הוא זה ששולט בגופך, מבינים עד כמה זה שווה את זה. כשאתה מצליח לשלוט ביצרים שלך, אתה הופך להיות אדם טוב יותר, אתה מצליח לשנות את עצמך לטובה, להשתפר כי אם הצלחת לנצח את התאווה, סימן שאתה יכול לעבוד באמת על המידות, סימן שאתה חי נכון, לפי הוראות היצרן.

איזה פחד!

הרשו לי לחדש לחלק מכם שעם כל דבר שיהודי לוקח על עצמו כדי להתקרב אל השם, הוא עושה תשובה… ובמקום בו יעמדו בעלי תשובה, צדיקים גמורים לא יעמדו! משמע שיכול להיות שחיית בחטא במשך 30 שנה, ואז החלטת לעשות תשובה… אתה נחשב בשמיים ליותר צדיק מאדם שחי כדתי מרגע היוולדו! תארו לכם איזו זכות… כל מצווה שיהודי לוקח על עצמו זו תשובה. החלטת לאכול רק אוכל כשר? עשית תשובה. החלטת להתלבש צנוע יותר? חזרת בתשובה. כיסוי ראש בשבתות וחגים? אשרייך, אחותי, זכית בתשובה! הפסקת לעשן בשבת? עשית בתשובה. התחלת לעבוד על המידות שלך? אתה חוזר בתשובה! התחלת ללבוש ציצית? אתה מרעיד את השמיים, אח שלי, מצוות ציצית בוקעת רקיעים שלמים!

העולם הזה גורם לנו לחשוב שכחילוניים אנחנו הולכים בשביל המואר והיפה והתשובה היא השביל המקביל, החשוך והמפחיד שמוביל אותך אל הלא נודע… בתור אחת שהייתה בשתי העולמות, אני יכולה לומר לכם בלב שלם שההיפך הוא הנכון, החילוניות שחייתי היא השביל החשוך והמפחיד שמובילה אותך אל התחתית. והתשובה – התשובה היא שביל הזהב… ומי לא רוצה ללכת בדרך המוארת והזוהרת?

פעם גם אני חשבתי ככה… כשדיברו איתי על חזרה בתשובה לא יכולתי להכיל את זה, לא הבנתי איך אפשר לוותר על "הנאות החיים", איך אפשר להפסיק לבלות במסיבות? איך אפשר לשמור נידה? איך אפשר לוותר על מסעדות שוות רק כי אין בהן תעודות כשרות? "מה, הן בסה"כ פתוחות בשבת…", חשבתי לעצמי, "זה לא אומר שהן אינן כשרות". איך אפשר לוותר על כל הכיף שבעולם הזה?! אך העולם הזה הוריד אותי למקומות כה נמוכים, ריקנות שאין לה שם, ונלחמתי בזה… נלחמתי בכל כוחי כדי להמשיך בדרכי המוכרת, נתליתי בהרגליי, אחזתי כה חזק באותם הרגלים שלא ידעתי שהייתי חייבת לשחרר אותם כדי להתחיל לחיות באמת. אט אט, כשהתחלתי להתקרב לדת, הבנתי שהנאות העולם הזה הן בכלל לא מה שחשבתי שהן… כשהתחלתי להתחזק הבנתי שהתחלתי באמת ליהנות מהחיים שלי, שיש טעם לחיים, שיש כוח עצום שלא הכרתי ושמחה שמוציאה אותך מהחושך, שיש תכלית, הריקנות התפוגגה, חוסר השינה נעלם כלא היה… בימים בהם חיפשתי תשובות, חיפשתי כיצד למלא את הריקנות, בחרתי בכל הדרכים הלא נכונות והריקנות גדלה והלילות ללא שינה רק הלכו והתארכו… המחשבות לא הניחו לי, העצבות השתלטה עליי, הנשמה רצתה משהו אחר, חיפשה תשובות, חיפשה משהו שימלא אותה ויש מקום בנשמה שלנו ששום דבר אחר לא יכול למלא מלבד האמונה.. ואתה מבין את זה רק אחרי שמילאת אותו.

יש שחושבים: "הנה, עוד אחת שהשתגעה…". אז לא, לא השתגעתי, התפכחתי! אני מתחילה להבין את האמת היחידה שקיימת, חייתי בשקר שנים ארוכות עד שחזרתי הביתה. אני לא צדיקה, יש לי עוד המון מה לתקן (שהרי באנו לעולם הזה כדי לתקן…), אבל אני משתדלת, מתחזקת, מתקרבת לבורא עולם, חוזרת בתשובה בכל יום קצת וה'? מקבל אותי בזרועות פתוחות, תופים ומחולות! אל תחשוב "אחרי כל החטאים שעשיתי כבר אין לי מחילה ואין לי סיכוי". על כל דבר אפשר לכפר. לדוגמא, אכלת אוכל לא כשר? תצטער על כך בפני ה' וקח על עצמך לשמור כשרות מעתה ואילך, ויימחל לך על כל מה שהיה קודם כלא היה! נהגת ללבוש בגדים חושפניים ובכך פגעת גם בעצמך וגם החטאת את הרבים? קחי על עצמך להתלבש בבגדים צנועים יותר והופס… נמחל לך משמיים. שבת בשבילך הייתה כמו כל יום אחר בשבוע? תתחרט בפני ה' ובקש ממנו שייתן לך את הכוח לשמור שבת… והשבת… אחח השבת! היא מקור הברכה! עונג צרוף! יש לנו אבא רחום וחנון, אנחנו מביישים אותו ומעליבים אותו, חיים במדינה קדושה ומחקים את הגויים, ובכל זאת כ"כ הרבה ניסים גלויים בכל יום! אדם זורק מקל על כלב והכלב תוקף את המקל… כך בדיוק ה' מכה אותנו עם מקל שנקרא מחבלים או ממשלה או תאונות דרכים ואנחנו מאשימים את המקל ואת כל העולם במקום להרים ראשנו למעלה ולומר: "אוקיי, אבא, הבנתי, הלכתי לאיבוד אבל הגיע הזמן לחזור הביתה!".
כשאתה חוזר בתשובה יש משהו אחר באוויר, זה כאילו אתה נושם חמצן אחר משאר האנשים… חמצן טהור שגורם לנשמה להתעורר, משהו בך מבין שהגיע הזמן להתקרב ליהדות, לעשות תשובה על כל דבר ודבר, לתקן את המידות שלך ובכך להפוך לטוב יותר, להורה טוב יותר, לבן זוג טוב יותר, לאדם טוב יותר!

איני מדמה את עצמי לאדם טוב יותר ממישהו שאינו שומר מצוות, חלילה, קטונתי ויש לי עוד דרך ארוכה כדי לתקן את עצמי, אני כותבת את המילים הללו כי האמונה מסבה לי כ"כ הרבה נחת ושמחה, מעניקה לי כ"כ הרבה כוח וזה משהו שאני יותר משמחה לשתף בו אחרים והלוואי… הלוואי ואצליח לגרום להרהור תשובה ולו לאדם אחד… אדם אחד שיזכה להרגיש את מה שאני מרגישה, שלוות עולמים!

לעשות תשובה נראה כמו הדבר הכי מפחיד בעולם… אך אם עושים זאת נכון ומאהבה, זוכים לחיים הכי מאושרים ומלאים שיש… ולא משנה כמה זה נראה מפחיד, התוצאה שווה את הכל.

הכל לטובה!

לפני 7 שנים בערך הייתי בדרכי הביתה, הראש טרוד בדאגות, השכל והלב תרים אחר תשובות במקביל, השכל מושך להיגיון, הלב מושך לרגש, ושניהם על גבול קצה היכולת שלהם, או כך לפחות זה הרגיש, ריקנות בלתי נסבלת בכל נימי גופי ונשמתי. עמדתי ברמזור כשאני מקשיבה לדיסק של שיעור תורה שנתנו לי מעט זמן קודם לכן. הדיסק רץ וחוזר על עצמו מספר ימים, אמנם שמעתי אבל לא ממש הקשבתי. המחשבות שלי היו חזקות יותר מכל קול אודיו אחר. בעודי ממתינה לאור ירוק, משפט אחד מהשיעור המתנגן הצליח להתגנב לאוזניי: "אם אתה יודע שיש בורא לעולם ושהוא אוהב אותך, מה אתה דואג?". נשענתי אחורנית, הגוף המכווץ הפך רפוי ברגע וחיוך עלה על שפתיי… היה נראה כאילו במשפט אחד סידרו אצלי בראש דברים ששנים של ניסיונות לא הצליחו לסדר. הלכתי עם המשפט הזה שנים רבות, אך לא באמת הצלחתי ליישם ולהפנים מה עומד מאחוריו. לימים התחתנתי, הבאתי ילד לעולם והתגרשתי. מי שמכיר אותי יודע שזו הייתה תקופה לא פשוטה בלשון המעטה, האשמתי את כל העולם, תליתי את האשמה על כל בשר ודם שלקח איזשהו חלק בגירושין האלה.. עדיין לא השכלתי להבין שהשם הוא זה שמניע את הכל. חשבתי שהבנתי את המשפט הזה, שמהדהד בראשי, אך לא, עדיין לא.

אז אם אני יודעת שיש בורא לעולם, ולא רק זה, הוא אבא שלי והוא אוהב אותי ממש כאילו הייתי בתו היחידה, הכל ממנו, הכל שלו, הוא שולט בעולם, כל הכסף שקיים שייך לו, כל הנכסים, כל הילדים, כל דבר ודבר בעולם הזה – שלו, האם יש לי סיבה לדאגה? אנשים שואלים אותי איך את יכולה להגיד שמה שקורה לי זה הכי טוב בשבילי, אם מה שקרה לי זה דבר רע? אתן לכם דוגמא: אבא רואה את הבן שלו הולך בדרך לא טובה, עושה מעשים שאינם ראויים, למשל מסתובב עם ילדים שגונבים או מנבל את הפה, זוהי אינה הדרך שהוא חינך אותו ללכת לפיה. מה יעשה? הוא יעניש אותו וינסה להוליך אותו בדרך שהכי טובה לו. הילד לא מבין למה אבא שלו מעניש אותו, הוא חושב שמה שהוא עושה זה הכי טוב. מה שהוא לא מבין זה שאבא שלו אוהב אותו ורוצה שיהיה לו טוב, ולכן לעיתים הוא נאלץ להעמיד אותו במקומו, כדי שבסופו של דבר יהיה לו את הכי טוב שבעולם! אז יבוא יום והילד עוד יודה לאבא שלו. כנ"ל לגבינו, יבוא יום ואנחנו נבין למה בדיוק הדבר ה"רע" שקרה לנו, קרה לטובתנו. יבוא יום ונגיד: "איזה מזל שזה קרה לי! אחרת לא הייתי מגיע לאן שהגעתי". האמן לי, אחי, השם רוצה את הכי טוב בשבילך, כי הוא כל כולו טוב גמור, תסמוך עליו, הוא יצר אותך, הוא יודע מה הכי טוב בשבילך.

כמה פעמים כאבתם ובכיתם על זוגיות שהסתיימה ובסופו של דבר, כשכבר מצאתם מישהו אחר, מתאים יותר, אמרתם: "איזה מזל שזה נגמר… אחרת הייתי סובל כל החיים במקום להיות עם זה שבאמת מתאים לי". או שפיטרו אתכם ממקום עבודתכם, כעסתם, רטנתם והתלוננתם ובסופו של דבר מצאתם עבודה טובה יותר? כשאומרים הכל לטובה – מתכוונים לזה בדיוק, אתה יכול לתת לזמן להוכיח לך שמה שקרה לך קרה לטובתך ואתה יכול באמת להאמין שיש בורא לעולם, שהוא טוב גמור, שהוא אבא שלך והוא אוהב אותך, אז תפסיק לדאוג, תישען אחורה, שב בנוח ותן לו לפתור לך את כל הבעיות.

כשנחשפתי לראשונה לרב יגאל כהן, שבזכותו חזרתי בתשובה מאהבה, לא האמנתי שמילים יכולות כ"כ לגעת. הרב יגאל הצליח לשחרר אצלי בראש ובלב דברים שהיו תקועים במשך שנים. התשובה גרמה לי להסתכל על העולם באופן חיובי, להסתכל על כל אדם ואדם כבנו של הבורא, הבנתי שאני לא יותר טובה מאף אדם עלי אדמות ולא משנה אם הוא מנכ"ל בחברת הייטק שמגלגל מיליונים או מקבץ נדבות ברחוב. הבנתי שכל אדם שמעצבן אותי או פוגע בי, הוא רק מקל בידיו של השם, ושזה קרה רק כדי לכפר על עוון כלשהו או כדי לעזור לי לתקן את המידות שלי ולהוביל אותי למקום טוב יותר. כשמסתכלים ככה על החיים, מתחילים לקבל הכל באהבה, אתה הופך להיות אדם שמח יותר, בריא יותר, שליו יותר.

אז האם הכל לטובה? תלוי בך, תבחר לראות את הדברים כך, וכך יהיה! הרי יש לך אבא שכל כולו טוב ומטיב, אחי, אז מה אתה דואג?

הנכם מוזמנים להרצאה מיוחדת מפי הרה"ג יגאל כהן שליט"א שתתקיים אי"ה בחוה"מ סוכות – 20/10 בשעה 19:30 בבית הכנסת החיד"א (יצחק הנשיא 22, רובע ג'), כניסה חופשית לגברים ונשים.

כיצד להמתיק את הדין?

אני זוכרת את עצמי בשנים הקודמות מספרת תמיד שביום כיפור אני עושה חשבון נפש עם עצמי. היום, כשאני בתוך תהליך תשובה ומבינה את המשמעות האמיתית שעומדת מאחורי היום הזה, אני מבינה שלא עשיתי שום דבר בצומות הקודמים מלבד לספור את השעות.
ברגעים אלה ממש אנו נמצאים בעשרת ימי תשובה. אלה רגעים אחרונים של חסד שנותרו לנו לפני החתימה הסופית ועלינו לנצל אותם בחכמה ובמסירות נפש! אני חושבת שאחד הדברים היפים ביותר בתורה שלנו זה שברגע שאדם עושה תשובה, נמחלים לו כל עוונותיו. איזה דבר מדהים זה. תארו לעצמכם אותנו. אדם שמאוד קרוב אליך פוגע בך פגיעה קשה מאוד, ממש יוצא נגדך, כמה פעמים הוא יצטרך להתנצל כדי שתסלח לו? זה יכול לקחת שנים ולעיתים אנו אפילו לא סולחים בכלל! והנה, בורא עולם, הטוב והמטיב סולח לנו ברגע אחד. קולטים את התמונה? אז רגע לפני יום הדין, שנייה לפני שאנו נחתמים, בואו נראה מה אנחנו יכולים לעשות כדי להמתיק מעלינו את הדינים.

ראשית, עלינו לעשות תשובה על החטאים שלנו. לא סתם אומרים שאדם צריך לעשות חשבון נפש… מה זה אומר חשבון נפש? לעשות תשובה! לחשוב עם עצמך מה עשית בשנה האחרונה, כיצד בחרת להתנהג לסביבה שלך, כמה כיבדת את המשפחה שלך, את בן/בת הזוג, כמה הערכת את מה שיש לך או כמה התלוננת על מה שחסר, האם היית ישר עם המעביד שלך או גנבת כמה דקות פה ושם? האם שיקרת? האם פגעת באדם כלשהו? יש לנו נטייה לחשוב שאנחנו תמיד בסדר, תמיד צודקים, יש לנו אלף תירוצים לכל התנהגות או בחירה שאנחנו עושים והעיקר לא להודות שטעינו. אז זה הזמן לקלף את קליפות הגאווה מעלינו ולהודות בטעויות שלנו. זה בסדר, אנחנו בני אדם, מותר לנו לטעות ואנחנו כאן כדי לתקן ולשפר את עצמנו וזה בדיוק הזמן לכך, אז בואו נחשוב על מה אנחנו מתחרטים? בפני מי עלינו להתנצל? (צום לא מכפר על עבירות בין אדם לחברו, אתה חייב לבקש את סליחתו של האדם בו פגעת), במה עלינו לשפר את עצמנו? אולי יש משהו שאנו יכולים לעשות כדי להיות בני זוג טובים יותר או הורים טובים יותר, אנשים טובים יותר! תמיד יש מה לשפר, אדם חייב לשאוף תמיד להיות טוב יותר! תמיד לעבוד היום כדי להרוויח יותר מאתמול, ואני ממש לא מדברת על להרוויח כסף. אז חשבון נפש זה בעצם לעשות תשובה. לאו דווקא לחזור בתשובה אלא לעשות תשובה, להתחרט על מה שעשינו ולקבל על עצמנו להיות טובים יותר בפעם הבאה, ולא רק להגיד, להתכוון ולקיים!

לאחר מכן, עלינו לעשות משהו טוב למען מישהו אחר. לתת צדקה לאדם שזקוק לכך, זה יכול להיות צדקה כספית, זה יכול להיות בתרומה של בגדים או רהיטים או כל דבר אחר שיש לכם למסור – תנו, תעזרו לאלה שזקוקים לכך, מעבר לזה שתזכו לקיים מצווה יקרה, תחושת הנתינה היא יקרה ונפלאה לא פחות! פעם חשבתי שכשאני נותנת צדקה למישהו אני עושה לו טובה, היום אני זו שמודה לו על כך שבא ופשט יד כדי לקחת ממני, כי הוא זיכה אותי במצווה ענקית וגם גרם לי להרגיש את הסיפוק האדיר מעצם הנתינה. זה שאתה יכול לתת, שיש לך מה לתת, אתה צריך רק לשמוח ולרקוד על כך! אנחנו לא עושים טובה לאף אחד בכך שאנו נותנים צדקה, אם היינו מבינים באמת מה קורה בשמיים כשאנו נותנים צדקה, אם היינו מבינים לעומק מה הרווח /שלנו מזה, היינו רודפים אחרי אנשים שיקחו מאיתנו! אני שיניתי לגמרי את המחשבה בעניין כשהבנתי (מעבר לרצון לתת): אם אני נותנת צדקה לעני שהוא בעצם בנו של השם (כי הוא אבא של כולנו), מה נראה לכם שהמלך ששולט בכל והכל שלו יעשה עם זה? יחזיר בכפל כפליים!!! ואם בעצם הכל שייך לו, גם הכסף שלו, אז כשאתה נותן צדקה, אתה בעצם נותן כסף שהוא גם ככה לא באמת שלך ומעניק אותו מתנה לבורא עולם בכבודו ובעצמו! אם פעם הייתי נותנת 5 שקלים לצדקה, היום אתן 50, לא כי יש לי יותר כסף אלא כי אני מבינה שזה כאילו לקחתי כסף ונתתי לקב"ה ביד.. ואם הכל ממנו והכל שלו, אין לי ספק שזה יחזור אליי עם ריבית… וחוץ מזה, אחרי כל מה שהוא נותן לי בכל רגע ורגע, שמחה שיש לי דרך קטנה להחזיר לו ולו במעט.

הדבר הנוסף שעלינו לעשות זה להתפלל. בכוחה של תפילה לשבור חומות! השם מחכה שנדבר איתו, הוא רוצה להיות החבר הכי טוב שלנו, הוא רוצה שנשתף אותו בהכל, שנבקש ממנו הכל, שנשים עליו את הראש! כדי להתפלל לא חייבים לפתוח סידור… אפשר לדבר במילים הכי פשוטות, במילים שלך, האמינו לי, מניסיון – הוא שומע! אז מה היה לנו? אומרים חז"ל: "תשובה, תפילה וצדקה – מעבירין את רוע הגזרה". יש לנו הזדמנות אחרונה להמתיק את הדינים, להביא על עצמנו דברים טובים, להפוך להיות טובים יותר! שנזכה בע"ה לעשות תשובה, להתפלל מעומק הלב ולתת באהבה וברוחב לב לכל מי שזקוק לכך… וכך נזכה גם אנחנו ליהנות מאהבתו ורחמיו של הבורא יתברך. התשובה הפכה אותי לאדם טוב יותר, זו הייתה ללא ספק השנה המשמעותית ביותר בחיי, הטובה ביותר! שנזכה לעשות תשובה מאהבה בכל יום מחדש, כתיבה וחתימה טובה בע"ה לכל קוראיי היקרים!

