ראשי / טורים / מיטל על..

מיטל על..

להילחם על הבית / מיטל בוארון

אנחנו לא מוכנים לוותר על הגאווה המטופשת שמכלה כל חלקה טובה, החברה לימדה אותנו שמי שמתנצל הוא החלש, שמי שמתנצל הוא האשם או המודה באשמה, מלמדים אותנו לשמור על הכבוד שלנו, להיות תמיד עם ראש מורם, לזכור "כמה אנחנו שווים ושגם אם הם ילכו, אנחנו נסתדר בלעדיהם.." ועם כל הכללים המקולקלים האלה, אנחנו מנסים לבנות בית ומתפלאים מדוע הבית הזה לא מצליח..

טרם כניסתו של האדם תחת חופה וקידושין, עליו לדעת שהוא מתחתן על מנת לתקן. אנשים רבים סבורים כי לאחר החתונה הם יחיו באושר ועושר ולא יהיו להם בעיות או ניסיונות.. הם לא מבינים שהחיים שלהם רק מתחילים, ועם החיים באים הניסיונות, עם החיים באה העבודה האמיתית.

הנישואין הם העבודה שלנו על עצמנו, על המידות שלנו, הנישואין הם הדרך העיקרית שלנו להגיע לתיקון אמיתי של עצמנו.. שהרי בן הזוג הוא המראה שלנו, פתאום לאחר החתונה מוטחים בפנינו אינסוף טענות על כל מה שמקולקל אצלנו, על כל החסרונות שלנו, על כל הצדדים הפחות יפים, כל הדברים שהתאמצנו להסתיר במשך שנים ארוכות.. והנה, אתם בונים בית עם אדם שנוצר במיוחד בשבילכם, ואתם מגלים פתאום שהוא שם מראה למול פניכם וגורם לכם לראות את כל "החטטים" האלה שכיסיתם במשך השנים בשכבות של "מייק אפ".. ועכשיו כל האיפור יורד, הכל גלוי, אין מסיכות יותר.. ואין ברירה אלא להתמודד.

נשמע מפחיד, לא? אבל האמת היא, שזה לא באמת כזה מפחיד, אם אתה באמת מבין את המהות של הקיום שלך, אם אתה בא עם נכונות לעבוד ולהשתפר, אם אתה מאמין שבורא עולם לא עושה טעויות וזה שהוא החליט שאתה תתחתן דווקא עם אשתך (ואת עם בעלך) ולא עם מישהו אחר, זה לא מקרה.. אלא זה כי הוא האדם המתאים לך ביותר, חייך ייראו אחרת. עלינו לזכור ש"כפי שפרצופיהם שונים, כך דעותיהם שונות" (ברכות, נח', ע"ב) – אנחנו לא דומים לבן/בת הזוג שלנו וזה בסדר, גדלנו בבית שונה, עם מנטליות אחרת וערכים אחרים, חשיבה שונה וחינוך אחר.. על כן טבעי והגיוני שלא נסכים על כל דבר ועניין. אך מה קורה לאחר שלא הסכמנו?

האם אנחנו מצליחים להביא את עצמנו למצב שאנחנו שמים את השלום במקום הראשון – לפני האגו, הכבוד, הגאווה, הצדק? האם אני מוכן למסור נפש למען שלום הבית שלי – אבל באמת ולא רק להגיד שאני מוכן אלא באמת לעשות? לדבר כל אחד יכול.. לעשות? זה כבר סיפור אחר. סיפור של גיבורים.

להקדים תפילה לכל פעולה

אתה רודף אחרי אנשים, מתחנף, מנסה לשכנע שיתנו לך, חושב על רעיונות כיצד להכניס יותר כסף, כיצד להשיג את האישה הכי יפה, מחפש תרופות שירפאו אותך ממחלה כלשהי, מנסה את כל הדרכים בעולם ואחרי שבשום דרך לא הצלחת… רק אז אתה נזכר להרים ראש לשמיים ולבקש עזרה מאבא. למה לא להתחיל משם?

בורא עולם הוא טוב גמור. הוא הביא אותנו לעולם הזה כדי להטיב איתנו, כדי שיהיה לו למי לתת! אז נכון, לא תמיד אנחנו מקבלים מה שאנחנו רוצים, אבל אנחנו תמיד מקבלים את מה שאנחנו צריכים. בורא עולם לא רוצה להחסיר מאיתנו דבר, פשוטו כמשמעו, כל רצונו זה שנהיה שמחים ומאושרים… ובפועל מה שקורה זה שרוב הזמן אנחנו בצער, רוב הזמן מתעסקים בחוסר במקום להסתכל על מה שיש, רוב הזמן סומכים על עצמנו שנשיג את כל מה שאנחנו רוצים או צריכים… שוכחים שיש פה מישהו שמנהל את העולם וכל מה שהוא עושה במשך כל היממה זה לחכות שנפנה אליו. אנחנו הילדים שלו, אנחנו הכל בשבילו, אנחנו פשוט לא תמיד רואים את זה.

לתפילה יש כוח עצום, אדם קורא פרק תהילים אחד וכל הרקיעים זזים למעלה. הוא עושה פעולה שאורכת 15 שניות והוא משנה את כל הטבע! זכינו במתנה היקרה הזאת, שבכוחה לשנות את חיינו ברגע אחד, תפילה. משה רבנו ע"ה בזמן שרצה להיכנס לארץ ישראל, התפלל 515 תפילות כמניין "ואתחנן" ואז בורא עולם אומר לו: די, תעצור. למה בורא עולם ביקש ממשה רבנו שיפסיק להתפלל? שהרי הוא פשוט יכל לא לקבל את התפילה שלו ולסרב לבקשתו. אלא שהדבר בא ללמדנו שלכל דבר שאדם רוצה לקבל יש מניין תפילות מסוים. עוד תפילה אחת ובורא עולם היה כביכול חייב להכניס את משה רבנו לארץ ישראל! הייתה חסרה לו תפילה אחת בלבד כדי לקבל את מבוקשו ומאחר ובורא עולם לא רצה שהוא ייכנס ארצה, הוא ביקש ממנו לחדול מלהתפלל.

אנו למדים מכאן דבר נפלא, כל דבר שנרצה לקבל, כל דבר בעולם ממש, יש לו מניין תפילות. אומר רבי נחמן: היכן שיש חוסר, או שלא התפללו כלל או שלא התפללו מספיק. אפשר להשיג כל דבר ע"י תפילה! יכול להיות שחסרה לך רק תפילה אחת כדי לקבל את הזיווג שלך, הפרנסה שלך, הבריאות שלך או כל דבר אחר שאתה מתאווה לקבל… אז לפני שאתה מבקש טובות מאנשים, לפני שאתה סומך על הידע שלך לפתור כל בעיה, לפני שאתה פונה לאנשי מקצוע, לפני שאתה שוקע בדאגה ועצבות, לפני שאתה פועל – תתפלל!

קודם כל הבית שלך!

אנשים עושים לא מעט למען אחרים, הופכים עולמות כדי שלאדם אחר יהיה אוכל לאכול ובגד ללבוש, מתאמצים כ"כ למען אחרים ואין צל של ספק שמדובר במצווה שכוחה וחשיבותה בשמיים אינה ניתנת לשיעור, וכל אדם צריך למסור נפש למען זה. אך חשוב לזכור שלפני שאנו נותנים בחוץ, עלינו לתת בפנים, בבית שלנו. לא מעט פעמים אני שומעת מנשים עד כמה הבעל שלהן הוא אדם טוב שכה אוהב לתת, ממש מוסר נפש למען האחר… אך בבית לא נותן מאומה. אם אתה יוצא מהבית כדי לעשות מצוות גמילות חסדים למען אדם אחר והשארת מאחוריך אישה עצובה או ילדים שמחפשים את תשומת הלב שלך, דע, אחי היקר, שהמצווה שאתה הולך לעשות, אמנם תקבל את השכר עליה, אך זה לא רצון השם. השם רוצה שתיתן קודם כל בבית שלך! שנייה לפני שאתה יוצא לעזור בחוץ, תשאל את עצמך: האם זקוקים לי בבית? אישה מנהלת שיחה ארוכה עם חברה שעוברת תקופה קשה, מחזקת אותה, מחבקת אותה, נותנת לה עצות כיצד לשפר את מצבה, אך לבעלה אין לה סבלנות להקשיב…

כשהוא מגיע לשוחח איתה היא עסוקה מדי עם הילדים או עייפה מדי בשביל לחזק אותו, או אף גרוע מזה מעבירה עליו ביקורת ומחמירה את מצבו הנפשי. קודם כל הבית שלך! אם את משקיעה שעה שלמה בשיחה עם חברה טובה בזמן שהבן שלך מכרכר סביבך כדי לקבל ממך תשומת לב, את פוגעת בבית שלך!

כל אדם חייב לדעת את סדר העדיפויות בחייו באופן ברור וחד משמעי. הבית קודם לכל! את הסבלנות, הכוח, הנתינה, הרצון הטוב, המילים החמות, ההבנה, ההכלה – כל אלה תתנו קודם כל בבית ורק לאחר מכן תצאו עם זה החוצה לעולם. לעשות למען האחר זה דבר ענק, חשוב מאין כמותו, אך כשזה בא על חשבון הבית שלך, זה לא שווה מאומה… אם בורא עולם מוחק את שמו למען השלום, אם בורא עולם שם את שלום הבית מעל הכל, על אחת כמה וכמה שאנו צריכים לעשות זאת. אדם כל היום רץ והזיע כדי לקיים מצוות גמ"ח, דאג למשפחות נזקקות, עזר לאחיו להעביר רהיטים ללא שום תמורה, הלך לצבוע לאימו את ביתה, מגיע הביתה מותש, מתיישב על הספה בכבדות ובקושי מתפקד… עייף מדי בכדי להתייחס לאשתו ולתת לה את תשומת הלב לה היא זקוקה, עייף מדי בכדי להתייחס לילדים בסבלנות, הבית שלו לא שמח. האם המצוות היקרות שזכה לקיים במשך כל היום, באמת עושות נחת רוח לבורא עולם?

מה בורא עולם מצפה מאיתנו? אדם חכם יידע לתת קודם כל את תשומת הלב לבית שלו, קודם כל לתת לאשתו את כל מה שהיא זקוקה לו מבחינה רגשית, נפשית ופיזית, לתת לילדיו את הביטחון של אב אוהב ורק לאחר מכן יעבור לנתינה לאחרים.

נלחמים על הבית

מתכבדת להכיר לכם את הבעיה העיקרית של כל מערכת נישואין שקיימת, גאווה. החברה מלמדת אותנו שאנחנו חייבים לעמוד על שלנו, שמישהו שמוריד את הראש ומוותר הוא "פראייר", שאם אישה מתייחסת לבעלה כמו אל מלך אז היא אוטומטית נחשבת לשפחה… הרשו לי לתקן לכם את הראייה הזאת, אישה שמתייחסת לבעלה כאל מלך,– הופכת באופן מיידי למלכה! וכנ"ל להיפך הבעל לאישה. "כַּמַּיִם הַפָּנִים לַפָּנִים כֵּן לֵב הָאָדָם לָאָדָם" (משלי, כז', 19). חשבו עם עצמכם מה אתם חשובים על בן זוגכם? האם אתם רואים רק את החסרונות שבו?

האם אתם מעצימים אותו, את היכולות שלו ואת הטוב שבו? האם אתם שופטים לכף זכות? "בדיוק מה שיש בלבכם על אדם אחר", אומר בורא עולם, "אני אדאג שיהיה בליבו עליכם". גם אם אינכם אומרים זאת בפה, עבדו על עצמכם, על מה שאתם חושבים ומרגישים בפנים, שהרי הכל זה הרגלים… אם אנחנו רגילים לחשוב שלילי, עבודה על חשיבה חיובית תרגיל אותנו אט אט לשנות את הדפוס הזה, להפוך לחיוביים יותר ולשנות את כל החיים שלנו! עלינו לזכור כי האדם איתו הקמנו בית הוא אדם שונה מאיתנו, עם טבעים שונים, הרגלים שונים, דרך חשיבה שונה, הוא גדל למציאות אחרת, לחינוך אחר, לסביבה שונה, אורח חיים אחר משלנו… אנחנו לא יכולים לצפות ממנו להיות כמונו! העבודה שלנו היא בלקבל אותו כמו שהוא ועם זאת לעזור לו, בחכמה, לשפר את מה שדורש שיפור… אך לפני שאנו חושבים מה עליו לשפר בעצמו, קודם כל עלינו לחשוב מה עלינו לשפר בעצמנו. אם כל אחד יעבוד ויסתכל רק על עצמו במקום כל הזמן לבדוק ולבחון את האחר, נגיע למקומות אחרים לגמרי… טובים בהרבה יותר.

זכית להתחתן? לא מובן מאליו! אני רואה כיצד אנשים מרגישים שהתחתנו עם אדם לא יוצלח, "נפלו בזיווג לא מוצלח" הם אומרים. אחים שלי, מי שהחליט עם מי תתחתנו זה מלך מלכי המלכים בכבודו ובעצמו והוא לא עושה טעויות! אל תתנשאו ואל תתגאו מעל אף אדם שבעולם, ועל אחת כמה וכמה מעל בן הזוג שלכם! ברגע שאדם חושב או מרגיש שהוא יותר טוב, יותר מוצלח או יותר חכם מבן הזוג שלו, הוא לעולם לא יהיה מאושר, הוא יהיה ממורמר! גאוותן! תעריך את מה שיש לך, תעריך את בן הזוג שקיבלת במתנה משמיים, תרגיש בר מזל! כי יש אנשים שברגע זה ממש מתפללים בדמעות לקבל את מה שלך כבר יש ואתה לוקח כמובן מאליו.

שנתיים של תשובה

שנתיים עברו מאז התחלתי את המסע הכי מיוחד שחוויתי בחיי… שנתיים של ויתורים, של ניסיונות, שנתיים של ביקורת (לעיתים קשה מאוד) מהסביבה, שנתיים של בנייה מחודשת מהיסוד, שנתיים בהן למדתי ללכת, לדבר, ממש כאילו נולדתי מחדש… שנתיים בהן ויתרתי על חלקים שלמים מחיי הקודמים, שנתיים של עשייה חדשה, של סביבה חדשה, של חשיבה חדשה, שנתיים עברו מאז הכרתי את אבא שלי.

לפני שנתיים מהיום לבשתי בפעם הראשונה בגד צנוע. לפני שנתיים מהיום החלטתי לאזור אומץ ולעשות את מה שהלב אומר. שיניתי את כל אורח החיים שלי, ויתרתי על כמעט כל מה שהכרתי וידעתי בחיי, כצפוי לאחת שהולכת עד הסוף אחרי האמת שלה – ברגע שהכרתי את בורא עולם והבנתי שתורתו אמת – הלכתי איתו עד הסוף ולא נתתי לאף אחד לעצור אותי. כן, היו ביקורות קשות, היו אנשים שלא ידעו כיצד לקבל את השינוי העצום שבחרתי לעשות, היו אנשים שניסו למנוע אותו ממני או לשכנע אותי שאני מגזימה… "בסדר, תחזרי בתשובה אבל לא צריך להשתגע", אמרו לי, או "לכסות את הראש בתור אישה גרושה?! איזה שטויות!"… אבל לא ראיתי בעיניים, לא ראיתי שום דבר ואף אחד מלבד בורא עולם! אותו אחד שהבנתי עד כמה שווה למסור נפש למענו, כמה שווה להתאמץ כדי לשמח אותו, כמה הוא ראוי לזה שאתן כל מה שיש בי כדי להיות הבת הכי טובה שאני יכולה להיות בשבילו!

שנתיים. שנתיים בהן למדתי לחיות מחדש עם שמחה אמיתית. עם תקווה. שנתיים של שחרור מהדאגות, מהכעסים, מההאשמות, מהרדיפות העצמיות. שנתיים בהן הבנתי שכל פעם שמשהו לא קרה כמו שרציתי – זה לא כי נכשלתי אלא כי מישהו שם למעלה החליט שזה לא אמור לקרות וזה מה שהכי טוב בשבילי… הפסקתי להתאכזב מעצמי. שנתיים של אור אינסוף שמעולם לא הכרתי ומאיר כל חלק בי ובחיי, שנתיים בהן זכיתי למסור נפש למענו והלוואי ואזכה להמשיך למסור כל ימי חיי!

את יום הולדתי אני חוגגת בחודש סיוון… אבל האמת היא שהיום יש לי גם יומולדת. יומולדת שנתיים. כי כשאתה חוזר בתשובה אתה נולד מחדש… נולד לחיים חדשים, למציאות חדשה ומופלאה, זוכה להכיר את האבא שלא הכרת, האבא המושלם שלא מפסיק לדאוג ולהעניק לך, אותו אבא שנזכה בע"ה לדבוק במידותיו!

במוצ"ש, 18.11 אי"ה קבוצת הנשים שלי "תשובה מאהבה" תחגוג שנתיים של פעילות בכנס נשים ענק! אני הקטנה אפתח את הערב בהרצאה מחזקת על אמונה, ולאחר מכן הרה"ג יגאל כהן שליט"א יגיע לשיעור מיוחד לערב זה. ביהכ"נ עזרואל, זלמן ארן 6, רובע ד' אשדוד בשעה 19:45. כניסה חופשית, בואו לחגוג איתי שנתיים של תשובה מאהבה.

למה אתה מגביל את עצמך?

אדם רואה טבע. מה שהוא רואה בעיניים זה מה שהוא מיישם, מה שקורה זה גם מה שימשיך לקרות, או כך לפחות אדם נורמטיבי חושב. הרשו לי לחדש למי שאינו יודע.. בכל יהודי יש חלק אלוקה ממעל, בצלמו נבראנו! ואם בורא עולם הוא מעל כל טבע, כך גם החיים שלנו וכל מה שקשור בהם… הכל מעל הטבע! קל להאמין למה שרואים, לדבר מוחשי, קל להאמין שהסכום הנקוב בתלוש המשכורת זה הסכום שאני מרוויח ולא שקל אחד יותר, קל להאמין שהזיווג שלי לא יקיש בדלת ביתי מחר כי איך פתאום הוא יגיע אליי עד הבית? קל להאמין שהמחלה לא תחלוף לחלוטין מחר כי הרופאים אמרו שתקופת הטיפולים היא ארוכה ולא פשוטה, קל להאמין לאישה שהיא לא תיכנס להריון טבעי ממש בחודש הזה כי הרופאים אמרו שאין לה סיכוי… קל להאמין לטבע. אבל בורא עולם אומר לך: "אני שולט בעולם, אני שולט בכל! הפרנסה, הבריאות, הזיווגים, הילדים – הכל שלי! ואתה הבן שלי, אני אוהב אותך יותר משאי פעם תוכל לדמיין. למה אתה לא מאמין שאני יכול לתת לך?? למה אתה לא מאמין שהנס הפרטי שלך יכול להתממש מחר? למה אתה מגביל אותי באמצעות האמונה המוגבלת שלך?".

אדם שלא מאמין שיכול לקרות לו נס, במו ידיו מונע מהנס להתממש. שהרי תכלית הבריאה שלנו היא שנכיר אותו יתברך, כל מה שעובר עלינו זה כדי שנגיע להבנה והמסקנה החד משמעית שיש בורא לעולם ושהוא כל יכול. ברגע שהאמונה שלנו מוגבלת, אנחנו בעצם לא באמת מאמינים בו… שהרי אם היינו באמת מכירים בגודל חוכמתו, יכולתו וגדולתו, כשהיו שואלים אותנו כמה כסף אנחנו מרוויחים בחודש היינו עונים: "אני מרוויח עד בלי די כי יש לי אבא עשיר". אם היו שואלים אישה רווקה מתי היא מתחתנת היא הייתה עונה: "אני כבר מארגנת את החתונה שלי, בורא עולם מכין לי את החתן הכי טוב בעולם בשבילי והוא ממש בדרך אליי".

לדעת שיש בורא לעולם זה קל, שהרי כל הבריאה צועקת בקולי קולות: יש בורא לעולם! אבל להכיר אותו באמת, לאהוב אותו אהבה אמיתית, לסמוך עליו בלב שלם… לכך דרושה עבודה יומיומית, אבל זאת העבודה המשתלמת ביותר בעולם, עם השכר הכי גבוה, התנאים הכי טובים והבוס הכי מושלם שיש… אם תכניס אותו איתך לעסק, הרווחת שפע עצום לכל החיים. אם תאמין שהוא יכול לתת לך, הוא ייתן. פשוט וקל! כי הוא יכול, כי הוא רוצה, כי הוא הביא אותך לכאן כדי לתת לך… כל מה שעליך לעשות זה להוכיח לו שאתה מאמין בו. האמונה יכולה לשנות את חייך ברגע, להזמין ניסים מעל הטבע בדרך שלא דמיינת שאפשרית… אבל זה כל היופי, בורא עולם הוא מעל הטבע, והטבע של האדם הוא להאמין במה שהוא רואה ולא מעבר… אבל אם תשנה את הטבע שלך, הוא ישנה את הטבע בשבילך.

על מי אתה כועס?!

מוכר לכם? מטבענו אנו מתרגזים על כל העולם, נפגעים מהבוס שצורח, כועסים על החבר שגנב לנו פרויקט, על האישה או הבעל שאמרו משפט שפגע בנו אנושות, כועסים על הילדים שלא משאירים לרגע את הבית מסודר, מאוכזבת מעצמך על כך ששוב לא נקלטת להריון, כועס על הרופאים שבחרו בטיפול כזה ולא אחר כי אולי מצבך יכל להיות אחרת והקפה.. אוי הקפה באוטובוס!

על מי אתה כועס, אחי?! מי החליט שחברך לעבודה יקבל את הפרויקט שאתה עבדת עליו? מי שם את המילים בפיו של הבוס שלך או של בן/ת הזוג שלך? מי החליט איזה אופי יהיה לילדך? מי החליט שלא תיכנסי להריון? מי החליט איזה טיפול רפואי תקבל ומתי תתרפא ומי שפך עליך את הקפה באוטובוס?! תשובה אחת, ארבע מילים – הבורא יתברך בכבודו ובעצמו.

אדם שחי בכעסים, חי בגיהינום בעולם הזה! הוא כל הזמן עסוק בהאשמות, בלהיות פגוע, בלחפש כיצד להחזיר באותו המטבע, כיצד לנקום, כיצד לשנות את העולם.. אחי, לא אני ולא אתה שולטים בעולם, יש מי שמנהיג פה את העניינים וגם אם לעיתים זה לא הולך כמו שרצית או תכננת, דע שהתכנית של בורא עולם הרבה יותר טובה בשבילך! דע שהניסיונות שנשלחים אליך זה רק לטובתך, לתיקונך הפרטי, להביא אותך אל הגאולה הפרטית שלך! אז בכל פעם שקורה משהו שגורם לך לכעוס, תעצור ותזכיר לעצמך שאין כלום בעולם חוץ ממנו, אין עוד מלבדו! הוא עומד מאחורי כל דבר ודבר שקורה לך, הוא אחראי לכל רגע בחיים שלך והוא לא עושה טעויות. אדם שחי אמונה מבטל את הכעס (אין משפט כזה: "אני מאמין, אבל.." – אם יש אבל – אין אמונה!) וחי בגן עדן… אז עכשיו זה בידיים שלך האם לחיות בגן עדן או בגיהינום כבר בעולם הזה.

אבא, סליחה!

אבא, סליחה שנתתי ליצר להצליח להפיל אותי לעצבות, שלא שמחתי מספיק! שהרי היצר הרע מחפש את העצבות של אחרי הנפילה יותר מאשר את הנפילה עצמה… סליחה שרדפתי את עצמי כ"כ עד שכבר כאב לי, שלעיתים שכחתי שאני רק בשר ודם ושכל נפילה היא לצורך עלייה. סליחה שלעיתים שכחתי שהכל ממך. נכון, לפני מעשה יש לאדם בחירה אבל אחרי יש רק אמונה שגם זה ממך. סליחה שלא הבנתי שאתה החלטת שכך יהיה ולא אף אחד אחר.

סליחה, אבא, על כל מה שיכולתי לתקן ולא תיקנתי. כל מה שיכולתי לשפר ולא ראיתי שנתת לי את הכוח לעשות את זה. סליחה, אבא, על הכאב העצום שהרגשתי כשנכשלתי… לא הבנתי שגם הכישלון הוא ממך ושהוא לטובתי.

אבא, סליחה שהלכתי אחרי הרגש במקום אחרי הכללים שלך. סליחה שבחרתי בחירות שאומרות: "אני יודעת הכי טוב מה טוב לי…". שהרי אתה יודע הכי טוב. סליחה שחשבתי שעשיתי משהו בכוחות עצמי שהרי הכל שלך. סליחה שלא תמיד הקשבתי לך. שלא תמיד שאלתי מה אתה רוצה שאעשה והחלטתי בלעדיך.

אבא, סליחה. סליחה שלעיתים דמיינתי שאני מלאך ואז כשנפלתי כי אני בנאדם, חשבתי שאני לא מוצלחת, לא שווה כלום. סליחה ששכחתי שאני הבת של המלך, ששכחתי שבאתי לכאן כדי לתקן ושדווקא מהנפילות האלה עולים הכי גבוה שאפשר, שאם הייתי מושלמת כבר לא הייתי כאן. סליחה ששכחתי שאתה נותן לי הזדמנות לתקן. סליחה ששכחתי שזה שיש בי פגמים וחסרונות זה כי אתה בראת אותי ככה ושזה הכי טוב לתיקון הפרטי שלי, סליחה ששכחתי שאתה לא מוותר עליי. סליחה ששכחתי את המתנה הכי יקרה בעולם, האפשרות לעשות תשובה… אותה מתנה ענקית שקיבלנו ממך לפיה נעשה תשובה אמיתית על החטא ותמחל לנו לגמרי. סליחה ששכחתי כמה אתה רחום וחנון! סליחה ששכחתי שאתה מצפה ממני להשתדל, להתאמץ, אבל יודע שאני לא תמיד יכולה להצליח מיד… שיש דרך שצריך לעבור כדי לקיים מצווה בשלמות, שאתה רוצה שאעשה מהלב… כי ככה לימדת אותי, לעשות תשובה מאהבה.

