טורים

החורף משאיר את האנשים בבית, עושה אותנו קצת מלנכוליים, דיכאוניים, לכן זה הזמן הכי טוב לזוגיות. אז גם אני מחפש. נו מה מותר גם לי. מבטיח להיות רציני....לפחות עד הקיץ. או שבעצם יש פה מסר אחר לגמרי.

יש רגעים בחיים שאתה צריך לבחור בין הרגש להיגיון. לעיתים אלה רגעים מטלטלים בהם הגבול הוא דק, ממש כחוט השערה. זה מה שובר עלי בשבוע האחרון סביב פרשת נתניהו

זקוקים למשכנתא לסגירת ההלוואות שלכם, אך הבנקים מערימים עליכם קשיים ושולחים אתכם לחפש בנקים אחרים? הטור הזה יעזור לכם להבין מה עליכם לעשות במצבים כאלה

אני לא אצא לרחובות לצעוק בעד ראש הממשלה נתניהו, אבל קשה לי לשתוק נוכח כל אלה שיוצאים נגדו בשם החוק, ולא מאפשרים לו לקבל את זכויותיו על פי החוק. הגיע הזמן שהמשטרה והפרקליטות יבדקו את עצמם, כי אם יש הרגשה בציבור שהם לא נטולי עניין בפרשה, אז רק זה שווה בדיקה אמיתית

פשיטת רגל היא אחד הדברים המורכבים ביותר שיכולים לקרות לאדם בחיים הפיננסיים המודרניים, המציאות הפיננסית הבעייתית רק מתעצמת כשתצטרכו לבקש משכנתא מהבנק. הקשיים והפתרונות בדרך לקבלת משכנתא אחרי פשיטת רגל

בחרתם את דירת חלומותיכם? או לפחות אחת כזו שתשרת אתכם בשנים הקרובות? הסכמתם על מחיר אשר מוסכם על שני הצדדים? מצוין, כעת עליכם להכיר בכלל ההוצאות שאמורות להיות לכם בדרך לקבלת המפתח הנכסף.

צריכים משכנתא דחוף והבנק מסרב לתת אישור? התייאשתם כבר ולא יודעים מה לעשות? הגעתם למקום הנכון בדיוק! שמי מרטין בוקסדורף ואני מטפל באנשים שהבנק לא מאשר להם משכנתא. בואו נדבר קצת על מקרים של סירוב משכנתא ואיך מתמודדים עם זה?

למרות שאני כבר מאמין קטן מאוד באהבה, אתה מבין שאם יש משהו שעושה את הייאוש מעט יותר נח, זה הדבר הזה שהראש מכנה אהבה, אבל מרגישים אותו בכל הגוף. טור חד פעמי ברגע של געגוע. אח"כ אני חוזר לציניות...

אל תלכו למקום הגס בבקשה. מדובר על משהו אחר לגמרי. זה עולם חומרני וכל אחד רוצה רכב גדול יותר, בית גדול יותר הכל יותר ויותר. השבוע למדתי על בשרי את זה. העיקר שכולן אומרות שכסף לא מעניין אותן....רגע הצחקתם לי את גיד האכילס.

משכנתאות למסורבים זה תחום מאוד רחב וקשת רחבה של מקרים שבגללם הבנקים מסרבים למשכנתא. שמי מרטין בוקסדורף ואני עוסק מזה עשר שנים בהשגת משכנתאות למסורבים. המטרה שלי היא להילחם מול הבנקים כדי לאשר משכנתאות לאנשים שהבנקים מסרבים להם.

לפני כשבוע העליתי תמונה של חוף ים בחו"ל, לא מעט איחלו לי שאהנה. הם לא אשמים. זה העולם בו אנו חיים, עולם וירטואלי, שבו אין דבר אחד אמיתי. הכל תמונות, הכל בכאילו. מתי מישהו יתחיל לדבר כבר, ככה סתם כמו פעם. מתי נחזור לשפיות? לאנושיות? לאסוף זיכרונות שחווינו ולא תמונות של רגע אחד

מה קורה כאשר עוברים פשיטת רגל, מקבלים הפטר אבל הבנקים לא מוחקים את החובות שלכם מהספרים שלהם? מה שקורה זה שהדו"ח שלכם ממשיך להגיד שאתם עדיין בעלי חובות לבנקים. מה שזה אומר, שאתם לעולם לא תקבלו משכנתא.

