בשלב מוקדם מאוד של העונה, מכבי אשדוד ספגה מכה לא פשוטה בעקבות פציעתו של דרור חג'ג', דבר שזרז את הגעתו של אבי בן שימול, שבעצמו החלים מפציעה קשה. פתיחת העונה לא הייתה טובה לבן שימול כפי שלא הייתה טובה לאשדוד, אך בשבועות האחרונים מאז הגעתו של צביקה שרף, נראה כי קבוצה אחרת לגמרי עולה על הפרקט בהיכל "הקריה", קבוצה שמציגה כדורסל שמח יותר, בטוח יותר ובעיקר "ווינרי". יחד עם הניצחונות הגיע גם שיפור ביכולתו של רכז הקבוצה אבי בן שימול, שהשאיר את הפציעה הקשה מאחוריו.
אם נוציא את המשחק נגד מכבי תל אביב, אתם עם שלושה ניצחונות מארבעת המשחקים האחרונים. אז מה היה צריך כדי להעיר אתכם, זעזוע?
"בהחלט כן. היה צריך זעזוע מכל כיוון כי היינו במסלול חוזר של משחקים צמודים והפסדים. היינו מהוססים ולא בטוחים בעצמנו והיה צריך זעזוע רציני. אני מצטער בשביל ליאור ליובין שהלך ושמח בשביל צביקה שרף שהגיע. עכשיו אנחנו מסתכלים קדימה ורוצים להוציא את עצמנו מהמצב אליו נקלענו".
מהבחינה האישית, אתה עדיין מרגיש שאתה מחלים מהפציעה או שחזרת להיות אבי בן שימול של לפני הפציעה?
"היום אני הרבה פחות חושב על זה לעומת החודשים הראשונים, אני עדיין מחזק, עדיין עובד על הרגל, הרגל דואגת להזכיר לי שהיא צריכה תשומת לב מיוחדת. אחרי הכל פחות משנה עברה מאז הניתוח וזה די טבעי שזה קורה, אבל אני מרגיש הרבה יותר בנוח ככה שזה לא משהו שמעסיק אותי במהלך המשחק או באימונים. מה גם שאני מכין את עצמי טוב טוב".
הפציעה באה לך בתחילת העונה שעברה, דווקא כשהיית בכושר פנטסטי ורשמת ממוצעים גבוהים, ובאופן אירוני נפצעת במשחק מול אשדוד.
"כן, פציעה זה אף פעם לא נעים וגם הפעם זה לא היה נעים בכלל, אני מנסה לחזור לאותה נקודה בה הייתי לפני הפציעה, גם מבחינת הממוצעים האישיים ואני מקווה להיות שם. אני מרגיש שאני בדרך לחזור לכיוון הזה".
בקיץ התלבטת בין הרצליה לאשדוד, מה בסוף הביא אותך דווקא לפה?
"היו לי עניינים לא פתורים עם הרצליה, למרות שבמהלך הפציעה והשיקום הם דאגו לי מאוד והתייחסו מאוד יפה. ברגע שהם החתימו את יובל נעימי אז הבנתי שעדיף לי להגיע לאשדוד, עוד לפני הפציעה של דרור חג'ג'. ידעתי שכאן יהיה לי חלק משמעותי יותר ואוכל לקבל יותר דקות משחק ולבוא יותר לידי ביטוי".
אשדוד זו התחנה התשיעית בקריירה בת 10 שנים, וגם כאן יש לך חוזה רק לעונה אחת. אתה יכול להסביר את התופעה שנכונה לגבי לא מעט שחקנים ישראלים בליגה?
"היציבות שכולם מדברים עליה, לא מתחילה מהראש, זאת אומרת שאין פה שום דבר יציב. אין קבוצות שבהן המאמן נשאר מספר שנים בקבוצה ובונה סגל לטווח ארוך. פעמיים בקריירה אני יכול להסתכל לאחור ולהגיד שאולי היה נכון להישאר ודווקא עזבתי, אבל בעיקרון כשאין בסיס קיים לאורך זמן אתה מוצא את עצמך זז מקבוצה לקבוצה. דברים מאד דינמיים וכל שנה זה הופך להיות סיפור אחר, וברגע שבונים מחדש הסיטואציה משתנה, אז צריך לדעת לבחון את הדברים".
אבל אין חוזים ארוכי טווח בכדורסל הישראלי?
"יש שחקנים שמעדיפים לחתום על חוזה ל-3 שנים ולדעת שיש להם סוג של שקט ולא אכפת להם מה יקרה בהמשך, ואם יביאו שחקנים אחרים על העמדה שלהם. אני לא כזה ואני מעדיף לשחק במועדון שכיף לי, נעים לי וטוב לי, בדיוק כמו שאני מרגיש עכשיו באשדוד".
זה אומר שנראה אותך פה בעונה הבאה?
"אם ירצו אותי אני בהחלט לא רואה סיבה שלא, אחרי הכל יש שני צדדים למטבע ואני לא היחיד שקובע אם אשאר פה או לא. מבחינתי אני אשמח".
בהנחה שתישארו בליגה כמובן…
"מבחינת התחושה שלי אנחנו בדרך טובה מאוד וכל עוד נמשיך בה, נעמוד ביעדים שאנחנו מציבים לעצמנו ונשחק את המשחק שאנחנו מציגים, אין ספק שנישאר בליגה".
הניצחונות האחרונים בוודאי תרמו לביטחון שלכם.
"אין לנו כל כך הרבה ניצחונות, ככה שכל ניצחון בונה את הביטחון, אנחנו מנסים לקחת את הדברים החיוביים ומהם לשאוב את הכח להמשיך הלאה. זה מאד מרגש, כל משחק הוא צמוד, בכל משחק יש עניין שזה בעיניי היופי והקסם של המשחק הזה, שמביא המון-המון רגשות לאנשים ואני מקווה להמשיך להיות בצד המנצח ולהמשיך לשמח כמה שיותר אנשים ואת עצמנו כמובן".
במשחקים האחרונים רואים גם התעוררות של הקהל, איך זה משפיע עליכם?
"זה מוציא מאנשים הרבה יותר. אולי מספרית עדיין קצת חסר, אבל החבר'ה עושים רעש ונותנים הרגשה טובה וגם לפני הניצחונות האחרונים הם היו איתנו ותמכו בנו בצורה מדהימה. אני שמח לראות יותר ויותר צופים שמגיעים, זו עיר גדולה שמגיע לה ספורט ברמה טובה ושהקהל יהיה שם וייהנה, ואני מבטיח שנעשה את המקסימום בשביל לשמח אותם".
מילה טובה לקבוצת הנשים, שבהחלט משמחת את הקהל באשדוד?
"כיף לראות אותן, יש שם חיבור מדהים של שחקניות והם באמת בנו קבוצה לתפארת. אני מאחל להן שימשיכו בכל הכח ויביאו כבוד וגאווה לישראל בכלל ולאשדוד בפרט".