אבא, סליחה שלא תמיד קיימתי מצוות בשלמות, שלא תמיד התפללתי מכל הלב אלא רק כי הייתי חייבת, סליחה שלא ראיתי אותך בכל שנייה בחיים שלי, סליחה שנפלתי בדברים שיכולתי לא ליפול בהם אך ויתרתי לעצמי. אבא, מבטיחה! מבטיחה להשתדל יותר. מבטיחה להשתדל להיות בת טובה יותר, שליחה מוצלחת יותר, מבטיחה להתאמץ ולעשות כל מה שביכולתי כדי לעשות לך נחת. אבל, אבא, תזכור שבלעדיך אין לי כוח להזיז ולו אצבע אחת, בלי הכוח שאתה נותן לי לא אצליח לקיים ולו רבע מצווה… הכל ממך. בבקשה, אבא, אל תעזוב אותי. אני נלחמת, אבא, לא מוותרת! כי אני יודעת שאיתך אנצח הכל.
סליחה, אבא. אני אוהבת אותך.

שבשנה הזאת…

שבשנה הזאת הבאה עלינו לטובה נזכה להיות שמחים כמו שמעולם לא היינו, לא כי תהיה לנו סיבה מיוחדת דווקא, פשוט כי נזכור שנבחרנו להיות חלק מהעם הכי מדהים בעולם, כי הטוב ביותר עוד לפנינו, כי יש לנו אבא גדול. שבשנה הקרובה נזכה להיות הכי עשירים שאי פעם היינו ולא רק כי יהיה לנו הרבה כסף, אלא כי נדע למנות את כל הדברים המופלאים שאנחנו מקבלים בכל יום, ונבין שיש אנשים שיתנו כל מה שיש להם כדי לקבל את מה שלנו יש, ואנחנו לוקחים כמובן מאליו. שבשנה הקרובה נחוש אהבה שלא חשנו מעולם, לאו דווקא בגלל שנתאהב באדם חדש, אלא נפקח את עינינו ונראה את הטוב שיש באנשים שנמצאים לצידנו ונדע להעריך את זה, נראה את היתרונות במקום את החסרונות, נכיר טובה לאלו שמטיבים עימנו, נדליק את הניצוץ האלוקי הטמון בכל אחד מאיתנו וניזכר שיש אחד שאוהב אותנו יותר מהכל ויותר מכולם, נזכור שבורא כל העולמות אוהב אותנו באמת, ללא גבולות, ללא הפסקה, אהבה שאין לה סוף.

שנזכה בע"ה בשנה הקרובה לשנות את דרכינו לדרכים טובות, שנזכור להכניס את בורא עולם לכל צעד ולכל דבר בחיינו כי כשהוא לוקח חלק, הכל מסתדר. שנזכה להיות בשמחה אמיתית גם כשלא הכל טוב, מתוך הידיעה הברורה שהכל כולל הכל זה לטובה, שהרי כל מה שיש לי וכל מה שקורה לי זה מאת השם יתברך והוא עושה רק טוב. שנזכה להתענג על תחושת הנתינה, כי זה שנותן מרוויח הרבה יותר מאשר זה שמקבל… שנדע להבחין בין הטוב לבין הרע, לבחור נכון, לשפוט לכף זכות, לאהוב ללא תנאים, לתת מבלי לבקש תמורה, לשמוח בלי סיבה, להאמין בלי לראות, להתחזק בלי להפסיק!

עוד שנה של התחזקות חלפה לה, עוד שנה בה חווינו ניסיונות לא קלים ונלחמנו מלחמות שחשבנו שאין בכוחנו לנצח בהן… אך בורא עולם הוכיח לנו אחרת כי את הכוח הוא זה שנותן… והוא נותן ללא גבולות. עוד שנה של עליות וירידות, של מלחמות פנימיות, של ניצחון שלנו על היצר שמנסה להפיל אותנו וגם אם נפלנו, זכינו שתמיד יש דרך לתקן… עוד שנה של אהבה, של בריאות, של קשיים שהרימו אותנו גבוה, עוד שנה של תשובה מאהבה. שנזכה תמיד לעלות מעלה-מעלה, לתקן את עצמנו מהשורש, להיות אנשים טובים יותר לעצמנו, לאנשים שסביבנו ולבורא עולם. שנה של אושר, בריאות איתנה, שמחה אמיתית מהלב, שנה של תשובה מאהבה כי אין חיים מתוקים יותר מחיי תורה. טעמו וראו כי טוב ה'.

תזרוק את השכל

כן, יבוא יום ונבין הכל ממש, אבל היום, כשאנו חיים את ההצגה של חיינו ומקיימים את התסריט הגאוני שכתב מלך מלכי המלכים, אני מבינה שאני לא חייבת לדעת הכל. הדבר היחיד שאני חייבת להבין זה שיש בורא לעולם, שהוא אבא שלי ושהוא אוהב אותי… יותר מזה אין לי צורך בהבנה כלשהי. אם אותו אחד ששולט בכל, הכל שלו והכל גלוי וידוע מלפניו, הוא אבא שלי והוא טוב גמור, למה אני חייבת ללכת רק עם השכל? לא משנה כמה אנסה לדעת ולהבין, עדיין הוא יהיה הרבה יותר חכם ממני. אנחנו נהגים, אבל הוא טייס. ואם זרקת את השכל ועלית למטוס האמונה… שים חגורה, אחי, כי אתה הולך לעוף למעלה.

אתה רגיל לחיות לפי הטבע, לפי מה שאתה רואה, לפי מה שאתה יודע, קשה לך לשנות את התפיסה ולהשלים עם זה שאתה לא יודע הכל. שקורים פה דברים שאתה לא יודע ולא רואה, שלא הכל בידיים שלך… אבל כל עוד אתה חי בחשיבה המוטעית שאתה שולט בעולם שלך, אתה כל הזמן מאוכזב, שהרי לא הכל הולך לפי מה שאנחנו רוצים, זאת עובדה… אבל ברגע שאתה מכיר את בורא עולם, אתה מבין שזה שזה לא הסתדר כפי שרצית, זה לא אומר שאתה כישלון, זה אומר שמישהו שם למעלה החליט שזה יקרה אחרת כי זה הכי טוב בשבילך, הוא "מקלקל" את התכניות שלך כדי שהתכניות שלך לא יקלקלו אותך. אבל כל עוד אתה מחפש תשובה בטבע, בשכל, אתה לא תצליח לראות את זה… לפעמים כדי לראות את האמת צריך לעצום עיניים ולהסתכל מבפנים. בדיוק ברגע הזה שהכל חשוך והכל קודר, כשהכל לא מסתדר לך, כשאתה הופך עולמות כדי לנסות לעשות סדר בבלגן, כשאתה תר ללא לאות אחר משהו שיפתור לך את הבעיה ויוציא אותך מהבוץ… בדיוק ברגע הזה, אחי, תזרוק את השכל! בורא עולם אומר: "אם הוא דואג, אני לא דואג. אבל אם הוא לא דואג, אני אדאג לו להכל".

תחליט שאתה בוחר לחיות אחרת, שאתה מכניס את בורא עולם לכל דבר ולו הקטן ביותר בחייך, שאתה סומך עליו בעיניים עצומות, שאתה מקבל באהבה את כל מה שקורה לך גם כשאתה לא רואה מה טוב בזה… כי אתה יודע שזה שהחליט שזה יקרה, זה אבא שלך שכל רצונו זה שיהיה לך טוב. תזרוק את הדאגות, את החששות, את הרדיפה העצמית, את תחושת הכישלון, תזרוק את ההאשמות שיש לך כלפי עצמך או כלפי אחרים, תזרוק את הפחדים, את המחשבות השליליות, תזרוק, אחי, תזרוק את השכל!

הרחב פיך ואמלאהו

אנחנו, במו ידינו, מגבילים את עצמנו וסותמים את הצינורות שמעבירים את השפע לתוך חיינו. במו ידנו מונעים מבורא עולם לתת לנו… כיצד? אנחנו מוגבלים בראיה שלנו ובאמונה שלנו. כששואלים אדם כמה כסף אתה מרוויח בחודש והוא עונה 6,000 שקל, שיידע שהוא הגביל את עצמו והוא לא ירוויח שקל יותר. לכאורה, זה מובן וברור… שהרי יש לו תלוש משכורת קבוע שמוכיח באופן חד משמעי שהוא אכן מרוויח 6,000 שקל בחודש. העניין הוא שזה מה שאתה רואה בטבע, שאתה מרוויח 6,000 שקל, זאת המציאות הקיימת. השאלה היא האם אתה מאמין שבורא עולם יכול לשלוח לך יותר? "ברית כרותה לשפתיים", אומרת לנו התורה הקדושה ובעצם מסבירה לנו שבפה שלנו יש כוח עצום! כל מילה שאנחנו מוציאים מהפה ערכה עצום ובכוחה לשנות את עולמנו! אם אתה אומר שאתה מרוויח 6,000 שקל, תדע שברגע זה עצרת את בורא עולם לשלוח לך יותר מזה!

הרחב פיך – תפתח, תדבר דיבורים של שפע, של אור, של אמונה. אל תגביל את עצמך בעזרת מילים! תשתמש בפה שלך כדי להזמין לחייך דברים טובים, אל תנקוב בסכום כסף מסוים שאתה מרוויח, תגיד "אני מרוויח עד בלי די". כן, כן, לא השתגעתי, עד בלי די! כי אבא שלי שולט בעולם ואין שום דבר שעוצר אותו מלתת לי. הדבר היחיד שיעצור אותו זה האמונה המוגבלת שלי שאני לא יכול לקבל יותר ממה שכבר יש לי. תחשוב גדול, תחשוב רחב, תחשוב טוב! אם אדם מאמין שאין גבול למה שהוא יכול לקבל, בורא עולם יעניק לו בלי סוף. הוא רק מחכה שתתנתק בתוכך מהעולם הגשמי הזה, מהטבע שאתה רואה ותאמין שזה ששולט בטבע יכול לשנות אותו, אתה תשנה את הטבע שלך ובורא עולם ישנה את הטבע בשבילך!

הרחב פיך ואמלאהו. רבי נחמן זצ"ל אמר כי אין דבר שאי אפשר להשיג בעזרת תפילה, אם יש חוסר כלשהו סימן שלא התפללו עליו מספיק או לא התפללו עליו כלל, הרחב פיך, תגדיל את כמות התפילות שלך! דבר עם אבא שלך שאוהב אותך, אותו אבא מדהים שברגע שתגיד מילה אחת הוא מיד יעזוב הכל ויקשיב לך, תתפלל! תרחיב! לא להתפלל מתוך עצבות, גם אם קשה, גם אם חסר, תתפלל מתוך שמחה, תתפלל מתוך אמונה שברגע זה אתה מזמין את הישועה הפרטית שלך, אל תגביל את עצמך בתפילות, תאריך… תוכיח לו שאתה ראוי לזה שהגאולה הפרטית שלך תגיע היום, עכשיו! אל תתלונן… כי כל מה שקורה איתך זה רק מאיתו יתברך וגם כשאינך מבין זאת, זה הכי טוב בשבילך. הוא עוד יוכיח לך את זה, ככל שתרחיב, יהיה יותר מקום לשפע להיכנס. הרחב פיך ואמלאהו. תרחיב, אחי, והטוב ביותר כבר בדרך אליך.

כל מה שאתה צריך זה אב"א

כן, כתבתי אב"א ולא בטעות… נכון, אנחנו צריכים אבא! ולמזלנו זכינו באבא המושלם ביותר שקיים, אבא שהכל שלו, אבא ששולט בעולם כולו, אבא מדהים שאוהב אותנו יותר משאי פעם נאהב את עצמנו… אבל אנחנו צריכים גם אב"א – אמונה, ביטחון ואהבת השם. אחרי שנים בהם חייתי ללא שלושת הדברים הללו, הבנתי שלא חייתי כלל. הייתי בחיים אמנם, אבל לא באמת חייתי. רק אחרי שהאמונה נכנסה לחיי התחלתי באמת לחיות, לחיות מבפנים! להאיר! להתעורר! להרגיש! האמונה שינתה את חיי… ואין לי מושג כיצד חייתי בלעדיה כ"כ הרבה שנים.

"אז אמונה, הבנו… ביטחון, גם הבנו… אבל אהבת השם? אני מאמין, אבל לאהוב אותו אהבה אמיתית? אני אוהב את מה שאני מכיר, את מה שאני רואה". הנח את ידך על הצד השמאלי של החזה שלך, עצום עיניים ותרגיש את פעימות ליבך. אותו לב שקיימת בתוכו המערכת החשמלית המשוכללת ביותר בעולם (שאף אדם לא הצליח לשחזר), אשר בכל רגע שולחת פולס של חשמל אשר גורמת לפעימת לב… האם תהית פעם מהיכן מגיע לשם חשמל? בורא עולם מחייה אותך בכל רגע ורגע במשך 120 שנה! יום ולילה! לא שוכח ולו לרגע אחד להפעיל את המערכת… אותו בורא שנותן לך בית, אוכל לאכול, בגד ללבוש, בעל/אישה, ילדים, משפחה, עיניים שרואות, עבודה, פרנסה, כישרונות, חברים ואני יכולה להמשיך ולמנות עוד שעות…

אותו בורא שלמרות שהלכנו נגד הדרך שלו, עדיין לא ויתר עלינו… למרות שבחרנו לעשות ההיפך מכל מה שביקש הוא עדיין המשיך לאהוב, לחבק, להעניק, להחיות! אותו בורא שבחר בך, כן, בך! להיות חלק מהעם היהודי… נבחרת מתוך 7 מיליארד אנשים לקבל נשמה יהודית… ולו רק על זה אני אוהבת אותו אהבת נצח! אם נשכיל לפקוח את עינינו ולראות את כל הדברים המדהימים שיש בנו, את כל הדברים המופלאים שקיבלנו, את כל הטוב שהוא מעניק לנו בכל רגע, לא נפסיק לאהוב אותו לעולם…

אתה מחפש ומחפש ובסופו של דבר אתה מבין שכל מה שאתה צריך כדי להיות מאושר זה אב"א – אמונה, ביטחון ואהבת השם. אם יש לך אבא, יש לך הכל.

הטוב ביותר עוד לפניך

מיטל של לפני התשובה הייתה ככל הנראה בוכה כל היום ולא מפסיקה להתלונן, לא מבינה למה זה קרה דווקא לה, שואלת למה זה קרה לה, למה זה מגיע לה, במקום לראות אור, רואה רק חושך. מיטל שעשתה תשובה מבינה כמה בורא עולם ריחם עליה ושהיא הייתה אמורה לקבל "מכה" קשה בהרבה אבל בורא עולם, שהוא טוב גמור, ברחמיו המרובים נתן לה רק את זה. מיטל של אחרי בתשובה מבינה שהכאב הזה הוא לטובתה, הכאב שיעלה אותה עוד מדרגה בדרך לתיקון שלה, בדרך לישועה הפרטית שלה.

בכל פעם שאדם צריך לקבל איזשהו "עונש" כביכול על מעשה שעשה (הכל לטובתנו), או איזשהו ניסיון כדי לבדוק אם יעמוד בו ואז יזכה במתנה גדולה, מתקיימת בשמיים ישיבה כשבראשה יושב מלך מלכי המלכים, אבא שלנו, שתמיד (אבל תמיד!) יושב בכיסא הרחמים בישיבות האלה ומוצגים בפניו הניסיונות האפשריים שניתן לשלוח לאותו אדם. בורא עולם תמיד בוחר את הניסיון הקל ביותר שאפשר, לא כי מגיע לנו, כי הוא פשוט כ"כ מרחם ואוהב שהוא יעשה הכל כדי להקל עלינו, כדי שנזכה לקבל ניסיון קל שבקלים שנוכל לעמוד בו ולזכות במתנה נפלאה, כדי שלא נכאב מדי או נסבול מדי, חוסך מאיתנו כאב עז, אובדן, בעיות קשות… שולח אלינו ניסיון ויחד איתו גם את הכוח להתמודד איתו. בסופו של דבר הניסיון יעבור, אבל הכוח שהגיע איתו, יישאר שלנו לנצח! ואחרי שנעמוד בניסיון בגבורה, תגיע המתנה האמיתית… אז אני מנגבת דמעות של כאב ואומרת תודה! תודה שמנעת ממני סבל גדול יותר, תודה על המניעות בדרך לעלייה רוחנית שתכף מגיעה.. כי אני יודעת שאיפה שיש ניסיונות, יש חיים! איפה שיש קושי, מחכה מתנה!

"כִּי אֶת אֲשֶׁר יֶאֱהַב ה' יוֹכִיחַ…". אם אתה שולח אליי ניסיונות זה רק כי אתה אוהב איתי, רק כי אתה לא מוותר עליי! אז אני לעולם לא אוותר עליך. החכמה היא לדעת שאנחנו לא יודעים הכל, לא מבינים הכל ואנחנו גם לא צריכים… כי אבא שלנו, שאוהב אותנו יותר מהכל, הוא זה ששולט בעולם, אז למה אנחנו צריכים לדאוג? לפעמים אנחנו חייבים לזרוק את השכל ולהתנהל רק עם אמונה! בשעת הניסיון אתה לא מבין מה טוב במה שקרה לך, אבל יבוא יום בו תבין איך הכל היה בהשגחה פרטית ומדויקת במיוחד בשבילך… אז כבר בשעת הקושי, כשאתה עדיין לא מבין, תישאר שמח… כי הטוב ביותר עוד לפניך.

ואהבת לרעך כמוך, זה כל הסיפור

חודש אלול קרב ובא ואני כואבת. כואבת על הפילוג העצום שהולך וגדל בתוך עמנו הקדוש, כואבת על המלחמה הקשה בין בני עמי לגבי כל דבר שאין עליו הסכמה, על לשון הרע שאינו פוסק ברשתות החברתיות, על הצורך שלנו לעשות הכל כדי לגבור על חברנו, על אי היכולת שלנו לקבל את הצלחתו של האחר, על הקנאה החולנית במתנות שאחר קיבל ואנחנו לא, על אי היכולת שלנו לקבל את השונה מאיתנו, לפני שבועיים בכינו על חורבן בית המקדש שנחרב על שנאת חינם, ואנחנו מלאים בשנאה יותר מתמיד.

חודש אלול גורם לי להתעורר. להתעורר ולהבין שגם מי ששונה ממני, הוא אח שלי ואני אוהבת אותו. שזה שבחרתי ללכת בדרך אחרת לא אומר שמי שלא בחר אינו טוב מספיק, גורם לי להבין שגם אם נכשלתי, אף פעם לא מאוחר לעשות תשובה ולהתחיל מחדש, כי בורא עולם לא מתייאש ממני… אז למה שאתייאש ממנו חלילה? חודש אלול גורם לי לרצות להיות טובה יותר. להתרחק מלשון הרע, להפסיק לשפוט אנשים שהרי זה לא מתפקידי לעשות כן, גורם לי לרצות לתת מעומק הלב! כי בורא עולם לא מפסיק לתת לי… ואם אנחנו רוצים להיות כמותו, אנחנו חייבים לפתוח את ליבנו ולתת לאחרים! בואו נבטל את השנאה, את הקנאה, את התחרות, את הביקורת הקשה כלפי אחרים, את האנטי לשונה מאיתנו ופשוט נתחיל לאהוב ולהעניק…

אהבה היא תולדת הנתינה. בואו נחבק את כל מה שקיבלנו ונגיד תודה על מה שחסר, כי זה הכי טוב בשבילנו. בואו נשמח בשמחתו של האחר, נפרגן לאלה שבחרו בדרך אחרת משלנו על אף שזוהי אינה דרכנו אבל הוא מאושר בה, בואו נפזר אהבת חינם לכל עבר! בואו נראה לכולם שאור האמונה הוא הדבר הכי מדהים שאתה יכול להדליק בתוכך… וברגע שהוא נדלק, לעולם לא תראה עוד חושך. קח את בורא עולם איתך לכל מקום ולא רק בחודש אלול… בכל רגע של השנה, כדי שכשיגיע אלול הבא, תוכל להיות גאה בעצמך ולומר: השנה אני אדם טוב יותר משנה שעברה. מי ייתן ונזכה לאהבת חינם אמיתית בינינו לבין עצמנו ובינינו לבין אחרים… "ואהבת לרעך כמוך", זה כל הסיפור.

איך להתגבר על פרידה?

יבוא יום ואתם תמשיכו הלאה. יבוא יום ואתם תגידו תודה רבה לבורא עולם שהרחיק מכם את אותו אדם שסירבתם לשחרר. יש רק אחד שמזווג זיווגים כבר 5,777 שנה והוא בורא כל העולמות. רק מה שאנחנו לעיתים שוכחים זה שהוא לא רק ברא את העולם, לא רק מזווג זיווגים, הוא גם אבא שלנו שאוהב אותנו יותר מכל דבר אחר בעולם וכל מה שהוא עושה, עושה לטובה. האם האבא המדהים הזה שמחיה אותך בכל רגע, יעשה משהו שיפגע בך? האם האבא הזה שכה דואג לך, לא רוצה לראות אותך מקים בית בישראל? הוא הכי רוצה בעולם! אבל הוא מכיר אותך הרבה יותר טוב מאשר אתה מכיר את עצמך, הוא יודע בדיוק מה מתאים לך ולכן לעיתים הוא חייב להרחיק ממך אדם שתופס את מקומו של האדם הנכון.

איך ממשיכים הלאה? מפסיקים לחשוב שזה בידיים שלנו. הדבר היחיד שאנחנו אחראיים עליו זה האמונה שלנו. אם מישהו הלך ממך, משמע שמישהו שם למעלה החליט שזה הדבר הכי טוב בשבילך. את לא מבינה למה, זה כואב לך בכל הגוף, חסר לך, קשה לך… אני יודעת. סבלנות, אחות יקרה, תני לעצמך קצת זמן… בורא עולם מכין לך משהו גדול, את בוכה והוא אומר: "למה את בוכה, בתי? את לא יודעת שאני אוהב אותך? שזה שלקחתי אותו ממך זה רק כי יש מישהו שבראתי במיוחד בשבילך וכדי לשלוח לך אותו אני חייב לפנות לו מקום?

אל תחזיקי בכוח במה שאני מנסה להרחיק ממך… תשחררי, קטנה שלי, תני לי לדאוג לך, אני כואב על זה שאת כואבת עכשיו, אבל אני יודע שזה רק כי את לא יודעת מה אני מכין לך… אני כואב את זה שאת לא מכירה אותי מספיק, שהרי אם היית מכירה אותי, היית יודעת שמה שקורה איתך זה הדבר הכי טוב שיכול לקרות לך כי זה בא ממני, מאבא רחום ואוהב, אבל אני לא כועס… אני רק מחכה בסבלנות לרגע הזה שתרימי את הראש ותבטלי את הרצון שלך למשהו שאינו שייך לך, שתקבלי באהבה את ההחלטה שלי ותני לי לסדר לך את הכל…

ברגע הזה המתנה הגדולה תגיע אלייך והדמעות שלך יהפכו לדמעות של שמחה… ולמען הרגע הזה, בו את שמחה באמת, בראתי את כל העולם".

תאמין שהוא יכול

כשחזרתי בתשובה, בתור דמות מוכרת באזור מגוריי, השמועה התפשטה מהר מאוד והתגובות לא איחרו מלהגיע… "שטפו לך את המוח!", אמרו לי וגם: "שלא תשתגעי לנו…", שמעתי לא פעם. לא מבינים שמשוגעת הייתי כשבחרתי לחיות בלעדיו, כשבחרתי לעצום עיניים ולהתעלם מקיומו בכל פרט ובכל רגע בחיים שלי, כשהלכתי בחושך ובכל פעם שהוא הושיט את ידו כדי להדריך אותי סירבתי לאחוז בה מהפחד שאולי לא אוכל לעולם להשתחרר מהאחיזה… התמזל מזלי שבסופו של דבר הושטתי ידי אל ידו ומאז הוא לא נותן לי ללכת ואני…? לא רוצה ללכת לשום מקום בלעדיו, כי הוא הוא החיים.

האמונה לימדה אותי מה ש-30 שנה של חיים לא לימדו. האמונה לימדה לחיות. בזכות האמונה למדתי שהחיים ממשיכים גם אחרי נפילות קשות. למדתי שלא משנה לאיזה בור עמוק נפלתי, כל עוד לא כיסו אותי באדמה, עדיין יש תקווה, כל עוד הנר דולק – אפשר לתקן! נאלצתי להתמודד עם סיטואציות לא פשוטות בחיי שהפילו אותי לתהום של כאב והצלחתי, הצלחתי לקום משם. הצלחתי כי בוקר אחד קמתי והחלטתי שהחיים שלי רק מתחילים, הבנתי שיש לי שתי אופציות: לחיות או למות. בחרתי לחיות ולא רק לחיות, לחיות באמונה. להתחיל מחדש ממקום נמוך וכואב זה דבר נפלא. כן, אני יודעת, זה נשמע לא הגיוני, אבל דווקא מהמקומות הנמוכים הללו אנו צומחים למקומות הכי גבוהים שיש! כשמגיע ניסיון, מגיע איתו גם הכוח להתמודד איתו… ורק בעזרת הכוח הזה אתה יכול להמשיך לטפס איפה שכולם נפלו, איפה שכולם כבר התעייפו, שם אתה רק מתחיל… כי לך יש משהו שכולם צריכים כדי להגיע לפסגה, יש לך אמונה אז חבק את הניסיון וקבל אותו באהבה כי כשהוא יעבור, הכוח שהגיע איתו יישאר שלך לנצח.

אתה אף פעם לא יכול לדעת לאן החיים ייקחו אותך, אבל כשאתה חי באמונה אתה יודע ללא צל של ספק שלא משנה לאן תגיע, זה יהיה הכי טוב בשבילך! האמונה גורמת לך להגיע לתובנה חד משמעית, גם כשאני לא מבין, אני יודע שאתה אוהב אותי ושכל מה שקורה איתי זה לטובה! אתה משתחרר מהדאגות, מהעכבות, מהמחסומים, אתה משתחרר מהחשיבה המוטעית לפיה אתה שולט בעולם ובגללה מתאכזב בכל פעם מחדש כשמשהו לא הולך בדרך שאתה רוצה. אתה הופך להיות, במילה אחת, חופשי.

אתה לא צריך להיות דתי כדי להיות מאמין… בורא עולם רוצה לתת לך הכל! אבל הוא יודע שאם תהיה לך אמונה, לא יחסר לך דבר… הוא ייתן לך שפע שלא חשבת שקיים בעולם או שאולי לא מגיע לך… אבל אבא כזה מושלם לא יכול לעשות דבר אחר מלבד לתת… כל מה שעליך לעשות זה רק להאמין שהוא יכול.

תודה! תודה! תודה!