מלחמת העולם Z

היום אני מרגישה כמו זומבי מהסרט… מאז שחזרתי בתשובה אני חווה אינסוף ביקורת ברשת, בתקשורת ובכל מקום אפשרי… ביקורת על ה"דתיים". הדור שלנו הוא הדור עם הכי הרבה שנאת חינם מכל הדורות ועם הכי הרבה מלחמות פנימיות ופילוג נוראי בתוך העם עצמו.
אנו מוקפים באינסוף אויבים, רבים מנסים לכלותנו והנה אנחנו כבר אלפי שנים שורדים, עם קטן בעולם עצום, נקודה קטנה על הגלובוס שאין אדם על פני כדור הארץ שאינו מכיר אותה… זה ידוע, אנו עם סגולה והשם הבטיח לשמור עלינו לנצח. אז איך אתם מסבירים את זה שיש לנו כזאת הגנה מפני האויב הגדול שרוצה להשמיד את העם היהודי אך לא מצליחים להתגבר על המלחמה בתוכנו? איך האדם שמולי שחי חיים שונים משלי, הפך להיות האויב? אז היום אני זומבי. ההבדל ביני לבין הזומבי בסרט הוא שאני לא מנסה לנשוך אף אחד ולהפוך אותו לדתי, כמו שהרבה אנשים נוטים לחשוב. אני לא רודפת אחרי אף אחד עם מבט מורעל כזה שמחפש עוד טרף, עוד קורבן… מעולם לא האמנתי ולא אאמין בכפייה דתית, לא סתם קוראים לקבוצת הנשים שלי "תשובה מאהבה", זאת הדרך היחידה האפשרית מבחינתי, אהבה.
נכון, יש קומץ של אנשים או קבוצה קיצונית ששופכים אור שלילי על היהדות היות והם אינם מתנהגים בצורה נאותה, אך חשוב שיידעו שאין הם משקפים את כל האוכלוסייה הדתית! חיים על פי היהדות הם חיים של אהבה, של כבוד לכל אדם באשר הוא, וזה ממש לא משנה אם הוא דתי או חילוני, התורה לימדה אותי להשפיל את הגאווה המיותרת, לתת יותר לאחרים, להיות שמחה יותר, כ"כ שמחה שבא לי שכל העולם ירגיש מה זה תשובה! גם בעולם החילוני יש את אלה שגורמים לנו להרגיש שהם שונאים אותנו הדתיים. גם הם לא משקפים את כל האוכלוסייה. ויש כאלה שרוצים (ומצליחים) לחיות בשכנות מצוינת, דתיים לצד חילונים. זה אפשרי.

ניתן למצוא את שנאת החינם בכל מקום במלוא הדרה… זה הפך להיות מצב נפיץ בו כל פוסט בפייסבוק הופך ויראלי, תגובות שאני מעדיפה לא לחזור עליהן והרבה אש. אנחנו חייבים להתחיל להתאפס! יש לי חברים חילוניים, אנחנו אוהבים אחד את השנייה אהבת נפש! ומכבדים מאוד כל אחד את דרכו של האחר… רגע, תקראו שוב את המשפט: "מכבדים כל אחד את דרכו של האחר…". לא צריך לקרוא את זה שוב כדי להבין שהמשפט הזה דו צדדי, נכון? אנשים חילוניים לא רוצים כפייה דתית, דתיים לא רוצים כפייה חילונית. אנחנו הרי יודעים שאין סוף לדבר הזה, אתם מסכימים? תמיד יש את אלה ששומרים מצוות ואת אלה שלא, אז מה, נילחם לנצח? דווקא עכשיו, רגע לפני יום הדין, זה הזמן הכי טוב לעשות עבודה על המידות שלנו ויש דבר אחד שאנחנו חייבים, אבל חייבים(!) לשנות (ואני מדברת גם על עצמי) והוא הביקורתיות. די להעביר ביקורת על כל נשימה שהאחר נושם ולא נראית לנו, די לחפש מה האחר עושה לא בסדר ולחפש חיזוקים מעוד ועוד אנשים כדי שיהיה באזז, מה יקרה אם ננסה לראות את הטוב? מה יקרה אם נשפוט לכף זכות? הרי אני לא אצליח להסכים לבחירה של חילוני וחילוני לא יצליח להסכים לבחירות שלי ובכל זאת, כיצד ניתן לחיות זה לצד זה בשלום? על ידי כך שנפסיק לחשוב שאדם אחר חייב לעשות את מה שאני חושב שנכון. לא כל מה שנכון לי, נכון לאחר. אתה לא יודע עם מה אדם מתמודד או התמודד בעברו, אתה לא יודע מה היה מסעו בחיים או מה הוביל אותו לאן שהגיע, עלינו להתחיל בראש ובראשונה להפסיק לשפוט, להפסיק לבקר ולהתחיל לאהוב!

איך אנחנו יכולים לשאוף לחיות בשלום עם העולם שסביבנו כשבתוכנו שוכנת מלחמה? איך אנחנו יכולים לחלום על חיים מאושרים כשהקרע בינינו הולך ומתרחב מיום ליום?

הדת היא הדבר הכי יפה בעולם, לא כל הדתיים אותו הדבר ולא כל החילוניים אותו הדבר והתורה מצווה עלינו לאהוב את הבריות, דתי או חילוני, לא משנה, אתה יהודי ואתה אח שלי וזה לא הולך להשתנות… משפחה לא בוחרים, אבל את הדרך להתנהג, זה כבר בידיים שלנו… תשמח על זה שיש לך אחים ששונים ממך, שהופכים אותך למיוחד כמו שאתה, תקבל גם כשאתה לא מסכים לדרך, אל תיתן לאף אחד להרגיש שהוא זומבי שרוצה לכפות עליך את הדרך שלו, זומבי שהדרך שלו לא רצויה.

אז בסוף הסרט הצליחו להגיע למקור הוירוס ולחסלו… במקרה שלנו, מקור הוירוס נמצא בתוכנו וקוראים לו שנאת חינם, בואו נתרפא ונסלק את הוירוס הזה מעלינו כדי שנוכל להמשיך לחיות זה לצד זה באהבת חינם, בכבוד הדדי ובנתינה… כי בסופו של דבר זה רצונו של השם, שנאהב את כל ילדיו וכך נזכה לשמח אותו באמת. אני אוהבת אותך, אחי, דתי או חילוני, ומכבדת את דרכך, האם תכבד גם אתה את דרכי?

הנכן מוזמנות לערב הפרשת חלה ענק עם מיטל בוארון! האירוע יתקיים אי"ה ביום ג', 27.9, בשעה 20:00, בבית הכנסת "בית יצחק אוהל אליהו", רח' השייטים 12, רובע ד' אשדוד. כניסה חופשית!

תשובה מאהבה

מסופר על אבא אחד שהיו לו עשרה ילדים. הוא היה אב מסור ואוהב. מבין כל ילדיו היה לו בן אחד, הקטן מביניהם, אותו הוא אהב יותר מכולם. הוא השקיע את כל כולו בילד הזה, דאג להקנות לו ערכים וכלים טובים לחיים, גידל אותו על עדני התורה, הייתה לו סבלנות מיוחדת לבן הקטן… הוא היה כל עולמו. השנים עברו והילד גדל, כבר בן 16, הכיר בסביבתו חברה מקולקלת, בני נוער בעייתיים שהצליחו למשוך אותו אליהם ואט אט השפיעו עליו עד שהחליט יום אחד כי חייו בבית אביו אינם בשבילו, החליט שחיים של תורה אינם חיים, רצה חופש, ארז תיק ועזב את הבית. אביו היה בצער גדול, הילד הזה היה הכל בשבילו, יום ולילה שקד איתו בלימוד תורה ובתעסוקה שאהב, הכין לי את האוכל שהוא הכי אהב, דאג לו לבגדים יפים, למיטה חמה והרעיף עליו אהבה בלי סוף.. ממאן להבין כיצד הלך ונטש אותו. השנים חלפו והילד לא חזר. בכל בוקר היה קם האב ממיטתו, נוטל ידיו, מתפלל שחרית ומתיישב במרפסת ביתם על כיסא קש רעוע וחיכה לבנו. כך היה יום יום במשך שנים.

"אבא, די, אתה צריך להמשיך הלאה, הוא בחר בחיים אחרים, הוא כבר ויתר עליך", ניסו לדבר לליבו ילדיו האחרים ולשכנעו להמשיך הלאה בחייו. "אבל אני לא ויתרתי עליו!", אמר אביו והמשיך יום יום לשבת ולחכות בסבלנות לבנו שישוב הביתה. בזמן הזה בנו האהוב כבר ירד לתרבות רעה, חטא חטאים חמורים, חי בפריצות נוראה, אכל מכל הבא ליד, התרחק שנות אור מחיי התורה והמצוות שחינך אותו אביו לחיות. לאחר תקופה ארוכה הרגיש הבן כיצד הריקנות בליבו גדלה, כמה נמאס לו מחיי התאווה, בוקר אחד קם בבוקר והחליט שהגיע הזמן לחזור הביתה. אביו ישב לו על כיסא הקש שלו כמו בכל יום, מביט לעבר השביל המוביל אל המרחקים וחיכה. לפתע הוא רואה מרחוק את בנו האהוב מתקרב לבית. לא ידע אם חלום הדבר או מציאות, התרגש עד דמעות, רץ אל בנו, הם התחבקו ארוכות, הבן ניסה להתנצל בפני אביו אך אביו קטע אותו ואמר: "בני היקר, מה שהיה היה, אני סולח לך על הכל, העיקר ששבת אליי, העיקר שחזרת הביתה לאבא".

אנחנו זה אותו ילד קטן שברח מהבית. אותו ילד שבמשך שנים ארוכות אבא יושב ומחכה שיחזור אליו. יש אנשים שאומרים לי שהם כבר ויתרו על התשובה כי החטאים שהם עשו הם בלתי נסלחים, שזה כבר אבוד להם… אך התורה מלמדת אותנו שאין כך הדבר. אבא מחכה לכל אחד ואחת מאיתנו שנשוב הביתה כאילו היינו בן יחיד או בת יחידה לאבא העשיר ביותר בעולם. אותו אבא ששולט בעולם, שכל הבניינים, הנכסים, הבתים, המכוניות, הכסף, הילדים, הזיווגים, הבריאות, הכל שייך לו.

והוא אבא שלנו, כל מה שעלינו לעשות כדי ליהנות מכל הטוב הזה, זה לחזור הביתה. כשחזרתי בתשובה לא יכולתי לתאר את התחושה טוב יותר מאשר לומר: "חזרתי הביתה". בתקופה בה הייתי חילונית, חייתי חיים של אדם שאין לו בית. לא הייתה לי מסגרת שבאמת נכונה לי, לא היו לי הכלים שבאמת נחוצים לי כדי להיות מאושרת, לא באמת מילאתי את תפקידי בעולם, וכשגיליתי את השם יתברך, אחרי שנים ארוכות בגלות, סוף סוף חזרתי הביתה. כשחזרתי, אבא לא כעס עליי על כל מה שעשיתי, עצם זה שהבנתי שטעיתי וקיבלתי על עצמי לא לחזור על זה, זה סיפק אותו.. הוא מחל ושכח, אפילו על הדברים הגרועים ביותר! הוא קיבל אותי בחום ובאהבה, גרם לי להבין שמבחינתו מה שהיה היה, העיקר שהתחלתי מהתחלה! נולדתי מחדש, לחיים חדשים, טובים יותר, שמחים יותר, שלווים יותר, שווים בהרבה יותר.

יש אנשים שחוזרים בתשובה מתוך פחד. מפחדים ממה שיקרה להם אם יחטאו. אין בכך רע, שהרי אמת היא הדבר. יש כללים, יש חוקים ומי שמפר אותם צפוי להיענש, אך המרוויח האמיתי הוא זה שעושה תשובה מאהבה. אותו אדם שזוכה להכיר את גדולתו של הבורא ומתוך אהבתו אליו לעשות תשובה אמיתית. אדם שמבין שיש גלקסיה שלמה של כוכבים שנבראה במיוחד בשבילו, אדם שרואה את יופי הבריאה בכל דבר, אדם שנפעם כשהוא מסתכל על הדבר הפלאי הזה, זרע קטנטן ומצ'וקמק שנקבר באדמה והופך להיות פרי יפהפה, עסיסי, עם צבע מיוחד וטעם גן עדן… אדם שרואה שאין פרח שדומה לאחר, אדם שמרגיש את הבורא איתו בכל צעד ורגע, כי הוא ממש שם, בכל מקום בכל מצב, בכל דרך… רק תן לו יד. אומרת הגמרה: אדם שחוזר בתשובה, נמחלים לו כל עוונותיו, אך אדם שחוזר בתשובה מאהבה, כל עוונותיו נהפכים לו לזכויות! בורא עולם הוא כל כולו אהבה וזה מה שהוא רוצה שאנו נרגיש, אהבה. אם אדם יביט באמת על כל המתנות היקרות שקיבל בחייו ועדיין מקבל בכל רגע (ליבך פועם ברגע זה ממש), הוא היה מתאהב בהשם מיד!

יש לנו אבא שדואג לנו לכל צרכנו, דואג לנו לאוכל שאנו אוהבים, למיטה חמה, לבריאות, לילדים, לזיווג, לפרנסה, לבית, למשפחה, מעניק לנו אהבה בלי סוף. הוא אבא מושלם… כשהבנתי את זה, הבנתי שהגיע הזמן שאפסיק להיות כזאת אגואיסטית ואתחיל לעשות דברים שיגרמו לו להבין כמה אני אוהבת אותו, כמה אני מעריצה אותו על כל מה שהוא, כמה אני רוצה להסב לו נחת! תשובה מאהבה זאת התשובה היפה ביותר שיש, זאת התשובה לכל השאלות שאי פעם היו לי, זאת התשובה לכל הספקות, לכל הדאגות, לכל המשברים, לכל הקשיים. אם נשכיל לפקוח את עינינו ולראות את העולם שנברא למעננו בדיוק מושלם כמו שרק הבורא יתברך מסוגל לעשות, אם נצליח לראות את כל הטוב שיש לנו בחיים, אם נפתח את דלת ליבנו וניתן לטוב הזה להיכנס פנימה.. נזכה בלב שלם ומלא לעשות תשובה מאהבה.

ביזיונות!

"עיקר התשובה", אומר רבי נחמן מברסלב, "כשישמע בזיונו – יידום וישתוק". נשאלת השאלה מדוע בעצם לשתוק למול ביזיון זה עיקר התשובה? מה עם קיום מצוות, תפילות, צניעות, שבת? מה עם לימוד תורה? כיבוד הורים? טהרת המשפחה? אנחנו מקבלים על עצמנו לקיים מצוות יקרות מפז וחשובות לאין שיעור ובכל זאת, אומר רבי נחמן מברסלב: עיקר התשובה הוא לשתוק למול ביזיון. במילים אחרות, לקבל את הביזיונות באהבה.

כדי להבין את זה עלינו להיכנס לעומק של העניין. כדי להכיר דבר באמת, חייבים להבין את המהות שלו, את המבנה, היכולות והייעוד שלו. לא סתם באנו הנה, אנחנו לא חיים כאן כדי להעביר את הזמן, יש משמעות לדבר הזה שנקרא חיים, יש ייעוד לדבר הזה שנקרא אדם. באנו לכאן כדי לתקן את עצמנו, המטרה שצריכה לעמוד תמיד למול עינינו היא: כיצד עליי לפעול כדי למלא את תפקידי בעולם הזה?

כחילונית חייתי ברדיפה עצמית אחר המהות, אחר המשמעות, אחר הכבוד! בפני אדם שלא יודע מהי תשובה עומדות שתי אופציות: או שהוא רודף אחר הדמיון שהוא יכול למצוא איזו קורת רוח בעולם הזה או שהוא פשוט סובל ולא מבין למה. כמה פעמים בחיי שאלתי: למה זה קורה לי? למה פוגעים בי? למה מבזים אותי? נפגעתי, כעסתי, האשמתי, נטרתי, הסתכלתי על דרך מי הגיע הביזיון, במקום לשאול למה הוא הגיע. התשובה מלמדת אותך שעליך לתקן את עצמך מבפנים, להיכנס לעומק ולהבין שאתה כאן כדי לעבוד! אז כן, אתה עובד קשה, אבל מרוויח עולם ומלואו! העבודה העיקרית שתוביל אותנו לתשובה אמיתית היא העבודה על מידת הגאווה. כדי לעבוד על המידה הזו עלינו לבטל את עצמנו ממש, להבין שהיחיד ששולט בכל הוא הבורא יתברך, שאנחנו כלום ושום דבר בעולם הזה. אפילו ברגעים אלה שאני כותבת את המשפט הזה הגאווה מתגברת עליי. מה זה אני כלום ושום דבר?! קשה לקבל את זה כי אנחנו מונחים ע"י הגאווה, האגו מוביל אותנו בכל דבר, מוביל היישר אל התהום. אז מעצם הידיעה שעל האדם לעבוד על מידת הגאווה, שהיא המידה הקשה והאיומה ביותר, אבאל'ה רוצה לעזור לנו ושולח אלינו ניסיונות וביזיונות. הפרנסה קשה ובדוחק, קשה לרכוש דירה, גידול הילדים קשה, מציאת זיווג קשה כקריעת ים סוף, אנשים שקרובים אלינו פוגעים בנו, בעבודה מבזים אותנו ומלבינים פנינו ברבים. אז אדם עושה תשובה וחושב שהוא צדיק גמור שלא מגיעים לו הביזיונות האלה… צאי מהגאווה המטופשת, אני אומרת לעצמי יום אחר יום, זה שאת רוצה לחזור בתשובה לא אומר שצריכים לפרוש בפנייך שטיח אדום… עלינו לזכור את המעשים הרעים שעשינו, את העוונות והחטאים שלנו ולשמוח ולרקוד על כך שיש לנו את ההזדמנות לכפר ולתקן לפני שיהיה מאוחר… הביזיונות הללו באים לעזור לנו לתקן את עצמנו, להשתחרר מהגאווה המיותרת ולהבין באמת שאין לנו שליטה על כלום, אין אני כי אין עוד מלבדו. הניסיון הראשון והעיקרי של האמונה זה שאדם לא ירדוף ויאשים את עצמו בייסורים שלו. אדם שעושה תשובה ועובר ייסורים צריך לדעת שגם זה מאיתו יתברך, עליו להפנים: זה הביזיון שלי, זה העונש שלי, זה התיקון שלי בעולם הזה ולקבל את זה באהבה גמורה! גם אם אני מנסה להתחזק וחסרה לי אמונה, גם זה מאת השם, שאוהב אותי כ"כ ונותן לי את הביזיון הזה כדי לעזור לי לקלף מעליי שכבה אחר שכבה את שיריון הגאווה שעוטף אותי. רדיפה עצמית זה דבר מגוחך… שהרי הכל מאת השם, אז אל תאשים את עצמך, הוא אוהב אותך, תשמח בזה וממילא הכל יתהפך לטובה.