אני כבר לא חוגג את ראש השנה. עבורי זה עוד ערב אחד. אבל כשהערב האחד הזה יורד, אני מיד הופך להיות אותו ילד קטן שמחזיק ביד של אביו, מסתכל על אמו היפה, ונפעם מהנעליים הלבנות והבגדים הלבנים החדשים שקנו לו פעם מזמן, שהיה ילד, לכבוד החג ורק פעם בשנה. אני מתגעגע לרגעים האלה. להורים שלי ובעיקר לילד שהייתי.

בחירות מועד ב' 2019 הסתיימו בדיוק כמו בחירות מועד א', ומחזירות אותנו לנקודת מוצא בעייתית מאוד

הרבה אנשים רוצים לא להישאר לבד. חוששים. גם עבדכם הנאמן מידי פעם. אבל אם כבר אנחנו לבד, אז לפחות נהנה מזה. יש חצי מיטה מלאה ואפשר בחצי השני לישון באלכסון ולא רק.

מנהלת חשבונות בת 55 ששברה הקרסול תוך כדי ירידה לחוף דלילה באשקלון, תובעת מאות אלפי שקלים מהעירייה ומחברת ביטוח הפניקס המבטחת את עיריית אשקלון. כך עולה מתביעה שהגישה לבית משפט השלום באשדוד באמצעות עו"ד דותן לינדנברג, העוסק בתביעות בגין נזקי גוף

שנת הלימודים תש"פ יצאה לדרך. גם בעיר אשדוד. ראש העיר ד"ר יחיאל לסרי: "אנחנו צריכים להכין את הילדים שלנו לעולם העתיד".

הפעם הטור הזה עוסק במשהו טוב, משהו טוב שנגמר, כשמשהו טוב נגמר, זה עצוב. אבל איך אפשרו שזה יקרה? תקראו, אולי מישהו עוד ישנה את סוף הסיפור...

יש הרבה תענוגות להיות אדם גרוש. אבל יש לא פחות רגעים פחות מענגים. השבוע הבנתי את המחיר. כרגיל טור שלא עושה הנחות לאף אחד. בעיקר לא לעצמי.

מייזי שב-4 שנים האחרונות עומדת בראש חברת פרח א.ב מחזור והובלה ואחת הנשים היחידות בתחום המחזור, פרסמה פוסט חריג בפייסבוק, נוקב, מרגש וכתוב היטב שמתאר את עולמה כאישה בעולם של גברים, על הצינויות, הרומנטיקה ועל נשיות

12 החשודים באונס התיירת הבריטית באיה נפה, מסמלים בעיניי מעבר להשתוללות חסרת רסן, את החבר'ה הצעירים שיוצאים לחו"ל ומתנהגים כמו חיות. ואין לי גם כח לשמוע את ההורים שבוכים אחרי מעשה - מעץ תפוחים לא נופלים אגסים

שוב אנחנו חוזרים לימים מרתקים ומעניינים של בחירות ופוליטיקה, שמספקים כמות נדיבה של תככים, קורטוב של הברקות, ובעיקר כמות מסחרית של שנאה והפחדה. עוד לא נרגענו מכל ההכפשות, ההמצאות והרוע שהיו כאן ממש לפני חודשים ספורים, במערכת הבחירות לכנסת ה-21, וכבר אנחנו נכנסים לישורת האחרונה לפני הבחירות לכנסת ה-22 שיתקיימו ב-17 לספטמבר. 

זה טור לא תיאורטי של עצות לחיים, אלא טור מעשי מהתור להישפט בבית המשפט לתעבורה. השורה התחתונה, גלגלי הצדק נעים מהר תרתי משמע בבית הדין לתעבורה. אצלי זה נגמר בארוחה.

אני חש בושה וכלימה מול ההתנהלות של פוליטיקאים ואנשי ציבור ברמה הארצית והמקומית, שבדרך קבע מחליטים להציב את הציבור החרדי בכיכר העיר, לסקול אותו באבנים, להעליב אותו ולגרום לשנאת אחים כאן בעיר הנמל

עובדת שיצאה בבוקר מביתה למקום עבודתה נפגעה בתאונת דרכים, במסגרת תביעה שהוגשה למוסד לביטוח לאומי, היא הוכרה כנפגעת עבודה וזכתה לקצבה חודשית עד גיל פרישה. זאת בנוסף לפיצוי שתקבל מחברת הביטוח שביטחה את רכבה בביטוח חובה, מה שיזכה אותה לפיצוי כולל של כ-1,100,000 שקל

עוד טרם סיימתי לכתוב את הכתבה על פרויקט 'שבוס', קיבלתי דרישת שלום ממספר אנשים במגזר החרדי, שנודע להם שאני בדרכי לראיין את המנכ"ל החדש של האגודה השיתופית 'שבוס'