פעם הייתי שוכחת להגיד תודה, כשחשבתי שאת כל מה שיש לי קיבלתי כי מגיע לי… היום אני מבינה שכל רגע שהלב שלי פועם זה חסד גמור, שזה שאני בריאה, הולכת, רואה, נושמת, אוכלת בכוחות עצמי, שיש לי בית לישון בו ואוכל לאכול זה הופך אותי לאחד מהאנשים העשירים בעולם!

פעם שכחתי לומר תודה, לא כי אני אגואיסטית, פשוט לא הבנתי כמה מתנות אני מקבלת בכל רגע, ולא בגלל שמגיע לי, אלא רק כי בורא עולם הוא כ"כ טוב שהוא לא יכול לעשות דבר מלבד טוב. לא פקחתי את עיניי כדי לראות שיש מישהו אחד ששומר עליי, דואג בכל רגע שתהיה כמות חמצן מדויקת באוויר כדי שאמשיך לחיות, לא שמתי לב שאני כה ברת מזל שנבחרתי להיות בתו של מלך מלכי המלכים, זה שהכל שלו!

פעם לא זכרתי לומר תודה… חשבתי שכל מה שאני מקבלת זה כי מגיע לי, כי חייבים לי, כי אני מה ומי שאני… חייתי בשקר אחד גדול של גאווה! היום אני מבינה שאני עפר ואפר ואתה כל העולם! שכל רגע של חיים הוא מתנה, שלהיות עצובה זה להיות כפוית טובה! כיצד אני, הקטנה, יכולה לחשוב שאם הייתי מנהלת את העולם, הייתי עושה את זה אחרת מאיך שהוא מנוהל עכשיו? אבא, אתה גאון, אתה מנהל את העולם בחסד גמור ומעניק לנו כל מה שאנו צריכים כדי להיות מאושרים… רק שאנחנו לעיתים שוכחים לומר תודה.

אנחנו מתלוננים שקשה וכואב, ולא מבינים שבאותו רגע ממש אתה מסתכל עלינו בעצב ושואל: "איך היא לא מבינה שהיא הבת האהובה שלי ושמה שאני עושה למענה זה הכי טוב בשבילה? למה היא לא סומכת עליי?".

אז תודה על כל רגע של חיים. תודה על כל מה שיש וגם על מה שאין כי זה הכי טוב בשבילי, אם אתה החלטת, אתה יודע! אבא, פעם שכחתי לומר תודה, אבל היום… היום כל רגע וכל יום שלי הוא תודה. תודה על אינסוף של טוב ותודה מעומק הלב על הניסיונות, הקושי, המבחנים, גם כשאיני מבינה מה טוב בזה, אני יודעת שאם נתת, זה רק טוב. מבטלת את השכל שרוצה תשובות, את הלב שלעיתים רוצה את ההיפך ממה שאתה רוצה ובוחרת רק בך. אבאל'ה שלי, הלוואי ויכולתי להחזיר לך ולו במעט על כל מה שאתה נותן לי, על כל פעם שנתת ושכחתי לומר תודה…

עכשיו, אבא, הלב שלי, השכל שלי, כל כולי שלך. תודה שבחרת בי. תודה שהמשכת לתת גם כששכחתי לומר תודה, גם כשלא החזרתי לך כלום בחזרה, תודה על כל מה שאתה בחיי – כל חיי. תודה!

 

מפסיקים לבכות ומתחילים להודות

באמצע יום עבודה הבוס שלך צורח עליך, אחד מחבריך לעבודה שם לך רגל ו"גנב" לך פרויקט עליו עבדת זמן רב, הבעל או האישה אמרו לך משפט שפגע בך, הילדים הפכו את הבית, הבנק התקשר לבשר על חריגה, הבחור אותו את רוצה בחר באחרת, בדיקת ההריון לו את מחכה מזה זמן רב יצאה שלילית, השיפור במצבך הרפואי לא נראה באופק ובדיוק כשהתיישבת בנחת באוטובוס, אחרי בוקר של לחץ היסטרי עם הילדים, כל הקפה נשפך עלייך והנהג כבר התחיל בנסיעה…

מוכר לכם? מטבענו אנו מתרגזים על כל העולם, נפגעים מהבוס שצורח, כועסים על החבר שגנב לנו פרויקט, על האישה או הבעל שאמרו משפט שפגע בנו אנושות, כועסים על הילדים שלא משאירים לרגע את הבית מסודר, מאוכזבת מעצמך על כך ששוב לא נקלטת להריון, כועס על הרופאים שבחרו בטיפול כזה ולא אחר כי אולי מצבך יכל להיות אחרת והקפה.. אוי הקפה באוטובוס!

על מי אתה כועס, אחי?! מי החליט שחברך לעבודה יקבל את הפרויקט שאתה עבדת עליו? מי שם את המילים בפיו של הבוס שלך או של בן/ת הזוג שלך? מי החליט איזה אופי יהיה לילדך? מי החליט שלא תיכנסי להריון? מי החליט איזה טיפול רפואי תקבל ומתי תתרפא ומי שפך עליך את הקפה באוטובוס?! תשובה אחת, ארבע מילים – הבורא יתברך בכבודו ובעצמו.

אדם שחי בכעסים, חי בגיהינום בעולם הזה! הוא כל הזמן עסוק בהאשמות, בלהיות פגוע, בלחפש כיצד להחזיר באותו המטבע, כיצד לנקום, כיצד לשנות את העולם.. אחי, לא אני ולא אתה שולטים בעולם, יש מי שמנהיג פה את העניינים וגם אם לעיתים זה לא הולך כמו שרצית או תכננת, דע שהתכנית של בורא עולם הרבה יותר טובה בשבילך! דע שהניסיונות שנשלחים אליך זה רק לטובתך, לתיקונך הפרטי, להביא אותך אל הגאולה הפרטית שלך! אז בכל פעם שקורה משהו שגורם לך לכעוס, תעצור ותזכיר לעצמך שאין כלום בעולם חוץ ממנו, אין עוד מלבדו! הוא עומד מאחורי כל דבר ודבר שקורה לך, הוא אחראי לכל רגע בחיים שלך והוא לא עושה טעויות. אדם שחי אמונה מבטל את הכעס (אין משפט כזה: "אני מאמין, אבל.." – אם יש אבל – אין אמונה!) וחי בגן עדן… אז עכשיו זה בידיים שלך האם לחיות בגן עדן או בגיהינום כבר בעולם הזה.

אתה הכי טוב בדיוק כמו שאתה

קרובת משפחה שלי אמרה לי שאני אנטיפטית ולפני שהספקתי להגיב היא הוסיפה: "כך זה נראה מהצד לאלה שאינם מכירים אותך". היא צודקת. נבראתי עם תווי פנים רציניים וכל חיי כל מי שהביט בי מהצד חשב שאני סנובית, מתנשאת שחושבת שהיא שולטת בעולם… אבל אחרי שמכירים אותי מבינים שזה רק למראית עין, ושבתוכי אני רכה ורגישה עם לב גדול. במשך שנים כעסתי על עצמי שאיני מחייכת מספיק, שאנשים חושבים שאיני אוהבת אותם כי אני לא מראה כלפיהם חיבה יתרה. זה לא שאני אדם קר חלילה, אבל ברוב הזמן אני לובשת על עצמי ארשת פנים רצינית. ככה השם ברא את תווי הפנים שלי, אבל במשך שנים רדפתי את עצמי על זה, הרגשתי לא טובה מספיק.

יצר הרע משכנע אותנו לא פעם שאנו לא מספיק טובים, שאנחנו כישלון מהלך, שטבועים בנו דברים שעוצרים אותנו מלהתקדם… ובכן, אין זה רחוק מהאמת, כי אכן יש בנו דברים שאנו צריכים לעבוד עליהם ולשנותם כדי להמשיך קדימה וכן, נכון, זה כלל לא קל לעשות את השינויים האלה בעצמנו, אך אם אדם יודע ומבין שהוא הגיע לעולם הזה כדי לעבוד ושהתמורה שהוא יקבל שווה את המאמץ, הוא לא יחכה אפילו עוד יום אחד, הוא יתחיל לעבוד על עצמו עוד היום! אתה תשנה את הטבע שלך והשם ישנה את הטבע בשבילך!

עם זאת, זה שיש בך דברים שאתה צריך לשנות, אין זה אומר שאתה כישלון כלל וכלל! שהרי גם ההצלחה וגם הכישלון מאת השם יתברך הם ושניהם יובילו אותך כך או כך למקום הכי טוב בשבילך… אין רע אצל הקב"ה לעולם! אל תיתן ליצר הרע לשכנע אותך שאתה לא טוב מספיק, לא חכם מספיק או לא מוצלח מספיק, תפקידו של היצר להפיל אותך לעצבות ולרדיפה עצמית שהם גדולים יותר מכל העברות! תהיה חזק, תביט על כל הדברים המופלאים שיש בתוכך, על המתנות היקרות בהן התברכת, על התכונות הנפלאות, הכישרונות המיוחדים והמידות הטובות שקיבלת במתנה ותהיה שמח בהם! את מה שצריך לתקן, עוד תתקן בע"ה, לאן שאתה צריך להגיע, עוד תגיע וכדאי להתחיל לעבוד על זה עוד היום, אך לפני הכל תלמד להעריך את עצמך, את העוצמות שבך, את הנשמה היהודית הטהורה המפעמת בתוכך, יש בך חלק אלוקי ממעל, אנחנו חלק ממנו ולו רק על זה אנחנו צריכים להיות הכי שמחים בעולם…

אדם חייב לדעת בכל רגע נתון שהשם אוהב אותו כמו שהוא ומה שהוא זה הכי טוב בשבילו, זה רצונו של זה שברא אותו.. וזה שברא אותך לעולם לא יפגע בך.

אתה הכי טוב בדיוק כמו שאתה!

קרובת משפחה שלי אמרה לי שאני אנטיפטית ולפני שהספקתי להגיב היא הוסיפה: "כך זה נראה מהצד לאלה שאינם מכירים אותך". היא צודקת. נבראתי עם תווי פנים רציניים וכל חיי כל מי שהביט בי מהצד חשב שאני סנובית, מתנשאת שחושבת שהיא שולטת בעולם… אבל אחרי שמכירים אותי מבינים שזה רק למראית עין, ושבתוכי אני רכה ורגישה עם לב גדול. במשך שנים כעסתי על עצמי שאיני מחייכת מספיק, שאנשים חושבים שאיני אוהבת אותם כי אני לא מראה כלפיהם חיבה יתרה. זה לא שאני אדם קר חלילה, אבל ברוב הזמן אני לובשת על עצמי ארשת פנים רצינית. ככה השם ברא את תווי הפנים שלי, אבל במשך שנים רדפתי את עצמי על זה, הרגשתי לא טובה מספיק.

יצר הרע משכנע אותנו לא פעם שאנו לא מספיק טובים, שאנחנו כישלון מהלך, שטבועים בנו דברים שעוצרים אותנו מלהתקדם… ובכן, אין זה רחוק מהאמת, כי אכן יש בנו דברים שאנו צריכים לעבוד עליהם ולשנותם כדי להמשיך קדימה וכן, נכון, זה כלל לא קל לעשות את השינויים האלה בעצמנו, אך אם אדם יודע ומבין שהוא הגיע לעולם הזה כדי לעבוד ושהתמורה שהוא יקבל שווה את המאמץ, הוא לא יחכה אפילו עוד יום אחד, הוא יתחיל לעבוד על עצמו עוד היום! אתה תשנה את הטבע שלך והשם ישנה את הטבע בשבילך!

עם זאת, זה שיש בך דברים שאתה צריך לשנות, אין זה אומר שאתה כישלון כלל וכלל! שהרי גם ההצלחה וגם הכישלון מאת השם יתברך הם ושניהם יובילו אותך כך או כך למקום הכי טוב בשבילך… אין רע אצל הקב"ה לעולם! אל תיתן ליצר הרע לשכנע אותך שאתה לא טוב מספיק, לא חכם מספיק או לא מוצלח מספיק, תפקידו של היצר להפיל אותך לעצבות ולרדיפה עצמית שהם גדולים יותר מכל העברות! תהיה חזק, תביט על כל הדברים המופלאים שיש בתוכך, על המתנות היקרות בהן התברכת, על התכונות הנפלאות, הכישרונות המיוחדים והמידות הטובות שקיבלת במתנה ותהיה שמח בהם! את מה שצריך לתקן, עוד תתקן בע"ה, לאן שאתה צריך להגיע, עוד תגיע וכדאי להתחיל לעבוד על זה עוד היום, אך לפני הכל תלמד להעריך את עצמך, את העוצמות שבך, את הנשמה היהודית הטהורה המפעמת בתוכך, יש בך חלק אלוקי ממעל, אנחנו חלק ממנו ולו רק על זה אנחנו צריכים להיות הכי שמחים בעולם…

אדם חייב לדעת בכל רגע נתון שהשם אוהב אותו כמו שהוא ומה שהוא זה הכי טוב בשבילו, זה רצונו של זה שברא אותו.. וזה שברא אותך לעולם לא יפגע בך.

לא חלמת שתגיע לכאן

יום הולדתי הקרב ובא גורם לי לעשות חשבון נפש עם עצמי. להסתכל על החיים שחלפו ועל הזיכרונות שנוצרו, על החוויות שעברו, השינויים שקרו ולומר בפה מלא: ישתבח שמך לעד, הכל בחכמה עשית! אנחנו חושבים שאנחנו מתכננים לעצמנו את החיים ובשמיים נרקמת לה בדייקנות ובשלמות תכנית אחרת לחלוטין… תכנית טובה בהרבה מכל מה שיכולת לתכנן בעצמך.

לפני קצת פחות משנתיים זכיתי להכיר את אבא שלי. חשבתי שהכרתי אותו עוד קודם, אך גיליתי להפתעתי שלא ידעתי עליו דבר. אני כמובן מדברת על האבא המשותף שלי ושלכם, אותו אבא מדהים שבמשך שנים ארוכות חיכה לי בסבלנות, אותו כל יכול שרקם את ימי חיי בתבונה שאין אפשרות לתארה במילים, יום אחר יום, בחכמה אינסופית ובדיוק מופתי… רקמה יפיפייה שהובילה אותי למקום בו אני נמצאת היום, רקמה ייחודית שגרמה לי להיוולד מחדש לחיים חדשים עם אורח חיים שונה בתכלית, חשיבה אחרת לגמרי ושמחה שלא הכרתי מימיי. חשבתי שאני יודעת מי זה הבורא, אך טעיתי בגדול… כי את גדולתו אפשר לראות רק כשמסתכלים מקרוב… ואני חייתי במשך שנים כשאני מביטה מרחוק, מביטה לא מביטה, מפחדת להסתכל מקרוב שמא לא אוכל להתרחק יותר… פחד מטופש ושקרי שכל מהותו הייתה להרחיק אותי מהאושר הזה שקיים כשחיים קרוב אליו.

30 שנה לקח לי לחזור הביתה. 30 שנה מלאות בניסיונות, תלאות, כאב, חוויות, מרדפים, מסע של שנים ארוכות בו בחרתי לא פעם בשביל הלא נכון, מסע בו פסעתי לעיתים בעלטה ולעיתים במה שנדמה כמו אור בוהק ויפה אך התגלה כאור שקרי ומזויף שבסופו הגעתי תמיד איכשהו לחשיכה, מסע ארוך שנים בו גם מעדתי, לעיתים אפילו הלכתי אחורה, מסע בו למדתי, החכמתי, חוויתי, הרגשתי, צחקתי, בכיתי, התבגרתי, הקשבתי, מסע שהוביל אותו בסופו של דבר הביתה.

היום אני מבינה שכל מה שקרה לי, גם הדברים הקשים והכואבים ביותר היו ללא ספק לטובתי, דברים שאילולא היו קורים לא הייתי מגיעה לאן שהגעתי, לא הייתי הופכת להיות מה ומי שאני, דברים שבזכותם הגעתי אל האור הנכסף.. דברים שבעת שקרו הרגישו כאילו סוף העולם הגיע, כאילו השמיים נופלים עליי אך כיאה לאחד שמנהל את העולם בסדר מופתי ולא עושה טעויות – התברר שהם קרו לגמרי לטובתי.

לפני שנתיים חגגתי את יום הולדתי בבר עם חברים. לבשתי מכנס עור וציירתי נקודות שחורות על הפנים, זאת עדיין הייתה תקופת הרוקנרו'ל שלי.. שנתיים עברו ואני מכסה כל פיסת עור אפשרית, מדקדקת במצוות, שיערי מכוסה בכיסוי ראש מלא, שנתיים שאני רצה אחריו ולמענו. שנתיים עברו ואני במקום שלא חלמתי שאגיע אליו. אם הייתם שואלים אותי בתקופה ההיא האם אני רוצה לחזור בתשובה ולשנות את החיים שלי כפי שהשתנו הייתי צורחת: "לא!!!" בקולי קולות.. למה שארצה לשנות את אורח החיים החופשי והכיפי שלי, בו אני יכולה לעשות מה שבא לי מתי שמתחשק ולבחור בחיים בהם הכל "אסור"? היום, כשאני טועמת את טעמה המתוק מדבש של התורה הקדושה, בא לי רק לצעוק כל היום שכולם יידעו: אין עוד מלבדו! טעמו וראו כי טוב ה'.

כשחזרתי בתשובה, בתור דמות מוכרת באזור מגוריי, השמועה התפשטה מהר מאוד והתגובות לא איחרו מלהגיע. "שטפו לך את המוח", אמרו לי וגם "שלא תשתגעי לנו….", שמעתי לא פעם… לא מבינים שמשוגעת הייתי כשבחרתי לחיות בלעדיו, כשבחרתי לעצום עיניים ולהתעלם מקיומו בכל פרט ובכל רגע בחיים שלי, כשהלכתי בחושך ובכל פעם שהוא הושיט את ידו כדי להדריך אותי, סירבתי לאחוז בה מהפחד שאולי לא אוכל לעולם להשתחרר מהאחיזה… התמזל מזלי שבסופו של דבר הושטתי ידי אל ידו ומאז הוא לא נותן לי ללכת. ואני…? לא רוצה ללכת לשום מקום בלעדיו, כי הוא הוא החיים.

אתה אף פעם לא יכול לדעת לאן החיים ייקחו אותך, אבל כשאתה חי באמונה אתה יודע ללא צל של ספק שלא משנה לאן תגיע, זה יהיה הכי טוב בשבילך! האמונה גורמת לך להגיע לתובנה חד משמעית: "גם כשאני לא מבין, אני יודע שאתה אוהב אותי ושכל מה שקורה איתי זה לטובה…". אתה משתחרר מהדאגות, מהעכבות, מהמחסומים, אתה משתחרר מהחשיבה המוטעית לפיה אתה שולט בעולם ובגללה מתאכזב בכל פעם מחדש כשמשהו לא הולך בדרך שאתה רוצה. אתה הופך להיות, במילה אחת, חופשי.

הרבה דברים הייתי רוצה לבקש לכבוד יום הולדתי… הייתי רוצה לבקש זיווג אבל הוא יודע מתי הזמן הנכון ביותר בעבורי, אז אין לי שום טענה כלפיו כי הוא יודע טוב ממני מה טוב לי. הייתי רוצה לבקש פרנסה אבל הוא כבר דואג לי לכל מחסורי. הייתי רוצה לבקש בריאות אבל אני מרגישה נהדר כי הוא שומר עליי. הייתי רוצה לבקש הצלחה אבל הרי גם ההצלחה וגם הכישלון הם ממנו אז שניהם טובים וכל מה שהוא שולח אני מקבלת באהבה. הייתי רוצה לבקש הרבה דברים, אך מסתבר שיש לי כל מה שאני צריכה. אז אבקש רק דבר אחד, שאזכה בכל יום לחיות באמונה, כי כשיש לך אמונה, לא חסר לך דבר.

למה לקיים מצוות?

כשחזרתי בתשובה הגעתי להבנה חד משמעית שלא הכרתי את השם יתברך כלל. ידעתי שהוא קיים, אך לא באמת הכרתי אותו ואת גדולתו. זה שהוא אוהב אותנו בכל מצב זה נכון, אנחנו הילדים שלו והאהבה שלו אלינו אינה ניתנת למדידה או לשיעור וכל המילים שבעולם לא יספיקו כדי לתאר את עוצמתה, אך עדיין, כמו כל הורה שאוהב את ילדיו, חשוב לו שנלך בדרך הנכונה ביותר לנו, דרך שבה נממש את כל הכוחות והיכולות הטבועים בנו, נממש את הכישרונות בהם התברכנו, נגיע לרמה המקסימאלית של מימוש התכלית, ואת זה אפשר לעשות רק ע"י הקשבה לאותו אחד שיצר את המכונה המשוכללת בעולם שנקראת גוף האדם ונשמה… רק מי שיצר אותם, יודע את הדרך לתפוקה המקסימלית שלהם. כדי שנזכה להגיע לשם, קיבלנו ספר חוקים וכללים המלמדים אותנו כיצד עלינו לחיות ובמידה ואכן נפעל לפיו, נגיע למחוזות גבוהים אותם מעולם לא הכרנו.

יש אנשים שאינם מאמינים שהעולם הבא קיים או מפקפקים בקיומו, לכן הם בוחרים לנצל עד כלות את העולם הזה וליהנות מכל מה שיש לו להציע כי "החיים קצרים וכל יום אינו חוזר", נהנים מהנאות העולם הזה. אני יודעת, הייתי שם, חייתי במרדף יומיומי אחר ההנאות הגשמיות, אחר סיפוק התאוות, ניסיתי להגיע לסיפוק מכל בחינה אפשרית על מנת לא להרגיש שאני מפספסת את החיים… וככל שעשיתי יותר, התרוקנתי יותר. תמיד חשבתי שאנשים שחיים חיי תורה ומצוות הם מסכנים, חשבתי שהם נכנסו לכלא מתוך בחירה, שמו לעצמם כ"כ הרבה גדרות ואיסורים, החיים חולפים והם לא נהנים… כך האמנתי. היום אני מבינה שאני זאת שחייתי בכלא, הייתי עבד של התאוות שלי! דווקא היום, כשאני חיה בתוך הגדרות שהציבה לי התורה הקדושה, אני חופשיה יותר מאי פעם!

אם נצא מנקודת הנחה שאין עולם הבא ויש רק את העולם הזה, כיצד נהנה יותר, בחיים חילוניים או חיים דתיים? בתור אחת שחיה את שני העולמות אני יכולה לומר בפה מלא שחיים של תורה הם הרבה יותר מהנים! כשחייתי חיים חילוניים, לא באמת הרגשתי את האושר הפנימי הזה שמרגישים כשהנשמה נהנית ושמחה, אז גם אם נניח לרגע שאין עולם הבא, עדיין הייתי בוחרת לחיות בדבקות את חיי התורה כי זהו אור גדול ומתמשך ותקווה אינסופית שאת קמה איתה בכל בוקר מחדש… אם הייתי חיה חיים חילוניים הייתי ממשיכה לחיות ברדיפה עצמית מתמשכת אחר סיפוק התאוות שלי שלעולם אינה מסתיימת ("מרעיבו משביעו ומשביעו מרעיבו"), וכך הייתי מפסידה גם את העולם הזה וגם את העולם הבא.. ואם נחזור למציאות לפיה יש עולם הבא, אם חייתי חיי תורה ומצוות, הרווחתי את כל העולמות.

אם את יודעת שיש בורא לעולם, אמרתי לעצמי כשהתחלתי להתחזק, אבל באמת מכירה אותו, את יודעת שהוא מחיה אותך בכל רגע ממש, מפעיל את ליבך בכל שנייה מחדש, מעניק לך במשך כל חייך מתנות חינם אינסופיות, הוא אבא מושלם שכל רצונו זה להטיב לך… אז כיצד את יכולה להיות כזאת כפוית טובה ולא לעשות משהו למענו? כיצד את יכולה להודות שהוא קיים אך לערער אחר אמיתות התורה? כיצד את יכולה לבקש ולבקש וכשהוא מבקש ממך את אומרת לו "לא, קשה לי" או "לא, זה כבד עליי מדי"?

כשאדם חי את חייו לפי חוקי התורה הקדושה, חייו מתחילים להסתדר בסדר מופתי. יש ניסיונות לכל אדם, ברור, שהרי למה באנו לעולם? באנו לתקן! וכיצד נתקן אילולא קיבלנו כלים לעשות זאת? הניסיונות הם הדרך והם שמביאים לנו את הכלים לתקן את עצמנו במטרה להגיע לתכלית האמיתית שלנו, זה שמביא את הניסיונות גם נתן לנו כלים כיצד להתמודד איתם, אנחנו רק צריכים לקחת. כאשר אדם משנה את הדרך בה הוא מסתכל על הדברים, הדברים עליהם הוא מסתכל משתנים. לשמור מצוות נראה כמו הדבר הכי קשה בעולם, לכל מצווה שקיבלתי על עצמי לקיים קדמו פחדים, חששות, מחשבות רבות והמון יצר הרע ששכנע אותי שזה לא בשבילי, שזה קשה מדי.. אך אם השם יצר אותי והוא אמר שאני יכולה, הוא יודע!

האם איני יכולה להיות חילונית ולהיחשב לאדם טוב? ודאי שכן… מעולם לא ראיתי בעצמי אדם רע, גם בתור חילונית היה לי לב רחב, אהבתי לתת ולעזור, השתדלתי להיות טובה אל הבריות תמיד וגם אל עצמי… אך התורה הפכה אותי לאדם טוב יותר שהרי אם אתה פועל לפי ספר ההוראות, המוצר מגיע למקסימום יכולת שלו… והתורה מוציאה ממך את הטוב ביותר שיש בך! התורה המתוקה מדבש שמלמדת אותנו מה נכון לנו ומה לא, גם אם לעיתים נדמה לנו שאנו יודעים הכי טוב מה טוב לנו, אם נלך לפי דעת התורה, נגלה בכל מקרה וללא עוררין שהיא יודעת טוב יותר. התורה מלמדת אותנו לשלוט בתאוות שלנו ולדחות סיפוקים במקום לחיות חיים הפוכים (שמירת כשרות וטהרת המשפחה, לדוגמא, מלמדים אותך כיצד לדחות סיפוקים ולשלוט בתאוות שלך במקום שהם ישלטו בך). איני טובה יותר מאף אדם, איני טובה יותר מאף חילוני, אני רק מישהי שגילתה באמצע החיים שהיא חיה כל חייה בשקר אליו הרגילה אותה החברה ואחרי שנים ארוכות מצאה סוף סוף את האמת המתוקה שהפכה את חייה ושינתה אותם לטובה לאין היכר!