כשאדם מחפש לעשות תשובה הוא מבין שכל הביזיונות, הקשיים, הייסורים, הכל לטובתו כדי להוריד ממנו את העול הכבד, את העונש הזה שנקרא "גאווה", המרחיק ממנו כל דבר טוב. אז אדם צריך לדעת שבזמן שהוא חווה ייסורים, בזיונות, קשיים, עליו לא להישבר ולשמור על השמחה! יידע שהכל בא אליו משמיים, שאם אדם העליב אותו או פגע בו, אם ילדיו לא מכבדים אותו או אם האישה או הבעל אומרים איזו מילה קשה, חלילה לנו להאשים את האדם בביזיון הזה… הכל מאת השם, הכל כדי לעזור לנו לעשות תשובה אמיתית, לשמוע ביזיון ולשתוק! כשמבזים אדם בפניו או מלבינים פניו ברבים והוא שותק, זוהי שעת רצון עצומה ומובטח לו שכל מה שיבקש באותו הרגע יקבל! זהו ללא ספק אחד הדברים שהכי קשה לנו ליישם, אנו מיד יורים משפטי מחץ כמו: "מי הוא שידבר אליי ככה?!" או "אני יותר טובה ממנו!", אנחנו כמו הכלב שקיבל מכה ממקל שאדם החזיק ורודף אחר המקל… שהרי המקל לא אשם אלא מי שהפעיל אותו.. כך גם האדם לא אשם בביזיון, בורא עולם שלח אותו.. אז תקבל באהבה, אחי, ותזכה בתשובה אמיתית.

אדם שמקיים מצוות, שומר על צניעות, שומר את השבת וכו' זה נפלא ונהדר, אך אם הוא מקיים את כל הנ"ל ולא מקבל את הביזיונות באהבה, חסר לו עיקר התשובה! אדם לא מצליח לטעום מטעמה המופלא של התורה אם לא עשה תשובה אמיתית, אם לא נפטר מהגאווה, כל עוד האגו מוביל אותנו, אנחנו מבזבזים את זמננו בעולם הזה, כי הכל סגור בפנינו… צינורות השפע והאהבה נפתחים רק בפני אדם שמבטל את עצמו למול גדולת הבורא, שמקבל את הקושי באהבה, ששותק למול ביזיון, שתיקה שתעמוד לזכותו לנצח נצחים! הרב חיים ויטאל זצ"ל אמר: "אילו ידע האדם כמה שכר הוא מקבל על הביזיונות שהוא סופג, היה רודף כל היום אחר אנשים שיעליבו ויקללו אותו…". אם נזכור שאדם שבא לפגוע בנו, משמיים שלחו אותו, אז במקום לכעוס עליו, נשקיע את האנרגיות בלעשות חשבון נפש ותשובה על העוון בגינו נשלח אלינו הביזיון הזה, ואף נודה לו שעזר לנו לתקן את עצמנו. קבל באהבה, תהיה שמח וכך תזכה לעשות את הדבר שנחשב לגן עדן בעולם הזה, תשובה מאהבה.

עבד של הזמן

לא מעט אנשים מדברים איתי על הדת. הרבה שאלות, הרבה אנטי, הרבה ניסיונות לגרום לי להסכים איתם שלחזור בתשובה זה קשה. פעם חשבתי שלחזור בתשובה משמעו לעשות ויתורים על הנאות החיים, לקחת על עצמי דברים שיגרמו לי לחיות "בכלא", חשבתי שלקיים מצוות יגרום לי להרגיש חנוקה, כ"כ הרבה התחייבויות – שבת, תפילות, לא לאכול בלי לברך, לא להתלבש איך שבא לי, לא ללכת לים בשבת, לא לראות טלוויזיה, לא לצאת לבלות בבארים, איך אפשר לוותר על ההנאות האלה? שאלתי את עצמי, שהרי זה הכיף של החיים, לא? ובכן, התשובה היא חד משמעית – לא! זה לא הכיף האמיתי של החיים, זו עוד תלבושת "יפה" של יצר הרע שמנסה לגרום לנו להאמין שאלה החיים האמיתיים. "תגידי" שאל אותי קולגה בעבודה לפני מס' ימים "את לא מתגעגעת לחיים החילוניים?", הבטתי אליו ועניתי בחיוך שלא יכולתי לשלוט בו: "מתגעגעת למה? לריקנות?" הוא השתומם לנגד התשובה הבלתי מהוססת שלי ואמר: "על איזו ריקנות את מדברת?"

כשהייתי חילונית, לא הצלחתי לתאר את החיים שלי כריקניים, פשוט חשבתי שאני חיה נכון, מנצלת את החיים עד תום, פוגשת, מבלה, נהנית, חיה! אז מה אם משהו תמיד חסר? בטוח שההנאה הבאה תמלא אותו… מרדף בלתי פוסק אחר הזמן, לספק כמה שיותר תאוות ולהספיק כמה שיותר הנאות, אך כל זה אינו אלא שקר אחד גדול, לא באמת חייתי… לא באמת הצלחתי להתמלא מהחוויות האלה, זה היה איזשהו כיף רגעי שרק הלך והרחיב את החור שנפער בליבי עם השנים, חור שהיום אני מבינה מה הוא היה, ריקנות אמיתית, חור שלא הצלחתי למלא בעזרת שום דבר, לא בעזרת אהבה זוגית, לא בעזרת חברים, לא בעזרת בילויים, לא בעזרת בגדים יפים או תשוקה, חור שרק התשובה הצליחה למלא.

כשהייתי חילונית הייתי עבד. עבד של הזמן, עבד של התאוות, הייתי כרוכה אחר הרצונות של הגוף, אחר ההנאות הגשמיות, וככל שרדפתי אחריהם כך רציתי עוד ועוד, "משביעו מרעיבו", אין לזה גבול וזה רק הולך ומחמיר, אתה אף פעם לא שבע מהבילויים כי בכל בילוי אתה מחכה לבילוי הבא, תמיד תחפשי את הלבוש שימשוך יותר תשומת לב מהפעם האחרונה שראו אותך, תקני את בגד הים הכי מושך כדי להיות זו שכולם מסתכלים עליה בחוף הים, חיים של הבלים, חיים של שקר, חיים של תאוות. גם היום אני עבד, אני מחויבת להתפלל כל יום, מחויבת לשמור שבת, מחויבת להתלבש בצניעות, מחויבת להדליק נרות שבת, להימנע מלהכשיל גברים בלבוש שלי, לא יכולה ללבוש את בגד הים האדום שלי וללכת לים, לא יכולה ללכת למועדון כדי לשתות ולרקוד, לא יכולה לרקוד באירוע מעורב, כמה איסורים, כמה ויתורים… קשה, לא? זו דרך אחת להסתכל על זה… אך יש עוד דרך… יפה בהרבה. היום אני שמחה יותר, היום החיים שלי השתנו לטובה, היום אני מקבלת הכל באהבה כי אני רואה את השגחתו של הבורא בכל רגע ורגע, היום אני מרגישה איך בורא עולם מחזיק לי את היד בכל צעד שאני עושה, היום אני מקבלת פי אלף יותר כבוד מגברים מכל תקופה אחרת בחיי, היום אני מוערכת יותר, היום אני שלווה יותר, תגידו אתם זה לא שווה את הכל? כל אחד מאיתנו הוא עבד, אחד הוא עבד של הזמן והתאוות ואחד הוא עבד של השם.. אני אומרת אם כבר להיות עבד, עדיף להיות עבד של המקור.

קיבלנו מדריך לחיים שמלמד אותנו כיצד עלינו לחיות, מה עלינו לעשות כדי להיות מאושרים, כיצד עלינו לנהוג בגוף שלנו, מה עלינו לאכול ומה לא, כיצד עלינו לנהוג עם הסביבה שלנו, הוראות שמדריכות אותנו כיצד להיות יהודים. מי יודע טוב יותר מזה שברא אותנו מה נכון לנו? פעם האמנתי שרק אם אתלבש בצורה מושכת, אמשוך אליי את האנשים הנכונים לי… היום אני מבינה שמשכתי רק את מי שלא הייתי צריכה. פעם חשבתי שלבלוט זה הדבר הכי כיפי ושווה, שהרי אישה זקוקה לתשומת לב ואנחנו בתחרות תמידית עם הנשים סביבנו מי נראית יותר טוב או מי לבשה את השמלה הכי שווה באירוע.. היום אני מבינה שאם אני לובשת בגד שבורא עולם אוהב, אני הכי יפה שהייתי אי פעם! רק מי שמתלבשת בצניעות תצליח להבין אותי. יש משהו בקדושה שמעניקה לך יופי ששום דבר אחר לא יעניק לך. אני לא מנסה לנצח אחרות, לא מנסה לבלוט יותר, את תשומת הלב שלי אני כבר מקבלת, רק שהפעם היא מגיעה מהמקומות הנכונים… והיא לא מגיעה לבד, היא באה עם שפע ענק של אור ואהבה!

פעם האמנתי שלהיות דתי זו עבדות. אני רוצה להיות חופשיה, חשבתי לעצמי, שאוכל לעשות מה שמתחשק לי, מה שמתאים לי, מה ש"עושה לי טוב". סירבתי להכיר באמת, העדפתי לא לשמוע ולא לדעת כי היה לי נוח להמשיך לחיות את החיים שחייתי… היה לי נוח להמשיך לספק את תאוות הגוף, להמשיך לחיות ב"חופש", להמשיך לעצום את העיניים ולחשוב שאני יודעת הכי טוב! טעיתי בגדול… כל התאוות וההנאות של העולם הזה שחוויתי כל חיי יחד לא משתוות להנאה שאני מרגישה אחרי שעה אחת של שיעור עם הרב יגאל כהן. נדמה לכם שהגזמתי? אני דבקה באמת, שום דבר בעולם לא הצליח למלא אותי יותר, לעבוד את השם זו זכות, לא מטלה, וזו הנאה אינסופית, התחושה הכי רחוקה מעבדות שיכולה להיות. "עבדי הזמן עבדי עבדים הם, עבד ה' הוא לבד חופשי" (ר' יהודה הלוי). כל חיי רדפתי אחר החופש וחייתי כעבד של תאוות העולם הזה, רק אחרי שהפכתי לעבד של השם, יצאתי לחופשי…

יום האהבה

בשנה האחרונה חדרה לליבי אהבה שלא הכרתי קודם, האהבה לבורא עולם. תמיד ידעתי שהוא קיים, אך לא באמת הכרתי אותו ואת כל הטוב שבו, לא באמת הצלחתי לראות את כל האהבה שיש בחיים שלנו, לא באמת הבנתי עד כמה הוא אוהב אותי ולכן גם לא הרגשתי את זה. כשאתה מכיר במציאות האמיתית בה אבא שלך מפעיל את ליבך בכל רגע ורגע, דואג לכל מחסורך ואוהב אותך כאילו היית בנו יחידו, אתה מבין כמה בר מזל אתה, כמה זכית, כמה אהבה יש לך בחיים… כי כשהאהבה הרוחנית נכנסת ללב, כל זרמי האהבה הקיימים נפתחים. למה? כי אהבה רוחנית מלמדת אותנו לאהוב אחרת. לאהוב נכון.

אנחנו אגואיסטים, מחנכים אותנו להיות אגואיסטים ולכן האהבה שלנו היא אהבה אגואיסטית, שברוב המקרים רק מערימה קשיים ומיועדת לכישלון. מלמדים אותנו לאהוב קודם כל את עצמנו. כשאדם מגיע לשלב בו הוא מחפש אהבה, יש לו אופציות אינסופיות ובכל אחד הוא ימצא פגם כלשהו וככל שהזמן עובר אנו הופכים לבררנים יותר. פעם (וגם חלק מהחברה היום) היו מכירים רק באמצעות שידוכים, לא היית "בודק את הסחורה" קודם או "מנסה את כל האופציות" לפני שהיית מחליט, פשוט היו משדכים לך בן זוג שנראה מתאים לך וזהו זה, מזל טוב, נבנה עוד בית בישראל ואחוז הגירושין אז היה קטן בהרבה. היום, כשאנחנו אגואיסטים גמורים המחשבה על שידוך מעוררת בנו סלידה. "למה שמישהו יחליט בשבילי?", אנחנו שואלים את עצמנו בגאווה, "אני יודע מה הכי טוב לי", אנחנו חושבים לעצמנו. "אני מספיק חכם כדי לבחור את האדם הנכון!". הגאווה גורמת לנו להאמין שאנחנו יותר חכמים מזה שברא אותנו… אך בסופו של דבר הפכנו להיות חכמים גדולים בלהיות לבד.

האגואיזם מלמד אותנו לאהוב את עצמנו לפני הכל וכך גם לבחור את בן זוגנו. "האם הוא יעשה אותי מאושר?", זה כל מה שמעניין אותנו וכך גם אנו חיים, כשאנחנו אומרים שאנחנו אוהבים מישהו, אנו במילים אחרות אומרים "אני אוהב את איך שאני מרגיש כשאני איתו" או "אני אוהב את מה שהוא נותן לי". אנחנו תמיד שמים קודם כל את עצמנו במרכז. זו הסיבה שרוב המריבות בין בני זוג הן על הרצון שלנו לשנות את בן זוגנו כך שיתאים לרצונות שלנו במקום לנסות לקבל אותו כפי שהוא, אנחנו נותנים רק כי אנחנו אוהבים את התחושה שיש לנו מעצם הנתינה ולאו דווקא כי אנחנו שמחים על זה שהוא מאושר ממה שקיבל… אגואיזם טהור, בכל היבט אפשרי.

אדם שטרם מצא את הזיווג שלו בדור שלנו בטוח שהוא ראוי לאישה הכי טובה בעולם! נשים רווקות לא מתפשרות על פחות מחתיך, עשיר, מלומד, 1.80 גובה, עובד בעבודה מסודרת, בעל חוש הומור, ממשפחה טובה, רומנטי שיגרום לך להרגיש שאת חיה באגדה… אחותי היקרה, תתעוררי! או כמו שהרב יגאל אומר: "קחי לך בחור נחמד וזהו, לא צריך יותר". הפכנו להיות רובוטים, בוחרים אהבה לפי "רשימת המכולת" שהכנו מבעוד מועד ולא מוכנים להתפשר על דבר. האם אנחנו מושלמים? בכל אחד יש תכונות והתנהגויות שעליו לתקן בעצמו, אם היינו מושלמים כבר לא היינו כאן, שהרי הגענו לכאן כדי לתקן… וכמו שאנו צריכים לתקן את עצמנו, כך בן הזוג המיועד שלנו צריך לתקן, וכל מטרת הנישואין היא לתקן את האדם. הבעל או האישה הם המראה שלנו, הם מדליקים פרוז'קטור גדול ומראים לנו את מה שעלינו לתקן, חשבתם שחתונה זה סיפור אגדה מושלם? רק אחרי החתונה המסכה יורדת ומתגלה פרצופו האמיתי של האדם… למה מברכים ל"תורה, חופה ומעשים טובים" דווקא בסדר הזה? היות והמבחן האמיתי של האדם זה האם יקיים מעשים טובים לאחר החופה, כי דווקא שם מתחילה העבודה על המידות שלנו. אז בואו נפסיק לחפש את המושלם, נפסיק לפסול אנשים בגלל שחסר להם 5 ס"מ גובה (אולי יש להם עוד קילומטר של טוב לב שלא נזכה להכיר) או בגלל שהם לא מרוויחים הרבה כסף… (מה שאתם צריכים להרוויח כבר קצוב לכם משמיים, וזה ממש לא משנה מה היה מצבכם לפני החתונה, הכל יכול להשתנות).

כשהכרתי את בורא עולם הוא לימד אותי דבר אחד חשוב, אהבה היא נתינה. למה אנחנו כ"כ אוהבים את הילדים שלנו? האם אנחנו מקבלים מהם משהו בחזרה? אנחנו רק נותנים להם בלי סוף… נתינה מולידה אהבה, אומרת התורה, אנו חושבים שאם נאהב יותר מדי ייקחו אותנו כמובן מאליו, אך חז"ל מבטיחים לנו: תני כבוד לבעלך ואת תהיי מלכה… וכן הבעל לאשתו. אך אם לא תכבדו האחד את השנייה, תהפכו חלילה לעבדים, עבדים של מידות רעות. אהבה אמיתית היא להרגיש את הזולת. להרגיש את העולם שלו בתוכנו,– מה הוא רוצה, מה הוא אוהב, מה חסר לו, ולעשות הכל כדי למלא את החסר. תסתכלו על הבורא יתברך, נותן לנו כל טוב בכל מכל על אף שאנחנו חוטאים ופוגעים ומורדים בדרכו בכל יום מחדש… ועדיין האהבה שלו אלינו אינסופית! אם כבר ללמוד מהי אהבה, זה רק ממנו!
יום האהבה שלנו גורם לי לחשוב על כל האהבה שיש לי בחיים ועל האהבה שעוד עתידה להגיע… אל תשכחו לעולם שאבאל'ה לא שוכח אף אחד, כל אחד ימצא את האחד שלו, כל שעלינו לעשות זה השתדלות, להיות טובים, לתת מכל הלב, לוותר על הגאווה וממילא הטוב ביותר בוא יבוא.

לא לפחד מהפחד

פרסמו מחקר לפיו התרופה הנמכרת ביותר בכל העולם היא תרופה נגד חרדות ודיכאון. לכאורה, לכל אדם יש משהו שהוא דואג לגביו בחיים שלו. לאחד חסר פרנסה, אחת לא מצליחה להביא ילדים, אחד לא מתחתן, אחר זקוק לבריאות והרשימה ארוכה מלהכיל… אין אדם שאין לו, ושוב לכאורה, סיבה לדאגה.

חייתי שם שנים רבות, ב"בית הפחד". זה היה בית חשוך, עם המון תקלות והרבה קשיים וככל שדאגתי יותר, כך מצבי החמיר. כל יום נחבטתי בשאלות ובתהיות לגבי מה הולך להיות איתי, במשך שנים חייתי בבדידות ותהיתי למה הזיווג שלי לא מגיע, פחדתי פחד אמיתי שלעולם לא אתחתן… שרתה בליבי דאגה גדולה. רגע, האם יכולתי שלא לדאוג? כל בחורה שעוברת את גיל 27 ואין לה זוגיות מתחילה לתהות מתי זה כבר יקרה לה או אם בכלל. אנחנו מתחילות לדמיין כל מיני תמונות טיפשיות על איך אנחנו נשארות לבד אחרי שכולם מתחתנים… אלה שלא מצליחים להביא ילדים כבר רואים את עצמם זוג מבוגר חסר ילדים, זה שיש לו קשיים בפרנסה כבר מדמיין כיצד מקישים על דלת ביתו אנשי ההוצל"פ ומציגים לו צו פינוי. הדאגה משתלטת עלינו וגורמת לנו להאמין שלא נצליח לצאת מהמצב הביש הזה שנקלענו אליו ואולי אף להאמין שזה יילך ויחמיר.

