רב"ט רוני נחמיאס (19) וסמל לין בוקר (20) מאשדוד, משרתות יחד בבסיס שדה תימן כמש"קיות מתנדבים. בתפקידן הן מדריכות ומלוות את המתנדבים בפיקוד דרום, מבצעות בקרה על הפעילות בבסיסים, ומסכמות את הליכי העבודה של המתנדבים לאחר מימוש תוכנית העבודה המותאמת עבורם. בצה"ל משולבים אוכלוסיות שונות ומגוונות שבחרו להתנדב לשירות. בין אוכלוסיות אלה ניתן למצוא כאלה הנמנים על משפחות השכול, נוער בסיכון, קשישים, אזרחים מחו"ל ואוכלוסייה עם צרכים מיוחדים. התפקיד, מספרות רוני ולין, דורש סובלנות, סבלנות ורגישות. הצבא בוחר את החיילות בעלות הרגישות החברתית הכי גבוהה.
"אין הרבה בתפקיד הזה, והוא לא כל כך מוכר", אומרת לין. "כשהוא הופיע במנילה שלי, זה לא היה התפקיד שרציתי, אבל התאהבתי במקצוע והבנתי עד כמה הוא משמעותי". לין החלה את תפקידה במתקן ולאחר מכן עברה למדור. היא מסבירה שמש"קיות המתנדבים משרתות ברובן במתקנים, בבסיסים. הן מלוות את קבוצת המתנדבים ביחד עם הקצין והנגד האחראים עליהם. צוות מצומצם של חיילות בתפקיד זה נמצא במדור, ואחראי על כל המערך של קצינים, נגדים ומתנדבים. בפיקוד דרום יש כ-800 מתנדבים.
רוני, לעומתה, רצתה מלכתחילה להגיע לתפקיד. "למדתי באולפנה בגבעת וושינגטון", היא מספרת, "יכולתי לא להתגייס. בשכבה שלי מתוך 70 בנות אולי שבע התגייסו. אני נורא רציתי להתגייס, וביקשתי להיות מש"קית ת"ש. דרך עמותת 'אלומה', שעוזרת לבנות דתיות שרוצות לשרת בצבא, סיפרו לי על התפקיד של מש"קית מתנדבים, ומאוד רציתי אותו. בסיום הקורס נבחרתי לשרת במדור".
כל המתנדבים עוברים דרך המדור בדרכם לשיבוץ, ביניהם, בני משפחות שכולות, גמלאים, נכים, דיירי הוסטלים ועוד. "יש המון קבוצות שמגיעות לבסיסים, וכל אחת היא משהו שונה", מסבירה רוני. "יש קבוצות שמגיעות להתנדב בימים קבועים, כמו למשל דיירי ההוסטלים, יש קבוצות שצריכות הסעות. אנחנו עובדות מול עמותות כמו 'גדולים במדים', 'שווים במדים', מול עיריות באר שבע ואשקלון, מול בתי ספר, אנחנו מתווכות ודואגות לכל המעטפת, ובאופן אישי כל מתנדב שנתקל בבעיה, פונה אלינו".
בשטח, בבסיסים, בודקות המש"קיות שהכול תקין. מרמת התנאים והמזון ועד ליחס כלפי המתנדבים. "להיפגש עם המתנדבים פנים מול פנים זה מדהים", הן אומרות, "והאוכלוסייה משתנית בכל בסיס". אך יציאה לשטח אינה בהכרח ביקור בבסיס. המפגשים עם המתנדבים מתקיימים גם כחלק מההכנה לגיוס. "המפקדת שלחה אותי להעביר שיעורים למתנדבים על הרצף האוטיסטי", מספרת לין. "הם מתגייסים דרך עמותת 'שווים במדים'. הגעתי אליהם על מנת להדריך אותם מה יהיה בצבא, ומהו תהליך החיול".
800 מתנדבים מצליחים לקבל מכם יחס אישי?