אני בסה"כ מישהי שגילתה אחרי שנים שהיא בתו של המלך ששולט בעולם כולו, מלך שכולו טוב, אבא שלא מפסיק לתת לה… אז אם יש לה אפשרות להחזיר לו ולו במעט, כיצד תוכל לסרב? אומרים שהמכשיר הכי מפחיד בעולם הוא השעון, שמראה לנו שעוד שעה עברה ולעולם לא תחזור… פעם מילאתי את השעה הזאת בהנאות העולם הזה שרק רוקנו אותי, היום אני ממלאת את השעות בצידה שתלך איתי לנצח נצחים. תודה לך אבאל'ה, על הזכות לקיים רצונך. תודה שיש בידיי את האפשרות לממש את אהבתי אליך, האהבה הכי גדולה בעולם.

לשמור על השלום, אחרי הגירושין

לאחר חיפושים אימתניים שלעיתים אף אורכים שנים ארוכות, אתה סוף סוף מוצא את שאהבה נפשך ובונה בית בישראל, בטוח שזה יימשך לנצח, מרגיש שזאת אהבת חייך ואז זה לא בדיוק הולך כפי שציפית… לאחר ניסיונות מרים לתקן ולשמור על הבית שכה ייחלתם לו, אתם מחליטים לפרק אותו. את הדרך לשלום בית אשאיר לטור אחר בע"ה, הפעם חשוב לי לגעת בנושא שלא מרבים לדבר עליו אך לצערנו היות ואחוז הגירושין במדינה עולה לאין שיעור, מישהו צריך להרים את הכפפה ולהזכיר שאמנם הבית התפרק, אך נותרו נשמות תמימות וטהורות שצריך לדאוג להם, הילדים שלנו, שאינם אמורים לסבול כלל וכלל מזה שהוריהם החליטו להיפרד וכמובן כיצד כדאי לפעול למען השקט הנפשי שלנו והמשך בריא לחיינו.

להתמודד עם גירושין זה לא דבר פשוט. גם אני נכנסתי לסטטיסטיקה. תהליך הגירושין החל כשהייתי לאחר לידה, בבית עם תינוק בן חודש. חשבתי שהשמיים נפלו עליי, שאין לי יותר לאן להמשיך, לימים למדתי שהקב"ה הבטיח שיהיה טוב בסוף… אז אם לא טוב, סימן שזה עוד לא הסוף. לאחר ניסיונות רבים החלטנו להיפרד ושכל אחד ימשיך את חייו בנפרד, אך יש דבר אחד שתמיד יקשור אותנו יחד, הילד ששייך לשנינו. הדבר הראשון והחשוב ביותר שעלינו לזכור כשאנו מתגרשים (אותי אישית זה שחרר לגמרי מכל העכבות) זה לזכור שאין אדם נוקף אצבעו מטה אלא אם גזרו עליו מלמעלה. עלינו לזכור שאדם לא יכול לפגוע בנו אלא אם נתנו לו רשות לכך משמיים ואם הוא פגע, הוא לא אשם, הוא רק השליח. אם נצליח להטמיע את הדבר החשוב הזה בתוכנו, לא ניפגע יותר מאנשים, לא נכעס, לא ניטור טינה ולא נאשים אחרים במצבנו… הרי לכם שחרור מעבדות! אם הקב"ה החליט שאדם מסוים יפגע בנו, עלינו לעשות חשבון נפש עם עצמנו ולנסות להבין מה השיעור שעלינו ללמוד, אולי זה כדי לכפר על עוונות שעשינו, אולי זה כדי לעזור לנו לתקן את עצמנו או סיבות נוספות שיכולות להיות… אך הדבר האחרון שעלינו לעשות זה לכעוס על אותו אדם! אם אתה מאשים אדם בדבר שקרה לך, אתה לא מאמין שהשם קיים. פשוטו כמשמעו! הקב"ה שולט בעולם, שולט גם בבני האדם והוא היחיד שיכול להחליט אם משהו יקרה לך או לא… וגם אם מישהו פוגע בך, זה לא כי השם לא אוהב אותך, להיפך, הוא רוצה לעזור לך לתקן את עצמך, הוא רוצה להעלות אותך מדרגה אז הוא שולח לך ניסיון… אם תקבל אותו באהבה או לא, זאת כבר הבחירה החופשית שלך.

אדם יכול להתגרש ולחיות בשלום עם הגרוש/ה. נשמע כמו חלום? ממש לא. ראשית, כפי שתיארתי לעיל, סילחו לו לאותו אדם על כל מה שעשה לכם. כן, זה הכי קשה בעולם! אבל הוא רק השליח, נטירת טינה היא הדבר הכי גרוע שאתם יכולים לעשות לעצמכם! שחררו! כל מה שקרה, קרה כי השם החליט שכך יהיה וזה הדבר הכי טוב בעבורכם גם אם אינכם מבינים את זה עכשיו, יבוא יום ותבינו הכל, אך למה לחכות לאותו היום שיגיע? תסלחו עכשיו. שחררו עכשיו. עלינו לזכור שזה שאדם לא מתאים לנו כבן זוג אין זה אומר שהוא אינו הורה טוב. כפי שאנו מצפים שיתנו לנו הזדמנות, כך עלינו גם לתת אותה. נכון, עברתם תקופה לא פשוטה ואולי אפילו מלחמת גירושין קשה, אך אחרי שהסערה נרגעת, אפשר ללמוד להסתדר, צריך רק לרצות בזה.

עלינו ללמוד לשפוט לכף זכות תמיד. מה שהיה היה, הזוגיות המקולקלת כבר לא רלוונטית, כרגע אתם שותפים לדבר הכי יקר בעולם, הילד שלכם ומאחר ואיננו רוצים שילדנו חלילה יסבול מבעיות נפשיות בעתידו, עלינו להגן עליו ככל יכולתנו ולא להניח לו להיפגע מהחלטה שאנו לקחנו כאנשים בוגרים שהיא אולי אפילו לטובתו. ילד זקוק לחום ואהבה, זקוק לגבולות וחינוך ויותר מהכל, זקוק לשני הורים! לעולם אל תשימו את הילד במרכז המריבות שלכם, הילד לחוד והגירושין לחוד! לעולם לא לתת לכאב או לצורך להכאיב לבוא על חשבון הילד, לעולם לא להשתמש בילד כדי לפגוע בבן הזוג לשעבר, תמיד לשים את טובתו של הילד במקום הראשון! (אני כמובן מדברת על מצב בו שני ההורים מתפקדים בצורה בריאה ואין סכנה לילד אצל אף אחד מהם).

הייאוש שמגיע לאחר הגירושין עלול להשפיע על כל הסביבה שלנו. אנו מנסים לשדר עסקים כרגיל, אך הנשמות התמימות של ילדנו הטהורים סופגות מאיתנו הכל, מה שאנו מרגישים אנו משדרים החוצה ולכן העבודה הכי חשובה הינה העבודה הפנימית שלנו על עצמנו. לשחרר את העבר, לסלוח לאחרים (וגם לעצמנו), לקבל את העובדה שהכל (לא חלק, הכל!) לטובה ושבידנו לחיות בשמחה אם רק נבחר בכך. לא מסתדרים? במקום לריב ולהתנגח, בקשו מהשם… כן, יש כאלה שזה יישמע להם כמו הלצה, אך אם אתם רוצים לבקש משהו מהגרוש/ה ונדמה לכם שיסרב (רלוונטי לגבי כל אדם שבעולם), בקשו מהשם שישפיע על ליבם ורק לאחר מכן גשו לדבר איתו… זה עובד כמו קסם! לשמור על השלום אחרי הגירושין זאת עבודה לא פשוטה, אך לגדל ילדים באווירה עכורה כאשר הם נקרעים בין אמא לאבא, זה לגרום להם לצלקות שחלילה עלולות לא להתרפא לעולם.

שלום אינו שייך רק לאוהבים. השלום שייך לכל אחד מאיתנו עם כל אדם בסביבתו, עלינו לשאוף להגיע אליו בכל מחיר! להתפלל שהשלום יהיה קרוב אלינו, לשתוק כשצריך (לידיעתכם, רק אנשים גדולים מסוגלים!), להוריד את הראש ולתת לגל לעבור, לכבד כל אדם, לקבל הכל באהבה כי כשיש שלום, כל הצינורות נפתחים והשפע זורם. שנים שאתם חיים בשנאה וכעס? אף פעם לא מאוחר! הכניסו את השלום הביתה, גם אם הבית התפרק. השם מוחק את שמו למען השלום… אז אנחנו הקטנים לא נעשה כן? עושה שלום במרומיו, הוא יעשה שלום עלינו ועל כל עמו ישראל, ואמרו אמן.

מפסיקים לבכות, מתחילים להודות

כשהייתי חילונית, נהגתי להאשים הרבה פעמים את מרפי בדברים שקורים לי. נו, אתם מכירים אותו, "חוק מרפי". כל פעם שכל הרמזורים אדומים כשאתה ממהר, כשאתה רץ לאוטובוס ומפספס אותו בשנייה, כשאתה שולח הודעה לנמען האחרון שהיה אמור לקבל אותה, כשאתה מנסה להתחמק ממישהו ודווקא אותו אתה פוגש, כשאת סוף סוף לוקחת לך יום חופש ודווקא היום הזה יהיה יום גשום וסגרירי, כשאת מכירה את גבר חלומותייך ואז פוגשת את אשתו היפיפייה… פעם היינו קוראים לזה אירוניה, היום אנחנו מבינים שיד השם היא המכוונת את הכל, כן, גם את הפספוסים, העיכובים, הקשיים, הבלבולים… הכל ממנו. אז את ממהרת מאוד להגיע הביתה כי הילד צורח מכאבי בטן וכל הרמזורים אדומים… את לחוצה וכועסת ומתלוננת… רק שאת לא יודעת ממה זה הציל אותך.

דע, אחי היקר, שהבורא יתברך מנהיג את עולמו בחסד וברחמים, וגם אם קיבלת ייסורים, אלו הייסורים הקלים ביותר שהוא יכל לתת לך. ניצלת ממשהו קשה בהרבה וזה לא כי מגיע לך, אלא כי הוא אוהב אותך! יש לנו נטייה טבעית להביט על הרע, לזכור את הקושי, להיתלות על הכאב… אך האם אתה זוכר את הטוב? האם אתה זוכר את כל הימים בהם כל הרמזורים היו ירוקים? האם אתה זוכר את היום בו נולדו ילדיך? את היום בו זכית להתחתן? האם אתה זוכר שהתעוררת בריא? שיש לך עבודה? בית? אוכל? משפחה? חברים? עיניים? אנחנו תמיד זוכרים את מה שביקשנו ולא קיבלנו, אך האם נשכיל גם לזכור את מה שקיבלנו מבלי לבקש?

אבא שלי, לעולם לא יימאס לי להודות לך כמו שלך לעולם לא נמאס לתת לי! כיצד אוכל להיות כפוית טובה ששוכחת את כל המתנות יקרות הערך שקיבלתי ממך על אף שאיני ראויה להם?! כשהתחלתי לחזור בתשובה, התחלתי ללמוד מהי הכרת הטוב. בכל ערב לפני השינה אני שוכבת במיטתי, מונה את כל הדברים המופלאים שקיבלתי ומקבלת בכל רגע ומודה עליהם… פתאום אתה מתחיל להבין כמה יש לך! כמה אתה עשיר! נכון, אין לך הכל, יש דברים שחסרים לכאורה, אבל אם נשכיל להבין שהבורא יודע היטב מה נכון לנו ושמה שיש לנו ברגע הזה זה בדיוק מה שנחוץ לנו כדי להיות מאושרים, לא נרגיש חסרים לעולם! הקב"ה החליט שכרגע לא יהיה לי זיווג, שנכון לזמן הספציפי הזה בחיי זה הדבר הכי נכון והכי מועיל בעבורי, למה? איני יודעת… איני בראתי את העולם, איני יודעת מהו התיקון שבשבילו ירדה נשמתי לעולם הזה, איני יודעת מה הייעוד שלי, אך אני יודעת שיש לי אבא שהכל גלוי וידוע מלפניו, יודעת שהוא מנהל את העולם בצורה מושלמת ומדויקת, אז אם כך הוא החליט, האם ראוי שאני הקטנה חלילה אחשוב שאני יודעת טוב יותר ממנו מה נכון לי? שאחשוב שהוא מונע ממני דבר כלשהו שאני כה רוצה כי הוא רוצה להרע לי? 30 שנה חייתי במרמור הזה… במחשבות על למה רק לי אין? למה חסר לי? למה כואב לי? למה לא הולך לי? כשחזרתי בתשובה הבנתי עד כמה המחשבות האלה מורידות אותי למטה, לפני שאתה תוהה כיצד אפשר לחיות באופטימיות ולהאמין שהכל לטובה, תשאל את עצמך מה נותן לך לחיות בתסכול? איזו דרך טובה יותר בעבורך? הקב"ה מבטיח שבסוף הכל יהיה בסדר שהרי "כָּל דְּעָבִיד רַחְמָנָא לְטַב עָבִיד" (כל מה שה' עושה, לטובה עושה) אך הוא לא מבטיח שתבין את הדרך. לכן כל מה שנותר לנו זה לבטוח בו, להישען אחורה וליהנות מהדרך.

כשאדם חי באמונה ובהודיה, הוא מתחיל לראות ניסים גלויים בחיים שלו, פשוטו כמשמעו! החיים שלנו מלאים בניסיונות, אך אדם שמקבל הכל באהבה בידיעה גמורה ומוחלטת שהכל קורה לטובתו גם אם אינו מבין את זה, הוא לא סובל! ואם קיבלת באהבה, הכל יתהפך לך לטובה ויומתק מעליך הדין. תאר לעצמך שהילד הקטן שלך מנסה להתחיל ללכת ובכל פעם נופל, אחרי 50 פעם שנפל הוא אומר לעצמו: "אולי לא נועדתי ללכת? אולי זה לא בשבילי?". אני בטוחה שכל אחד מכם הרגיש את הצמרמורות שחלפה בי כשאני מדמיינת את הילד שלי מוותר… אך כך אנחנו מתנהגים כשלא הולך לנו. מנסים פעם ועוד פעם ומרימים ידיים… מוותרים על היכולת שלנו ללכת קדימה, לעוף למעלה! הרבה אנשים נכשלו כי לא ידעו כמה היו קרובים להצלחה כשהם הפסיקו לנסות. לעולם אל תתייאש!

להתייאש מעצמך משמעו להתייאש מבורא עולם כפשוטו. אתה חלק ממנו, כל מה שאתה, כל מה שיש לך וכל מה שיש בך, הכל ממנו.. הוא מנהיג כל רגע בחיים שלך, שולט בכל דרך, בכל נשימה, אם אתה מתייאש סימן שאתה לא מאמין בו, שאתה לא מכיר אותו… כי אילו היית מכיר אותו באמת, היית יודע שכל מה שעליך לעשות עכשיו זה לשמוח ולהודות תוך כדי ריקודים! כי היית מבין שהוא אוהב אותך יותר מהכל, שהוא דואג לך כמו אב שדואג לבנו היחיד, שהוא רוצה שיהיה לך טוב, הוא פשוט מוליך אותך בדרך הכי טובה לשם… ואם הדרך קשה, סימן שאתה בעלייה. אנחנו מקבלים בכל יום אינסוף מתנות, אבל הפסקנו לייחס להם חשיבות. לא כי אנחנו לא מעריכים, הם פשוט הפכו לשגרה אז אנו מתייחסים אליהם כאל מובנים מאליהם. במשך עשרות שנות חייך הקב"ה דואג שהחמצן באוויר שאתה נושם יהיה ברמה המדויקת כי אחוז אחד פחות וכדור הארץ היה נחרב, בכל שניה הוא מפעים את הלב שלך, הוא לא מפסיק לתת לך… אז אל תפסיק להודות לו! הגיע הזמן להפסיק לבכות ולהתחיל להודות. ככה מביאים ניסים לעולם.

אלוקים שלי, רק רציתי שתדע

היי, זאת אני, הבת שלך. זאת שבכל יום פונה אליך, זאת שאחרי שנים ארוכות של ריחוק, חזרה לזרועותיך… בכל יום אתה שומע ממני, למדתי לקשר כל דבר שקורה לי ישירות אליך, מצאתי אותך בדברים הגדולים וראיתי אותך גם בקטנים… לא שוכחת לרגע מי אתה ומה מקומך בחיים שלי. אני בכל יום מבקשת ממך דברים, אבא, בכל יום מתפללת שאצליח ושיצליחו אחרים, מבקשת ממך שתרפא אנשים, שתשלח זיווגים, ילדים ופרנסה לאלה שזקוקים. לפני כל צעד שאני עושה אני מבקשת שתצעד איתי, רוצה שתיקח חלק בכל מהלך בחיי… מבקשת ומבקשת ואז מבינה כמה כפויי טובה אנחנו.

כשאני חושבת על כיצד אנו נראים מלמעלה, אני מתכווצת וכואבת… אנחנו, העם המיוחד ביותר בעולם, העם הנבחר, אותו עם שאין שני לו, העם הכי חזק, הכי חכם, העם עם הלב הכי רגיש! ובכל זאת, אנחנו לבטח מאכזבים אותך לא פעם… רציחות, מקרי אונס, התעללות בילדים, גניבות, חילול השם, לשון הרע, הסתה, סכסוכים, גזל והרשימה עוד ארוכה… אני כואבת על זה ובאותה נשימה נפעמת מעוצמת האהבה שלך! האהבה העצומה שלך אלינו, הילדים שלך, שאפילו שאנחנו הולכים נגד דרכך, אתה עדיין מחייה אותנו בכל רגע ורגע. לא פעם אני נעצבת על כך שהייתי רוצה להיות בת טובה יותר, ילדה של אבא, הייתי רוצה לעשות את רצונך בהכנעה מלאה, לקיים את כל מה שאתה מבקש, אבל לא תמיד אני מצליחה… לימים למדתי שיצר הרע הוא שגורם לי ליפול לעצבות, שהרי אתה שמח בי! אתה אוהב אותי! ונכון, אתה רוצה שאני אקיים את כל המצוות שלך, אתה רוצה שאלך בדרך שלך במלוא מובן המילה, שאבטל את רצוני למול רצונך ואני משתדלת, באמת משתדלת… אבל לעיתים אני נכשלת, לעיתים אני טועה.

כולם מדברים על זה שאנחנו בדור אחרית הימים, שהמשיח עתיד להתגלות בכל רגע ממש, שצריך לעשות תשובה עכשיו! וההסתרה לא פשוטה… על אף שמרגיש כאילו בכל רגע היא עתידה להתגלות במלוא הדרה וניגאל סוף סוף. החיים בהם לא ניתן לראות את האמת הברורה, את הדרך הסלולה, את הנכון החד משמעי, הם שגורמים לנו לעיתים לטעות… אני יודעת שלא מגיע לי. לא מגיע לי שתאהב אותי כ"כ, שהרי חטאתי, עוויתי ופשעתי לפניך… ובכל זאת אתה אוהב אותי, אתה אבא מושלם. אני יודעת שלמרות שאני לעיתים רודפת את עצמי, אתה שמח בי. שלמרות שאני לעיתים נשברת, אתה גאה בי. שבשעת הקושי והכאב אתה מחבק אותי. אני יודעת שכל מה שאתה עושה איתי זה רק טוב, גם אם לעיתים קצת קשה לי לראות את זה.

האמונה שינתה את חיי מקצה לקצה. ההכרה בך ובנוכחות שלך בחיי הפכו את חיי על פיהם… או יותר נכון להגיד שסוף סוף יש סדר בבלגאן שהיה במשך שנים. מדהים איך אני מגלה היום כיצד דברים שקרו לפני שנים הובילו אותי למקום בו אני נמצאת ברגע זה, זה מראה לי כמה סבלנות יש לך, כיצד בנית אותי במשך שנים ארוכות כדי להגיע לרגע הספציפי הזה… לא התייאשת ממני גם כשהלכתי נגד כל מה שציפית וביקשת  במשך שנים, לא הרמת ידיים… אז כיצד אוכל להגיד כשאני מרימה ידיים כשקצת קשה? כשכואב? אם אתה לא מוותר עליי, כיצד אוותר עליך? כיצד אוותר על עצמי?

אבא, אני יודעת שאתה תקבל את ההודיה שלי רק כי אתה רואה ללבב… אם לא היית יכול להביט אל תוך ליבי, כל המילים שבעולם לא יספיקו כדי להודות לך… תודה לך על כל רגע של חיים, על כל פעימת לב, תודה על כל יום שדאגת לי לאוכל, בגד לגופי, מיטה לישון בה, בית לגור בו. תודה שיש אנשים שאוהבים אותי, תודה שאתה שומע תפילה! תודה על מתנות כה רבות שאני כלל לא ראויה להן ונתת לי רק מתוך חסד ורחמים… תודה על הניסיונות שמחזקים אותי, תודה על הקושי שגרם לחושך… כי רק כשהיה חושך יכולתי לראות שיש אור קטן שלעולם לא נכבה… ובסופו של דבר מאיר את הכל. רק כשנמצאים בחושך, למדים להעריך את האור. תודה שאתה תמיד איתי, תודה שהענקת לי את המתנה היקרה לכתוב מילים שנוגעות בליבם של אנשים. תודה על הכישרונות וגם על הכישלונות.. אני יודעת שגם הם ממך, חלק מהתיקון שלי. עם השנים למדתי שאני לא צריכה כל הזמן רק לפחד ממך, אדם שאוהב לא מאיים, הוא פשוט אוהב… ואני יודעת שיבוא יום ונצטרך לתת דין וחשבון על כל מעשינו שהרי עַיִן רוֹאָה: וְאֹזֶן שׁוֹמַעַת,: וְכָל מַעֲשֶׂיךָ בַּסֵּפֶר נִכְתָּבִין. בכל רגע וכל שנייה, כל מילה וכל מעשה, הכל אתה רואה והכל אתה יודע… אבל אני לא שוכחת שכל עוד הנר דולק אפשר לתקן, לא שוכחת שאתה נותן לי עוד הזדמנות ועוד אחת כדי לתקן את הדרך שלי… יודעת שאתה אוהב אותי איך שאני עכשיו ולא איך שאני יכולה אולי להיות… אני יודעת שאתה נותן לי את הכוחות להתמודד, לשמוח, לראות את הדברים הטובים, יודעת שאתה נותן לי את הבינה להעריך! לא להיות כפוית טובה! יודעת שאתה מחכה לי… יודעת שהתורה שכתבת אמת היא, יודעת שיש לי עוד הרבה עבודה ואני משתדלת אבל בינתיים, אבא, רק לבקש ממך, תמשיך לאחוז בידי… כי חיי בלעדיך אינם חיים. אל תעזוב אותי לעולם.

תקעקע את עצמך מבפנים

לפני שאני עוברת לפן ההלכתי של הנושא, אתחיל במה שאינו קשור כלל לדת. אנחנו תמיד מחפשים כיצד לייפות את עצמנו, בייחוד כשאנחנו צעירים שמחפשים הרפתקאות ובדיוק שם נכנס עניין הקעקועים. בא לך להיות כמו כולם, בא לך לעשות משהו שיישאר עליך לנצח כי אתה חושב במושגים אחרים, אתה לא באמת מבין שהדבר הזה שאתה חורט על עצמך ככל הנראה יהיה רלוונטי רק לתקופה הנוכחית וגם אם מדובר בשם של הילד שלך או של בן זוגך, מה נותן לנו לחרוט את שמו על גופנו? האם זה יגרום לנו לאהוב אותו יותר? יגרום לנו לעשות למענו יותר? יהפוך אותו לחשוב יותר בעינינו? אהבה אמיתית נמצאת בפנים ויש דרכים שוות בהרבה יותר להראות ולהעניק אותה. דרכים שבהן שניכם תרוויחו הרבה הרבה יותר מאשר דיו על הגוף.

אז אתה עסוק בחיצוניות ובצורך שלך להיות חלק מהזרם, אתה מחפש את הקעקוע הכי מיוחד והכי משמעותי, זה שכולם יראו ויפלו מהרגליים. אתה אפילו תסתכל עליו בראי במשך זמן מה ותתלהב… מה שאף אחד לא מספר לך זה שההתלהבות, כמו מכל דבר חדש, בסופו של דבר עוברת והריקנות והשעמום שדחפו אותך לעשות את זה, יחזרו כאילו מעולם לא נעלמו ואתה שוב מוצא את עצמך מחפש אחר עניין חדש, אולי עוד קעקוע, אולי משהו אחר… משהו שימלא את הריקנות הבלתי נלאית, את הצורך למצוא את הריגוש הזה שירומם אותך ולא מבין שהריגוש והדבר הזה שימלא אותך ממילא כבר נמצא בתוכך, זהו הניצוץ האלוקי שמחכה להידלק בך… אותו ניצוץ שיגרום לך להפסיק לחפש דברים חיצוניים חסרי משמעות ויגרום לך להתחבר לבפנים שלך, לעומק, לתכלית.

על הקעקוע שלי התחרטתי עוד לפני שחזרתי בתשובה. השנים חלפו ואיבדתי בו עניין על אף שבחרתי ציור בעל משמעות אמיתית בעבורי. "למה אני צריכה את זה?", שאלתי את עצמי "מה זה באמת נותן לי? מה אני באה להראות לעולם או לעצמי?". אבל הבנתי שהטעות הייתה אותה מחשבה שהדהדה בראשי כשהייתי צעירה והאמנתי שדברים מרגשים נמשכים לנצח… לא באמת הבנתי את משמעות הזמן, לא הבנתי שהאדם בא לעולם הזה במטרה לשנות את עצמו, אין אדם שיתחיל את חייו ויסיים אותם כאותו אדם שהיה, כך שממילא רוב הסיכויים שהציור שתבחר היום כבר לא יהיה רלוונטי לאחר תקופה מסוימת או מספר שנים… וכשהפכתי להיות אמא, החרטה הלכה וגדלה. "האם זו הדוגמא שאני רוצה להעביר לילדיי?", שאלתי את עצמי. הייתי רוצה לתת להם דוגמא אחרת. טובה יותר, להראות להם שהבפנים הוא העיקר! שאתה יכול לקעקע את עצמך, רק במקום לעשות את זה מבחוץ, עשה זאת מבפנים! צייר בליבך כתובות שיישארו איתך לנצח ויתנו לך כלים לחיים טובים יותר! ההתעסקות בחיצוניות שיבשה אותנו. גורמת לנו להתעסק בתפל, בריק, בהבלי העולם הזה במקום להתעסק במה שבאמת חשוב – מה אתה עושה כאן בעולם הזה, לאן אתה הולך ומה אתה עתיד לקחת איתך לשם? תחרוט בתוכך אמונה, זה משהו שלעולם לא יימאס עליך.