יש הרבה אנשים שלא יודעים, אבל ליצר הרע יש המון תלבושות ותחפושות. אחת מהתלבושות שהוא הכי אוהב ללבוש היא 'פחד'. יצר הרע לא מוותר על החיילים שלו כ"כ מהר… שהרי איפה שיש פחד ודאגה, אין שמחה, ובורא עולם ציווה אותנו לא רק לעבוד אותו, אלא לעבוד אותו בשמחה! ואת זה בדיוק יצר הרע רוצה למנוע מאיתנו. לאחר שהתחלתי לחזור בתשובה, הבנתי עד כמה הפחד הוא שקר אחד גדול, כשאתה יודע מהי האמת. אם אתה יודע שיש בורא לעולם, שהוא טוב גמור, שכל הכסף, הבריאות, הנכסים, הבתים, הזיווגים, הילדים – הכל שלו, אתה יודע שהוא אבא שלך והוא אוהב אותך, מה אתה דואג..? ממה אתה מפחד? דמיינו לעצמכם בחור צעיר שהוא בן יחיד לאביו המיליונר שמרעיף עליו כספים ללא הכרה. מתי שהוא רק מבקש, הוא נותן לו ללא גבול. הבחור הזה עכשיו הולך לקנות בית של 4 חדרים שעולה מיליון וחצי שקל ורועד מפחד. הוא לא יודע איך הוא הולך לשלם על זה… נשמע כמו בדיחה, נכון? אז הבדיחה היא על חשבוננו, כי זה בדיוק איך שאנחנו מתנהגים! יש לנו את האבא הכי עשיר בעולם ואנחנו מתים מפחד שיחסר לנו משהו.

הדבר הכי חשוב להכיר בו לפני שאתה נפרד מהפחד זה שהבורא יתברך ברא אותך. לא, האדם לא נברא מהקוף או ממפץ השקר הגדול… יש מי שברא את העולם הזה בדקויות שהשכל האנושי לא מסוגל להבין. הוא ברא עולם שלם, אינסוף מערכות כוכבים, שם את השמש במיקום המדויק כדי שלא נקפא ולא נישרף, אין פרח שדומה לשני, הבדיל אותנו מבעלי החיים, מפעיל את הלב שלנו בכל רגע ורגע, מזרים את הדם, מזיז את רגלינו, דואג שכמות החמצן באוויר תהיה מדויקת כי אחוז קטן נוסף של פחמן ואין חיים על כדור הארץ… וכל זה בשביל מה? בשביל מי? בשבילנו. ברא עולם שלם בשבילך, דואג לך ואוהב אותך כאילו היית בנו היחיד, ואתה מפחד ממשהו?

אם אתה אומר: "אני מאמין אבל… מאיפה יבוא הכסף?". תדע שאתה לא מאמין. אתה חושב שלבורא עולם קשה להביא לך כסף? לפני כחודשיים העברתי ערב הפרשת חלה למול כ-100 נשים, היה ערב מאוד מרגש וקדוש ומי שרצתה קיבלה על עצמה איזושהי קבלה ואני בירכתי אותה. אחת הבנות קיבלה על עצמה מצווה יקרה מפז, שמירת נידה ובדמעות ביקשה שאברך אותה לפרנסה. אני בירכתי (אני הייתי רק הכלי, בורא עולם שם את המילים) ו- 100 נשים צעקו אמן. שבועיים לאחר מכן אני מקבלת ממנה הודעה: "מיטל, קרה לי נס! לא שיתפתי אותך במצב שלי, רק ביקשתי ברכה לפרנסה. אני ובעלי כבר שנתיים מסובכים בשוק האפור, חייבים 50 אלף שקל ולא מצליחים להחזיר! חיים בפחד כבר שנתיים! שבועיים אחרי הערב שלך, אחרי ששמרתי נידה בפעם הראשונה ובאמת האמנתי שהנס עומד להגיע, חבר של בעלי הגיע אלינו הביתה, הביא לנו את כל הכסף מזומן כדי שנסגור את החוב ואמר: 'תחזירו כשיהיה לכם…'". תגידו לי אתם, נראה לכם שלבורא עולם קשה להביא לכם משהו? עד לבית הוא יביא לכם! מה עליכם לעשות בשביל זה? להאמין שהוא יכול. תפסיקו לחשוב שאתם אלה שפותרים את הבעיות שלכם, שאתם אחראים לפרנסה שלכם, שבזכות היופי שלכם תשיגו את הזיווג שלכם או שבזכות הטיפולים תיכנסו להריון… זה ה-כ-ל בורא עולם!

כמה פחדתי פעם שאשאר רווקה לנצח.. רעדתי! חייתי בדאגה מתמדת.. ואיפה אני היום אתם שואלים..? חזרתי לרווקות לאחר שהתגרשתי ונשארתי עם ילד קטן. אחרי שנים של חלומות על משפחה משלי. האם אני שמחה? הכי שמחה בעולם!!! שמחה אמיתית נטולת דאגות! למה? כי אני יודעת שמסובב הסיבות סידר הכל בצורה הכי טובה בשבילי, ועל כך אני הכי שמחה בעולם! אם הוא מטפל לי בבעיות, ממה יש לי לפחד? יש שני דברים שלא יכולים להתקיים בו זמנית, אמונה ופחד. אמונה זה הדבר היחיד שיכול לנצח את הפחד. חייתי שם שנים, בבית החשוך ההוא… עד שבאה האמונה, והדליקה את האור.

מי יכול עליי???

כשהתחלתי לחזור בתשובה, הבנתי שלא מספיק רק שאקיים מצוות, לא מספיק שאשמור שבת או שאכסה את שיערי, לא מספיק שאתחזק באמונה או בצניעות, אני חייבת בד בבד לעבוד על המידות שלי. לא קל לאדם להודות שעליו לתקן את עצמו. כל אחד חושב שהוא הכי טוב כמו שהוא, כל אחד מאמין שהדרך שלו היא הנכונה ביותר, החשיבה שלו היא הישרה ביותר והמעשים שלו הם הטובים ביותר. כשמעבירים עלינו ביקורת אנו מיד נכנסים למגננה או אף למתקפה, אומרים ועושים הכל כדי להוכיח שאנו צודקים, קשה לנו להגיד: "סליחה, טעיתי". מה כ"כ נורא אם נודה בטעותנו? למה אנו מסרבים להשלים עם העובדה שיש בנו דברים שחייב לשנות?

יצר האדם רע מנעוריו, אומרת התורה הקדושה. יש בנו המון מידות טובות ועם זאת גם מידות רעות וברגע שנשכיל להבין שבאנו לעולם הזה כדי לתקן, אז נתחיל לחיות את החיים באמת… ומכל המידות הרעות, יש מידה אחת שלמדתי שהיא הקשה ביותר לתיקון והמזיקה ביותר לאדם, מידת הגאווה.

אדם שרודף אחר הכבוד, הכבוד בורח ממנו. אנו חיים את חיינו במלחמת קיום של האגו שלנו, לא מצליחים לפרגן למישהו אחר שהצליח יותר מאיתנו, כואב לנו כשאדם אחר מקבל משהו שאנו כה רוצים, קשה לנו להודות שעלינו להשתנות. היכולת שלנו לפקוח את העיניים ולהבין שאנו יכולים להיות טובים יותר קיימת ובועטת, עלינו רק להשתמש בה. אדם מסוגל לחיות עם אשתו באותו הבית ולא לדבר איתה זמן ממושך, לא להחליף איתה ולו מילה אחת, למה? מחכה שהיא תבוא ותתנצל בפניו. אישה מסוגלת להתרחק מבעלה ולהגיע אף למרחק שקשה לגשר עליו במשך הזמן, רק כי הוא לא עשה משהו שהיא ביקשה… ולא שזה סוף העולם והדבר הזה באמת כה חשוב, אלא כי האגו שלה נפגע… היא רוצה שהכל יקרה לפי איך שהיא רוצה ולא מוכנה לקבל אף דרך אחרת כאפשרית.

האגו הורס לנו את החיים, פשוטו כמשמעו. אנו חיים בוויכוחים ובריבים עם הסביבה שלנו בגלל דברים מטופשים שנאמרו או נעשו ופגעו לנו באגו, "אני יותר טוב ממנו", אתה אומר לעצמך, "הוא לא ראוי שאהיה חבר שלו"… וכך מידת הגאווה הולכת ומתעצמת בקרבך, מכלה כל חלקה טובה. כשהייתי חילונית תמיד האמנתי בעצמי, הייתי בטוחה שכל מה שהשגתי, השגתי בזכות הידע והיכולות שלי, בזכות העקשנות והאומץ שלי, לא הבנתי שכל מה שיש לי וכל מה שקיבלתי, הכל מתנות מהבורא יתברך, התשובה לימדה אותי שלא השגתי שום דבר בכוחות עצמי! ומשם בדיוק התחילה העבודה על מידת הגאווה. חייתי בעולם שקרי בו האמנתי שזה שכל אשדוד מכירה אותי זה כי כישרון הכתיבה שלי נדיר, היום אני מבינה שיש עוד אלפים כמוני ואף מוכשרים ממני, אך בורא עולם החליט שכולם יכירו דווקא את הטור שלי… בתחילת החזרה בתשובה שלי שאלתי את עצמי למה? למה בורא עולם נתן כ"כ הרבה כוח לטור שהיה חילוני גמור, בלשון המעטה? למה הוא נתן לי במה ענקית וגרם לזה שכ"כ הרבה אנשים יכירו אותי, אם הלכתי בדרך שנגדה את מה שהוא דרש ממני? היום אני מבינה שכל הצלחת הטור שלי בעבר, הצלחת הספר, כל כישרון הכתיבה הזה, כל הבאז האינסופי שנמשך 6 שנים בעקבות הטור שכתבתי, הכל הוביל לרגע הזה בו אחזור בתשובה ויהיה מי שירצה להקשיב. היום אני מבינה שכלום לא היה בזכות עצמי, פתאום זה היכה בי.. טראח! נפלתי חזק על הקרקע! התשובה הכריחה אותי להתמודד עם ה'אמונה' השקרית הזאת שהשגתי משהו בכוחות עצמי.

בורא עולם שונא גאווה, עד כדי כך שונא שהוא אומר: "אני והוא (הגאוותן) לא יכולים לדור במקום אחד". בורא עולם מתרחק מאנשים שמובלים ע"י האגו שלהם… בורא עולם מתרחק מאנשים שרודפים אחר הכבוד. רבי שמעון בר יוחאי אמר שאדם שהוא ענוותן (ההיפך מגאוותן) אפילו לא צריך להפציר בתפילות… הקב"ה רואה מה חסר לו ומיד ממלא את כל מחסורו כי כשם שהעשיר הוא עשיר בלחם, כך הענוותן עשיר בלחם רוח, באמונה, ואילו אדם גאוותן הוא אדם עני ברוח אמונה, סומך רק על כוחו ועוצם ידו.

הקושי הגדול ביותר בחזרה בתשובה זה לבטל את מידת הגאווה, גם אני עדיין חוטאת בה לא מעט… זו עבודה קשה, אך פירותיה לא מאחרים לבוא. בורא עולם רואה את ההשתדלות שלך, אתה תעשה צעד אחד והוא ייתן לך דחיפה קדימה, הוא יעניק לך ביד רחבה כי אין דבר נפלא יותר בעיני הבורא מאדם עניו. בתפילת שמונה עשרה אנו מבקשים: "ונפשי כעפר לכל תהיה". למה אנחנו מבקשים שנפשנו תדמה לעפר? כי עפר זהו החומר הנרמס ביותר, דורכים עליו מבלי משים, הוא מושפל בסוג ההשפלה הנמוך ביותר… אך העפר המושפל לא נידון רק להשפלה, הקב"ה קבע כי בשל העובדה שהוא נרמס ושותק, כל באי העולם בסופו של דבר ישכבו תחתיו…

אנשים מתגאים ואומרים: "הראיתי לו מה זה, סתמתי לו את הפה!", "מה אתה חושב, שנשארתי חייב? העמדתי אותה במקומה!" או "מי יכול עליי..??". היחיד שיכול באמת להתגאות זה אותו אדם שביישו אותו או פגעו בו והוא ביטל את הגאווה שלו, התעלם מהאגו שלו ושתק. הרגע הזה בו מישהו מעליב אותך ואתה שותק זו שעת רצון נדירה, אתה יכול לבקש כל מה שאתה רוצה ברגע השתיקה הזה, ומובטח לך שתקבל! נאמר בתהילים: "לב נשבר ונדכא אלוקים לא תבזה", למה דווקא לב נשבר ולא לב שבור? כי הקב"ה אוהב את האנשים שהיו בעבר גאים, אנשים שליבם היה גבוה ומלא בערך עצמי ואילו כעת הוא נשבר ונכנע, ואותם הוא לא יבזה.

מיטל על…

יש איזו מועקה שהתיישבה לה על ליבנו, רובצת לה בנחת, מתפלשת לכל החדרים ומרגיש כאילו היא לא מתכננת לעזוב.. מכירים אותה? גם אני. היא הגיעה בשבוע האחרון וכאילו מסרבת לשחרר… בדיוק מאז שהתחילו להם ימי בין המצרים. בין המיצרים הם שלושת השבועות שבין יז' בתמוז (היום שבו הובקעה חומת ירושלים) לתשעה באב, היום שבו חרב בית המקדש. ימים אלה מציינים את ימי הצרה והמצוקה הקשורים לחורבן בית המקדש הראשון והשני, וחלים בהם דיני אבלות ההולכים ומחמירים ככל שקרבים לתשעה באב. כל יהודי, ככל שהוא קרוב יותר ליהדות, מרגיש את המועקה חזק יותר היות והוא קרוב יותר לשכינה ובימים אלה ההשגחה הינה בסתר, ימים אלה נתפסים כפשוטם כימי צרה גדולה והאדם מוצא את עצמו כלוא בין המיצרים. זו הסיבה שאנו חשים את המועקה הזאת, זו הסיבה שנדמה שהכל הולך עקום ואין לנו מצב רוח לכלום, זו הסיבה שאנו חשים ירידה ברוחניות (אל תיבהלו, אתם לא היחידים) וזו הסיבה דווקא להבין שאין הזדמנות גדולה יותר לעלות מאשר לאחר ירידה! הגנת השכינה בימים אלה היא בהסתרה ולכן עלינו להיזהר ולהישמר כפל כפליים.

זו אחת הסיבות, למשל, שיש איסור רחיצה בים ובשאר מקומות העלולים להוות סיכון חיים. עלינו לזכור שאחת הסיבות העיקריות לצרות הינה שנאת החינם ודווקא בימים אלה, ימים נוראים וקשים, עלינו להיזהר ולהישמר יותר מכל ממחלוקות וגאווה מיותרת. לו היינו מבינים באמת את משמעות שנאת החינם שקיימת בכל אחד ואחת מאיתנו, היינו מסלקים אותה ומוקיעים אותה מתוכנו במהירות הבזק, מתרחקים ממנה כמו מאש ועושים הכל כדי שאהבת החינם תלווה אותנו בכל רגע ורגע, בכל מקום ועם כל אדם.

אנו חיים בחברה שמדריכה אותנו לחיות חיים של שנאת חינם. חיים בחברה בה התחרות זה הכל, חברה בה גורמים לנו להאמין שהצלחתו של האחר באה על חשבוננו, חברה שמציגה בפנינו מצג שווא של דאגות וחסרונות רבים כ"כ וכל חיינו אנו במרדף אחר הבלתי מושג או החסר..

יש אווירה לא פשוטה בימים האלה, אתה מרגיש ששום דבר לא הולך לך, שהכל תקוע, אתה הולך בלי מצב רוח לעבודה, יש הרבה מריבות וחיכוכים עם הסביבה, אתה מרגיש תשוש פיזית, נפשית ורוחנית, פתאום מין ריקנות משתלטת עליך ואין לה סיבה ממשית… אתה מנסה להבין מה עובר עליך וחושב אולי אתה משתגע? הרי רק אתמול הכל היה בסדר… אתה מתחיל להרגיש 'דאון' לא מוסבר, אין לך חשק לעשות שום דבר, אתה כמעט ולא מצליח לקיים את המצוות בשמחה, אז שנייה לפני שאתה חושב שאיבדת את זה… תבין שיש פה השפעה רוחנית גדולה ואלו ימים שעלינו להישמר בהם יותר מתמיד, ימים בהם אנחנו יכולים לבחור – לסבול ולהתייסר או לצמוח ולפרוח, מה אתה מעדיף?

דוד המלך לימד אותנו שדווקא הייסורים הם שמהווים קרש קפיצה למדרגה גבוהה יותר: "מין המיצר קראתי יה ענני במרחב יה" (תהילים). כשאנו נמצאים במצב של 'מיצר', כמו בימים הקשים האלה בין המיצרים, במצב של קושי, כשאנו מתמודדים עם ניסיון כלשהו ולא מחפשים אשמים אלא מבינים שהכל משמיים בהשגחה פרטית ולטובתנו הגמורה. כאשר אנו רואים את ההשגחה בתוך המיצר, בתוך הקושי, אנו מצליחים סוף סוף להבין שהקושי הוא בעצם קול שקורא לנו לעשות שינוי, לעשות תיקון כדי לשפר את עצמנו, וברגע שמגיעים לעשות שינוי, מגיעים ממיצר למרחב ואז לרווחה בה המועקה המדוברת סוף סוף תעלם.

הימים האלה הנם ימים של חשבון נפש. ימים בהם עלינו להיכנס לנבכי נשמתנו ולנקות את כל מה שנרקב עם השנים, לתקן את כל מה שהתקלקל, לנקות מעלינו את דפוסי ההתנהגות העקומים שהוכתבו לנו ע"י החברה וללכת אחרי מה שבאמת נכון בשבילנו, ולא משנה מה הסביבה חושבת על זה. היום יותר מתמיד על האדם להתחזק באמונה, דווקא מהמקום הכי נמוך והכי קשה, זה הזמן שלנו לצמוח… אבל כדי שנוכל באמת לצמוח למשהו שווה, עלינו קודם כל לבטל את עצמנו. כמה זה קשה, אה? מידת הגאווה מצויה בכל אחד ואחת מאיתנו ובמיוחד בדור הזה, בה מציגים לנו מצג שקרי לפיו אנו אחראיים לכל רווח וכל הפסד בחיים שלנו, אנשים מתבלבלים וחושבים שבזכות עצמם הרוויחו כסף, אישה או ילדים…

התורה מלמדת אותנו שהכל מאיתו יתברך, אנו לא משיגים שום דבר בעצמנו, ועל כן גורמת לנו לבטל את עצמנו לגמרי, לבטל את הגאווה, להחליף את ה"אני עשיתי" ל"הכל מאת השם" ולהסיר מעליך את כל הדאגות.. גם הפרח היפה ביותר בעולם נוצר מזרע שנרקב באדמה, ביטל את עצמו ורק אז הצמיח שורש. כך בדיוק עלינו לנהוג, לבטל את הגאווה, לבטל את שנאת החינם והקנאה, לגרום לעצמנו להיוולד מחדש חזקים יותר, בריאים יותר, נקיים יותר ושמחים הרבה יותר… ואין פרח אחד דומה לשני… גם אם נדמה שהם זהים, תמיד יהיה שוני בצבעו או בצורתו. כל אחד מאיתנו מיוחד בדרכו שלו, להשם יתברך יש שפע בכל מכל, אל תחשוב שאם מישהו אחר קיבל זה בא על חשבונך. להיפך, כולנו אחים, תשמח בשביל אחיך שהוא מאושר, בורא עולם יראה שאתה שמח בשביל הבן שלו והוא לא ישכח אותך… הלוואי ונזכה לתקן את עצמנו ולהפוך להיות טובים יותר לעצמנו ולסביבתנו, שאהבת החינם תדור בינינו תמיד ונזכה לבניין בית המקדש במהרה!

כיבוד הורים

היום, כשאני כבר אמא, אני לומדת בכל יום מחדש כמה זה קשה לגדל ילדים. נכון, הסיפוק הוא אדיר ושווה כל מאמץ וכל קושי, בכך אין ספק, אך הנתינה האינסופית שאתה מעניק לילד שלך, הוויתורים העצומים שאתה עושה למענו, הצורך הטבעי לשים את צרכיו בראש סדר העדיפויות, הרבה לפני הצרכים שלך. את כל זה אתה מבין רק אחרי שאתה הופך להיות הורה בעצמך… ואז, רק אז אתה לומד להעריך באמת את ההורים שלך.