אני לא מתכוון ללמד אנשים אם צריך לצעוד או לא, כל אחד שיחליט אם מצעד הגאווה הוא מלא בגאווה או לא. אבל בתל אביב תופעות הלוואי שהיו במצעד, בעיקר ההתערטלות של חלק מהצועדים, לא קירב את הציבור אל הגאווה, אלא דווקא הרחיק... וחבל

את שרה כלפון הכרתי לפני שבע שנים לערך, כשהגעתי לעבוד בעיתון שאתם מחזיקים ביד. שמעתי על העשייה המקצועית שלה מרחוק

השבוע עשיתי ניסוי חברתי - ביקשתי שאנשים יעלו תמונות בפייסבוק שלהם לא רק של רגעי האושר, שרובם באמת לרגע אחד בלבד, וקיימים עד הקליק של המצלמה. ניסיתי לאמת את השקר. הצליח? תקראו, אל תצלמו...

הכותבת חיה מלוקה M.A. יועצת טיפולית לזוגיות הורות ומשפחה. מומחית בהתערבות טיפולית במערכות יחסים. משדרת "מדברים אהבה בסופ"ש" ברדיו אשדוד אונליין ביום חמישי בשעה 14:00

בחודשים האחרונים אני עובד על תחקיר עיתונאי סביב ענייני תמ"א 38 באשדוד, ובעיקר סביב הפעילות של אשת נדל"ן מקומית שהייתה החלוצה בתחום בעיר

נהייתה אופנה פה לבוא בטענות על ישראל. נכון יש על מה. אבל סיבוב קטן בעולם מגלה, שלא רק שלא חסר כאן כלום, העם היושב בציון עולה בכמה וכמה דברים על מדינות העולם. מה אתם חשובים סתם ב-71 שנות קיום הצלחנו מה שאומות הגיעו בקושי או לא הגיעו כלל במאות שנים? תובנות של חוצן בארה"ב.

למען האמת, אני מתבייש וכמוני רוב רובו של העם היושב בציון צריך להיות בוש ונכלם על כך שאנחנו לא עושים מספיק למען ניצולי השואה. בואו נודה על האמת - אנו נזכרים בהם יום בשנה, בשאר 364 הימים הם שקופים, מיותרים, עלים נידפים ברוח

מחשבות על זהותו של אלוהים ומהותה של האישה, ואיך כל זה קשור לבחירות?

תגידו, מישהו מכם מופתע ששוב יורים עלינו מעזה? מה, אנחנו צריכים טיל בעזריאלי בכדי להבין שאין עם מי לדבר וגרוע מזה, אין עם מי לדבר על שלום? על הפסקת לחימה?. היה ברור שאחרי הטיל שנורה על תל אביב ונשאר ללא תגובה, יבוא טיל נוסף... ולמה אין דין עוטף עזה כדין רחוב אלנבי בתל אביב. הטור הזה יחזור על עצמו בעוד... כשהטיל הבא יפגע פה שוב

טור אישי / עו"ד חני בן שמחון ממשרד עו"ד בלטר-בן שמחון | טלפון: 077-2344824

יום השבת הוא הזמן המדויק לדעת איפה אתה נמצא כרגע בחיים שלך. אזהרה, טור לא פשוט, בוודאי למי שמוצא עצמו בשבת לבד

תושב אשדוד ירד לאילת עם משפחתו והיה בטוח שהוא הולך להעביר סופ"ש בלתי נשכח. הוא באמת לא שכח את החופשה הזו לאחר שהחליק בחדר באוכל של המלון ומעבר למכות הכואבות בגופו, נשאר עם צלקות נפשיות. בית המלון הציע פיצוי של סופ"ש במתנה על הנפילה הכואבת, אך האורח החליט לגשת לבית משפט, בעצת עו"ד מאיר הילל-טבול ממשרד עורכי הדין גונטמכר-הילל טבול, וזכה לקבל פיצוי של 360 אלף שקל

אומרים עלינו, העם היהודי, שאנחנו ברוב המקרים מקבלים החלטה ברגע האחרון. ככה יוצא לנו שאנחנו קונים מטריה רק אחרי שאנחנו נרטבים מהגשם, ממהרים לקנות חלב רק אחרי שגילינו שאריזת הקרטון במקרר ריקה,

משרדנו ייצג לקוח אשר נפגע בנפילה מסולם במהלך עבודתו באשדוד. הנפגע קיבל פיצוי בסך 127,000 שקל מהמוסד לביטוח לאומי ומחברת הביטוח של המעביד, וזאת בהתאם להסכם פשרה שנחתם עם חברת הביטוח בעקבות תביעה שהוגשה ע"י משרדנו.