היום יש כ"כ הרבה דרכים להתקשט. כ"כ הרבה תכשיטים, בגדים, אופנות מתחלפות, נעליים מכל הסוגים ומכל המינים… אדם שרוצה להתייפות תמיד יוכל למצוא את הדרך לעשות זאת מבלי שזה יהפוך להיות חלק מגופו לנצח.. למה לעשות קבוע כשאפשר לגוון..? גם אם תצייר על ידך ציור שנשאר על עורך במשך חודש שלם, אחרי שבוע שבועיים ההתלהבות תחלוף ולא יפריע לך אם הוא יימחק… או אפילו כבר תתחיל לחשוב על ציור אחר כי הנוכחי עשה את שלו… אין לזה סוף! זה שרשרת של רדיפות אחר סיפוק עצמי בזמן שאתה מרגיש ריק ובטוח שהגשמיות יכולה למלא את זה, אך טעות בידך, אחי, הריקנות שאתה מחפש למלא… יש בה מקום רק לדבר אחד… וזה לא קעקוע.

אדם אומר: "זה הגוף שלי אז למה אני לא יכול להחליט לגביו?". הגוף שלנו ניתן לנו בהשאלה, כפיקדון, ממש כמו רכב שכור… אנחנו רק לוקחים אותו בהשאלה כדי לעבור את הדרך. הנשמה יורדת לעולם כדי לעבור תיקון וחייבת גוף כדי לעבור איתו את השנים בעולם הזה. לאחר 120 שנה היא מחזירה את הפיקדון למי שנתן לה אותו, בורא כל העולמות וכמו כל פיקדון, עלינו להחזירו שלם ונקי בדיוק כפי שקיבלנו אותו בתחילת הדרך, הוא לא באמת שייך לנו, זה רק בהשאלה… באותו עניין נשאלת השאלה האם מותר לבצע ניתוח פלסטי? לגבי זה אומרת ההלכה כי אם מדובר בשינוי לצורך נוי במטרה לצאת לשידוכים אזי הדבר מותר, אך אם אין בזה צורך ממשי והדבר אינו נצרך באופן משמעותי, עדיף להימנע משינוי גופנו. חלק מהעבודה שלנו בעולם הזה זה לאהוב את עצמנו כפי שהבורא יצר אותנו, להשלים עם זה שמה שקיבלת זה הדבר הטוב ביותר בשבילך, קיבלת בדיוק את מה שאתה צריך כדי להגיע לתכלית, שהרי הבורא מכיר אותך הרבה יותר טוב מאשר אתה מכיר את עצמך, לכן הגיוני שמה שהוא בחר בעבורך זה הכי טוב בשבילך.

הרמב"ם כתב כי קעקוע הינו מנהג של גויים וממילא על היהודים להבדיל את עצמם מהם. כל הרעיון של תרבות הגוף ופיתוחו אינו יהודי ועלינו להתרחק מדברים שאינם קשורים לדרך בה עלינו ללכת. תורת הסוד מספרת לנו שברגע שאדם מקעקע את גופו, הוא גם מקרקע את עצמו וגורם לו לאחיזה גשמית ובהמית בעולם הזה. הקעקוע והקרקוע הם בעצם אותו רעיון, שניהם גורמים לשיבוש הקשר בינינו לבין הבורא ומרחיק אותנו מהאמונה, בייחוד אם מדובר בקעקוע שמסמל משהו שהוא ההיפך מקדושה.

הרב יצחק גבאי מוסיף: "אור החיים הקדוש מבאר שבתורה כתוב 'וכתובת קעקע לא תתנו בכם'. נשאלת השאלה למה לא נכתב 'בבשרכם' במקום 'בכם'? שהרי פסוק לפני כן כתוב: 'ובבשרכם לא תשרטו שרטת'. התשובה היא שהקעקוע יוצר שינוי ממש בכם, בעצמכם, בפנימיות שלכם". הרב גבאי מביא גם את דברי הספורנו, שלפיהם אסור לעם ישראל לעשות דבר נצחי בגופם מלבד ברית המילה, מאחר וזו כביכול בגידה בנצחיות של ברית המילה. "בספר החינוך יש טעם נוסף", הוא מוסיף, "מכיוון שזה היה מנהג של עובדי עבודה זרה, שכתבו את השם של האליל שלהם, נצטווינו להימנע מכך".

אתה מי שאתה בזכות מה שקרה לך

אין אחד שלא חווה כישלון בחייו, אין אדם שלא חווה שיברון לב, קושי בפרנסה, בעיה בריאותית או כל דבר אחר שגרם לו סבל וכאב. שהרי אנחנו באים לעולם הזה כדי לתקן, אם הכל יזרום על מי מנוחות, כיצד נתקן את עצמנו? כיצד נשבור את המידות שלנו? כיצד נהפוך להיות הטובים ביותר שאנחנו יכולים להיות? שהרי רק בזכות הקושי אתה צומח… כי כשהגלים מתחזקים, החזקים מתגלים… ואם הצלחת לעבור את הגל הזה ולשרוד אותו, אתה חזק בהרבה ממה שהיית קודם.

אין דבר שקורה לנו שהוא לרעתנו. אל תצטער על שום דבר שבעולם! אל תצטער ששברו לך את הלב, אל תצטער על אדם שהלך לעולמו (למקום שכולו טוב), אל תצטער על אדם קרוב שפגע בך אנושות, אל תצטער על המחלה שהייתה, אל תצטער על הפעמים שנכשלת… מישהי פעם אמרה לי: "כל דבר שקורה לך ואינו בשליטתך, הוא לטובתך". אף פעם לא התעמקתי במשפט הזה עד ליום בו חזרתי בתשובה והבנתי… יש מישהו שמנהיג את העולם, הוא אחראי לכל מה שקורה איתי ולכל מה שמגיע אליי או הולך ממני. הוא אבא שלי, הוא אוהב אותי יותר משכל אדם אי פעם יהיה מסוגל לאהוב, הוא טוב גמור, אז זה ברור ומוחלט שכל דבר שקורה לי ואינו בשליטתי, הוא לטובתי… שהרי חוק הטוב להטיב… ואם הוא עשה את זה, זה הכי טוב בשבילי!

הדברים האלה שקרו לך, הם הם שהפכו אותך להיות מי שאתה. הקושי הזה שעברת, הניסיון הקשה שעמד בדרכך, הכאב שחווית, אותו כאב שגרם לך לרצות להפסיק לחיות, זה בדיוק הכאב שנתן לך את הכוח להמשיך הלאה ולא רק להמשיך, אלא להמשיך בדגם משופר יותר של עצמך. רק אדם שמתמודד עם קושי מצליח לפתח כלים, מגלה בעצמו תעצומות נפש שכלל לא ידע שקיימים בו! הנשמה שלנו ירדה לעולם כדי לתקן משהו, יבוא יום והכל יהיה גלוי וידוע ונדע בדיוק מה באנו לתקן… אך עד שהיום הזה יגיע, עכשיו, כשהכל עדיין בהסתרה, אתה יכול להיות סמוך ובטוח שכל מה שקורה איתך, קורה כדי לקרב אותך לתיקון שלך, לתכלית, להסיר את הקליפות מעליך כדי שהנשמה הזכה שבתוכך תתגלה במלוא הדרה ותגיע למקום הגבוה ביותר שאפשר להגיע אליו, זה לא חלום! אפשר להגיע למחוזות של אושר שלא ידעת מעולם אילו רק תדע שלא אחרי שהניסיון יעבור יגיעו החיים, הניסיונות הם עצמם החיים!! הנשמה שלך מזדככת, האור שבך יוצא, עוד קליפה יורדת.. אתה בדרך למקום הכי טוב בשבילך, אז תברך על כל צעד בדרך לשם, גם אם הוא כואב, אין עלייה שלא מזיעים בה, אך הפיסגה שווה כל מאמץ.

אני יודעת שלא הייתי מוחקת אף רגע בחיים שלי. גם הרגעים הקשים והכואבים, גם את הרגע בו גיליתי שאהוב ליבי בחר ללכת עם אחרת, גם את הרגע בו איבדתי אנשים אהובים במלחמה הקשה מול המחלה הארורה, גם את הרגע בו נפגעתי מאנשים קרובים ואולי הייתה דרך לסלוח אך לא הייתה דרך לשכוח, את הכל אני רוצה לזכור, יודעים למה? כי בדיוק בגלל הדברים האלה, הפכתי להיות אני. אם לא הייתי זוכרת כיצד אמרו לי את המילה 'לא', כיצד הייתי מעריכה כשאמרו לי 'כן'? אילולא הייתי זוכרת איך זה מרגיש להיות מאוהב, כיצד הייתי מגלה את התקווה המדהימה הזאת להרגיש את הדבר הזה שוב, ועוד שזה יימשך בע"ה לכל החיים?? אם לא אזכור את האנשים שאיבדתי בצער גדול, כיצד אדע שיש מלאכים בעולם הזה?

אותו אדם שהלך, הלך כי אינו שייך לך… ואת זה ששייך לך – אף אחד לא יכול לקחת ממך, כי אם השם החליט שהוא נועד לך, זה מה שיהיה בעתו ובזמנו. אל תילחם לקבל משהו שאינו מיועד לך, אתה יכול בעזרת תפילה לגרום לבורא לשלוח לך משהו אחר ממה שהוא תכנן רק כי ביקשת… אבל דע, אחי היקר, שמה שהוא מייעד לך זה הדבר הטוב ביותר עבורך… ומה שהוא לקח ממך, הוא לקח כי הוא רצה לפנות מקום בחייך לדבר האמיתי. שחרר! אל תבכה על הקושי שחווית, אותו קושי שהשאיר בך צלקת לכל החיים… הצלקת הזאת זה נשיקה חזקה מבורא עולם, עד כדי כך חזקה שהיא השאירה לך סימן. אם היית מבין כמה השם אוהב אותך, לא היית יודע מהי דאגה! לא היית יודע מהו כאב! כל מה שעבר עליך זה מה שהפך אותך להיות אתה, כל מה שקורה לך קורה אך ורק לטובתך, אנחנו לא שולטים בעולם אבל אנחנו יודעים שזה ששולט הוא אבא שלנו, אבא מושלם שהוא טוב גמור ושכל מה שהוא עושה זה לטובה. אתה רק צריך לעמוד בניסיון, אתה רק צריך להגיד לו שאתה אוהב אותו גם כשהוא נותן לך "בעיטה" קטנה שכל מטרתה לדחוף אותך קדימה! אתה מי שאתה בזכות מה שקרה לך, אל תתחרט על דבר, אל תבקש שלא יהיו לך ניסיונות, רק תבקש כוח לעמוד בהם, כי כשתעמוד בניסיון, אחי, כל מה שנותר לך זה לשים חגורה… כי אתה הולך לעוף למעלה.

לבער את החמץ מהלב

ניקיון החמץ בבית הוא חשוב, אך מה עם הניקיון הפנימי? אנחנו עוברים כ"כ הרבה דברים במהלך השנה, במהלך החיים, בכל יום ממש, סופגים ומעמיסים על עצמנו כ"כ הרבה בעיות, דאגות, טרדות, כישלונות, נפילות, חטאים, כאב, פחדים.. מנקים את הבית לפסח ושוכחים שגם בתוכנו יש לא מעט חמץ שחייב לצאת החוצה. כל אחד מאיתנו הוא כלי שלתוכו עתיד להגיע השפע. כדי שנוכל להחזיק את השפע ולהכיל אותו, עלינו להיות כלי נקי… שהרי אם הכלי מלוכלך, כל מה שנשפך לתוכו מתקלקל ואינו שווה. אז זה הזמן לעשות פסח רוחני, פסח רגשי, פסח נפשי, לרוקן את הכלי, לנקותו היטב ולהתכונן… כי השפע בדרך.

כל אחד מאיתנו עובר ניסיונות. אל תיפלו לתמונת השווא המוצגת בפנינו כשאנו רואים אנשים אחרים שחייהם נראים לנו כמושלמים. לא קיים יהודי שלא עומד בניסיונות, שאין לו קשיים, שלא חווה כאב בנושא כלשהו בחייו, אין אדם שלא מתמודד התמודדות יומיומית עם ניסיון כזה או אחר, כל אחד והתיקון שלו. דע, אחי היקר, שעיקר העבודה היא דווקא בתקופת החושך… אותו חושך מצריים בו נדמה לך שאין לך יותר לאן להמשיך, כשהכל הולך ההיפך ממה שרצית, כשכואב לך, אתה סובל, מתענה, מגיע למחוזות הכי נמוכים שקיימים בתוכך… אותו חושך מצריים שנראה כעלטה מוחלטת, אפילו קרן אור אחת לא נראית בו, שום חריץ או פתח שיניח לטיפת אור מנחם להיכנס, אתה מרגיש שאתה הולך כשעיניך קשורות, לא יודע לאן ולא מבין כיצד תצא משם… ואתה ממשיך ללכת בחושך הכבד והאפל עד שאתה מגיע לנקודה בה אתה מבין ששם בדיוק מתחילה העבודה שלך… החיים האמיתיים הם הניסיונות, משם אתה צומח, משם אתה גדל, מתפתח, מתחזק! לא מתוך המקום הנוח, השליו, כשהכל על מי מנוחות ואין שום בעיה… החיים הם-הם הניסיונות! ודווקא שם, בתוך הקושי, אל תרדוף את עצמך, דע שעיקר העבודה זה פשוט להחזיק מעמד… אל תישבר! הקב"ה אומר: "אתה לא מבין? זה ה'ויהי ערב ויהיה בוקר', תחזיק מעמד בחושך ואני אתן לך את האור!". אל תרים ידיים, תגיד לו: "אבא שלי, אני לא מבין אותך, אבל אני יודע שאתה אוהב אותי ושכל מה שאתה עושה איתי זה לטובה".

ובאמת אנחנו עוברים התמודדויות לא פשוטות ברמה יומיומית ולוקחים איתנו את המטען על הגב, גם אם זה עבר, הצלקות נשארות והפחדים גדלים… אבל פסח זה בדיוק הזמן לנקות את הלכלוך, כמו שאת משפשפת את קירות ביתך, שפשפי את קירות ליבך מכל הזיכרונות! כמו שאת מרוקנת את הארונות, רוקני גם את הנפש שלך מכל הרפש והפחדים שנערמו עם הזמן, כמו שאת מנקה את המקרר והתנור מהשאריות כך נקי מחייך את כל שאריות הדברים שלא מועילים לך ואת יודעת שעלייך לשחרר אותם לדרכם ובכל זאת מסרבת לתת להם ללכת.. שחררי! כמו שאת עושה קניות של מוצרים כשרים לפסח כך בדיוק התחילי לרכוש לעצמך מידות טובות, שהרי זה התכלית שלנו פה – לתקן את מידותינו, להיפטר מהמידות הרעות ולרכוש טובות, מידות כשרות למהדרין!
הניקיון הפנימי קשה יותר מהניקיון הפיזי של הבית. להבעיר את החמץ מהלב זו עבודה שלוקחת יותר מיום אחד אך באותה נשימה יכולה לקרות ברגע… הרגע בו תחליט שאת מתחיל! אל תחשבו שהיות ויש הרבה עבודה, שבגלל שאנחנו עטופים בהמון קליפות, שיש הרבה בעיות והרבה עומס, אז אין טעם להתחיל כי אין לזה סוף… הקושי הוא בצעד הראשון, אך ברגע שתתחיל לשחרר את עצמך ממה שמעכב אותך, הכל יתחיל לזרום! שחרר מחשבות שמעכבות אותך בחיים, שחרר פחדים מדברים שאינם קיימים, שחרר דאגות לגבי דברים שאינך יכול לשנות כי בלא מעט מקרים השם מביא אותך למצב הזה במיוחד כדי שתבין שאתה לא שולט בעולם, שפתרון הבעיה לא נמצא בידך אלא בידו של הבורא, שאוהב אותך כ"כ ורוצה שיהיה לך טוב… אז תן לו לפתור לך את כל הבעיות… אתה רק צריך לפנות אליו ולהאמין שהוא יסדר… את השאר הוא כבר יעשה, מניסיון.

פגעו בך? אל תשמור טינה! מה זה עוזר לך לסחוב על גבך את כל המשקל הכבד הזה? ברגע שתבין שהכל מאיתו יתברך, שאדם פגע בך רק כי נתנו לו רשות לכך ותבין שאלו הם התיקונים שלך, אתה תפסיק לכעוס ותתחיל לחייך. אתה תתחיל לחייך כי הייסורים יכלו לבוא בדברים קשים בהרבה ובכל זאת ריחמו עליך משמיים ונתנו לך איזשהו ביזיון מאדם קרוב… ביזיונות ממרקים עוונות יותר מכל דבר אחר! זה יכל להיות חלילה פגיעה בנפש או פגיעה גופנית אבל שלחו לך ביזיון… אתה לא צריך רק לא לכעוס על אותו מבזה, אתה צריך גם להודות לו! הוא עוזר לך לתקן את עצמך! זה לטובתך!

לבער את החמץ מהלב משמעו להשתחרר מכל מה שכובל אותך, לסלוח לכל מי שפגע בך, לאהוב את עצמך באמת על אף שאתה לא מושלם, לדעת להודות בחסרונות שלך ולעבוד עליהם! למרק את הרע ולהחליף אותו בטוב, לנקות את עצמך מבפנים מכל הקליפות, מכל נזקי העבר, כדי שתהפוך להיות כלי נקי לקבלת השפע העצום שברגעים אלה ממש נמצא בדרך אליך… פסח זהו חג החירות, דבר אחד התשובה לימדה אותי: "עבדי הזמן עברי עבדים הם, עבד ה' הוא לבד חופשי" – התשובה הפכה אותי מאסירה של דאגות לציפור חופשיה של אמונה… אתה אסיר של המחשבות שלך, של התאוות שלך, של הכישלונות שלך, של הדאגות שלך, לא הגיע הזמן שתצא לחופשי?

גם אני משתתפת ב"אח הגדול"

אתם בטח מכירים את הפורמט… חיים 24/7 במקום בו מצלמות נמצאות בכל פינה, מקליטים כל מילה, רואים כל תזוזה וכל מעשה, מנווטים אותנו כמו בובה על חוט גם כשאיננו רואים זאת והמטרה? לא לצאת משם לפני שמגיעים לקו הסיום. גם אני משתתפת ב"אח הגדול" רק שאצלי זה יותר "האבא הגדול". "מצלמות" נמצאות בכל מקום, גם כשאף אדם לא רואה אותי, עדיין יש מישהו שצופה מהצד, רואה כל תזוזה, שומע כל מילה, יושב ורושם את כל מעשיי כדי שיבוא היום בו אצטרך לתת את הדין על כל צעד וכל מילה.. אפילו על כל מחשבה. עושה הכל כדי להגיע עד לקו הסיום ולזכות בפרס הנכסף, חיי נצח מושלמים.

כשהייתי חילונית, לא באמת חשבתי שלכל מילה יש כוח ומשמעות. לא ידעתי שמתקיים עולם שלם שאיני רואה והוא בעצם העולם האמיתי, לא ידעתי שכל מעשה שלי וכל בחירה שלי נבחנים בקפידה ושיבוא היום בו אצטרך לתת דין וחשבון על כל שנייה שלי בעולם הזה. אחד מהדברים היותר כיפיים היה להיפגש עם חברה בבית קפה ולשמוע את הרכילות החמה בזמן שאני עוברת על איסורי תורה רבים ואני בטוחה שזה שום דבר.. כשהייתי פוגשת חבר ברחוב הייתי מחבקת אותו כי התגעגעתי אליו ולא ידעתי שאני בעצם מחטיאה את עצמי ואותו שהרי אסור לו לגעת בי, לא ידעתי שאני מביאה על עצמי כ"כ הרבה עיכובים בכך שאני מחטיאה את הרבים עם הג'ינס הצמוד והמחשוף, לא ידעתי את האמת, לא ידעתי שבכל רגע ורגע כל מעשיי ומילותיי נרשמים ולא משנה כמה שנים יעברו, יזכירו לי את הכל בסופו של דבר.

כשחזרתי בתשובה הרגשתי כאילו אחרי שנים ארוכות בחושך, מישהו הדליק את האור. זאת הייתה תחושה נעימה ומחבקת, כמו ילד שחוזר הביתה לאחר שנים ארוכות בגלות.. אך עם זאת, האור היה גם מסנוור, אור שאי אפשר לפספס אותו, אור חזק שכל מטרתו להעיר אותך, להאיר לך את החושך הזה שהיית שרוי בו… חייתי בחושך מוחלט! חטאתי והחטאתי אחרים וחשבתי שזה שיש לי אמונה בפנים זה מספיק. להכיר את הבורא באמת משמע להבין שביטול הרצון שלך זה הדבר ההגיוני היחיד שאתה יכול לעשות. אין דבר חזק יותר ונכון יותר מאשר מה שהשם רוצה בשבילך. כל האיסורים שקיימים בתורה אינם באו להקשות עלינו, להיפך, הם באו לעזור לנו לתקן את עצמנו ולהפיק את מירב התועלת שניתן להפיק מהחיים, מגופנו ומהווייתנו. לכל איסור יש הסבר מפורש ומדויק, עולם שלם עומד מאחוריו, אתה יכול להשיג שפע עצום וגם יכול לסגור לעצמך את כל הברזים בעזרת מעשה אחד בלבד, "הכל משמיים מלבד יראת שמיים", אנחנו בובות על חוט שמשחקות בתיאטרון הכי מפורסם בעולם, יש מי שמניע, יש מי שמכוון ויש מי שמכיר את התסריט היטב, שהרי הוא כתב אותו… הדבר היחיד שנתון בידנו זה האם נבחר ללכת בדרכו או חלילה נמרוד בו. אתה יכול להשפיע על מהלך המחזה כולו בעזרת בחירותיך. עם מי תתחתן? כבר כתוב. כמה כסף יהיה לך? כבר כתוב. האם תהיה בריא? כבר כתוב. האם יהיו לך ילדים וכמה? כבר כתוב. הכל כתוב… אך אתה יכול להפוך את כל הקערה על פיה! אתה יכול לגרום לזה שהזיווג שלך יהיה טוב יותר מזה שאמור להיות שלך, שהרי כשאדם עולה ברמה הרוחנית כך משתנה זיווגו ומתאימים לו מישהו שראוי לו ולמקומו וכנ"ל להיפך, אם נולדת במזל של עניות אתה יכול לשנות הכל בכך שתיתן מעשרות, בכך שתתקן את מעשיך, בכך שתשמור שבת, שתקפיד לא לעבור על איסור גזל וכו', אתה יכול להסיר מעליך גזרה של מחלה ל"ע בכך שתיתן צדקה, אתה יכול לזכות בשלום בית אמיתי שהוא עונג שלא מהעולם הזה ע"י שתתחזק בשמירת הברית, שמירת נגיעה, טהרת המשפחה וכבוד לאישה ולהיפך. נכון שהכל משמיים, אבל שהרי הכל תלוי ביראת שמיים, כל עולמך יכול להשתנות לפי בחירותיך, נכון, הניסיון והגזרה היא מהשם יתברך וזה אך ורק לטובתנו, אך אנו יכולים להימנע מזה ולחיות חיים טובים באמת אילו רק נתקרב אליו ולו במעט, נבטל את רצוננו למול רצונו, נבין שהוא אוהב אותנו כ"כ שלא משנה מה, הוא רק מחכה שנעשה תשובה והוא מיד סולח! עד כדי כך הוא אוהב אותנו!

אדם יכול לבחור לשבת לצפות בתכנית "האח הגדול" ולעבור על איסורי תורה רבים, ביניהם איסורי לשון הרע, חוסר צניעות ועוד.. או שהוא יכול לשבת להקשיב לשיעור תורה שירומם את נשמתו מעלה ובכך להביא לעצמו תועלת ושכר במקום את ההיפך.. גידלו אותנו להתעסק בחיים של אחרים, שלשון הרע זה מובן מאליו, שזה חלק ממי שאנחנו, חלק בלתי נפרד מהחברה.. אך עלינו להוקיע את זה מתוכנו ויפה שעת אחת קודם.. למה לבזבז זמן על דברים שפוגעים בנו במקום על דברים שמועילים לנו? "דע מה למעלה ממך, עין רואה ואוזן שומעת וכל מעשיך בספר נכתבים".

התורה שלנו היא הדבר הכי יפה בעולם. כן, כל מעשינו ומילותינו נכתבים ועוד ניתן את הדין על כל דבר ודבר ("דע, מאין באת, ולאן אתה הולך, ולפני מי אתה עתיד לתן דין וחשבון") אך אם נשכיל ללכת בדרך הזאת באמת, לקיים את רצון השם, לשים לנו גדרות, נבין עד כמה שזה לטובתנו הגמורה, עד כמה חיי התורה מתוקים, בנאדם יכול לחיות בגן עדן בעולם הזה בכל רגע ממש אילו ייקח את רצונותיו של האל וישים אותם היכן שנמצאים רצונותיו שלו. זה לא הופך אותך לחלש, זה הופך אותך לסופרמן! להיכנע למולו זה הדבר הכי טוב ש

הלב או השכל?

30 שנה עשיתי בחירות שההחלטה לגביהן נעשתה בעיקר לפי הלב, לפי הדחף, הרגש הוא שהניע אותי, הוא זה שדחף אותי, גרר אותי לעיתים זועקת ובועטת למקום הכי מסוכן בשבילי.. אבל מה..? יכולתי לומר שהלכתי אחרי הלב שלי! אם התפתח בליבי רגש כלפי מישהו, הלכתי על זה גם כשידעתי מבחינת ההיגיון שזה מסוכן לי, גם כשידעתי שזה לא בריא לי, שהסוף ידוע מראש.. אבל מה..? הלכתי אחרי הלב! אפילו כשכל פעם שהוא נשבר יכולתי לראות בעיני רוחי את השכל עומד מול הלב ושואל אותו: "אתה לא לומד, אה?" והלב בשלו, רוצה סיפוקים מיידיים, רוצה להתרגש, רוצה לחוות, רוצה כאן ועכשיו! במשך שנים צרחתי לכל עבר: "לכו אחרי הלב!".