לפני שהבאתי ילד לעולם, לא באמת הצלחתי להבין עד כמה ההורים שלי נתנו ונותנים לי בכל יום מחדש. לא באמת ראיתי את ההתמודדות היומיומית שלהם החל מהרגע בו נולדתי ועד לרגע זה ממש ואפילו בהיותי בת 31 אני עדיין ממשיכה לקבל מהם אינסוף מכל בחינה אפשרית, דבר שלקחנו תמיד כמובן מאליו, הופך להיות סוף סוף ראוי להערכה כפי שהוא אמור להיות.

3 שותפים לאדם – הבורא, אמא ואבא. האב והאם אחראיים על החלק הפיזי – גוף האדם והבורא יתברך אחראי על החלק הרוחני ונופח בנו נשמת חיים. כמה נפלאה היא הידיעה שאנחנו שותפים בבריאה המדהימה, כמה נהדר זה להבין שבורא עולם בחר בנו כדי להביא עוד ועוד נשמות יקרות שלו לעולם, כמה טוב חלקנו שזכינו להיות הורים! אנחנו מסתכלים על הילדים הקטנים שלנו, שלמענם אנחנו מוותרים על כ"כ הרבה.. מוותרים על שעות שינה, על מרבית מחיי החברה שלנו, על בגדים חדשים שאנחנו הולכים לקנות ובסופו של דבר מוצאים את עצמנו חוזרים הביתה עם המון שקיות שמלאות בבגדים רק בשבילם, מקלחים, מאכילים, מנקים, מטפלים, מרדימים, לוקחים לרופא, רודפים אחריהם בפארק, משלמים הון תועפות על החינוך שלהם ועל התחביבים שלהם, בקיצור, אנחנו מקדישים את כל כולנו למענם ומקווים שבבוא היום הם יידעו להעריך ולומר תודה.. שיבוא יום והם יבינו כמה הענקנו להם, כמה ויתרנו למענם, בכמה אהבה עטפנו אותם.. אך האם אנחנו באמת עושים את כל הנ"ל לגבי ההורים שלנו?

אני זוכרת את עצמי בתור ילדה בת 4, סבלתי מבעיה רפואית כלשהי בעין אחת ואמא שלי הייתה לוקחת אותי לקפלן אחת לכמה זמן לעבור טיפול מסוים באופן קבוע כדי לפתור את הבעיה. בזמנו לא היו אוטובוסים או מוניות שמגיעות עד בי"ח עצמו, רכב לא היה לנו, אמא הייתה מרימה אותי על הידיים במשך כל העלייה לבית החולים ולאחר מכן גם במשך כל הירידה. בשיא החום או בשיא הקור, מוסרת נפש כדי להעניק לי את הטיפול הטוב ביותר. עד היום אני זוכרת את זה היטב ולא מזמן גם נזכרתי להודות לה על זה. נכון, עברו מעל 25 שנה אבל אף פעם לא מאוחר להגיד תודה. ההורים שלנו עבדו שעות ארוכות, בישלו, כיבסו, ניקו, דאגו לנו בע"ה למיטה חמה ובית לגור בו, טיפלו בנו כשחלינו, ניקו אחרינו כשקשקשנו על הקירות או הקאנו על הסדינים, הכינו לנו את האוכל שאנחנו הכי אוהבים, קמו בכל בוקר להכין לנו סנדויץ' לגן/ביה"ס במשך שנים ארוכות וגם כשגדלנו והקמנו בית בעצמנו הם לא הפסיקו לדאוג, לקנות כל מה שחסר ופשוט להיות שם בשבילנו בכל רגע נתון. מתי בפעם האחרונה עצרת כדי להביט בכל הדברים האלה ולומר להם תודה?

עכשיו יכול לקום אדם ולומר לי: "אבל הוריי לא דאגו לי כלל… אני אפילו לא מכיר אותם" או "הוריי לא גידלו אותי כראוי" וכד'… חשוב שאדם יכיר טובה להוריו על כך שהביאוהו לעולם, דאגו וטיפלו בו, אך מי שמקשר את מצוות כיבוד הורים עם מושגי הכרת טובה בלבד, עלול להבין כי יש מצבים שבהם הוא פטור ממצווה זו. הוא יכול להחליט כי כאשר הוריו לא עשו עמו טובה והוא דאג לעצמו, אין לו כל מחויבות כלפיהם. למעשה, חובתו של האדם לכבד את הוריו נובעת לא רק מההיגיון ומהנטייה הנפשית, אלא בעיקר בשל העובדה שכך ציווה הקב"ה: "כבד את אביך ואת אמך, כאשר ציווך ה' אלקיך" (דברים, ה', ט"ז).

עפ"י התורה הקדושה מובטח למי שמכבד את אביו ואמו שיוולדו לו ילדים צדיקים ומחונכים, גידולם יהיה קל יותר וילדיו יכבדו אותו, מובטח לו שחייו יהיו ארוכים יותר, מובטח לו כי יימנע ממנו חילול שבת שלא בכוונה, מובטח לו שפע מכל טוב כבר בעולם הזה!
הבעיה העיקרית של האדם היא בהרגל שטבוע בו. קשה לנו להעריך את מה שיש לנו כי כבר התרגלנו שהוא קיים. כך בדיוק התרגלנו לכך שהורינו קיימים ותמיד שם בשבילנו, אך עלינו לזכור שהמצב הזה לא יימשך לנצח.. שיבוא יום בו הורינו ילכו לעולמם ולא יהיו לצדנו כפי שאנו רגילים.. אז אין זמן אחר לכבדם מאשר – עכשיו! אל לנו לשכוח כמה הורינו השקיעו והקריבו למעננו, אל לנו לקחת כמובן מאליו את היותם לצדנו. גם אם כל חיינו נעשה למענם, עדיין לא נצליח להשיב להם על כל מה שאנחנו חייבים להם.

כמה קשה בדור הפרוץ שלנו לקיים מצוות כיבוד אב ואם… לא להמרות את פיהם, לא לענות, לא להתחצף, אסור לנו אפילו לתקן אותם על טעותם. המצווה הזו, קלה ככל שהיא נראית, היא אחת מהמצוות הכי קשות לקיום ולכן שכרה בהתאם! אז זה הרגע לעזוב הכל ולהזכיר להוריך שאתה אוהב ומעריך אותם, זה הזמן לומר להם תודה ולהסב להם נחת ולו רק בזה שתתקשר ללא סיבה לשאול לשלומם.. רוצה לדעת כיצד עליך לכבד את הוריך? דמיין לעצמך כיצד אתה רוצה שילדיך יכבדו אותך – וכך תנהג. הלוואי ונצליח לקיים מצווה זו בשלמות ובאהבה ונזכה להורים בריאים וחזקים שיהיו לצדנו עד 120!

הנכם מוזמנים להרצאה מרתקת מפי הרה"ג יגאל כהן שליט"א בנושא אמונה וביטחון שתתקיים אי"ה ביום ב', 25.7 בשעה 21:30 בביהכ"נ "מגן יוסף" רובע ט', שד' ראשל"צ 8. כניסה חופשית לנשים וגברים.

ניסיונות

ובכן, התשובה לכך היא פשוטה: יש בורא לעולם, הוא אוהב אותך יותר מכולם והוא יודע מה הכי טוב בשבילך. לעיתים אנחנו רוצים דבר כלשהו, כ"כ רוצים, מתפללים, עושים השתדלות ובכל זאת לא מקבלים אותו, למה? כי יש מישהו שיודע טוב יותר מאיתנו מה אנחנו צריכים… ולא תמיד מה שאנחנו רוצים עולה בקנה אחד עם מה שאנחנו באמת צריכים כדי להיות מאושרים.

לעיתים בורא עולם מקלקל לנו את התכניות רק כדי שהתוכניות שלנו לא יקלקלו אותנו. יש דברים שהשכל האנושי לא מסוגל להבין, דברים שרק זה שמנהל את העולם יכול לדעת. כמה פעמים קרה שהילד שלך ביקש ממך שוקולד, אחרי שסיים אותו ביקש עוד שוקולד ואתה סירבת? הילד בוכה וצועק ומתלונן ואפילו אומר: "לא אוהב אותך יותר!", אבל אתה הרי רק רוצה בטובתו, הילד לא מבין שהשוקולד עשוי להזיק לו בסופו של דבר, הוא רוצה עכשיו! אין לו את היכולת השכלית להסתכל זמן מה קדימה ולהבין שעלול להיגרם לו נזק בריאותי בעקבות זה… כך בדיוק אנחנו מול הבורא. אנחנו מבקשים משהו ממנו, מתעקשים כ"כ לקבל וכשהוא אומר לנו 'לא' אנחנו כועסים, מתלוננים, בוכים, לעיתים אף אומרים לו שאנחנו כבר לא אוהבים אותו… אבל הוא אבא שלנו, הוא רוצה שיהיה לנו טוב וזו הסיבה שלעיתים הוא מונע מאיתנו דברים… כי לו יש את היכולת לראות כיצד זה ישפיע עלינו והוא כ"כ אוהב אותנו, שהוא מעדיף לחסוך מאיתנו את עוגמת הנפש שעתידה לבוא עם ה'מתנה' שאנחנו כ"כ מבקשים לקבל..

בורא עולם הוא כל יכול. ממש במלוא מובן המילה, כל דבר שיש בעולם הזה שייך לו אם מבחינה גשמית (כגון כסף, בתים וכד') ואם מבחינה רוחנית ונפשית (כגון ילדים, זיווגים, רגש של אדם אליך וכד'). בורא עולם יכול לשנות את חייך ברגע. הוא יכול לתת לך את הבית שאתה כ"כ רוצה, את הזיווג שאת מתפללת עליו, את הילד שאת חולמת עליו – ממש ברגע אחד. מה שמונע ממנו, זה חוסר האמונה שלך ביכולת שלו לעשות זאת. הוא מעמיד אותך באינסוף ניסיונות במטרה לעזור לך לחזק את האמונה שלך. בנוסף לכך, בורא עולם רוצה לתת לך את הזיווג שלך כמו שאתה רוצה אותו, הוא רוצה לתת לך יותר מאשר אתה רוצה לקבל ממנו אבל הוא חייב לדעת שאתה ראוי לזה. אם אתה מתפלל לקבל אישה צדיקה באמת, הוא נותן לך מבחן אמונה שבאמצעותו הוא שואל אותך: "האם אתה ראוי לקבל את האישה הזו, או שמא אם אתן לך אותה היא תהיה לך למתנה אך בעבורה זה יהיה עונש? האם עבדת על המידות שלך מספיק כדי לקבל אישה טובה כמו שאתה מבקש?". ברגע שתהיה ראוי לה, היא תגיע. אדם מתפלל ובוכה על הזיווג שלו "אבא, תן לי! תן לי! אני רוצה עכשיו!".. חכה, נשמה, היא בת 17, סבלנות.. תן לה להתבגר קצת. אדם מבקש מבורא עולם שייתן לו כסף.. אז הוא שולח לו במתנה סכום כסף התחלתי, נניח 10,000 שקל ומבקש לברר מה תעשה עם הכסף, האם תעשה איתו דבר טוב בעבור הבית והמשפחה שלך או שמא תיקח את כל הסכום ותבזבז אותו על דברים לא ראויים? האם תיתן מעשר מתוך הסכום או תבזבז הכל על גלגלי מגנזיום חדשים כדי שכל השכונה תסתכל או על שמלה יקרה כדי לגרום לכל הנשים באירוע להרגיש פחות יפות לידך? אם אתה תעשה שימוש שלילי במתנה שקיבלת, איך אתה מצפה לקבל אותה שוב? אך אם תעמוד במבחן בהצלחה, תמשיך לקבל בלי סוף!

אל תסתכל על הקושי עכשיו, דוד המלך לא היה הופך להיות דוד המלך אילולא התמודד עם כל הקשיים שעבר! אין קושי בעולם שדוד המלך לא התמודד איתו, את זה אנחנו יכולים להבין מכך שבספר תהילים יש מזמור עבור כל קושי שבעולם ואת התהילים כתב דוד המלך ע"ה על כל קושי וקושי עמו התמודד בחייו.. הגדולה שלנו לא נמדדת כשטוב לנו, כשאנחנו עם כוס בירה ביד, חשבון הבנק מלא בכל טוב, יש לך את האישה הכי יפה בעולם וילדים מחונכים.. הגדולה שלנו נמדדת במצב ההפוך.. כשהבריאות לא במיטבה, האישה צועקת והילדים עושים בלגאן, כשאתה מצליח בקושי להתפרנס ובעל הדירה ממרר לך את החיים.. דווקא שם, האם תתלונן ותבכה על מר גורלך או שמא תרים ראשך לשמיים ותגיד: "תודה, אבא, אני יודע שזה הכי טוב בשבילי!".

דווקא מכאן, מהניסיון המר שאתה עובר, מהמקום הכי קשה שלך תזכיר לעצמך שאבא שלך אוהב אותך יותר מכל אחד אחר בעולם הזה, יותר מאמא שלך, יותר מאשתך, יותר מהילדים שלך, הוא מכיר את נימי נשמתך ויודע בדיוק מושלם מה אתה צריך.. תגיד לעצמך בקול רם פעם אחר פעם: השם הוא כל יכול! אפילו כשאתה יושב במטוס רועד, הטיסה מפחידה ומאיימת, אתה מרגיש את הפחד בעצמות שלך, דווקא אז זה בדיוק הזמן להזכיר לעצמך שמי שמטיס את המטוס זה אבא שלך והוא הטייס הכי טוב בעולם. אז פשוט תישען אחורה, אח שלי, ותהנה מהדרך…

להכניס את הברכה הביתה

ההוראות הללו מטרתן לשמר את חיי המוצר, להפיק ממנו את המירב והמיטב, ליהנות ממנו ולשמור על היכולות שלו לאורך זמן. מי שיקנה מוצר ולא יתייחס להוראות היצרן, לא יצליח ליהנות מהמוצר במאת האחוזים ועלול אף לקלקל אותו או לקצר את חייו… כך בדיוק גם החיים שלנו. הבורא יצר אותנו ויחד עם היצירה המיוחדת שלו, הוא שלח הוראות הפעלה – התורה. התורה שלנו נותנת לנו כלים והוראות כיצד לתפעל את עצמנו (פיזית, נפשית ורוחנית), על מנת שנצליח לנצל את מלוא יכולתנו בכל הנ"ל, כדי שנאריך את חיי "המוצר" שנקרא אדם, כדי שנוכל ליהנות מגופנו ונשמתנו לפי איך שאנחנו אמורים ולא לפי איך שאנחנו חושבים שנכון, שהרי מי יודע טוב יותר מאיתנו מה נכון לנו מאשר זה שיצר אותנו?

אחת מהוראות היצרן החשובות ביותר, אשר לפי התורה הצלחתו וברכתו של הבית תלויה בה היא טהרת המשפחה. אישה מצווה ב-3 מצוות: חלה (הפרשת חלה), הדלקת נרות שבת ושמירת נידה. אם היית מבינה, אחותי היקרה, את היופי שבמצווה, לעולם לא היית מוותרת עליה! למי שאינה יודעת, על האישה לשמור נגיעה מבעלה במשך ימי נידתה ו-7 ימים נוספים שלאחריהם היא טובלת במקווה, הופכת מטמאה לטהורה ואז היא מותרת לבעלה. בואו נתחיל דווקא מהשכל, לא מהאמונה. אחרי אלפי שנים שהתורה אומרת ששמירת הנידה בריאה לאישה, בא המדע ומגלה לנו כי הזמן שהרחם זקוק לו כדי 'להחלים' לאחר ימי הנידה הינו 7 ימים (בדיוק הזמן שמורה התורה להימנע מיחסי אישות). לפי מחקר מדעי מפי פרופ' ק.פורד מאוניברסיטת ייל, במשך שבעת הימים הללו הרחם הינו כפצע פתוח החשוף לחיידקים ונמצא בסכנה גבוהה למחלות, ביניהן סרטן צוואר הרחם (מחקרים הוכיחו כי מספר הנשים שלא שומרות נידה וחלו בסרטן צוואר הרחם הינו פי 20 יותר מנשים שכן שומרות). עד כאן עניינים מדעיים, עכשיו בואו נבין למה אבאל'ה החליט שזה טוב לנו. אז מלבד השמירה על בריאותנו ועל החלק הכה יקר וחשוב הזה בגוף האישה שבעזרתו אנו זוכות להביא חיים לעולם, להיות שותפות לבריאה ולהיות אמהות, בורא עולם דואג לשלום הבית שלנו. כיצד? מיד תבינו. האדם הינו הבריאה הנעלה והמושלמת ביותר בעולם, אך עם כל מעלותיו המופלאות, היכולות הפנומנליות שלו וגדולתו הרבה, הוא סובל גם מתכונות שליליות, אחת מהן היא ההרגל. אדם יכול ליהנות הנאה מקסימלית מדבר מסוים, אך אם הוא נגיש לו כל הזמן, ההנאה ממנו תלך ותפחת עד שהוא עלול אפילו לאבד בה עניין.

כשגבר נישא לאישה יש לו עניין בה, אך אם היא מותרת לו 24/7, באיזשהו שלב ההתלהבות תפחת… הוא ימשיך לאהוב אותה, אך תשוקתו אליה עלולה להיפגע. לעומת זאת, אם האישה רחוקה ממנו לזמן מה בכל חודש, הוא זוכה להתגעגע אליה בכל פעם מחדש, היא לעולם לא הופכת להרגל בעבורו וירח הדבש נמשך שנים! "מפני מה אמרה התורה נידה לשבעה? מפני שרגיל וקץ בה, אמרה התורה: תהיה אסורה שבעה ימים כדי שתהיה חביבה על בעלה כבשעת כניסתה לחופה" (מסכת נידה ל', ב.). בנוסף לכך, לשמירת הנידה יש יתרון פסיכולוגי עצום, הוא נותן לבני הזוג את ההזדמנות להתחבר ברמה הרוחנית, הרגשית והנפשית, דבר שלעיתים נמנע כשיש קשר שמתבסס על פיזיות בלבד. זה שברא אותנו, יודע שחשוב לנו להיקשר אחד לשנייה גם מבחינה רגשית ורוחנית, לשוחח, להכיר לעומק, ואלה דברים שבזמן הנידה אנו מחדדים ומשפרים, במקום ליהנות רק מהגוף, נהנים גם מהנשמה.

כשהייתי נשואה, זכיתי לשמור נידה כהלכתה, אפילו שעדיין לא הייתי בתשובה. זו ללא ספק אחת המצוות הכי מרגשות והכי מיוחדות שאישה יכולה לחוות! ההתרגשות של יום הטבילה, ההכנות, הציפייה, הגעגוע לבעל בזמן שהוא יושב ממש לידך (תארו לכם) גם אחרי שנים של זוגיות, לשבת אחד ליד השנייה ולהרגיש געגוע חזק! שום דבר לא ייתן לכם את זה מלבד מצוות טהרת המשפחה. מה גם שהמצווה הזו נחשבת לברכה של הבית, מי שמקפידה על הטהרה, נמנעת מלהכשיל את בעלה, גורמת לבעלה לדבוק בה, בונה בית לתפארת עם עזרתו של הבורא, וזוכה להביא לעולם ילדים ששורה עליהם הברכה.

