נסיעה קצרה של חמש דקות לערך מרובע הסיטי מביאה אותנו לרובע ב' הישן, ולא הופתענו ל"קבלת פנים" של עשרות סודנים ואריתריאים, שהפכו לחלק בלתי נפרד מהנוף של הרובע למוד הסבל והייאוש. מדובר במספר של כ-2,000 סודנים, אריתריאים ושוהים בלתי חוקיים המפוזרים בדירות ברחבי הרובע, חלקם כבר נשואים והילדים שלהם לומדים בגנים באזור. סיבוב קצר ברחבי השוק של ב' גורם לנו להבין שהסודנים הם מזמן לא אורחים כאן. בתי קפה, מספרות, מכבסות, ואפילו חנות לכלי בית, כשהמכנה המשותף לכולם הוא שמדובר בחנויות המספקות שירות לקהילה הסודנית בלבד.
כמובן שתושב שאינו סודני גם יוכל לקבל שם שירות, אבל אלה פשוט לא מתקרבים לשם. אם בעבר תופעת הסודנים הבלתי חוקיים הייתה מינורית, הרי שהיום הם הקימו קהילה משל עצמם ברוב הערים הגדולות בארץ, והם חיים את חייהם כמו שאר האוכלוסייה הקיימת בישראל. גם באשדוד מדובר בתופעה שקשה מאוד לצמצם, למרות ניסיונות של העירייה ורשויות החוק, ובהחלט ניתן לומד שקיים פחד רב בקרב אוכלוסיית הרובע, אשר מפחדים לשלוח את ילדיהם לבד בלילות אפילו לקנות חלב מהמכולת. רצינו לבדוק האם באמת קיים בסיס ממשי לחשש או שמא רוב תושבי הרובע התרגלו לחיות לצד הקהילה החדשה שצומחת לה במקום.
כבר בחנות הירקות הראשונה אליה נכנסנו הבנו שהעבודה לא תהיה קלה, כיוון שמוכר סודני עמד בקופה וחייך אלינו בחביבות. בעלי החנות הבאה אליה נכנסנו לא הסכים לדבר על הנושא, וטען שאינו תושב הרובע לכן העניין "לא מזיז לו"… מי שכן הסכים לדבר היה רפי מור יוסף, בעל חנות דגים מוכרת ברובע: "לא נגרם לי נזק ממשי מהם עדיין, אבל אני בהחלט יכול להגיד לך שבלילה אני לא נותן לילדים שלי לצאת לבד, למרות שהם כבר מעל גיל 10. המון פעמים אני מגיע בבוקר מוקדם, ואני רואה בקבוקי בירה שבורים והמון זוהמה ולכלוך ליד בתי הקפה בהם הם נוהגים לשבת. הם פשוט השתלטו פה על האזור, וחיים כאילו הם בסודן ואנחנו האורחים. עדיין לא קרו פה מקרים חריגים במיוחד איתם, יש לפעמים מכות ביניהם, אבל אם המשטרה לא תטפל בעניין הזה ברצינות בסוף יקרה פה אסון".
המשכנו הלאה ונכנסנו לחנות כלבו הממוקמת ממש בפינת השוק. בעל המקום אדם חביב בשם יורם, הסביר לנו שהוא כתושב הרובע 40 שנה הפסיק להתרגש מהתופעה והתרגל כבר לראות אותם מידי יום: "אני כבר התרגלתי אבל הם כבר פתחו פה מדינה בתוך מדינה. איך אפשר לשקם את הרובע אם כל אלה שורצים פה? מי יסכים לבוא לגור פה? שלא תבין, אני לא גזען אבל רובם פה ללא אישורי שהייה, זה אני אומר לך בוודאות. חלקם גם לא סודנים, אתה לא יודע כבר מי סודני ומי ערבי. אומנם הילדים שלי כבר לא גרים פה, אבל אני מבין את החשש של התושבים שכן יש להם ילדים פה".
בדרכנו החוצה מהשוק ראינו סודני צועד עם ילדה קטנה הנושאת עליה תיק של בית הספר. עצרנו אותו לשיחה קצרה בה שאלנו אותו איך הוא רואה את הדברים והאם הוא מתכוון להשתקע ברובע. "אני גר פה בשכירות כבר 8 שנים, יש לי ילדה קטנה שנולדה ומבחינתי זה הבית שלנו. בסודן רודפים אותנו ולא נותנים לנו לחיות, פה אנחנו לא מזיקים לאף אחד ופשוט רוצים לחיות בשקט".
אבל אתה מסכים איתי שיש פה המון כאלה ללא אישורי שהייה?
"יכול להיות אבל גם הם לא מזיקים לאף אחד. יש לי ילדה קטנה שמדברת עברית מצוין, ואני מרגיש פה אזרח לכל דבר. אני מודיע לך ואתה יכול לכתוב את זה שאנחנו כאן כדי להישאר ולא מתכוונים ללכת לשום מקום".
לאחר הראיון הקצר הזה הבנו שהבעיה הרבה יותר חמורה ממה שכולם חושבים. אומנם מי שלא תושב רובע ב' לא נתקל בזה בחיי היום יום שלו, אבל אין ספק שתושבי הרובע חרדים מהרגע שיקרה פה אסון, ומבינים שככל שעוברים הימים, הבעיה רק מחריפה ואוכלוסיית השוהים הבלתי חוקיים וגם החוקיים מתרבה, דבר אשר יוצר בעיה יותר גדול גם במקרה וימצא פתרון למצב.
בעיריית אשדוד די כבולים בפעילות מול המסתננים והשוהים הבלתי חוקיים. מדובר כאמור במספר של כ-2,000 אריתראים וסודנים, מספר שצומח מידי יום בכל עיר גדולה בארץ. בעירייה פועלים בעיקר סביב חוקי העזר העירוניים: סוגרים עסקים הפועלים ללא רישיון (בעיקר ברובע ב'), נלחמים בפיצול הדירות ברובעים הוותיקים וכמובן נעזרים במשטרת ישראל בכל מה שקשור לעבירות על החוק. העירייה קוצרת הצלחות סביב העשייה הזו, אך יודעת שאת העבודה המרכזית צריכה לבצע משטרת ההגירה, אולם מול ההחלטה שהתקבלה לפני יותר משנה בבג"צ, יהיה קשה מאוד לצמצם את מספר המסתננים השוהים באשדוד