כמה פעמים נפגעתי, כמה פעמים התאכזבתי, כמה פעמים הצטערתי שהקשבתי לו, לזה שמשחק אותה גיבור גדול וברגע האמת כשהוא אמור להתמודד, הוא מתפרק לרסיסים קטנטנים שלוקח חודשים ולעיתים שנים לאסוף ולהרכיב מחדש, כמה פעמים אמרתי לעצמי שזו הפעם האחרונה שאני מקשיבה לו ובכל פעם מחדש נשביתי בקסמיו והקשבתי לשקריו כשהוא הבטיח לי שהפעם זה אחרת, שהוא לא כמו האחרים, שזה החדש לא יפגע בך, לכי אחריי ותראי שאני צודק ושוב – הקשבתי ללב וזה התפוצץ לי בפרצוף.

האמונה וההתקרבות לדרך התורה גורמת לך לשנות את כל תפיסת המציאות שלך. מה שהיה נראה פעם כאמיתי מתגלה כשקר, מה שהיה נראה לך טבעי לפתע מתגלה כהרגל מגונה ומיותר, כמעט כל מה שהיית רגיל אליו משתנה לך. בהתחלה אתה לא ממש מצליח לעכל את גודל השינוי, זה ללא ספק נדמה כי הפחד הכי גדול שלך מתגשם.. שתהפוך להיות אטום, כלוא, חי חיים כשסביבך עומדים ביציבות גדרות קשוחים ואימתניים, כאלו שיהפכו את חייך לבלתי נסבלים.. אבל אתה רואה את האמת מול העיניים ובתור האדם האמיתי שאתה, אתה מסרב לחיות את השקר.. אז אתה פשוט קופץ פנימה. בהתחלה אתה לא ממש מצליח לשחות, שהרי במשך שנים שחית שחיית חתירה על הבטן ופתאום אומרים לך שאתה צריך לשחות הפוך.. על הגב. "ונהפוכו".. אומר הקב"ה, ההיפך מכל מה שעשית עד היום הוא הנכון. אז אתה מתחיל לשחות, בהתחלה קצת קשה והשרירים כואבים כי הם לא בכושר, אתה אפילו חושב לוותר, לעשות הפסקה, אבל אתה מבין שאם אתה עוצר אתה חוזר אחורה ולמה שהשארת מאחור כבר אין מה להציע לך, אז אתה לא רוצה לחזור לשם. ולפתע, אחרי מאמץ קטן, פתאום השחייה זורמת, פתאום אתה מבין ששנים שחית כשפניך מתנגשות בחוזקה במים כשבעצם יש לך אפשרות לשחות כשפניך מופנות מעלה לכל הטוב שקיים ללא מלחמות נגד הזרם הכואב, אתה נכנס לעומקים שלא הכרת ורואה יופי שלא פגשת מעולם.. והפאזל שבתוכך שכבר הספיק להיפרד לאלף חתיכות, מתחיל סוף סוף להתחבר חזרה. אז אתה משנה את החיים שלך בכל כך הרבה מובנים והיבטים, שובר דפוסי התנהגות, מחסל הרגלים מגונים, מקדש את עצמך ועדיין.. אחד הדברים הקשים ביותר הם לתת לשכל הישר, להיגיון, לגבור על הלב. כל השנים הלב שלך החליט בשבילך, הלכת אחריו בעיניים עצומות גם אחרי שהוא לקח אותך לדרך חשוכה.. ואז אתה מתעורר ומבין שיש משהו בריא יותר וחזק יותר, מודע יותר ונכון יותר מהלב וקוראים לו דעת.

התורה כולה מתבססת על דבר אחד מרכזי – לבטל רצונך בפני רצונו. אנחנו בטוחים שאנחנו יודעים הכי טוב מה טוב לנו ואז אתה מגלה שיש אחד שיצר אותך ומי יודע טוב יותר מה טוב מאשר זה שמכיר כל חלקיק בגופך ונשמתך? הוויתור על הרגש זה החלק הכי קשה, אבל גם הכי חכם. אם את מכירה מישהו וההיגיון אומר לך שאין שום אפשרות שזה יסתדר, אך הלב מרגיש שכן, תוותרי. כן, זה קשה, אבל בסופו של דבר זה יעשה לך טוב. חייבים להכניס את השכל למשוואה כדי להגיע לתוצאה טובה, אלא אם כן אתם מעדיפים משוואה עם נעלם..

אחד הניסיונות הקשים שלנו בתור בני אדם בשר ודם זה לשלוט ביצרים שלנו במקום שהם ישלטו בנו. שהרי אם גדלת בתור חילוני, חיית בדרך בה היצרים והתאוות שלך שלטו בך והובילו אותך, אכלת מה שבא לך, נגעת במה שהתחשק, לא היו גבולות, לא היו גדרות, הכל פרוץ, אתה בטוח שאתה חופשי כשבעצם אתה עבד של התאוות.. ודווקא כשאתה עושה תשובה ומעמיד מסביבך גדרות ברורים, סוף סוף אתה יוצא לחופשי כי עדיף להיות עבד של השם מאשר עבד של הגוף והזמן.

שנייה לפני שאתה לוקח החלטה תעצור. שים את הרגש והדחפים בצד ותן להיגיון מקום. תשאל את עצמך האם זה נכון לך? האם זה בריא לך באמת? האם זה יוביל אותך למקום טוב יותר או חלילה אל התהום? האם מדובר בהנאה רגעית או שמא בדבר נצחי? תשאל את עצמך האם השם יאהב את זה – לפי התשובה הזאת תדע מה נכון.. כי אז אתה בעצם עושה את הדבר הכי חכם שאתה יכול לעשות – לבטל רצונך למול רצונו.

אדם חייב לדעת שהדרך לגיהינום רצופה כוונות טובות.. אלו הן כוונות הלב שאינו מערב את השכל! המצב היחיד בו אדם צריך לזרוק את השכל זה כשהוא מתמודד עם ניסיון שאינו מבין למה זה קרה לו ועליו להאמין שזה לטובתו הגמורה. אם אתה חי באמונה ותשובה, אתה לא צריך שכל… כי אתה עושה את רצון השם וזה ללא ספק הדבר הנכון ביותר. אין דבר קשה יותר מלשבור את המידות שלך, מלהכניע את עצמך מול בורא כל העולמות, אבל כשאתה מנצח במלחמה הזאת מול היצר, אתה יכול לכבוש את העולם! פעם אמרתי: "אני הולכת אחרי הלב", היום אני אומרת: "אני הולכת אחרי האמת".

שהכל נהיה בדברו

קבוצת אנשים משחקת בהצגה גדולה ומפורסמת. הם שקועים עד כלות בתוך כל חלק וחלק בה, חיים אותה בכל רגע ורגע בחייהם ובכל פעם שההצגה עולה על הבמה הם מתרגשים מחדש. כשקיבלו את התסריט בתחילת עבודתם, הם לא כ"כ הבינו למה הוחלט שכך יקרה ולא אחרת, לא הבינו מדוע השחקן הזה צריך להיפגע במקום שיצילו אותו, וחלק מהם אף תהה שמא התסריטאי טעה בבחירותיו ובעצם שההצגה יכלה להיות מוצלחת בהרבה יותר אילו הם בעצמם היו כותבים אותה. אך כשקראו את התסריט כולו עד סופו, הם גילו הפתעה גדולה, הסוף היה לא צפוי, מפתיע באופן מבהיל, איך התסריטאי הזה הצליח לסובב את כל הדברים בצורה כזאת גאונית שהכל הסתדר בסוף בצורה הטובה ביותר?! בצורה בה כל מי שיצפה בהצגה, ייצא ממנה עם מסר, תחושות חזקות, הבנה עמוקה והרבה למידה. "התסריטאי הזה גאון", הם אומרים בקולי קולות לאחר שסיימו לקרוא את התסריט והוא ענה להם: "חבל שהייתם צריכים לסיים הכל כדי להבין את זה במקום להבין שאני המומחה שיודע לעשות את התפקיד שלי על הצד הטוב ביותר".

אנחנו השחקנים בהצגה המפורסמת ביותר בעולם כולו, ההצגה של חיינו! אותה הצגה בה אנו כמו בובות על חוט מגלמים תפקיד ידוע מראש, דמות שלעיתים אינה ברורה כ"כ בתחילת הדרך, דמות שהדרך שעליה לעבור נראית שנויה במחלוקת, לפעמים נדמה לנו כי התסריטאי טעה ושאנו יכולנו לכתוב את זה טוב יותר.. מה שאנו לא מבינים זה שהתסריטאי שכתב את תסריט חיינו הוא הגאון שבגאונים, זה שאמר והיה העולם, אותו אחד שמכיר אותנו הרבה יותר טוב מאשר אנו מכירים את עצמנו, יודע בדיוק מוחלט את המטרה והתכלית שלמענן הגענו לעולם הזה, זה שגלוי וידוע מלפניו כל גלגול שנשמתנו עברה קודם הגעתה לגלגול הנוכחי שלה ויותר מכל – יודע היטב מהו הסוף הטוב ביותר לסיום התסריט. לא מעט פעמים אנו לא מבינים מה עומד מאחורי הדברים שקורים לנו, נדמה לנו כי הקב"ה חלילה טעה או "שכח אותנו", אך אין דבר הנמצא רחוק יותר מהאמת מאשר הדימיון הזה. הוא מנהל את העולם כבר 5,777 שנה, יש בסיס כתוב ומוכח לכל ההיסטוריה הבלתי מנוצחת של העם היהודי, העם היחיד שיש בו מיליוני אנשים שחזו יחד בקבלת התורה ולא איזושהי נבואה שקרית של אדם אחד, אנחנו חלק מעם הנצח! הילדים שלו, הקטנים האהובים שלו, אלה שהוא רוצה שיהיה להם רק טוב.. רק שלפעמים כדי להגיע לטוב הזה, צריך לעבור דרך שבלעדיה הטוב לא יגיע. אז קורה לך משהו שנראה כמו סוף העולם, אתה כואב ופצוע, הולך אבל וחפוי ראש, שואל: "למה זה מגיע לי?" והזמן עובר והחיים מוכיחים לך עד כמה זה היה לטובתך. למה לא ראית את זה קודם? כי לא העזת לעשות את הדבר היחיד שיציל אותך מעצמך – לבטל רצונך למול רצונו.

אנחנו מברכים בכל יום מס' פעמים את הברכה: "ברוך אתה השם שהכל נהיה בדברו". אף פעם לא אמרו שחלק נהיה בדברו, או רק משהו מסוים אלא הכל! הכל ממש! הכל נוצר לפי ההנהגה האלוקית הגאונית של מלך מלכי המלכים, המלך האדיר שמנהיג את עולמו בחסד, ברחמים ובצדק גמור ומדויק שאין החכמה האנושית מסוגלת להבין ולכן, גם כשקשה, עלינו להאמין שהרצון שלו הוא הרצון הנכון ביותר, שהרצון שלו חזק יותר, חכם יותר וטוב יותר בשבילי מאשר הרצון שלי. אנחנו לא מביטים מספיק טוב כדי לראות את כל הטוב שיש לנו, יצר הרע משכנע אותנו להתעסק דווקא בחוסר, בכאב. זה שקיבלת אוכל זה נס גדול וזה שמצאת אישה זה נס גדול וזה שיש לך בית זה נס גדול.. כל אחד ואחד מאיתנו צריך להבין שזה שיש לנו בית לחזור אליו זה לא מובן מאליו! אם נתחיל להתבונן בכל הניסים והמתנות שאנחנו מקבלים בכל רגע, נצליח לראות את האור הגדול שמוביל אותנו.. לעיתים מוביל אל הלא נודע, אך מה שבטוח, זה תמיד יהיה לחוף מבטחים.

מספרים על הרמב"ם הקדוש שאחד מתלמידיו עמד למות והוא הביא לו מכתב עם שאלה כדי שכשיגיע לשמיים יוכל לשאול את אותה שאלה אשר נפשו לא מצאה שקט עד שיקבל עליה תשובה. יומיים לאחר פטירתו הופיע התלמיד בחלומו של הרמב"ם ואמר לו: "מצטער מורי ורבי, אך אין בידי תשובה לשאלתך. כשהגעתי לשמיים ומסרתי את המכתב נפתחו בפניי עוד ועוד היכלות גבוהים ומדהימים בגן עדן, המקום הראוי לקבל את מכתבו של הרמב"ם הקדוש.. כשהגעתי ליעד ופתחתי את הדף, הדף היה ריק ולא יכולתי לקרוא את השאלה". הרמב"ם תהה כיצד הדבר, אך תלמידו מיד הוסיף ואמר: "בשמיים אין שאלות. הכל ברור וכל מה שהיה בהסתרה ובספק, הופך להיות גלוי, ידוע וברור כשמש".

אישה שמאבדת את הילד שלה לא מסוגלת להגיד "זה לטובתי", שהרי אין דבר כואב יותר מזה! אבל אם היא הייתה יודעת שהנשמה של הילד שלה הייתה נשמה גבוהה מאוד שבאה לעולם רק כדי לתקן משהו קטן ועברה מפה לעולם שכולו טוב, פי מיליונים יותר טוב מהעולם הזה, היא הייתה מפסיקה לבכות. אנחנו לא תמיד רואים את הסיבה, לא תמיד רואים את התכלית, אנחנו לא תמיד יודעים מה עומד מאחורי רצונו של הבורא שזה לעיתים ההיפך מרצוננו, אך ברגע שנשכיל לבטל את רצוננו למול רצונו, להיות מסוגלים להגיד לו שאנחנו אוהבים אותו גם אחרי שקיבלנו סטירה קטנה, אם נשכיל להבין שהבורא אינו טועה! שאנו נצמדים לעיתים בלית ברירה לתסריט שנדמה כי אינו נכון לנו, אך במקרה שלנו זה שכתב אותו הוא המלך הרחמן, המהולל בתשבחות, האבא המושלם, אותו אבא מדהים שהכל נהיה בדברו.

מה קורה כשהתפילה שלנו מתגשמת קצת אחרת…?

יש משפט ששגור בפיהם של לא מעט אנשים: "בנאדם מתכנן תכניות והשם צוחק…". כמה פעמים תכננת תכניות של חיים שלמים וההיפך קרה לך? כמה פעמים התפללת למשהו וקיבלת את הדבר האחרון שציפית לקבל? כשאתה עושה תשובה אתה לומד שהקב"ה לא צוחק על התכניות שלך. להיפך, הוא כ"כ מקווה שתתכנן נכון, שתבחר נכון, שתרצה את הדבר הנכון, לאו דווקא את מה שאתה רוצה אלא את מה שאתה צריך… והוא יודע שאתה לא תמיד יודע מה טוב לך, השאלה היא האם אתה מבין שהוא יודע טוב יותר ממך מה טוב לך?

מישהי מתפללת שיגיע כבר הזיווג שלה. חולמת להקים בית בישראל, חולמת שתהיה לה אהבה אמיתית, אהבה הדדית, כמו שהיא רואה בסרטים… אהבה כזאת מושלמת עם הגבר המושלם שדומה לשחקן ההוא בסרט שראתה… ואז היא מכירה בחור שלא דומה ולו במעט למה שהיא חלמה ואיתו היא מתחתנת. אישה מתכננת תכניות לגבי בעלה לעתיד, מדמיינת בעיני רוחה כיצד הוא ייראה, כיצד יתלבש, כיצד ינהג כלפיה, כבר מדמיינת לפרטי פרטים את הרומנטיקה האינסופית וההתאמה המושלמת ביניהם… והקב"ה שולח לה מישהו שונה מכל מה שהיא חשבה. אישה מתפללת להיכנס להריון, לזכות בדבר העוצמתי הזה שטבוע בנו עוד מימי בראשית: להיות אמא. היא מקווה ומתפללת וזה לא מגיע… ועד שזה מגיע, זה לא בדיוק כמו שהיא חלמה, זה קשה ותובעני ומלחיץ ודורש ממך כ"כ הרבה ויתורים. חשבת שזה יהיה מושלם ואז הבנת שמה שביקשת גורם לך בעצם לעבוד כ"כ קשה… אדם מתפלל להתקבל למקום עבודה טוב עם תנאים טובים ומשכורת גבוהה ומתקבל לעבודה, איך לומר, שונה לגמרי ממה שדמיין בתחום שונה לחלוטין ממה שתכנן לעבוד בו. איך אפשר להגיד שתפילתי התגשמה?

אדם מתפלל לזיווג, מבקש מהשם שבאדם הזה שישלח לו יהיו תכונות אופי מסוימות, שהוא יהיה במקום רוחני מסוים, במעמד מסוים, יגור במקום מסוים, ידבר בצורה מסוימת ויתנהג באופן ספציפי. הקב"ה מביט עליו ואומר: "אם אשלח לו את מה שהוא ביקש בדיוק, זה לא יהיה טוב בשבילו, זה עלול לפגוע בו, לקלקל אותו או פשוט לגרום לו להישאר כמו שהוא… והרי אני רוצה שהוא יתקן את עצמו! רוצה שהוא ישתפר!". ואז הוא בוחר את הזיווג שמתאים בדיוק למה שהוא צ-ר-י-ך, לאו דווקא למה שהוא רוצה. אם כל מטרתנו בעולם הזה היא לעבוד ולתקן את עצמנו בזמן שאינינו יודעים מה באנו לתקן, עלינו להאמין שזה ששלח אותנו לכאן, יודע בדיוק מה המטרה לכך והוא אוהב אותנו כ"כ, שהוא שולח לנו דברים שיעזרו לנו לתקן את עצמנו מהיסוד. אם אדם מקבל ניסיונות והוא מתלונן, זה כמו חלילה לומר: "השם טועה!". אין דבר כזה! זה לא קיים! החכמה האנושית לעולם לא תוכל להבין את החכמה האלוקית! ותמיד מי שיוצר משהו יותר חכם מהדבר שהוא יצר.

אין תפילה שאינה מתקבלת. היא אמנם לא תמיד מתקבלת היכן שכיוונת, אך היא מגיעה בדיוק למקום שהכי טוב בשבילך. אתה מתפלל לזיווג, מכיר מישהי, מתחתן ואז מתחילים הקשיים, המריבות, הבעיות… אתה חושב שאולי עשית טעות… "אולי מיהרתי מדי להתחתן?" אתה שואל את עצמך. אם התחתנת, זה כי השם החליט שזה הכי טוב בשבילך! אם התקבלת למקום עבודה מסוים, זה הכי טוב בשבילך! אם כואב לך משהו, זה הכי טוב בשבילך! אתה מתקן את עצמך מהשורש, ואם אתה מצליח לקיים את הסיבה שלמענה הגעת לכאן, מקרב את עצמך אל התכלית, למה אתה לא שמח?

לעיתים אנו מקבלים הצעה לשידוך או עבודה שלא היו כלל בתכניות שתכננו לעצמנו.. אבל היי, עצור רגע, אל תשלול מיד, יכול להיות שברגעים אלה ממש כל התפילות שלך מתגשמות… שאתה מקבל את מה שאתה רוצה, רק בתפאורה אחרת… זיווג ששונה בתכלית ממה שדמיינת או עבודה שאתה לא חושב שמתאימה לך… רגע לפני שאתה אומר לא, דבר עם השם. כל רגע וכל דבר ולו הקטן ביותר קורה בהשגחה פרטית ומדויקת, אין טעויות! אם זה בא עד אליך, אתה חייב לבדוק למה. האם זה שלך או שמא זה ניסיון שעליך לעמוד מולו? האם הקב"ה שלח את זה אליך כדי לברר האם תלך בדרכו ותמשיך לקיים מצוות או שמא תיפול ותבחר בדבר המסוכן…? אנחנו לא יודעים לבד את התשובה שהרי נסתרות דרכי האל… אבל אם תשאל אותו, הוא יענה.

מה קורה כשהתפילה מתגשמת בצורה קצת אחרת? האם אנו חכמים מספיק לפקוח את עינינו ולראות את ההזדמנויות שנכרות בדרכינו, אפילו אם הן שונות ממה שתכננו או שמא נדבוק אך ורק במה שאנחנו רוצים במחשבה שאנחנו יודעים הכי טוב? אם זה נוגע למצוות, הישמר לך, אל תבחר במשהו שמרחיק אותך מהדרך, תעשה השתדלות לפקוח את העיניים להביט באמת, אם זה קורה לי, על אף שביקשתי משהו אחר, זה הכי טוב בשבילי… לא כל מה שנכון הוא נעים. ילד שמתלכלך כולו, אמא שלו מקלחת אותו והוא צורח, משתולל, לא רוצה. אז מה, היא אמא רעה? חלילה, זה לטובתו. כך בדיוק אבאל'ה שלנו, הוא רוצה לנקות אותנו, לטהר אותנו, להוביל אותנו למקום הטוב ביותר בשבילנו, שנגיע לתכלית! ולכן לעיתים הוא נותן לנו משהו… אולי זה לא בדיוק מה שרצינו ואולי זה גם לא מרגיש הכי נעים, אך זה בדיוק מה שאנחנו צריכים.

למה באתי לעולם?

למה באתי לעולם? מתי שאלת את עצמך את השאלה הזו והייתה לך תשובה, לא דתית ולא רוחנית? חיפשתי והתעמקתי בזה, חיפשתי תשובות לשאלה הזאת. "באנו לכאן בשביל לחיות!", ענה לי מישהו, אבל אם זו המטרה, לחיות, מדוע מתים? ואם אנחנו מתים בסוף, אז למה חיים? הרמח"ל זצ"ל אמר: "כל תכליתו ומטרתו של האדם בעולם הזה היא לקיים מצוות, לעשות את רצון השם ולעמוד בניסיונות". זהו. כל השאר הבל הבלים. בעברי תמיד אמרתי שצריך לנצל את החיים, לנצל ממש כל רגע! ליל חמישי בלי בילוי היה נתפס כערב מוחמץ, חסר משמעות, "איזה בזבוז של זמן" הייתי אומרת לעצמי. כשהשבת הייתה מגיעה, הייתי מחפשת לאן ללכת לטייל או לקבוע עם החבר'ה לים… "יום חופש אחד בשבוע ונבזבז אותו על כלום?! אין מצב!". ככה חייתי כמעט 30 שנה. האם אי פעם הרגשתי מסופקת מכל הנ"ל? לא. תמיד היה חסר משהו. משהו ששום דבר לא הצליח למלא. חור גדול שהלך ונפער ללא לאות והמרדף אחר הדבר הזה שימלא אותו, רק הרחיב את החור השחור הזה, שכ"כ רציתי להיפתר ממנו וכ"כ השתדלתי להסתיר. רציתי שכולם יחשבו שאני מאושרת, שאני חיה! שאני מבוקשת! שאני נהנית מהחיים! אבל בתוך תוכי ידעתי, משהו חסר.

הגמרא אומרת לנו שתינוק נולד עם ידיים קפוצות, סגורות, כבר בהיוולדו הוא מסמן את הרצון שלו לקחת, לתפוס, את הרצון שלנו כבני אדם לתפוס את כל העולם! לקחת הכל! ואחרי חיים שלמים של הצורך להספיק הכל ולהשיג הכל, מספרת לנו הגמרא כי כשאדם הולך לעולמו, הוא נפטר כשידיו פשוטות, פתוחות, לא יכול לאחוז בדבר… מסמל לנו שהוא אינו יכול לקחת איתנו שום דבר שהשיג בעולם הזה, שום דבר מלבד מצוות.

היום אני יכולה להגיד בפה מלא ובלב שלם: התשובה היא הדבר הכי טוב שקרה לי. אני שומעת כיצד אנשים מביטים על הדת וכל מה שהם רואים זה שתי מילים: "אסור" ו"כלא". מעולם לא חשתי חופשיה כ"כ כמו שאני מרגישה היום. היום, כשאני יכולה להשוות בין שני העולמות (שהרי חייתי בשניהם), אני יכולה לומר שבתור חילונית חייתי בכלא, הייתי אסירה של המרדף אחר הלא נודע, אחר הרצון לנצל את החיים עד תום כשבעצם אתה לא שובע מכלום, כי ידוע ש"מרעיבו משביעו ומשביעו מרעיבו". ככל שייתנו לאדם יותר מדבר מסוים הוא ירצה עוד ועוד, לא ישבע מזה לעולם אך כשעושים לו גבולות, גדרות, הוא שבע – יש לו כל מה שהוא זקוק לו כדי להרגיש שלם, כדי להרגיש מסופק… וכל הפסיכולוגים בעולם מסכימים שאדם מאושר הוא אדם מסופק. אז אם אתה חי כל היום במרדף אחר תענוגות החיים, במרדף אחר הכסף והחומריות, אם אתה לעולם לא שבע ולא מסופק, כיצד תהיה מאושר?

היום, כשאני מנהלת אורח חיים עפ"י התורה הקדושה, אני מרגישה סוף סוף את הדרור האמיתי. מין חופש פנימי כזה, שגם אם ישימו אותי עכשיו בבידוד בארץ רחוקה עדיין ארגיש חופשיה… היום זה פשוט לי, ברור כשמש בצהריים, אני חופשיה כי אני אף פעם לא לבד, אני חופשיה כי אני מבינה סוף סוף שזה שמנהל את העולם הוא אבא שלי, אני מבינה שגם כשחסר משהו אין לי מה לדאוג כי יש לי אבא עשיר, אני מבינה שהעולם הזה נברא בכזאת גאונות אלוקית בלתי נתפסת, בחכמה שאין לה הבנה אנושית ובצדק אמיתי כמו שרק הבורא יתברך יודע לעשות, אז האם יש לי מה לדאוג?

היום אני מבינה שאם יש לי ניסיונות, אני לא נופלת בגללם. אני לא נעצבת ולא מתייאשת. לא כי אני אישה ביונית ולא, אין לי כוחות על, אני פשוט מבינה שזה חלק מהמסע שעליי לעבור, אני מבינה שבעזרת הניסיונות האלה אני ממלאת את התפקיד שלי בעולם הזה, מגיעה לתכלית, מתקנת את עצמי מהשורש, מכפרת על עוונות והופכת להיות אדם טוב יותר, נכון, לא תמיד אתה מבין על מה ולמה זה קורה לך, אבל אם אתה יודע שזה שאמר והיה העולם הוא טוב גמור, שהוא אבא שלך ושהוא אוהב אותך, האם יש בכלל מקום לשאול איזושהי שאלה? אמונה פירושה לראות את האור בתוכך בזמן שכל מה שעיניך רואות זה חושך.. אז אם אתה יודע שכל מה שהוא עושה זה אך ורק לטובה, האם יש לך סיבה לדאגה? שים ראש על אבא ותן לו לפתור לך את כל הבעיות, בצורה הכי נכונה ובזמן הנכון, הכל מאיתו והכל בעתו.