כל אישה הייתה רוצה שהבעל שלה יתגעגע ויתאווה אליה, גם אחרי 20 שנות נישואין, וזאת דרך מצוינת ובדוקה להשיג את זה. אני מכירה לא מעט נשים (חילוניות) שלא היו שומרות נידה ולאחר שניסו, הן לא מאמינות שלא שמרו בעבר. הן רואות שינוי לטובה בזוגיות וברכה בבית שלהן. כשאישה חשה פעם אחת את התחושה העילאית והרוחנית הממכרת של הטבילה עצמה, המעבר מטמאה לטהורה, היא תתחיל לספור את הימים עד לפעם הבאה. בורא עולם, המנהיג את עולמו כבר 5,777 שנה, נתן לנו ספר הוראות מפורט ומדויק שיתמזל מזלנו אם נשכיל לפעול לפיו, כך נזכה לחיים ארוכים, שמחים ואיכותיים יותר ונגשים את עצמנו ואת יכולתנו בצורה הכי מוצלחת שיש.

לאהוב כל יהודי!

אני אוהבת אותך. כן כן, אותך! אתה, שקורא את המילים האלה, אני אוהבת אותך, לא כי אתה האדם הכי טוב בעולם או הכי יפה, לא כי אתה צדיק או כופר, לא כי אתה עשיר או עני, לא כי אתה מעדה כזו או אחרת, אם אתה גר באשדוד או בניו יורק, לא כי יש לך וילה או דירת חדר, אני אוהבת אותך כי אתה יהודי, כי אתה אח שלי!

ככל שהזמן עובר, השנאה גוברת. יש יותר ויותר חילוקי דעות, העם שלנו מתפלג בכל שנה יותר ויותר. יש חילוני, יש מסורתי, יש דתי, יש דתי לאומי, דתי חרדי, חרדי מודרני, יש ימני, יש ימני קיצוני, יש ימני מרכז, יש מרכז ומרכז שמאל, יש שמאל קיצוני, יש אשכנזים, יש ספרדים, יש תימנים, עשרות קבוצות כדורגל, פסטיבלים, מצעדים וזה לא נגמר… ממשיכים ומפלגים אותנו בכל מונח אפשרי בחיים, ואנחנו? שכחנו את המהות, שכחנו את הדרך, שכחנו את הפשטות שחיינו בה פעם. הפכנו להיות אובססיביים למחלוקות ולניצחון בהן, מנסים להבליט את השלילי שבאחר במקום את החיובי שבנו.. מתעסקים בתפל במקום בעיקר והעיקר לצאת צודקים!

כשגלעד שליט היה בשבי, למישהו היה אכפת אם הוא אשכנזי או ספרדי? באיזה נוסח הוא מתפלל בבית הכנסת, אם בכלל? למישהו היה אכפת מה דעותיו הפוליטיות או איזו קבוצת כדורגל הוא אוהד? את אף אחד זה לא עניין. אז למה צריך שאח יהיה בשבי כדי לאהוב אותו? למה אי אפשר לאהוב עכשיו, כשהוא כאן לידך?

היום, כשאני בתשובה, אני מוצאת את עצמי בהגדרה ספציפית יותר מבחינה רוחנית ויש לא מעט אנשים שחושבים ההיפך ממני, לא מסכימים עם הדרך שלי או אפילו צוחקים ומזלזלים בה. בהתחלה לקחתי ללב, עד שאני בעצמי שיניתי גישה וכך אט אט גם הסביבה השתנתה בהתאם. אני יכולה לומר לכם, אחיי היקרים, שאני לא יותר טובה מאף חילוני! יכול להיות שאם אני הייתי נולדת למשפחה שלו והייתי חיה את החיים שלו, הייתי הרבה יותר חילונית ממנו… יכול להיות שאם הוא היה במקומי, הוא היה הרבה יותר צדיק ממני… יתרה מזאת, כל אדם מקבל כמות מסוימת של יכולת והוא בוחר כמה ואיך לנצל אותה. אז יכול להיות שהאדם ההוא שראיתם ברחוב, זה שלא דובר עברית רהוטה או לא יודע קרוא וכתוב, אבל הוא מנצל ב-100% את היכולת שלו, לעומתך, שאתה נולדת עם יכולות גדולות בהרבה אך מנצל רק 30% מהן כי אתה מתעצל או מוותר לעצמך. מי בשמיים יישפט לזכות? אל לנו להתגאות על אף אדם, לא אני ולא אתה, איננו טובים יותר מאף אדם שבעולם!

לפני שיהודי מתפלל לאבאל'ה, הוא צריך קודם כל לעשות חשבון נפש עם עצמו… האם אני אוהב מספיק את הזולת? האם אני מקיים את אחת המצוות החשובות בתורה: "ואהבת לרע כמוך?". התורה לימדה אותי ביופייה המיוחד לכבד כל אדם, לאהוב ממש כל יהודי מבלי קשר למוצאו או לבחירותיו בחיים, פשוט, כי הוא אח שלי. אל תשתמש במשפט "כל החילונים אותו דבר", אל תרשה לעצמך להגיד: "הדתיים האלה…". זה שאדם בוחר בדרך כלשהי לא אומר שהוא מייצג מגזר שלם, דתי או חילוני.

התורה לימדה אותי שעליי לראות את הטוב בכל אדם. זה קשה, אין בכך ספק, לעתים למצוא את הטוב במי שפגע בנו זה משהו שהוא על גבול הבלתי אפשרי, אך אם נשכיל להביט על כל אדם באור חיובי ולשפוט לכף זכות, זה ישפיע ישירות גם על ההתנהגות שלו כלפינו. אנחנו לא יודעים מה עבר היום על האדם שצעק עלינו בסופר או לאן מיהר זה שחתך אותנו בכביש.. אבל תגיד לי אתה, מי חי יותר טוב, זה שחותך בכביש ושונא את העולם או זה שעוצר, נותן לזה שמנסה בברוטליות לעקוף לעבור ואומר: "בכבוד, נשמה, סע לשלום!" ולא סתם, עם חיוך! האמינו לי, מי שיצליח להתנהל ככה, אשריו ואשרי חלקו! ודע, אחי היקר, ביום שאתה תמהר ותרצה לעקוף, ביום בו אתה תכעס חלילה, בדיוק שם יעמוד אותו אדם שיחייך אליך, ייתן לך לעבור ויברך אותך לשלום.. ככה העולם עובד, מידה כנגד מידה. ובינינו, גם ככה כבר נכתב לך מתי תגיע הביתה, אז לאן אתה ממהר…?

עם ישראל עומד מול טרור אימתני בכל רחבי העולם, עם סגולה קטן וטהור שכולם רוצים להשמיד.. אז עם כל המלחמות, האסונות, הקשיים, ההתמודדויות היומיומיות, האם עלינו עוד להוסיף שנאת חינם? כיצד עוד לא הבנו שהרבה מהרע שקורה לנו, בא בגלל שנאת החינם הזו?? אם בחרת להיות חילוני או דתי, לא משנה מה, אתה עדיין אח שלי ומשפחה לא נוטשים! אף אחד לא בא לעולם הזה בתפקיד דיין, על אף אחד מאיתנו לא נפלה האחריות להחליט מי צדיק ומי רשע, כל שעלינו לעשות זה לתקן את עצמנו, לשפוט לכף זכות, להסתכל על האור הקטן המאיר מכל יהודי, אור קטן הקושר בינינו ולאהוב אהבת חינם את הדתי ואת החילוני, את החוזר בשאלה, את החוזר בתשובה, את האברך עם עשרת הילדים או את זה שההעדפות המיניות שלו שונות משלך, כי נולדנו לאבא שכל כולו אהבה, חסד ושלום ואם זכינו להיוולד עם חלק אלוקה ממעל, יש בנו אהבה ואנו גם ראויים לה! תקבל את האחר באהבה ואם אתה יודע שיש בורא לעולם ואיך הוא מנהיג את עולמו – אתה יודע שינהגו בך באותה הדרך וזה מתכון מצוין לחיים נפלאים. מי ייתן ונזכה לאהוב כל יהודי מכל מוצא ומכל מגזר ולו רק כי הוא אח שלנו!

נלחמים על הבית!

לא מעט אנשים (גברים ונשים) פונים אליי כדי להתייעץ איתי היות והם נמצאים בתהליך פרידה/גירושין ובגלל שאני בעצמי התגרשתי, הם מחפשים אצלי חיזוקים לכך שלהתגרש זה לא נורא, שלפרק בית זה לא סוף העולם ומצפים לשמוע ממני משפטים כמו: "לא טוב לך? תזרקי אותו!" ובכן, חברים, בואו נעשה סדר.

לפרק בית זה לא עניין של מה בכך. כמו שלא נכנסים לברית נישואין בקלות ראש, כך גם לא יוצאים ממנה בדרך הזו. נישואין זה דבר קדוש ובעל משמעות עצומה מבלי קשר לאם אתה חילוני או דתי. אתה נכנס תחת החופה עם האדם איתו בחרת לבלות את שארית חייך, עם תקווה אמיתית ואמונה שזהו, מצאת את האחד/ת ואתה הולך להיות המאושר באדם עד סוף חייך עם לבבות ברקע ורומנטיקה אינסופית… ופתאום אתה מגלה שלא כך הדבר, שלא הכל ורוד, שלא מלקקים דבש כל היום, שזה לא מה שחלמת שזה יהיה ואז אתה מתחיל לחשוב שאולי טעית בבחירה שלך.

בכל זוגיות יש בעיות. אין זוג שלא חווה מריבות, ויכוחים, חוסר הסכמות, ירידות תלולות וריחוק שלעיתים ממש קשה לגשר עליו. לא קיימת זוגיות מושלמות, אע"פ שיש זוגות שנראה לכם כאילו הם מאושרים 24/7 בזוגיות שלהם, אין אמת בדבר, כי חיי נישואים באים לתקן אותנו. בן הזוג שלנו הוא המראה שלנו, פתאום אדם רואה אותך ללא מסכות וללא הגנות, מעמיד מראה למול פניך וגורם לך להתמודד עם האמת, שלעתים היא לא כ"כ יפה.. מראה לך באופן ברור את המידות הרעות שלך, אלו שעליך לתקן. אז נכון, עלינו למצוא את הדברים הטובים בבן הזוג שלנו ולהתמקד בהם, אך עלינו גם לדעת שזה שאנו מקבלים הערות זה דבר שיכול לפעול לטובתנו אם רק נשכיל לקבל את הביקורת באהבה במקום להתכנס בתוך עצמנו ולעבור לעמדת מגננה/מתקפה. אתה יכול לבחור להיפגע, להיסגר, להתלונן ולריב.. ואתה יכול להיות חכם, לקחת את הדברים לתשומת ליבך ולצמוח מהם.

ראשית כל ולפני הכל עלינו להסתכל על עצמנו. להפסיק להאשים את הצד השני בכל הבעיות, "היא לא יודעת להתנהג", "הוא לא מכבד אותי", "יש לה פה מלוכלך.." וכיו' – אלה דברים שיכולים להיות נכונים, אבל להיתלות בהם זהו אינו הפתרון, עלינו להסתכל ראשית כל ולפני הכל במה אנו עצמנו יכולים להיות טובים יותר, מה אנו יכולים לשפר בעצמנו, להשתדל לראות את הנקודות הטובות בבן הזוג ועם זאת לדעת להעיר בצורה נעימה ואוהבת, די להטחת ההאשמות ההדדית, די לאגו ששולט בכל, די לחשוב "אני הכי טוב בעולם, שיגיד/תגיד תודה שיש לה/לו אותי!", אחי, לא אני ולא אתה טובים יותר ממישהו אחר ואל לנו להתגאות מעל אף אדם שבעולם! זהו בן הזוג שהבורא ייעד לך והוא הכי טוב בשבילך, קח את זה בשתי ידיים ותמנף את עצמך ואת הזוגיות שלך, כי אתה יכול!

עם זאת, גם גירושין זה משמיים. אין ספק שהכל לטובה ו"אין האדם נוקף אצבעו מטה אלא אם מכריזין על כך מלמעלה", אבל חשוב יותר מכל, רגע לפני שאתה מפרק את הבית שלך, רגע לפני שאת מוותרת על המשפחה שלך, תחשבו היטב ותשאלו את עצמכם: האם עשיתם הכל כדי להציל את הבית? האם נתתי באמת את כל כולי למען המטרה הנעלה הזו? האם האגו שלי מוביל אותי ואני מחכה שהצד השני יעשה את הצעד? אנחנו בטוחים שמגיעה לנו סליחה, בטוחים שאנחנו צודקים ויודעים הכל, בטוחים שאנחנו טובים יותר מבן הזוג או שמגיע לנו יותר טוב… אז לפני שאתה זורק וקונה חדש, תנסה לתקן את מה שיש לך ונשבר.. אף פעם לא מאוחר! שים את הבית שלך ואת המשפחה שלך בראש סדר העדיפויות, אל תסתכל על מה שבן הזוג עושה או לא עושה, תסתכל על עצמך, תתקן את עצמך, קח את המתנה הנפלאה שקיבלת ותעריך אותה כי יש אנשים שלא זכו לקבל אותה.. להתגרש תמיד אפשר, השאלה האם אתה אדם גדול מספיק כדי להודות בטעויות שלך, להילחם על הבית שלך ולזרוק את הגאווה שלך?

האם התפללת על זה מספיק? כן, כל מקרה לגופו, אין ספק בכך, אך אצלי לא תמצאו חיזוק ללכת ולהתגרש, אני תמיד אגיד ששלום בית זה מעל הכל, שאם בורא עולם מוחק את שמו למען השלום, מי אנחנו??

הבית שלך יכול להיות גן העדן הפרטי שלך ויכול להיות חלילה גם גיהינום.. הכל תלוי באיך תבחר לטפל בו, איפה תמקם אותו בסדר העדיפויות שלך, כיצד תתנהג לאנשים שחיים בו, מה אתה מוכן לתת למענו, האם הגאווה היא שמובילה אותך לבחירות שלך או שמא אתה מוכן לתת הכל כדי שהשלום והשכינה ישרו בביתך? אם אתה מאמין שאפשר לקלקל, תאמין שאפשר לתקן וכל עוד הנר דולק – בהחלט אפשר לתקן! תן את הכל, תני את כולך, איפה שיש שלום – השכינה שורה, ואיפה שיש שכינה – טועמים מטעמו של גן עדן.
יהי רצון שכל בית ישראל יזכו לחיות בשלום בית אמיתי לעדי עד באהבה, אחווה, שמחה ורעות, אמן.

אל תשכח…

לפעמים קורה לך משהו ממש מרגש… אבל אתה שוכח. לפעמים אתה נמצא במקום הכי מסוכן, ממש על הקצה… אבל שוכח. לפעמים אתה מרגיש מאושר, על גג העולם, שמח כ"כ שכל גופך אדרנלין בלתי פוסק שמונע ממך להירדם… אבל אתה שוכח. לפעמים כ"כ כואב לך, כבר ניסית הכל, אף תרופה לא עזרה ואף תמיכה או תנחומים של אף אדם לא באמת חיזקו אותך, אבל אתה שוכח. אתה מקבל מתנה יקרה לה חיכית שנים, זיווג או ילד, מאושר עד שכרון חושים, ובכל זאת שוכח. אתה מאבד את אהבת חייך וחיי בתהייה תמידית האם הפרידה הייתה הדבר הנכון לעשות, שואל ותוהה ומתלבט, נאכל מבפנים מגעגוע ומספק, ובכל זאת – שוכח. איך אתה יכול לשכוח, אחי היקר, שמאחורי כל אלה יש מישהו שעומד? "גם מאחורי הדברים הקשים שעוברים עליך אני עומד!".

אנחנו מתמודדים עם כ"כ הרבה דברים בחיים, מחפשים כ"כ הרבה תשובות, מקבלים מתנות או שהן נלקחות מאיתנו, כואבים, שמחים, מרוצים, נפגעים ושוכחים.. שוכחים שיש לנו יכולת אמיתית להשפיע על גורלנו. אם אתה יודע שיש בורא לעולם ושהוא שולט בהכל, הכל שלו והכל ממנו, אתה יודע שהוא עומד מאחורי כל מה שקורה לך… לטוב ולרע. אומרים שעל האדם לברך על הרעה כמו שהוא מברך על הטובה. כיצד ניתן לעשות זאת? שהרי מה שעושה לי רע, לא משמח אותי, איך אני יכול להודות על זה? אז בדיוק בנקודה הזו אנו שוכחים שיש בורא לעולם… ולא סתם בורא, הוא אבא שלנו, מבחינתו כל אחד מאיתנו הוא בנו היחיד, הוא אוהב אותנו יותר מכל דבר אחר, את העולם הוא ברא בשבילנו! ועכשיו, כשנזכרתם, תשאלו את עצמכם – האם יש דבר כזה 'רעה'?

אין דבר בעולם הזה שקורה לרעתנו, כל דבר מוביל אותנו למקום אליו לא היינו מגיעים אילולא היה קורה הדבר ה'רע' הזה. כמה פעמים אמרת: "תראה מה זה הכל לטובה…", ונתת דוגמא למשהו רע שקרה לך והתהפך לטובה או הוביל אותך למקום הכי טוב שיכולת להגיע אליו. גם ילד שהולך לדרך רעה, אבא ואמא שלו לא יוותרו עליו, הם יילחמו כדי להשיבו לדרך הטובה בכל מחיר, ימסרו נפש כדי להרחיק אותו מתרבות רעה, כדי להחזיר אותו למוטב, כדי שינהג כפי שהוא אמור ולא כפי שהוא רוצה כי מה שילד רוצה הוא לא בהכרח מה שנכון לו… ובכל זאת הילד כועס ואומר שההורים שלו "רעים ולא מבינים אותו", אבל כשאתה הופך להיות הורה בעצמך, אתה מבין שאתה חייב לעזור לילד לנתב את חייו למקום נכון, אחרת הוא עלול חלילה להגיע למחוזות שאינם טובים בעבורו.. לפעמים זה לא כי הוא ילד שעשה טעויות ודברים שליליים, לפעמים הוא פשוט לא יודע מה נכון לו.. אז אביו ואמו מנסים לעזור לו ולכוון אותו, וגם אם נדמה לו שהוא צודק ויודע הכל, בדיעבד, בסופו של דבר, הוא מבין ובסתר ליבו אומר: "איזה מזל שהקשבתי לאבא שלי, איך הוא צדק!". בדיוק מהמקום הזה תבינו שאבאל'ה שבשמיים רוצה רק את הטוב לכל אחד ואחת מאיתנו, אין רע בעולם!

אז ממש מאחורי כל דבר שקורה לנו, מאחורי כל דבר שיש לנו, מאחורי כל דבר שחסר לנו – עומד השם יתברך. חשבת על זה שיש לך גישה ישירה לזה שהכל שלו וכל שעליך לעשות זה לשכנע אותו שמגיע לך לקבל? כמובן, שאם תרצה דברים שאינם טובים לך, לא תקבל כי אבאל'ה לא רוצה שתתקלקל, אם אתה מאוד רוצה לקבל 5 מיליון שקל, אבל אבאל'ה יודע שזה יגרום לך להתנשא מעל הבריות או להפסיק ללמוד תורה ולהתעסק בדברים אחרים, הוא יעדיף שתישאר אדם פשוט, חביב על כולם וירא שמיים. אנחנו עוברים מבחני אמונה בכל יום, אין יום שאנו לא נתקלים באיזשהו קושי, עיכוב, מריבה, ייסורים, הלבנת פנים, מחלות וכו', בורא עולם רוצה לבדוק אותך: האם תדע לקבל גם את הקושי באהבה ותגיד: "תודה אבא, אני יודע שזה הכי טוב בשבילי!" או תתלונן, תרטון ותשכח שאולי אין לך את כל מה שאתה רוצה, אבל יש לך את כל מה שאתה צריך…

בורא עולם רוצה להעניק לנו יותר מאשר אנו רוצים לקבל ממנו, הוא מנהיג את עולמו בחסד וברחמים גמורים, הוא רוצה אך ורק להטיב עמנו, כל שעלינו לעשות זה ללכת בדרך הנכונה, לכבד כל אדם, לקבל את הקושי באהבה ומתוך אמונה אמיתית שמה שקורה לנו ברגע הנתון הזה – זה הכי טוב בשבילנו! וכמובן, להגיד תודה ללא הרף על כל מה שיש לנו… כי תודה מושכת ישועות מהשמיים… מי שלא מפסיק לבכות, לא יפסיק לקבל על מה לבכות… ומי שלא מפסיק להודות, יקבל עוד ועוד על מה לומר תודה.
אז היום, מחר ובכל יום שלאחר מכן, בכל רגע שקורה לך משהו, טוב או רע, אל תשכח! אל תשכח שאפילו בהסתרה שבתוך ההסתרה – יש מי שעומד מאחורי הדברים, מנסה למסור לך מסר חשוב שיכול לשפר אותך, עוזר לך לכפר על העוונות שלך ובעיקר – אבא שאוהב אותך כ"כ, עד כדי כך שהוא יושב ומחכה בכל יום במשך שנים ארוכות עד שתחזור הביתה…

כך תהיי הכי יפה בעולם!

כשהתחלתי לחזור בתשובה, הדבר שהכי הפחיד אותי היה: "איך אחיה בלי תשומת הלב אליה אני רגילה? שהרי כשאישה לובשת בגדים צנועים, היא מושכת הרבה פחות". לאחר זמן מה של חשבון נפש ואמונה גדולה בקיומו של הבורא הגעתי להחלטה – אני חייבת לכבד את המקום אותו אני מייצגת. כיאה לבת המלך ולמרות כל הפחדים כולם, התחלתי להתלבש בצניעות. לא עוד מחשופים, לא עוד ג'ינס צמוד או חצאיות קצרות, לא עוד בגדים שלא מותירים מקום לדמיון.

אט אט את מבינה שתשומת הלב שקיבלת מגברים קודם לכן הייתה תשומת לב שקרית. לא הייתה שם פיסה של אמת. הם יגידו לך את המילים היפות ביותר, אולי גם יקנו לך מתנות או יפתו אותך במסעדות יקרות אך כשתגיעו לתכל'ס, לשיחה של יחסינו לאן, בלא מעט מקרים את תשמעי: "אני לא בנוי לקשר רציני" או "עזבי, למה חייבים להגדיר את זה? בואי נזרום ונראה מה יהיה…". אף פעם לא הגדרתי את עצמי כבחורה של "נזרום ונראה", תמיד דרשתי וציפיתי שיכבדו אותי ואת מקומי והאמנתי שאם גבר זכה בי הוא צריך להרגיש בר מזל, אך המציאות הוכיחה לי אחרת. היום אני מבינה שכשלבשתי בגדים מפתים, זה בדיוק מה שעשיתי – פיתיתי. כשלבשתי בגדים חשופים, זה מה שעשיתי – חשפתי, ולא, לא את הנשמה, את הגוף… ומה שאת מוכרת, זה מה שרוצים לקנות. הבנתי שלא יכולתי לדרוש מאחרים לשים אותי במקום הראוי לי היות ואני בעצמי לא שמתי את עצמי במקום הראוי הזה… הגדרתי את מקומי כבחורה של כיף כי זה כל מה שהלבוש שלי שידר – כיף, על אף שתמיד הייתי ההיפך הגמור, תמיד הייתי בחורה טובה מבית טוב שמחפשת זוגיות יציבה וכ"כ כעסתי כשגבר לא לקח אותי ברצינות, "שהרי אני אינטליגנטית ורגישה וכ"כ רוצה זוגיות – למה הוא לא מבין את זה?!" שאלתי אינספור פעמים בחיי… עד שהבנתי שהשינוי חייב לבוא ממני.

שלא תטעו, אף פעם לא לבשתי בגדים פרובוקטיביים בצורה מוקצנת, כל מי שמכיר אותי אומר לי היום: "אבל אף פעם לא התלבשת חשוף מדי". הכל יחסי, שהרי גם בגדים שמכסים, יכולים להיות לא צנועים ומושכים את העין. בעבר, גם אני חשבתי ככה: "אני לא חושפת הרבה, אז מה הבעיה? אז מה אם זה צמוד, העיקר שזה מכסה". היום אני מבינה שזה לא משנה. גם לבוש מכסה וצמוד יכול למשוך תשומת לב, ולאו דווקא תשומת לב חיובית. הכל תלוי בך, רוצה להיות עוד אחת או האחת?

כשאת הולכת בדרך האמונה, דרך המלך, את מבינה פתאום את המקום האמיתי שלך. ההגדרה "בחורה זמנית" כבר אינה מופיעה בלקסיקון שלך, את מבינה את ערכך ואת שווייך והכי חשוב, זה מוקרן ממך החוצה. ולפתע קורה פלא אלוקי, כולם מתייחסים אלייך בכבוד שלא ידעת קודם. אף אחד כבר לא שורק לך ברחוב או זורק איזו הערה, אף אחד כבר לא פונה אלייך במשפטים רדודים בשעות לילה מאוחרות. ופתאום האוכלוסייה שאת מכירה היא אחרת לחלוטין: גברים לוקחים אותך ברצינות! מחפשים לא רק את החיצוניות שלך אלא רוצים להכיר את הנשמה.

כשהייתי נשואה, עדיין לא חזרתי בתשובה ואמנם עדיין לבשתי מכנסיים, אך הפסקתי להתלבש בצורה מושכת כבעבר, מבלי קשר לדת. "למה אני צריכה למשוך תשומת לב גברית," שאלתי את עצמי, "כשיש לי גבר בבית ואני שייכת אך ורק לו?". כפי שלא רציתי שנשים אחרות ימשכו את עיניו של בעלי בלבושן, כך גם אני לא רציתי למשוך אף גבר של אישה אחרת. דעי, אחותי, מידה כנגד מידה – אל תגרמי לגברים של נשים אחרות להסתכל עלייך, כדי שבעלך לא יסתכל על נשים אחרות מלבדך… וזה עובד, בדוק, מוכח ומנוסה! את לא תביני איך זה יכול להיות שפתאום בעלך נותן לך יותר תשומת לב, שאת יפה יותר בעיניו. את משנה את הטבע שלך – וה' משנה את הטבע בשבילך.

כשהתחלתי ללכת עם כתר על הראש (גם גרושה מחויבת בכיסוי ראש מלא), אנשים הרימו גבה – למה אישה גרושה צריכה ללכת עם כיסוי ראש? שהרי יחשבו שהיא נשואה וזה ימנע ממנה להכיר. אבל היי, מיהו מזווג הזיווגים? מי זה שיחליט עם מי אתחתן ומתי? רק אבאל'ה שבשמיים! ואם אני עושה מצווה כה חשובה ויקרה כמו כיסוי ראש, נראה לכם שזה מה שימנע מהזיווג שלי להגיע?! להיפך, זה רק יקרב אליי את הישועה! את עושה את ההשתדלות שלך והוא כבר דואג לכל השאר.

אז האם הצורך בתשומת הלב והרצון להיות במרכז אינם קיימים בי יותר? אין זו האמת. אני עדיין רוצה תשומת לב וגם מקבלת אותה, רק שהפעם אני מקבלת תשומת לב חיובית, שווה פי כמה. הפעם אני יודעת שאני אמנם לא מושכת את עיניהם של כל הגברים סביבי, אך אני מושכת את ליבם של מי שאני צריכה ומקבלת כבוד מכולם… בעבר חשבתי שזו הרגשה מדהימה שמסתכלים עליי, אבל היום, כשהיחס שאני מקבלת הוא אחר, שווה בהרבה יותר, אני חושבת אחרת. כשאני מרגישה כיצד הבורא יתברך מביט עליי בכל רגע ורגע, כשאני מגלה את הבורא והטוב שבו בכל דבר ודבר בחיי, כל מאוויי נשמתי היא לגרום לו להצביע עליי ולומר בגאווה: "תראו, זאת הבת שלי!" וזה… זה שווה הכל.

היום אני מרגישה יפה יותר מכל תקופת זמן אחרת בחיי. כולם שואלים אותי: "מה עשית? את נראית מעולה! רזית? משהו בך השתנה!" אז לא, לא רזיתי ולא עשיתי שום ניתוח פלסטי, הדבר היחיד שמייפה אותי זאת התשובה. את יכולה ללבוש את הבגד הכי יקר והכי טרנדי, אך רק בגד צנוע מגיע עם ההילה המיוחדת שהופכת אותך לאישה הכי יפה בעולם.. ואת זה – אף בגד אחר לא ייתן לך.

זוגיות באמונה

1 מתוך 3 זוגות בישראל מתגרש. זו הסטטיסטיקה ולצערנו הנתון רק הולך וגדל. למה? כי אנשים יוצאים לדרך מבלי לקבל הכוונה לאן להגיע. אדם מציע נישואים, מתכנן חתונה גדולה, משקיע בדיג'יי, באולם, במנות גורמה, ב-3 שמלות כלה ובטקס חינה יוקרתי, קופץ למים העמוקים ולא יודע לשחות! חכה, אחי, מה קורה עם ללמוד מה זה בכלל נישואין? מה זה אישה? מה זה בעל? אם היינו משקיעים בלימוד והדרכה לשלום בית כמו שאנו משקיעים באירוע, אחוז הגירושין היה יורד בהרבה.

כשהשם ברא אותנו, הוא גם כתב ספר הוראות יצרן , קוראים לו "תורה". התורה מלמדת אותנו כיצד עלינו לחיות, מה מותר ומה אסור, מה טוב ומה מזיק, ספר נהדר עם הוראות מפורטות ומדויקות. כפי שאדם שקונה מכשיר חדש ופועל בדיוק לפי הוראות היצרן כדי לשמור עליו ולהפיק ממנו את המירב, כך על אדם להתנהל לפי הוראות היצרן שלו כדי לשמור על גופו ונפשו וליהנות מהם. כנ"ל לגבי זוגיות. אם זוג יידע ללמוד את חוקי שלום הבית, חוקי האהבה והכבוד ההדדי בין אדם לאשתו, הוא יזכה לטעום מגן עדן בעולם הזה! כאשר זוג מחליט להקים בית, אומרת התורה הקדושה שלנו, על כל אחד מבני הזוג להיפרד מאביו ואמו ולדבוק בבן הזוג באופן טוטאלי. זה לא אומר לשכוח מההורים, חלילה, אבל זה אומר שבן הזוג תמיד אבל תמיד בכל מקרה יהיה במקום הראשון, התחתנת – בנית משפחה חדשה – והמשפחה הזו קודמת לכל! תדע תמיד להשתיק את הווליום כשהסביבה מדברת על בן/בת הזוג שלך. תדע שזה בן הזוג שהשם ייעד במיוחד בשבילך והוא הכי מתאים לך – לא משנה מה אומרים, אל תיתן פוקוס לרעשי רקע. רוצה להיות מאושר באמת? לך לפי הוראות היצרן ותפסיק להקשיב לאלה שמוציאים חוברת הוראות מזויפת. היחיד שיודע כיצד באמת עליך להתנהג לאשתך, היחיד שיודע באמת כיצד להגיע לליבו של בעלך – זה רק זה שיצר אותם.

בעל יקר, דע שכל הברכה של ביתכם תלויה באושרה של אשתך. ככל שתנהג בה טוב יותר, ככל שתכבד אותה יותר (בתלמוד כתוב: "אוהב את אשתו כגופו ומכבדה – יותר מגופו"), כך השפע והברכה בביתכם יגדלו. ככל שתדע לשמח אותה יותר, תדאג לה יותר, תפנק אותה, תקשיב לה, תאהב אותה ותעריך אותה – הברזים ייפתחו לרווחה והברכה תזרום! אך אם לא תתחשב בה, לא תקשיב לה, לא תתייחס אליה, לא תעניק לה את תשומת ליבך ואת זמנך, לא תעריך את מה שהיא עושה למענך – השכינה תברח והבעיות יגיעו. במשנה כתוב כי אישה קיבלה מס' קללות מימי בראשית, אחת מהן היא: "לאישך תשוקתך" – לאישה יש תשוקה מיוחדת וחזקה מאוד לבעלה, היא זקוקה לו בכל נימי נשמתה ומחפשת את תשומת הלב שלו בכל הזדמנות ואם אינה מקבלת אותה, היא בצער גדול. הגבר אף הוא קיבל מס' קללות, אחת מהן היא "ובזעת אפך תאכל לחם". אם אתה תעניק לאשתך את תשומת הלב לה היא זקוקה וכך תקל עליה מקללתה, השם ינהג בך מידה כנגד מידה, יקל עליך את קללתך שלך ותזכה לפרנסה בשפע ובנחת. תמיד תדאג שאשתך תהיה שמחה, תמיד תדאג לכל מחסורה, תן לה להרגיש שהיא הכי חשובה, היא היחידה, תן לה לדעת שהיא כל עולמך, והאמן לי – היא כבר תדע כיצד לנתב את זה למקום שיהיה הכי טוב ב-ש-ב-י-ל-ך.

ואת, אישה יקרה, דעי שזכית בבעל שמתאים לך בדיוק מושלם, גם אם לעיתים נדמה לך שהוא לא בדיוק בשבילך. דעי תמיד לכבד את בעלך ואת רצונו, דעי להוקיר, להודות ולהעריך אותו על כך שהוא מתאמץ כדי להביא פרנסה הביתה, העריכי את זה שהוא אוהב אותך ומעניק לך, אל תחשבי שאם תראי לו את הערכתך, זה ינפח לו את האגו והוא יתנשא מעלייך – חז"ל מבטיחים לך – אם תתני לו תחושה של מלך, תהיי אף את מלכה בעיניו.

דעו תמיד לדבר אחד עם השנייה בנחת, בכבוד הדדי, עמדו על כך שלפחות ערב אחד בשבוע הוא הערב שלכם לבד, בלי הילדים, אם בחוץ ואם בבית, פשוט זמן איכות שהוא רק שלכם! תזכרו להגיד: "אוהב/ת אותך", תתמקדו בתכונות הטובות שיש ואל תתלוננו על מה שחסר, כאשר אדם רואה את הטוב שבבן זוגו ובאמת מתמקד ומודה עליו, הרע הופך להיות משהו שולי ולעיתים פשוט נעלם.

עפ"י תורתנו הקדושה בורא עולם מוחק את שמו למען השלום, עד כדי כך שלום בית חשוב! זכיתם להקים בית בישראל? תלחמו עליו! תנו את הכל כדי שהוא יהיה בית כמו שבורא עולם רוצה, ותרו על האגו המטופש והתנצלו כשצריך, "להוריד את הראש" – זו מעלה! וככל שתוותר – תרוויח! "אשרי האדם שיכול לתת מבלי לזכור זאת כל הזמן, ולקבל מבלי לשכוח זאת אף פעם!" (פרקי אבות)

החיים שלנו תותים!

יום שני בצהריים, יום לפני יום הולדתי הלועזי, אני יושבת בהפסקת צהריים בעבודה, אוכלת סנדויץ' של אמא וצופה בשיעור של הרב יגאל כהן במעט דקות הפנויות שיש לי. תוך כדי מקבלת הודעה מחברה טובה: "מה הדבר שהכי ישמח אותך עכשיו?". אחרי מס' שניות של מחשבה עלה חיוך גדול על פניי… הבנתי שאני לא זקוקה לשום דבר ברגע הספציפי הזה כדי לשמוח יותר ממה שאני כבר. אני אוכלת את האוכל הכי טעים בעולם, מקשיבה לפניני חכמה של הרב יגאל שמחזקות אותי בכל רגע ורגע, בריאה ושלמה, בני נמצא בידיים טובות, הרגשתי שאין לי מה לבקש יותר – כי יש לי כל מה שאני זקוקה לו כדי להיות שמחה!

מתי בפעם האחרונה עצרנו הכל והבטנו על מה שיש לנו? מטבע האדם תמיד לרצות יותר, לשאוף גבוה, לרצות להתקדם, שזה נפלא ונהדר, אך רגע לפני שאתה מחפש את מה שאין, אולי תנסה להסתכל על מה שיש, כך תבין שיש לך הרבה יותר משנדמה לך. אדם שנוסע על רכב ישן, לא צריך להתלונן על זה שאין לו רכב חדש – הוא צריך לשמוח על זה שהוא לא צריך לנסוע על אופניים. אדם שיש לו אופניים לא צריך לבכות על זה שאין לו רכב – הוא צריך לשמוח על זה שהוא לא צריך ללכת ברגל. אדם שהולך ברגל לא צריך להתעצב מזה שאין לו אופניים או רכב, הוא צריך לשמוח שיש לו רגליים שפועלות כי יש מיליונים שהיו מוכנים ברגע להתחלף איתו!

כל החיים שלך יכולים להשתנות בהתאם לדרך בה תבחר להביט על החיים. יש לנו נטייה להתעסק במה שחסר במקום ליהנות ממה שיש. אני למדתי שהשם מעניק לי ולכל אחד אחר בדיוק את מה שהוא צריך לאותו רגע ספציפי, ואין אנו זקוקים לשום דבר נוסף כדי להיות מאושרים באמת. לבורא שיצר את העולם כולו ומנהיג אותו בכל רגע ורגע כבר 5,777 שנים יש חכמה ששכל אנושי לא מסוגל להבין, הוא מנהיג את עולמו בחסד וברחמים גמורים, וברגע שנבין את זה, נפסיק להיות מתוסכלים על כל ה"חוסרים" שלנו ולא נפסיק להודות על מה שיש לנו.

הבסיס לתחושת החוסר שלנו נובעת מתוך דפוס שקיים כמעט בכל אדם – הוא בטוח שמגיע לו. אנחנו בטוחים שמגיע לנו הכל, שמגיעה לנו הבריאות, מגיע לנו כסף, מגיע לנו אוכל, מגיע לנו ילדים, מגיע לנו זיווג, מגיע לנו בית וכו' וכו'… אבל האמת היא, שלא מגיע לנו כלום. אם נביט בזכוכית מגדלת על כל צעד וצעד שעשינו בחיינו, כל מילה שהוצאנו, כל מעשה שעשינו, כל אדם שפגענו בו, כל דבר שעשינו בפרהסיה או בחדרי חדרים, עם יד על הלב, מגיע לנו משהו? יש לנו כ"כ הרבה על מה לכפר וכ"כ הרבה מה לתקן בעצמנו ובטבעים שלנו, שלא מגיע לנו דבר… ובכל זאת, אנחנו מקבלים מהשם יתברך מתנות חינם ברחמיו המרובים ובטובו האינסופי! אישה מסתכלת על בעלה וחושבת שמגיע לה טוב יותר.. אישה יקרה, תגידי תודה לבורא עולם שזכית בבעל! ולא רק שזכית בו, הוא מותאם בדיוק מושלם בשבילך, זיווג שנוצר ע"י זה שמזווג זיווגים עוד מבראשית ומכיר את כל נימי נשמתך.