אישה אחת נוסעת לירושלים עם תינוקה הקטן במטרה לפגוש שם את בעלה. בעלה מצלצל אליה בכל חצי שעה כדי לשאול לאן הגיעה. פעם היא ענתה: "עכשיו יצאתי מראשל"צ", לאחר מכן ענתה: "עכשיו בעליות לירושלים", אח"כ ענתה: "בדיוק עוברת את המנהרה" ובפעם האחרונה ענתה: "הנה, אני בדיוק יורדת מהאוטובוס". אם היה אפשר להתקשר לתינוק ולשאול אותו היכן הוא נמצא בכל חצי שעה, מה היה עונה? בכל חצי שעה הייתה לו את אותה התשובה: "אני בידיים של אמא". לא משנה היכן הוא נמצא, הוא בכל מקרה בידיים של אמא .כך גם אנחנו, לא משנה היכן אנו נמצאים, עלינו לזכור שאנחנו תמיד בידיים של אבא! "גם אם כי אלך בגיא צלמוות לא אירע רע כי אתה עימדי…".

היום אני מרגישה שאני באמת מקיימת את התפקיד שלי בעולם הזה. מרגישה שיש תכלית לחיים! אם לטיול של יומיים אנחנו אורזים מזוודה אחת, כמה מזוודות צריך לארוז לחיי נצח? כל החיים רק לארוז! אז אני משתדלת בכל יום לארוז מצוות שיהיה לי לדרך הנצח שעתידה להיות, לקיים את התכלית שלמענה באתי לעולם הזה, לעשות את רצונו של השם בשמחה ובלבב שלם וכמו שאני תמיד אומרת: אין חיים טובים יותר מחיי תורה. טעמו וראו כי טוב ה'.

המרדף אחר האושר

אני, מיטל בוארון, מודה ומתוודה – בעבר חייתי ככה אבל הארד קור! לא הסתפקתי בשום דבר! כל הזמן רדפתי אחר עצמי, כל הזמן רציתי יותר! רציתי משהו והשגתי אותו, אך כשהגעתי ליעד, כשהשגתי את הדבר הזה שכה רציתי, זה לא הספיק לי, רציתי יותר. תמיד רציתי יותר. החברה מלמדת אותנו שכסף יכול לקנות הכל, שהנשים בפרסומות הן אידיאל היופי, שעבודה במקום נחשב תהפוך אותך ליותר מכובד. משקרים לנו בפנים! כסף לא יכול לקנות אושר! לכו לאדם הכי עשיר בעולם ותראו כמה בעיות יש לו, כמה הוא רדוף, האדם היחיד שיכול לקרוא לעצמו עשיר ומאושר זה אדם שעשיר באמונה. את מסתכלת על הנשים בפרסומות והביטחון שלך מתערער כי את לא נראית כמוהן… אחותי, את הכי יפה בעולם! יודעת למה? כי ככה השם ברא אותך! כל אחד מקבל את מה שהכי טוב ונכון לו. האף הכי מתאים והגוף הכי מתאים, סוג שיער שמותאם לו באופן מושלם וגובה שיעזור לו למלא את התכלית שלו בעולם. אין מקריות, העולם פועל בדיוק שאין מילים שיכולות לתאר אותו… כי אין חכמה אנושית שמסוגלת באמת להבין אותו. אנחנו מושפעים מחברה מקולקלת שגורמת לך להאמין שאנחנו לא מספיק טובים, שאתה צריך לשאוף להיות כמו החבר שלך, שאת צריכה להשתנות כדי להיחשב ליפה, לא משנה מה וכמה יש לך, אתה רוצה עוד ועוד… שום דבר אף פעם לא מספיק לנו כשאנחנו לא מסופקים ממה שכבר יש לנו.

בן הזוג שלנו אף פעם לא מספיק טוב לנו, תמיד רוצים שהוא ישתנה, מתבייתים על המגרעות וה'תיקים' הקטנים שלו שמציקים לנו במקום על התכונות הטובות והדברים הקטנים שעושים לנו טוב./. יש לנו בדיוק את מה שאנחנו צריכים, ובכל זאת אנחנו לא מסופקים. בדקו בכל ספרי הפסיכולוגיה וגילו כי הסיבה העיקרית שבני אדם אינם מאושרים הינה חוסר סיפוק. אדם שאינו מסופק לעולם לא יהיה מאושר. אתה יכול ללכת לאלף פסיכולוגים, אבל אתה יכול גם לפתור את זה ברגע אחד, אם רק תפקח את עיניך להביט על מה שיש לך ולהבין שזה הכי טוב בשבילך, שאתה, כמו שאתה, זה הכי טוב שיש!

תמיד יש לאן לשאוף, אדם צריך לרצות להשתפר באופן תדיר! אך רגע לפני שאתה עושה את זה, תעצור, תביט על מה שיש לך, תביט על מה שיש בך ותתפלא לשמוע – זה לא מעט כמו שאתה חושב. אדם צריך לדעת לזהות את מה שטוב בו ולהכיר בזה, להודות על זה, להשתמש בזה לדברים טובים. לא חס ושלום להתגאות, להיפך, כל מה שיש בנו כלל לא שלנו ולא השגנו בזכות עצמנו אלא מאיתו יתברך, אך אסור לנו לרדוף את עצמנו אם אנחנו רואים מישהו שטוב לו, לכאורה, יותר מאיתנו, מצליח יותר מאיתנו, שהוא נחשב ליפה יותר מאיתנו, מה אכפת לך ממנו?!

מספרים על בחור צדיק שבא לרב ואמר לו: "הרב, אני חייב לשתף אותך במשהו. יש בחור שלומד איתנו בכולל, אתה מכיר אותו, הוא הזמין אותי לארוחת ערב אצלו בבית. הגעתי אליו הביתה וראיתי ארמון! איזה בית מדהים, איזה עושר, איזה שפע.. ולצערי ממש קינאתי! לא הצלחתי לשלוט בזה, הקנאה פשוט אכלה אותי!". ענה לו הרב: "בסרטן שלו אתה גם מקנא?".

להסתכל על אחרים זה קל, לרצות את מה שאינו שלך זה הכי קל, ליהנות ממה שיש לך ולהעריך אותו זה הכי קשה! אבל גם הכי שווה. אנחנו מסתכלים על אנשים בפייסבוק ומקבלים תמונה שקרית לחלוטין על החיים שלהם. אני תמיד אומרת: הלוואי שהחיים של אנשים היו מאושרים כמו שהם מוצגים בפייסבוק. אנחנו מציגים את מה שאנחנו רוצים שיראו ולא בהכרח את האמת. כשהתגרשתי, כולם היו המומים לחלוטין… בפייסבוק היה נראה שאנחנו הזוג המושלם. אף אחד לא יחשוף בפייסבוק את הבעיות שלו, את המגרעות שלו, את מה שחסר לו… ואז אנחנו חושבים שרק אצלנו המצב לא טוב, שרק לנו חסר, אנחנו מקנאים בהוא שיש לו אישה מהממת או בזה שיש לו אוטו מפואר, לא יודעים שהבית שלהם מתפרק והחשבון בנק מעוקל. אל תיפלו למראית עין והאמת? מה זה משנה מה יש לאחר אם לי יש את כל מה שאני צריך? אנחנו לא תמיד יודעים מה טוב לנו, לא תמיד מקבלים את מה שאנחנו מבקשים אבל דעו, אחיי היקרים, הרבה פעמים אנחנו לא מקבלים את מה שאנחנו רוצים כי זה לא מה שאנחנו צריכים… הרבה יותר כדאי לקבל את מה שצריכים באמת, ומי יודע יותר טוב מה נכון לנו מאשר זה שיצר אותנו?

אדם חי את כל חייו במרדף אחר האושר. מתי עצרת את עצמך כדי לבדוק, אולי הוא ממש כאן מתחת לאף שלך? תודה על מה שיש, אבא, תודה גם על מה שאין, לא חסר לי דבר. תודה. אמונה היא האושר.

המרדף אחר האושר

אני, מיטל בוארון, מודה ומתוודה – בעבר חייתי ככה אבל הארד קור! לא הסתפקתי בשום דבר! כל הזמן רדפתי אחר עצמי, כל הזמן רציתי יותר! רציתי משהו והשגתי אותו, אך כשהגעתי ליעד, כשהשגתי את הדבר הזה שכה רציתי, זה לא הספיק לי, רציתי יותר. תמיד רציתי יותר. החברה מלמדת אותנו שכסף יכול לקנות הכל, שהנשים בפרסומות הן אידיאל היופי, שעבודה במקום נחשב תהפוך אותך ליותר מכובד. משקרים לנו בפנים! כסף לא יכול לקנות אושר! לכו לאדם הכי עשיר בעולם ותראו כמה בעיות יש לו, כמה הוא רדוף, האדם היחיד שיכול לקרוא לעצמו עשיר ומאושר זה אדם שעשיר באמונה. את מסתכלת על הנשים בפרסומות והביטחון שלך מתערער כי את לא נראית כמוהן… אחותי, את הכי יפה בעולם! יודעת למה? כי ככה השם ברא אותך! כל אחד מקבל את מה שהכי טוב ונכון לו. האף הכי מתאים והגוף הכי מתאים, סוג שיער שמותאם לו באופן מושלם וגובה שיעזור לו למלא את התכלית שלו בעולם. אין מקריות, העולם פועל בדיוק שאין מילים שיכולות לתאר אותו… כי אין חכמה אנושית שמסוגלת באמת להבין אותו. אנחנו מושפעים מחברה מקולקלת שגורמת לך להאמין שאנחנו לא מספיק טובים, שאתה צריך לשאוף להיות כמו החבר שלך, שאת צריכה להשתנות כדי להיחשב ליפה, לא משנה מה וכמה יש לך, אתה רוצה עוד ועוד… שום דבר אף פעם לא מספיק לנו כשאנחנו לא מסופקים ממה שכבר יש לנו.

בן הזוג שלנו אף פעם לא מספיק טוב לנו, תמיד רוצים שהוא ישתנה, מתבייתים על המגרעות וה'תיקים' הקטנים שלו שמציקים לנו במקום על התכונות הטובות והדברים הקטנים שעושים לנו טוב./. יש לנו בדיוק את מה שאנחנו צריכים, ובכל זאת אנחנו לא מסופקים. בדקו בכל ספרי הפסיכולוגיה וגילו כי הסיבה העיקרית שבני אדם אינם מאושרים הינה חוסר סיפוק. אדם שאינו מסופק לעולם לא יהיה מאושר. אתה יכול ללכת לאלף פסיכולוגים, אבל אתה יכול גם לפתור את זה ברגע אחד, אם רק תפקח את עיניך להביט על מה שיש לך ולהבין שזה הכי טוב בשבילך, שאתה, כמו שאתה, זה הכי טוב שיש!

תמיד יש לאן לשאוף, אדם צריך לרצות להשתפר באופן תדיר! אך רגע לפני שאתה עושה את זה, תעצור, תביט על מה שיש לך, תביט על מה שיש בך ותתפלא לשמוע – זה לא מעט כמו שאתה חושב. אדם צריך לדעת לזהות את מה שטוב בו ולהכיר בזה, להודות על זה, להשתמש בזה לדברים טובים. לא חס ושלום להתגאות, להיפך, כל מה שיש בנו כלל לא שלנו ולא השגנו בזכות עצמנו אלא מאיתו יתברך, אך אסור לנו לרדוף את עצמנו אם אנחנו רואים מישהו שטוב לו, לכאורה, יותר מאיתנו, מצליח יותר מאיתנו, שהוא נחשב ליפה יותר מאיתנו, מה אכפת לך ממנו?!

מספרים על בחור צדיק שבא לרב ואמר לו: "הרב, אני חייב לשתף אותך במשהו. יש בחור שלומד איתנו בכולל, אתה מכיר אותו, הוא הזמין אותי לארוחת ערב אצלו בבית. הגעתי אליו הביתה וראיתי ארמון! איזה בית מדהים, איזה עושר, איזה שפע.. ולצערי ממש קינאתי! לא הצלחתי לשלוט בזה, הקנאה פשוט אכלה אותי!". ענה לו הרב: "בסרטן שלו אתה גם מקנא?".

להסתכל על אחרים זה קל, לרצות את מה שאינו שלך זה הכי קל, ליהנות ממה שיש לך ולהעריך אותו זה הכי קשה! אבל גם הכי שווה. אנחנו מסתכלים על אנשים בפייסבוק ומקבלים תמונה שקרית לחלוטין על החיים שלהם. אני תמיד אומרת: הלוואי שהחיים של אנשים היו מאושרים כמו שהם מוצגים בפייסבוק. אנחנו מציגים את מה שאנחנו רוצים שיראו ולא בהכרח את האמת. כשהתגרשתי, כולם היו המומים לחלוטין… בפייסבוק היה נראה שאנחנו הזוג המושלם. אף אחד לא יחשוף בפייסבוק את הבעיות שלו, את המגרעות שלו, את מה שחסר לו… ואז אנחנו חושבים שרק אצלנו המצב לא טוב, שרק לנו חסר, אנחנו מקנאים בהוא שיש לו אישה מהממת או בזה שיש לו אוטו מפואר, לא יודעים שהבית שלהם מתפרק והחשבון בנק מעוקל. אל תיפלו למראית עין והאמת? מה זה משנה מה יש לאחר אם לי יש את כל מה שאני צריך? אנחנו לא תמיד יודעים מה טוב לנו, לא תמיד מקבלים את מה שאנחנו מבקשים אבל דעו, אחיי היקרים, הרבה פעמים אנחנו לא מקבלים את מה שאנחנו רוצים כי זה לא מה שאנחנו צריכים… הרבה יותר כדאי לקבל את מה שצריכים באמת, ומי יודע יותר טוב מה נכון לנו מאשר זה שיצר אותנו?

אדם חי את כל חייו במרדף אחר האושר. מתי עצרת את עצמך כדי לבדוק, אולי הוא ממש כאן מתחת לאף שלך? תודה על מה שיש, אבא, תודה גם על מה שאין, לא חסר לי דבר. תודה. אמונה היא האושר.

לעצור את המירוץ

הימים האלה לימדו אותי שיעור, איך חיידק אחד קטן יכול לשבש את חיינו מין הקצה אל הקצה! וכך, ללא הכנה מוקדמת, אתה נופל למיטה, חסר כוחות, חסר תועלת, רק מחכה לחזור לשגרה… כן, כן, אותה שיגרה שאתה כל הזמן מתלונן עליה, לחזור לאותה עבודה שאתה לא אוהב או לריצות אחר הילדים והקניות והכביסות שאתה לא מפסיק להתלונן כמה אתה כבר עייף וכמה אתה זקוק לחופש, ואז מגיע לו החיידק הקטן וגורם לך לעצור את הכל.

לפעמים צריך פשוט לעצור. לעצור את המרדף אחר הרצונות והתאוות שלנו, לעצור את המירוץ אחר שעות נוספות, המירוץ הזה שאנחנו תמיד מנסים לנצח, כשאנחנו לא מבינים שאנחנו אולי יכולים לנצח אבל היריב שלנו זה אנחנו עצמנו, לכן אנחנו בכל מקרה גם מפסידים.
אדם רוצה לבלוע את העולם, הוא בטוח שבידיו לשלוט בכל, אין לו ספק שאם יעבוד שעות רבות יותר אז הוא ירוויח יותר כסף… אומרת התורה הקדושה כי מזונותיו של אדם קצובים לו כבר מראש השנה, כלומר כבר בראש השנה נכתב לאדם כמה ירוויח בכל חודש של אותה השנה, משמע שזה לא משנה אם תעבוד יותר או תדאג יותר, כבר נכתב לך כמה תקבל וכשאתה לא מצליח להשיג יותר כסף אתה מיואש ושבור. אדם בטוח שבזכות היופי שלו או המקצוע שלו הוא ישיג את הזיווג המושלם, והשנים עוברות והוא נפגש עם בחורה אחר בחורה וזה פשוט לא מסתדר.. והוא מסתובב אבל וחפוי ראש ממש כמו אחד שחייו הסתיימו.

אדם לא מרגיש טוב, מתחיל לקחת כדורים ומחכה שישפיעו… "הכדור הזה הכי טוב!", אתה אומר ובטוח שזה באמת מה ירפא אותך, הכדור… אנחנו בטוחים שאנחנו מסוגלים לשלוט בעולם!!! וזו הסיבה העיקרית לכך שאנו מתאכזבים ונשברים, כי אנחנו נכשלים במשהו שמלכתחילה הוא לא התפקיד שלנו.

המפתחות נמצאים אצל הבורא יתברך והוא היחיד שמחליט האם הצינור יהיה פתוח או סגור. כן, אנחנו חייבים לעשות השתדלות אך עלינו להבין שלא הכל בידיים שלנו, כשנתחיל באמת להבין ולהפנים את זה, החיים שלנו יהיו בהרבה יותר קלים! תסתכל רגע על ילדך הקטן, כשהוא רעב, כשהוא צמא, כשצריך להחליף לו טיטול, כשהוא נופל חלילה או כשהוא לא מצליח להירדם, מה הוא עושה? מיד קורא לאמא/אבא! הוא יודע שאת האוכל שלו, לדוגמא, לא הוא מכין ולא הוא משיג… הוא רק צריך לבקש ואמא מיד תכין. אותו הדבר אנחנו, אם נדע ונבין שהשם הוא זן ומפרנס לכל, נתחיל להישען עליו באמת בידיעה שהוא דואג לנו יותר מאשר אנו דואגים לעצמנו, אם נתקרב אליו ונראה לו שאנו מאמינים בו באמונה שלמה, הצינורות יתחילו לזרום… וכשהצינור לא נפתח על אף ההשתדלות שלך, נסה להבין את המסר, אם יש קושי בפרנסה אולי אתה לא נותן מעשרות? אולי יש מישהו שאתה חייב לו כסף ולא זוכר? גזל מונע פרנסה. וגם אם הכל בסדר איתך וזה מה שהשם החליט, דע שכל מה שהוא עושה, לטובה הוא עושה! אם חסר לך עכשיו, זה אך ורק לטובתך, אולי אתה לא מבין את זה עכשיו אבל דע שיבוא יום ואתה תבין הכל, "השלך על השם יהבך והוא יכלכלך", קיבלנו הבטחה מהשם שאם נשען עליו הוא יעזור, לא שווה לך לנסות?

אותו הדבר לגבי שידוכים… אם אתה סומך על עצמך שאתה תמצא בזכות המעלות הטובות שלך את האישה המושלמת, טעות בידך! היחיד שמזווג זיווגים (כבר 5,777 שנה) עוד מימי האדם הראשון הוא מלך מלכי המלכים, הוא היחיד שיודע בדיוק מה אתה צריך, הוא ידע בדיוק מושלם עוד לפני שנולדת מי יהיה זיווגך, אז לרדוף את עצמך בגלל שלא הולך לך זה טעות! זה לא בידיים שלך! אנחנו חושבים שהתרופה היא שעוזרת, אך השם הוא שנותן לה את הכוח לעבוד. כן, אנחנו צריכים לעשות השתדלות וללכת לרופא, אך האם לפני שהלכת לרופא, התפללת לרופא כל חולים בעצמו שירפא אותך? הוא זה שיגרום לרופא למצוא או לא למצוא את הבעיה, הוא זה שיחליט איזו תקופה תשתה ומתי היא תתחיל להשפיע עליך אם בכלל.. אז תקדים תפילה להשתדלות ותראה את הברכה בחוש.

אנחנו לא יכולים לשלוט בעולם, אבל אנחנו יכולים לשכנע את השם שמגיע לנו, יכולים לגרום לו להשפיע עלינו שפע עצום ואינסופי, אני חושבת שאחד הדברים שהכי חיזקו אותי ושינו אותי בתהליך התשובה זה הידיעה שאין לי שליטה על הכל, אני לא שולטת בעולם כמו שפעם חשבתי שאני.. כשחשבתי שהכל בידיים שלי וזה בעצם גרם לי לשחרר. להפסיק לרדוף את עצמי ולהרגיש ככישלון, תמיד הרגשתי שאני לא טובה מספיק, אולי לא חכמה מספיק, אולי לא יפה מספיק, אחרת איך זה שלא הולך לי עם זיווג? או איך יש קושי בפרנסה? או איך יש בעיות בריאותיות? היום אני מבינה שאני צריכה לעשות השתדלות וזהו זה. אני אלך לעבודה כי זו ההשתדלות שלי אבל ברור לי שאין קשר בין כמות השעות שאני אעבוד לכמה שאני ארוויח, אם יותר כסף אמור להגיע הוא יגיע בדרך זו או אחרת וכנ"ל לגבי כמה כסף אנו אמורים להוציא… אתה תחסוך ופתאום יגיע דו"ח חניה. פעם הייתי כועסת, היום כשאני יודעת שכשאדם עושה חטא כלשהו, מתקיימת ישיבה בבית דין של מעלה, שם השם ברחמיו המרובים בוחר את ה"עונש" הקל ביותר שהוא יכול לתת לך, אז כשאני מקבלת דו"ח או חוטפת איזו שפעת אני שמחה ומודה כל היום! כי אני יודעת שזה היה אמור להיות משהו גרוע יותר חלילה אבל משמיים ריחמו עליי, אז יש לי זכות להתלונן?

ברגע שנשכיל להבין ולקבל את זה שהבורא הרבה יותר חכם מאיתנו, יהיה לנו הרבה יותר קל! יש פה דברים שאנחנו לא יכולים לשלוט בהם כי אנחנו בכלל לא יכולים להבין אותם! דברים שההבנה האנושית לא מסוגלת בכלל להתחיל להבין… אז תן להבנה האלוקית לעשות את העבודה.

אנחנו חייבים לדעת לשחרר, לדעת שהכל מאת השם יתברך, שאם באמת נישען עליו, נשמח אותו, אם נעשה מעט בשבילו, הוא יעשה כפל כפליים בשבילנו. לפעמים אדם צריך פשוט לשחרר… להישען אחורה וליהנות מהדרך, כי זה שמנווט את המטוס שאתה טס עליו הוא זה ששולט בעולם כולו, הוא טוב גמור והוא אבא שלך, יותר טוב מזה אין!

צדיק ורע לו

ראשית, אפתח ואומר שאם אתה מכיר במציאותו של הבורא יתברך, אתה יודע שהוא חכם יותר מאיתנו ברמה שאינה ניתנת לשיעור. הדוגמא הכי טובה לשאלה הזו היא איוב. נגזרו על איוב גזרות קשות מאוד ונאמר כי היה צדיק גדול, כיצד זה הגיוני? מספרת לנו התורה הקדושה שהשם נגלה בפני איוב וענה לו על שאלותיו, בואו נבין את הדברים בשפה פשוטה (איוב, לח'): "אמר לו השם מתוך הסערה: איפה היית כשיצרתי את הארץ והאם הבנת כיצד עשיתי זאת? האם יצרת בחייך שמש וחוקים להאיר בבוקר, וידעת היכן למקם את השמש? בסוף הרשעים יקבלו את גמולם הרע, ויראו כולם את שכר הצדיקים… אמור לי, האם אתה הגעת עד מעמקי הים, וחקרת את עד תחתית התהומות? האם כבר הגעת לשערי המוות, וראית מה קורה למתים אחריו? האם אתה פוקד על הכוכבים וכל הקשרים ביניהם? האם אתה יודע את חוקי השמים והחוקים של הארץ? מי שם באיברי הגוף של האדם את החוכמה כיצד לפעול? מי נתן לתרנגול להבין מתי הבוקר? מי נתן לבעלי החיים את הידע כיצד לשרוד בטבע ולמצוא את מזונם? האם בזכות חוכמתך יודע הנץ לעוף מארץ לארץ, וראייתו חדה, והוא מוצא פגרים לאפרוחיו אף ממרחקים?".

בעצם, בורא עולם אומר לנו שאדם שאינו מסוגל להבין את הבריאה מתחילתה, לא מסוגל להבין את הדרך בה היא מתקיימת. בנוסף אנו מבינים מכך שכל דבר בבריאה הזאת נוצר בדקדוק מושלם ממש, עד כדי כך, אומרים חז"ל, שאם מישהו מאיתנו חדל מלהתקיים היו צריכים ליצור את כל הבריאה מהתחלה בסדר אחר!

גם אני שאלתי את השאלה הזו לא מעט פעמים, מדוע אני רואה אנשים שפרקו כל עול, אינם שומרים תורה ומצוות כלל ויש להם הכל? אך אז למדתי דבר שלא ידעתי קודם. אומרים הספרים הקדושים שאדם שקיבל הזדמנויות מהבורא יתברך לעשות תשובה ולא עשה ונחשב לרשע לפי דין תורה עפ"י חטאיו הרבים, הקב"ה מוותר עליו, אך אין יהודי שלא עשה מצווה כלשהי בימיו, אולי עשה גמילות חסדים או עזר לאיש עני, אז במקום שיקבל את השכר שלו בעולם הבא (70 שנה של הנאה בעולם הזה לא משתוות לדקה אחת של שכר בעולם הבא), בורא עולם נותן לו את השכר שלו על המצווה שעשה כבר בעולם הזה כדי שלא יהיה לו עולם הבא! וכל ההנאה שלו מהעולם הזה שקרית היא, כל אדם עשיר בעולם הזה שאין לו אמונה בליבו חייו אינם חיים, הכל הבל הבלים, הוא ייתן את כל הונו ורכושו כדי להרגיש שמחה אמיתית בליבו, שמחה שמתקיימת רק במקום שיש בו אמונה.

אנחנו לא באמת יודעים ומבינים חשבונות שמיים. התשובה "איני יודע" לגבי דרכו של הבורא אינה התחמקות אלא עובדה ברורה. אין מקום להשוואה בין השכל האלוקי לשכל האנושי. יש הרבה שאלות שלא נוכל לענות עליהן בעולם הזה ונקבל עליהן תשובות ברורות ומדויקות רק בעולם הבא כשנבין את הסיבה שלמענה ירדנו לעולם, כשנבין מה ומי היינו לפני כן, כשנכיר את כל הבריאה כולה על בוריה, וזה משהו שניתן להגיע אליו רק בעולם הרוח ולא בעולם הזה הגשמי. מספרת הגמרא שלפני שנשמה יורדת לעולם מכניסים אותה להיכל שנקרא היכל הגופות. בהיכל זה בוחרת הנשמה את הגוף בו היא תחיה בעולם הזה, את צבע העיניים, הגובה, צבע השיער, סוג השיער וכו', הנשמה שואלת את המלאך: "מה התיקון שלי שבשבילו אני יורדת לעולם?" אומר לה המלאך: "עריות". מה הכוונה עריות? שבגלגול הקודם הנשמה הזאת חטאה חטאים קשים עם נשים, שפכה זרע לבטלה וכו' והיא צריכה לרדת לעולם הזה כדי לתקן את זה, אז מה היא בוחרת?