אדם מסתכל על מקום העבודה שלו ו"עושה טובה" שמגיע לעבודה… "הם צריכים אותי יותר מאשר אני אותם" – אחי, תתעורר, אתה צריך לרקוד ולשמוח על כך שיש לך עבודה, שצריכים אותך, יש אנשים שחיים ברחוב! אנשים שאין להם מה לאכול או משרד ממוזג לשבת בו בימים החמים, יש אנשים שלא בריאים מספיק כדי לקום בבוקר ולצאת מהבית כדי לעבוד והם היו נותנים הכל בשביל לזכות בזה… על כל פרוסת לחם שאתה אוכל אתה צריך לשמוח ולהודות, על כל צעד שאתה מצליח ללכת, על כל שקל שאתה מקבל, על כל ילד שזכית בו, על כל נשימה שאתה נושם, זאת לא קלישאה, זאת דרך חיים, וברגע שנעריך באמת את מה שיש לנו, נבין שלא חסר לנו דבר. אדם שמשלם שכירות מתלונן על זה שהוא משלם שכירות ולא יכול לקנות בית. תזכור שיש אנשים שאין באפשרותם לשכור בית וגרים בבית הוריהם או חלילה ברחוב! אדם לא מוצא את הזיווג שלו וכואב לו – נכון, זה קשה, אבל זכור שהשעון של בורא עולם עובד אחרת משלנו – אך שלו מדויק יותר, לכן כל דבר שצריך להגיע – יגיע בזמן הכי נכון והכי טוב בשבילך, זמן בו תגיד: "עכשיו אני מבין למה חיכיתי כ"כ הרבה".

אז הלילה, שנייה לפני שתירדם, בשקט בשקט, תמנה לעצמך את כל הדברים שיש לך להודות עליהם… ואז תבין – אולי אין לך את כל מה שאתה רוצה, אבל יש לך את כל מה שאתה צריך וזה מה שהופך אותך לעשיר והמאושר באדם!

צעיר לנצח

ביום רביעי האחרון, ערב העצמאות, בעודי מתכוננת לקחת את בני הקטן לראות זיקוקים בפעם הראשונה בחייו, אני מקבלת הודעה קשה: בעלה של דודה שלי נפטר. קראו לו שלום. שלום היה אדם מיוחד במינו, ידוע בטוב ליבו, אדם שופע חיים ושופע חן, אדם שהיה אהוב על הבריות, כ"כ אהב לעזור וכ"כ אהב לתת, חוש ההומור שלו היה מצחיק גם את האדם הכי רציני ואדיש בעולם, היה בו קסם שלא היה באף אחד אחר. אז במקום לקחת את יוסף שלי לראות זיקוקים, הלכתי להלוויה. הלכנו לקבור אדם מדהים, בסה"כ בן 58, שלאחר מלחמה קשה וכואבת, מחלת הסרטן הביסה אותו.

בעודנו צועדים לכיוון בית הקברות בשיירה ארוכה, אני שומעת את דודתי, אלמנתו, נפרדת ממנו במילות אהבה בקולי קולות, אני חושבת שאלה היו רגעים מהמכוננים בחיי. הלכתי אחריה והקשבתי לכל מילה שיצאה מליבה. אלה היו הרגעים האחרונים שלה להיפרד מאהבת חייה ב-30 השנים האחרונות ואני זכיתי להקשיב לזה. הם היו זוג מדהים, מהזוגות שגורמים לך להגיד: "כזאת זוגיות אני רוצה!", ודווקא מהמקום הזה, מהידיעה הברורה על אהבה נצחית שלא תפוג לעולם, אהבה שהייתה שם במלוא הדרה ונקטעה פתאום, דווקא משם התחזקתי.
התחזקתי כי דודה שלי לימדה אותי שיעור לחיים. הפרידה שלה מאהוב ליבה הבהירה לי כמה חשוב שנשמר את האהבות שלנו כל עוד הן קיימות. כמה חשוב שנעריך את זה שיש לנו אהבה בחיים, כמה עלינו להפסיק להתעסק בתפל ולהתחיל להאיר את כל מה שטוב – ויש ממנו המון! אילו נדע להביט על היתרונות של האדם שמולנו, נצליח לאהוב אותו יותר. אם נצליח לדון כל אדם לכף זכות, נהיה אנשים משוחררים יותר. תארו לכם חיים כאלה בהם אנו לא נפגעים. אפשרי? אפשרי! אילו נדון כל אדם שפוגע בנו לכף זכות, לא ניפגע ממנו כי נדע שיש הסבר רציונאלי מאחורי המעשה שלו וחשוב יותר, כפי שאדם נוהג – נוהגים בו, משמע אם נדון לכף זכות, גם כשנעשה אנחנו טעות, ידונו אותנו בשמיים לכף זכות וממילא ינהגו בנו במידת רחמים.

שלום, כשמו כן הוא, לימד אותי בחייו ובמותו את חשיבותו של השלום. לימד אותי שאם זכית באדם שאוהב אותך באמת ומוכן לתת הכל למענך – תדע לאחוז בו חזק ולא להרפות כי זאת מתנה גדולה ועצומה מבורא עולם שעלינו להעריך בכל רגע ורגע. אנחנו מסתכלים על בן הזוג שלנו וחושבים לפעמים: "מגיע לי משהו יותר טוב..". ברגע שיש לך מחשבה כזאת, דע שאתה כפוי טובה.. קיבלת אדם שאוהב אותך, מישהי הסכימה להתחתן איתך! כן, כן, זה ממש לא מובן מאליו שזכית בבעל שחי איתך! דעו, יקיריי, שזוהי מתנה שאי אפשר לתאר אותה במילים, אנשים היו נותנים את כל הונם ורכושם כדי לזכות באהבה, יש לך מישהו שאוהב אותך? תגיד תודה רבה לאבאל'ה ותוכיח שאתה ראוי לזה בכל יום מחדש!

דודה שלי היא אישה חזקה. אני מאמינה בכל ליבי שהיא תצליח להתרומם ולהתגבר על המשבר. יותר מזה, אני מאמינה בבורא עולם שייתן לה את הכוח לכך כי אין הבורא נותן מכשול בחייו של אדם שאינו קיבל את הכוח להתמודד עמו. יש דברים שהעין האנושית לא רואה והשכל האנושי אינו מבין, אל לנו להתלונן על הנהגת הבורא, שהרי הכל לטובתנו והכל קורה באופן כ"כ מדויק שגם בעלה נידף שנשר מהעץ ומונח על הרצפה, גם בו אתה יכול לראות את השם יתברך. אם אתה מצליח לראות את יופי הבריאה, אתה מצליח להעריך את חכמתו של הבורא וכך גם קל לך יותר להתגבר על מכשולים ולהשלים עם מוות של אנשים קרובים, שהרי זו דרך העולם ואנחנו בסה"כ חיים בפרוזדור שמוביל אותנו לעולם שכולו טוב…

צריך להכיר תודה על כל רגע ורגע שזכינו לבלות לצד אהובינו שכבר אינם, עלינו להאמין שהם תמיד איתנו והכי חשוב, הם רוצים שנחיה בשמחה, על אף הקושי, שנזכור את הדברים הטובים ונשמח בכל רגע ורגע על הזכות הנדירה שהייתה לנו להיות נאהבים!
אז אם היא אוהבת אותך – תשקיע בה את כל כולך כי מגיע לה! אם הוא אוהב אותך – תפצחי בשירים וריקודים, כי זכית במתנה יקרת ערך שאם תדעי להביט על הטוב שבה, תהיי המאושרת באדם. בואו נהיה טובים יותר, נסתכל על הדברים הטובים שיש בנו ובאחרים במקום לחפש את הרע, נעריך כל רגע ורגע שיש לנו במקום להתלונן ונשמח על הזכות העצומה שנפלה בחלקנו לאהוב ולהיות נאהבים.

ולך, שלום היקר, רק נותר לומר תודה על רגעי צחוק ושמחה, תודה שנתת לי תקווה אמיתית לאהבה, תודה שהיית שם בשבילנו תמיד. היית ותישאר צעיר לנצח.

ללכת אחרי האמת

תמיד הייתי נחשבת לבחורה אמיצה, זאת שלא מקשיבה למה שאומרים לה, זאת ש"הולכת אחרי האמת שלה", זאת שלא נותנת לדעותיהם של אחרים להפריע לה או להסית אותה ולא במעט מהמסלול בו בחרה. אני מודה להשם על המתנה המופלאה הזאת… כי כ"כ הייתי זקוקה לה בתהליך התשובה! אני מכירה לא מעט אנשים שנורא חוששים ממה שאחרים יחשבו עליהם אם ישנו את סגנון לבושם או את סגנון חייהם… שהרי לחזור בתשובה דרש ממני להתהפך ב-180 מעלות, להתנתק מרוב מה שאי פעם חשבתי והאמנתי בו ולהבין שיש בורא לעולם, יש מנהיג, יש דרך אחת ויחידה, אך יותר מכל להבין שכל מה שאחרים מכנים "ויתור", אני מכנה מסירות נפש, אהבת השם, זיכוך הנפש, גן עדן בעולם הזה!

מעולם לא תיארתי לעצמי שאחזור בתשובה. נכון, הייתה בי אמונה והייתה בי הזיקה, התחלתי לשמור שבת כבר לפני מספר שנים, אך שאני אתלבש בצניעות? שאני אעטה על ראשי כיסוי ראש?! שומו שמיים, מה, השתגעתי? מצחיק אותי לחשוב שבאמת חשבתי ובאמת האמנתי בזה שחזרה בתשובה זה שיגעון. חזרה בתשובה זה קיצוני. זה להכניס את עצמך לכלא, לוותר על החיים הטובים, להקריב את כל מה שכיף לך בזמן שכולם נהנים מהחיים, איך אפשר לבחור בכזה דבר? מסתבר, שאחרי שאתה כבר עושה תשובה, אתה מבין שההיפך הגמור הוא הנכון. היום אני מרגישה יותר שמחה מאי פעם, היום אני יודעת שהשינוי הזה שחרר אותי לחופשי, החיים הקודמים שלי – הם שהיוו בעבורי כלא סגור ומסוגר, מלא בדאגות, פחדים, גאווה, כעס, בדידות וריקנות… כל הדברים שהותרתי מאחוריי מאז שנולדתי מחדש.

לא מעט אנשים שאלו אותי האם העובדה שהתגרשתי, היא שגרמה לי לחזור בתשובה. "לפעמים השם נותן לאדם מכה כדי שיחזור בתשובה" אמרו לי לא פעם והסיקו שהגירושין שלי היו המכה הזאת שקיבלתי מהבורא כדי לעורר אותי. אז נכון, האמונה אכן חיזקה אותי והרימה אותי למעלה בזמן שאף אחד אחר לא הצליח לעשות את זה, אבל הדבר היחיד שהוביל אותי לתשובה הייתה אהבת השם שהתעוררה בקרבי בעקבות ההיכרות עם הרב יגאל כהן. את הפעם הראשונה ששמעתי אותו, לעולם לא אשכח, כי באותו היום ממש חיי השתנו ללא היכר. יש מגירה בליבו של כל יהודי, מגירה שמכילה אמונה. המגירה הזו הייתה נעולה אצלי במשך שנים רבות… ומסתבר שהיחיד שהיה לו את המפתח, היה הרב יגאל. הגירושין שלי הציפו אותי בשאלות… סירבתי להשלים עם זה שזה קרה לי, איך אחרי שנים רבות של חיפושים אחר האחד אני סוף סוף מתחתנת, מביאה ילד ומתגרשת בתוך שנה וקצת? כ"כ כעסתי! הלב והראש שלי תרו אחר תשובות, הלב משך לרגש, הראש משך להיגיון ושניהם היו על סף אפיסת כוחות… לא ישנתי, לא אכלתי, תפקדתי רק כי היה לי ילד לטפל בו ולא הייתה לי ברירה… עד שהבנתי שהגיע הזמן לקום! ההכרה בקיומו של הבורא הביאה אותי להבנה אמיתית שאם זה קרה, זה מה שהשם רצה, ואם זה מה שהוא רצה – זה מה שהכי טוב בשבילי! אני לא מאמינה שהשם נותן מכות כדי להחזיר בתשובה… אני רואה בבורא טוב גמור ואין בי צל של ספק ולו הקטן ביותר שכל מה שקרה לי, הוביל אותי למקום הכי טוב שיכולתי להגיע אליו. למזלי, זכיתי לחזור בתשובה מאהבה ולא מתוך פחד, דיכאון או ייאוש חלילה… לא חיפשתי משהו להיאחז בו כי הייתי שבורה, גיליתי את הבורא במלוא הדרו, הבנתי את המשמעות שלו בכל רגע ורגע בחיי ומשם – כבר לא הייתה דרך חזרה, התאהבתי ביהדות וביופייה של התורה שלנו, גיליתי חיים חדשים, יפים ומהנים הרבה יותר, לא עוד נדודי שינה, לא עוד עצב, לא עוד כעס, לא עוד בדידות, לא עוד ריקנות, התשובה היא שנתנה לי את התשובות לכל השאלות והיא שנתנה לליבי ולנפשי בפעם הראשונה בחיי שלווה אמיתית.

אז כן, תמיד הייתי נחשבת לזאת ש"הולכת אחרי האמת שלה". היו ימים שחשבתי שלהיות מגניב, לעשות תספורת פרועה, להשתתף באח הגדול או להיות סלב שלא רואה ממטר זה נחשב ללכת עם האמת שלך עד הסוף… היום אני מבינה כמה שהשקר הזה עצום, מבינה שבמשך שנים חייתי מאחורי מסכות ודווקא עכשיו, כשאני יותר לבושה, צנועה ומכוסה מאי פעם, דווקא עכשיו נחשפת מיטל האמיתית! דווקא עכשיו, כשהכל קל להשגה, הכל מהיר, הכל פרוץ, הכל אפשרי – אין לי זמן טוב יותר ללכת אחרי האמת!

ליצירת קשר: בפייסבוק – Mei-Tal Boaron או באימייל [email protected]

מעצב לשמחה ברגע

המעבר המהיר הזה מיום הזיכרון ליום העצמאות, המעבר הקיצוני עד כאב מעצב ושכול לשמחה וצהלה, אף פעם לא היה מובן לי. איך אפשר לעבור במהירות חדה כ"כ מדבר כה כואב וקשה מנשוא לשמחה אמיתית על הזכות שלנו לחיות בארצנו הקטנטונת? היום, כשאני חוזרת בתשובה, הדברים נראים לי אחרת… כי היום אני מבינה באמת את המשמעות של המעבר החד מעצב לשמחה, שמבלי שנרגיש קורה לנו כמעט בכל דבר בחיים.

התשובה לימדה אותי כיצד בכל פעם שקורה לך משהו שגורם לך ליפול אחורה, הוא מתגלה כמשהו שבסה"כ שגרם לך לקחת תנופה כדי לעוף קדימה. למדתי שהשעה הכי חשוכה היא רגע לפני עלות השחר, למדתי שבכל פעם שנפלתי (ונפלתי…), זה היה כדי לקדם אותי למקום טוב יותר, אך זה דבר שאנו בד"כ מגלים רק בדיעבד ואז לא מאמינים שבכינו והתייפחנו על מר גורלנו, כשבסופו של דבר זה היה לטובתנו. אז אחרי שהבנתי שאכן כך הדבר, הפסקתי לבכות כשדבר רע קורה לי. למה? כי אני יודעת בוודאות גמורה שזה ייקח אותי שבמוקדם או במאוחר למקום טוב יותר, אז אם אני יודעת ובטוחה שהכל לטובה, למה לי לבכות ולהתלונן? אם אני יודעת שאבא שלי שולט בעולם ושהוא אוהב אותי כאילו הייתי בתו היחידה, על מה לי לחשוש ולדאוג? לעיתים הבורא רוצה לתת לנו מתנה גדולה ועצומה, אך לפני כן הוא רוצה לבדוק האם אנו ראויים לה. אז הוא עושה לנו מבחן, מבחן אמונה, הוא רוצה לבדוק האם נעבור אותו בהצלחה או שמא ניכשל ולפי זה הוא מחליט האם להעניק לנו את המתנה הזאת או לא.

אדם מתפלל לבורא שייתן לו כסף כדי לרכוש בית. לפתע הוא מגלה שפרצו לביתו וכל חסכונותיו ששמר בכספת שבביתו נגנבו. האם אותו אדם יתלונן ויבכה על מר גורלו או ירים ראשו מעלה ויגיד: "תודה, אבא, אני יודע שזה לטובתי"? אם הוא יעמוד במבחן האמונה הזה ודווקא בשעת הקושי יידע לסמוך על הבורא, יקרה לו נס אך אם ייכשל חלילה, הוא רק ילך וישקע. מבחן אמונה זה לא כשטוב לך, כשהזוגיות שלך פורחת והשמש זורחת, כשהילדים מצטיינים בלימודים, הפרנסה בשפע והבריאות חמסה חמסה ברוך ה'.
מבחן אמונה זה כשהפרנסה בדוחק, אשתך צורחת עליך על הבוקר, הילדים עושים בעיות בבי"ס ואתה חלש ומקורר, דווקא שם – האם תזכור להרים ראשך לאבא ולומר "תודה, אבא!" או תתלונן על הנהגתו של הבורא? הרב יגאל אומר: "אם עברת בהצלחה את מבחן האמונה – תחגור חגורה, חביבי, כי אתה הולך לעוף למעלה!"

אנחנו יכולים לעבור מעצב לשמחה ברגע אחד, כל שעלינו לעשות זה לשכנע את זה שהכל שלו שאכן מגיע לנו כל הטוב הזה. אם אתה רוצה זיווג, אם את מחפשת עבודה טובה, אם את רוצה ילדים, אם אתה רוצה בריאות – הכל בהישג ידך ולא משנה כמה נמוך אתה נמצא וכמה המכה שקיבלת כואבת – דע שאין ייאוש בעולם כלל והכל יכול להשתנות כהרף עין! כשהייתי אחרי לידה, מתמודדת עם גירושין, טיפול בילד ראשון, אחרי ניתוח טראומתי, בבית 24/7, ללא תמיכת בן זוג, הרגשתי שהשמיים נפלו עליי… לא ידעתי כיצד אקום משם. יום אחד, כשהבנתי שהיחיד שיכול באמת להציל אותי זה אבאל'ה, פשוט צעקתי לו. צעקתי לו מעומק הלב: "השם, הכל ממך והכל שלך ואם זה מה שנתת לי, זה הכי טוב בשבילי! וכמו שנפלתי, כך תעזור לי לקום!". באותו היום ממש, כשעוד לא התחלתי אפילו לחפש עבודה, התקשרו להציע לי תפקיד במקום עבודה מעולה, פשוט התקשרו ושאלו: "את מחפשת עבודה?". אם זה לא נס גלוי, אז מה כן? זמן מה לאחר מכן, רגע לפני שהייתי אמורה לעבור ניתוח שזמן החלמתו הינו 3-4 חודשים, הרמתי עיניים לשמיים ואמרתי: "אבא, אתה נתת לי את הזיהום הזה ואתה, רופא כל חולים, גם תיקח אותו ממני. מה זה בשבילך להעלים את זה? אין שום דבר שקשה לך!". למחרת בבוקר קמתי והזיהום נעלם כלא היה, אפילו הרופאים לא האמינו.. אך אני האמנתי ועדיין מאמינה – יש רק אחד, יחיד ומיוחד, שיכול לפתור לנו את כל הבעיות ברגע, אם רק נאמין שהוא מסוגל.

אז פעם לא הבנתי את המעבר החד בין יום הזיכרון ליום העצמאות, המעבר מעצב לשמחה ברגע, היום אני מבינה שזה הסממן הכי מדויק שיש לעם היהודי, לא יכלו לתכנן את זה טוב יותר – מהשפל הכי נמוך ומהמקום הכי כואב, מאבל על קרבות קשים ואבדות רבות לשמחה עצומה על הקמתה של מדינה יהודית, מעבר למקום הכי גבוה ונשגב! נכון שהיא לא מושלמת ויש עוד מה לתקן, אך עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה! כל שנותר זה לומר תודה לאבא על הזכות הנדירה להיות עם חופשי בארצנו! חג שמח!

ליצירת קשר: בפייסבוק – Mei-Tal Boaron או באימייל [email protected]