כמובן שאת מה שיקל עליה לתקן את עצמה.. בוחרת את הגובה הכי נמוך, קרחת, כרס ענקית, פזילה בעין, כל דבר שירחיק ממנה את העוון.. אם היא תבחר בגוף מושלם ופנים מדהימות הניסיון יהיה קשה בהרבה שהרי נשים ישליכו את עצמן עליו. אך אם ייראה פחות טוב, הניסיון יהיה קל יותר! שהרי אם נשמה באה לתקן משהו, בדיוק לחטא הזה היא תימשך יותר. אדם שבא לתקן חטא של עריות תהיה לו משיכה חזקה מהרגיל לנשים ומגע, אדם שבא לתקן גזל, תהיה לו יותר נגיעה לכספים ויותר מקום לחטוא, אתה מגיע למקום בו תצטרך להתמודד עם החטא שעשית ולתקן אותו, לכן דעו במקום שהכי קשה – שם בדיוק התיקון שלנו. אישה שקרובה לדת אך מאוד קשה לה לכסות את שיערה או להתלבש בצניעות, ממש ברמה שהיא מרגישה שהיא לא מסוגלת, שתדע ששם התיקון שלה! ודווקא שם, מתוך הקושי, צומחת הישועה הכי גדולה שהרי אם אתה זוכה לתקן את עצמך מהשורש, לתקן את החטאים שלך, אתה זוכה לזיכוך הנשמה שלך, אתה מרגיש על גג העולם וצינורות השפע נפתחים וזורמים ללא הפסקה, בעולם הזה ובעולם הבא.

אז נכון, אנחנו לא יודעים חשבונות שמיים ויש שאלות שנקבל עליהן תשובה רק בעולם הבא, אבל מה שבטוח שאם רע לך בעולם הזה, אחי היקר, תדע שהשם אוהב אותך! שהוא נותן לך הזדמנות לתקן את עצמך, שהוא לא מוותר עליך! אנחנו צריכים רק להודות כל היום על הייסורים שלנו, הם אלה שמובילים אותנו למקום הכי גבוה שיש, לתכלית! תמיד יזכור אדם שלא סתם כתוב: "ויהי חושך ויהי אור…", שיזכור שלפני האור הגדול חייב לבוא חושך, לפני המתנה הגדולה יבוא מבחן שאולי יהיה מאוד קשה לעבור, אך אם תעמוד בו בהצלחה ותקבל אותו בשמחה, אז ממילא אתה כבר זוכה לתקן את עצמך והמתנה בדרך אליך.

זוגיות מבורכת

אנחנו כ"כ טובים בלזהות את הטוב שיש לאחר ואת הרע שיש אצלנו. יצר הרע תמיד מצליח איכשהו, בתחבולות שאיננו מצליחים להבין, לשכנע אותנו שחסר לנו. גורם לנו להאמין שמה שיש לנו לא מספיק טוב, שיכולנו להשיג יותר.. אדם מביט על אשתו וחושב: "יכולתי להשיג אישה יפה שיותר", אישה מסתכלת על בעלה ואומרת: "יכולתי להשיג גבר חכם יותר", אין מילים שיכולות לתאר עד כמה מחשבות אלה שנואות על השם יתברך. הוא נותן לנו מתנות גדולות ועצומות ואנו, ואנו במקום להביט על הטוב שבדבר, להעריך את עצם קיומה של המתנה היקרה, על אף שלעיתים השכל שלנו מסרב להבין, מתלוננים, זה כפיות טובה לשמה! יש מי שמנהל את העולם כבר 5,777 שנה, זה שמזווג זיווגים עוד מימי האדם הראשון, האם חלילה שיפוטו מוטעה או שמא אנו בוחרים משקפיים כהות ואפורות להביט דרכן?

תסתכל על האישה שלך, יש לה קצת קמטים וגם כמה שיערות לבנות, הבגדים שלה לא תמיד הכי יפים, יש לה שקיות קטנות מתחת לעיניים והעור שלה לא מתוח כפי שהיה כשהתחתנתם. תסתכל על האישה שלך. הבט היטב על הקמטים שנהיו לה לאחר שהתמודדה עם הקשיים שלכם יחד, הבט על השיערות הלבנות שצמחו אחרי המשבר שעברתם יחד, הבט על הבגדים שלה שלא תמיד הכי יפים כי היא מעדיפה להחסיר מעצמה כדי לרכוש לך ולילדים, הבט היטב על השקיות הקטנות תחת עיניה שנוצרו בעקבות חוסר שינה כי אחרי שהילדים הולכים לישון, העבודה שלה רק מתחילה ובנוסף לזה, אחרי שהתווכחתם, קשה היה לה לישון כשלא חיבקת אותה.. הבט היטב על העור שלה שכבר לא כ"כ מתוח כי היא הקריבה את גופה ויופייה כדי להביא את ילדכם לעולם.

תסתכלי על הבעל שלך. הבלורית שהייתה לו כשהתחתנתם כבר הפכה לקרחת, יש לו כרס שגדלה עם השנים והוא כבר לא דואג להשקיע בלבוש כמו פעם, כשהוא בבית הוא יושב הרבה על הספה והוא פחות רומנטי ומשקיע מבעבר. הביטי היטב על בעלך. על הקרחת שמבשרת על התבגרותו לצידך במשך שנים רבות, על הכרס שגדלה כי הוא כ"כ אוהב את האוכל שלך, על חוסר ההשקעה שלו בבגדים כי הוא סמוך ובטוח שאשתו אוהבת אותו בזכות מי שהוא, הביטי על זה שהוא יושב על הספה כי הוא עבד קשה כל היום רק כדי לפרנס את משפחתו שהוא כ"כ אוהב, הביטי על זה שהוא פחות רומנטי כי האהבה שלכם זה הדבר הכי בטוח בעולם בעיניו שנדמה לו כי הוא אפילו לא צריך להגיד לך, את כבר יודעת.

הבט היטב על אשתך. הביטי על בעלך. היא אולי לא מושלמת, הוא אולי לא הגבר המושלם, אבל היא האישה הכי טובה בעולם בשבילך! הוא הבעל הכי טוב בעולם בשבילך! בורא עולם יצר אותה בצורה שתתאים לך בדיוק מושלם, בורא עולם יצר אותו במיוחד בשבילך! נפגשתם כדי לעזור אחד לשנייה לתקן את המידות, להתחבר מבפנים ולא רק מבחוץ, אם תשכיל להביט בה באמת, לא תרצה יותר לעולם להביט על אישה אחרת כי אתה תבין שיש לך את האישה הכי יפה בעולם! אם תשכילי להביט בו באמת, לא תרצי אף גבר אחר, כי תביני שיש לך את הבעל המושלם ביותר בשבילך!

בכל אחד יש מה לתקן, אין זוגיות מושלמת, אך האם עצרת לרגע רק כדי להגיד תודה על המתנה שקיבלת? להודות לזה שמזווג זיווגים כבר אלפי שנים על כך שהתאים לך את בן הזוג הכי טוב בעולם בשבילך? אם נשכיל להאיר את הדברים הטובים ולהודות עליהם, להחשיך מעט את הדברים הפחות טובים ורק להתפלל בע"ה לתיקונם, נהיה הרבה יותר מאושרים ומסופקים ונצליח ממש לראות בחוש את עזרתו של הבורא, שכ"כ אוהב את הכרת הטוב ואת השלום.

כשפותחים את הדלת ונותנים לאמונה להיכנס, לפתע הזוגיות מתחילה להשתפר. למה? כי אם את מבינה שיש בורא לעולם ושידו בכל, את מבינה שכשבן זוגך פגע בך, זה רק מאיתו יתברך, שאם אשתך העירה לך, אתה מבין שזה השם מדבר מפיה, מוסר לך מסר שחשוב לו שתדע כדי שתוכל לזכות ולתקן את המידות שלך. החיים לא מתחילים ומסתיימים באותו ערב חתונה ענק וגרנדיוזי, להיפך, באותו הערב אנו רק נפרדים מהרווקות, אך ביום שלאחר מכן, שם החיים מתחילים. האם אתה משקיע באשתך כמו שהשקעת בבחירת הדיג'יי לחתונה? האם את דואגת לבעלך כמו שדאגת ששמלת הכלה שלך תהיה מושלמת? בן זוגנו הוא המראה שלנו, הוא מאיר בפרוז'קטור ענק על החסרונות שלנו לא כדי לפגוע בנו אלא כדי לעורר אותנו לתקן את עצמנו, אנחנו מתחתנים כדי לתקן! בל נשכח כמה אנו רוצים ומתאווים שיאהבו אותנו כמו שאנחנו, שיקבלו אותנו כמו שאנחנו, הטענה "ככה אני!" היא טענה כוזבת, שהרי "אדם לעמל נולד", על האדם להתאמץ ולנסות לשפר את התנהגותו ואופיו. אז רגע לפני ששוברים את הכלים, לפני שנפגעים ומאשימים, עצרו הכל, הקשיבו לפירוש שנאמר בין המילים, הקשיבו למסר, במקום לבקר את בן זוגכם ללא הרף, עזרו לו באהבה ובחום לתקן את עצמו וקבלו את העזרה שלו בתיקון עצמכם בזרועות פתוחות, שהרי אנו רק מרוויחים מזה. אז אם השם מנהיג את עולמו מידה כנגד מידה, זכרו שאם נדון לכף זכות, בייחוד כשמדובר במשהו שנעשה למען שלום בית (השם מוחק את שמו למען השלום), כך ידונו אותנו לכף זכות משמיים על החטאים שלנו, אם ננהג בסבלנות ואהבה כלפי בן הזוג שלנו, כך גם בורא עולם ינהג איתנו בסבלנות ובאהבה, ייתן לנו את הכלים הנכונים לנו ועזרה פרטית משמיים לזוגיות שלנו, אין זה שווה לנו??

מישהי פעם אמרה לי שהיא אוהבת את הקב"ה בדרך שלה אז עניתי לו שזו לא חכמה, כי כשאוהבים מישהו באמת, אוהבים אותו בדרך שלו וזה המסר המדויק לכל בני הזוג שעונים "ככה אני" כשמבקשים מהם להשתנות. אנו מסתכלים על בן הזוג של השכנה וחושבות: "תראי את הבעל שלה, כמה הוא מכבד אותה.." מביטים על האישה של החבר וחושבים: "תראה איך היא מפנקת אותו ומבשלת לו מטעמים לא מהעולם הזה.." ואז מסתכלים על בני הזוג שלנו ומתאכזבים. טעות! בן הזוג שלנו הוא האדם הכי מתאים לנו בעולם! האוכל של האישה שלך הוא האוכל הכי טעים בעולם בשבילך, שהרי מי נותן את הטעם לאוכל אם לא השם יתברך? ככל שתהיה טוב אליה, תרוויח שפע של ברכה בכל והאוכל יילך וישתבח, ככל שתעריכי את הבעל שקיבלת, השם ישים בליבו שלא יראה אף אישה אחרת מלבדך! הכל בידיים שלנו, המשקפיים שנבחר להביט דרכן היום, ישקפו את מה שנזכה לראות בחיינו כבר מחר.

מקור הברכה

"יש לי יום חופש אחד בשבוע, איך אני יכול שלא ללכת לטייל ביום הזה? לא ליהנות ממנו?" אמרו לי לא מעט אנשים לא מעט פעמים.. משפט שאני בעצמי אמרתי במשך שנים ארוכות בהן לא שמרתי את השבת. את השבת התחלתי לשמור עוד לפני שחזרתי בתשובה. זאת הייתה החלטה שהגיעה לאחר בילוי אחד של שישי בערב בו עמדתי באמצע רחבת ריקודים ולא הבנתי מה אני עושה שם, באמצע החול הה, ברגעי קודש שכאלה. הרגשתי לא שייכת לשם. מרגישה שניצלתי שנייה לפני שהתעטפתי בעוד קליפה של חילוניות, חזרתי הביתה והבטחתי לעצמי שזו הפעם האחרונה… וכך היה. יש משהו קסום בשבת שקשה להסביר לפני שמרגישים. גם אני חשבתי שלשמור שבת זה חנק, שזה לשבת בבית ולהסתכל על הקירות עד שתצא השבת, שזה לחכות כל השבוע ליום אחד של חופש ואז "לבזבז" אותו על ריק. עד שגיליתי באמת מהו עונג השבת.

איש אחד הולך על חוף הים כשעל גבו בקבוקים עם 50 ליטרים של מים שעליו להעביר מנקודה א' לנקודה ב' פעם בשבוע, כל שבוע. כבד לו, קשה לו, אבל הוא בכל זאת מצליח ללכת איתם. זה לא נוח, זה לא נעים, אבל אפשרי. הוא יודע שהוא הולך לקבל על זה שכר, אז הוא עושה, על אף הקושי, את מה שהוא יכול. חבר שלו לובש חליפת צלילה מושקעת, מתאבזר בכל מה שנחוץ לצורך הצלילה ונכנס למים… והנה הוא מתקדם מטה מטה לעומק, בזמן שהוא מחובר לאוזניה בעזרתה הוא משוחח עם החבר שלו, אותו חבר שהולך עם 50 ליטרים של מים על הגב בחוף הים. כשהוא מגיע לעומק של 10 מטר מתחת לפני הים, שואל האיש את חברו הצוללן: "מה, לא קשה לך? כ"כ הרבה מים מעליך!" אומר לו הצוללן: "לא מרגיש דבר, אחי, ואתה?" "לי כבד", עונה החבר ומוסיף "אבל אני בסדר… רק מחכה שזה ייגמר". ממשיך הצוללן לרדת עוד ועוד מטה. מגיע לעומק בלתי יאומן והחבר שלו שואל אותו: "איך זה הגיוני? מיליוני ליטרים של מים מעליך ואתה לא מרגיש דבר.. ואני עם 50ליטרים בלבד וכ"כ קשה לי!" "איזה קשה, אחי… אני נהנה מכל רגע.. מעולם לא ידעתי שקיים כזה יופי בעולם!". המשל בא להסביר לנו את ההבדל בין לקיחת חלק מהמצוות של שמירת שבת לעומת שמירת השבת כהלכתה. התורה שלנו משולה למים, ככל שתיכנס יותר לעומק, יהיה לך קל יותר להחזיק אותה, לשחות לתוכה, עד כדי כך שהיא תהפוך להיות אושר עילאי ולא מעמסה על גבך. כששומרים שבת כהלכתה, מרגישים באמת מהו עונג השבת, מגלים יופי שלא ידענו שקיים בעולם, פתאום השבת 'זורמת' לך בכיף… ולא כפי שאתה מרגיש כשאתה שומר על חלק מהמצוות בלבד, ממש כמו הבחור שסחב את 50 הליטרים של מים על גבו, מים שמשולים לחלק ממצוות השבת. הוא רק מחכה שזה ייגמר… כמו שאתה מחכה שהשבת תצא. אני יודעת, הייתי שם. עד לפני 4 שנים לא ידעתי מהו עונג שבת, על אף שלא הדלקתי אש, גם לא נסעתי, "רק" ראיתי טלוויזיה… וחיכיתי שהשבת תצא. אבל זה לא "רק" טלוויזיה, זה הדבר שהרחיק אותי מלהרגיש מה זה עונג שבת אמיתי.

הוא נותן לנו 7 ימים בשבוע, הכיצד נוכל לסרב להעניק לו יום אחד? והאמת, שאנחנו אלה המרוויחים מאותו יום, כי עונג שבת הוא העונג העצום ביותר אותו יכולה להרגיש הנשמה, לא קיימת הנאה בעולם הזה שיכולה להשתוות לעונג אותו אדם חש כשהוא שומר שבת כהלכתה מתוך הכרת קיומו, טובו וגדולתו של זה שאמר והיה העולם. אנו חיים בעולם בו אדם מדמה כי כל הצלחותיו מושפעות באופן ישיר ממעשיו והשתדלותו, כשבעצם התורה מלמדת אותנו מציאות שונה בתכלית… כל הצלחותינו, גם מבחינה גשמית וגם מבחינה רוחנית, הן תוצאה ישירה של ברכה משמיים, של התגלות רצונו של השם, של השגחתו הפרטית ושום דבר אחר. אנחנו חיים בעולם בו הזמן דורס ושוחק כל פיסת אור, עולם של מרדף אינסופי, עולם של העדר מנוחה, העולם הזה הוא עולם תעתועים אדיר מימדים שעלול לכבות את כל האורות תחת אימת הצרכים, המטלות, הדאגות, אשר צילה מרחף מעלינו בכל זמן נתון. אז לאחר 6 ימים של תשישות מסיבית, השם שם את ידו על השבת ואמר: "די".

מגיעה המלכה ובחיוכה המאיר מסירה מעל פנינו את כל אבק הקושי והעייפות. למשך 25 שעות הזמן עוצר מלכת, כל הדאגות והטרחה נעלמות כלא היו, מתעוררים להם יצוריי כפיו של הבורא יתברך ונזכרים במקור חיותם, חושקים ומתאווים לחיי עולמים, נזכרים מהיכן מגיעה הברכה באמת, נזכרים כי השפע בפרנסה אינו קשור כלל למספר שעות העבודה בשבוע, אלא דווקא לשבת עצמה… אדם ששומר שבת מובטח לו כי ברכתה תחול על כל ימות השבוע האחרים, היא היא מקור הברכה. אל לנו לחשוב שאנו עובדים כל השבוע כדי ליהנות מהשבת, ההיפך הוא הנכון, אנו שומרים את השבת כדי ליהנות מברכתה במשך כל ימות השבוע. כתוב בספרים הקדושים כי כל מה שאדם קונה לכבוד שבת קודש, קונה בהלוואה מאת השם יתברך ומובטח לו כי כסף זה יוחזר לו! עושה קניות לשבת? אל תחשוב פעמיים, תתפרע! תקנה בלי חשבון את העוגות הכי טעימות, את האוכל שאתה הכי אוהב, את הבגדים הכי יקרים – לכבוד שבת קודש לא חוסכים, רק מרוויחים! אך כדי לתת לברכה להיכנס, עלינו לתת לה מקום בתוכנו, להתנתק מעולם התעתועים הזה, לנתק כל קשר לכל דברי החול, להאזין לאותה מוסיקה נעימה של עולם הנצח, להתענג מעונג שבת שהוא מעין גן עדן בעולם הזה, להידמות לאחד והיחיד שאנו שואפים להידבק בתכונותיו הפלאיות, זה שאינו זקוק למעשים – מלך מלכי המלכים.

כתר מזהב

אחת המצוות הקשות ביותר לאישה זה לכסות את שיערה. טבוע באישה עוד מימי בראשית הצורך והרצון להיות יפה. אז לא סתם יש מאות מספרות בכל עיר, אינסוף פרסומות על שמפו שעושה קסמים ומרכך שהופך אותך בין רגע לכוכבת קולנוע… שהרי השיער הוא חלק מרכזי ביופייה של האישה, כך הורגלנו והתחנכנו, וכך אנו מתנהלים כשהמירוץ האינסופי אחר השיער המושלם לעולם אינו מסתיים. בעברי הייתי מתהדרת ומתגאה בשיערי השחור והארוך, מלא ומבריק, שיער שאי אפשר היה לפספס… אפילו הסתובבתי עם שיער ורוד פעם, כן כן, הייתי מלכת תשומת הלב! השיער היה חלק בלתי נפרד ממטלות הטיפוח היומיומיות שלי, הייתי משקיעה בו לא מעט זמן ולא מעט כסף, העיקר שייראה לא פחות ממושלם! השיער היה חלק בלתי נפרד ממי שאני, כך חשבתי תמיד, כל הופעה תמיד כללה עיצוב שיער מיוחד, כל התארגנות לאירוע התחילה בחיפוש אחר מעצב השיער שיהיה אחראי לעיצוב בלתי נשכח שיגנוב את ההופעה, כשהשיער מסודר אנחנו כבר מרגישות יותר טוב… ויש לזה סיבה, האישה מטבעה נמשכת ליופי והידור ועל כן נשים תמיד משקיעות בהופעתן החיצונית, חשוב לנו להיות הכי יפות, הכי בולטות, להיות זאת שידברו עליה ביום שלמחרת.

אז אחרי 30 שנה של חיים, אחר חיפוש מעמיק אחר העומק, חזרתי בתשובה. אט אט את לומדת מה זה לשמור שבת, מה זה לשמור כשרות כמו שצריך, את לומדת מה זה אומר לעשות את רצון השם. ויום אחד את מגלה שאחד מהמצוות של האישה זה לכסות את השיער. שומו שמיים!!!!! מרגישה צמרמורות בכל הגוף, ידעתי שיש מצווה כזאת, זה לא שגילו לי את אמריקה… אבל אני אישה גרושה ששואפת להתחתן שוב, כיצד אכיר גבר אם אכסה את ראשי וכולם יחשבו שאני נשואה? זה הרגיש לי כאילו סוף העולם הגיע, כיצד אוכל לוותר על שיערי?! אולי לא חשבתי מספיק טוב על כל עניין החזרה בתשובה הזה…? אבל אחרי שהקרקע רעדה תחת רגליי לזמן קצר, אספתי את עצמי ונזכרתי שהשם הרבה יותר חכם ממני, יודע יותר טוב ממני מה נכון לי, שהרי הוא ברא אותי, הוא חכם יותר מכל חכמה אנושית שקיימת, מספיק להביט על הבריאה המופלאה שהוא ברא בשביל להבין שאין אפשרות להבין את גודל חכמתו! אז אוקיי, אמרתי לעצמי, בואי נראה איך אני ניגשת ל"בעיה" הזאת. הלכתי לכל רב שאני מכירה כדי לקבל היתר, בכיתי והתחננתי, רק תפטרו אותי מזה…! תנו לי היתר ללכת עם שיער גלוי!

כשהגעתי לרב יגאל כהן הי"ו, שהיום הוא מורה הדרך שלי, הוא הסביר לי שאסור לי לוותר על המצווה היקרה מפז הזו. "מבחינת ההלכה אין אפשרות להתיר", הוא הסביר לי בסבלנות "עפ"י ההלכה אישה נשואה, גרושה ואלמנה מחויבת בכיסוי ראש מלא. אבל אל תדאגי, לאט לאט, תעשי השתדלות, כשאת יכולה לכסות שיערך – תכסי וזה בוא יבוא!". טוב, אין לאן לברוח, הלכה זו הלכה, וכמו שצריך לשמור שבת עפ"י דין תורה כך אישה צריכה לכסות את ראשה – על אותו משקל. למדתי קצת על הנושא… רציתי להבין מה זה בכלל כיסוי ראש. למדתי שכל שערה נחשבת לדין וכשאישה מכסה את שיערה היא בעצם ממתיקה מעליה ומעל ביתה, בעלה וילדיה דינים רבים. האמת? לא הייתי צריכה ללמוד יותר מדי… ברגע שגיליתי שיש בורא לעולם ותורתו אמת, לא היה לי צורך לשאול כ"כ הרבה שאלות, כי אם אני יודעת שהוא קיים ושתורתו אמת, מה יש פה לשאול? למדתי שלבטל את רצוני למול רצונו בעצם ממלא את כל הרצונות שלי! שהרי מה אישה רוצה? להרגיש יפה, אהודה, מוצלחת, נאהבת, שמחה… והתשובה נתנה לי את כל אלה ויותר! אז התחלתי לכסות את שיערי יום אחד בשבוע. לרגע אחד עלו בי מחשבות על "איך יגיבו" אך מיד העלמתי אותן כי נזכרתי שהיחיד שחשוב מה הוא חושב עליי זה הבורא יתברך. הגיע היום המיוחל, חצי שעה לקח לי לסדר את המטפחת ויצאתי מהבית כמישהי שאינני מכירה. עד שלא הרגשתי, לא הבנתי.. איך הרב אמר לי: "זה בוא יבוא!" אז זה בא ובגדול! יש משהו ממכר בכל עולם הצניעות, משהו שהנשמה שלך פשוט נשאבת לתוכו, תחושה עילאית! מצאתי את עצמי מחכה ליום הזה בכל שבוע מחדש… כך אט אט הבנתי שכל הראוותנות הזאת, כל תשומת הלב שרדפתי אחריה, כל הצורך שלי להיות בולטת, הכל שקר! הכל ריק! אני לא באמת זקוקה לזה כדי להיות מאושרת! כן, אני מקבלת תשומת לב, אבל הפעם תשומת הלב היא חיובית ומכובדת. פתאום הקדושה החלה לתת אותותיה, פתאום ללכת בשיער גלוי הפך למין מטרד, הרגשתי משהו חסר… וכך כיסיתי את שיערי עוד יום בשבוע ועוד יום. עד שהגעתי לרגע בו איני מסוגלת לדמיין שייראו ולו שערה אחת משיערות ראשי.

נשים אומרות לי: "קשה לי!" ואני מבינה אותן… אבל יש היום כיסויי ראש כ"כ יפים ואני אומרת מניסיון: אחרי שאת חווה את זה, את מרגישה יפה בהרבה יותר כי הקדושה מייפה את האישה יותר מכל בגד, כל תסרוקת וכל תכשיט שבעולם! בשיעור מדהים בנושא צניעות אמר לנו הרב יגאל כהן: "אני, שכל חיי לומד תורה, הלוואי עליי הזכויות שלך, הגברת שיושבת מולי ומכסה את הראש!". דווקא בגלל שהקושי הוא גדול, כך גם השכר, אישה שמכסה את ראשה זוכה להכניס ברכה לביתה, אישה שאינה מחפשת לבלוט גורמת לילדיה לבלוט בדברים חיוביים, מכניסה שפע של אור ופרנסה הביתה, משרה שלום בינה לבין בעלה, והרי יש אחד שם למעלה, שאוהב אותך כ"כ, זה שהכל בידיו – הפרנסה, הבריאות, הזיווגים, הילדים, הבתים, ההצלחה – הכל שלו, אז לא שווה לך שתהיה לך פרוטקציה אצלו…?

ולגבי כל אלה ששואלים כיצד אמצא זיווג אם אני נראית כאישה נשואה, אני אענה בשאלה – מיהו מזווג הזיווגים? מי מחליט מתי אתחתן ועם מי? אתם יודעים את התשובה… אז נראה לכם שבגלל קיום מצווה כה יקרה וחשובה הזיווג שלי ירחק ממני?? ההיפך הוא הנכון! אם את משנה את הטבע שלך, השם ישנה את הטבע בשבילך! אחד הדברים הקסומים ביותר שאני חווה בתשובה זה הזכות ללכת עם כתר זהב לראשי כל יום מחדש! כל בת מלך ראויה לכתר, לא פחות.

X