לין: "אנחנו מראות נוכחות, והמפקדת שלנו, בדרגת רב סרן, מאוד מעורבת, גם ברמה אישית כמו למשל ביקור תנחומים אם מתנדב יושב שבעה. לפני שבוע דיברתי בטלפון עם מתנדבת, דיירת הוסטל לאנשים עם צרכים מיוחדים. התקשרתי לרכזי של ההוסטל לתאם הגעה, והיא ענתה. תוך כדי שיחה היא סיפרה שהיא נורא עצובה כי אימא שלה נפטרה. אמרתי לה שאימא שומרת עליה מלמעלה, והיא תמיד תהיה איתה. היא ענתה לי 'אני יודעת', וחצי שעה רק בכינו. אני, רוני והקצינה שלנו, רס"ן אורית החלטנו לקנות לה מתנה ולבקר. אנחנו מקבלות המון חום ואהבה מהמתנדבים, חיוכים, חיבוקים ונשיקות. הם גם מאוד מעריכים שהמפקדת שלנו מגיעה אליהם, לשטח".
תפקיד המש"קית עמוס. לצד ליווי והקשבה למתנדבים, יש למלא דוחות, לתאם ולעמוד ביעדים. "אנחנו תמיד זמינות בטלפון", הן אומרות, גם בסופי שבוע, מאה אחוז מהזמן. אנחנו עונות מכל הלב ותמיד נכונות לפתור כל בעיה".
לין ורוני מספרות שהתפקיד השפיע אף על בחירת המקצוע שלהן בעתיד. הן רוצות ללמוד קלינאות תקשורת, ולין אינה פוסלת את האפשרות לעבוד כרכזת מלווה בהוסטל. "זה תפקיד של המון אהבה וסבלנות", הן מסכמות. "והמתנדבים עוזרים מאוד למערך הצבאי. הם משקיעים מעצמם את כל כולם. גם אנחנו מוקירים להם תודה ועושים להם ערב הוקרה והרמות כוסית בראש השנה ובפסח".
במה משתלבים המתנדבים?
"יש גמלאים, למשל, נשים וגברים, שרוצים לתרום, והם עובדים במחסני חירום, בימ"ח. הם מכינים ציוד קשר ומתעסקים בלוגיסטיקה. הם מתקנים מה שצריך ומכשירים ציוד לקראת המלחמה הבאה. בזמן מלחמה הם עוזרים למערך צבאי. אוכלוסיות עם צרכים מיוחדים, למשל פיגור שכלי, משתלבים במטבחים. יש לנו קבוצה בבסיס ציוד שאורזת מנות מזון לחיילים בשטח. הקבוצה כוללת מתנדבים בגילאי 18-50, הם מגיעים עם מלווה לבסיס וגם מש"קית המתנדבים של המתקן מלווה אותם. היה לנו פרויקט ב'מחנה נתן', שהגיעו אליו מתנדבים מהוסטל נכים שרצו לשלב אותם. להם לא היינו צריכות לדאוג להסעה כי ביקשו שהם יגיעו בכוחות עצמם, שיסתדרו עם התחבורה הציבורית על מנת להכין אותם ליציאה לחיים. יש גם מתנדבים ששירתו בקבע, סיימו את השירות ורוצים להתנדב בפקידות ובכל דבר שהם יכולים".
העבודה עם המתנדבים דורשת רמת רגישות גבוהה במיוחד, במיוחד כאשר מדובר במתנדבים ממשפחות השכול. "יש בני משפחות שכולות שמתרחקים כאשר הם רואים את המדים, אבל יש שבאים להמשיך את הדרך של יקיריהם, ובמתקן שבו הם מתנדבים יש תמונות של קרוביהם שנפלו", אומרת רוני. "זו אוכלוסייה רגישה מאוד, בוכים המון ואנחנו איתם.
הדמעות, בין אם מדובר בכאב ובין אם מדובר בהתרגשות, הן חלק בלתי נפרד מהתפקיד. "במסגרת פרויקט לגיוס למשטרה הצבאית, הגענו לבית ספר תיכון לילדים עם צרכים מיוחדים. את ההתלהבות אפשר היה לראות בעיניים שלהם. הם התלהבו מהצבא, מהמדים, וכשהעברנו אותם תהליך חיול, והם לבשו מדים, קיבלו דיסקית ועברו טקס השבעה, ההורים צפו בהם ובכו בלי סוף", מספרת לין. "באחד מהביקורים בבסיס ציוד מזון ישבתי עם מתנדב עם מוגבלות, והוא סיפר לי את סיפור חייו, ואת התקווה שיש לו לעתיד, על כך שהוא רוצה למצוא בן זוג, ואיך הוא ילך איתו לסרט ויקנה לו גלידה. הוא ריגש אותי מאוד. התפקיד הזה מכניס אותך לפרופרוציות, זה התפקיד הכי טוב שיכולתי לקבל" ורוני מוסיפה: "התפקיד גרם לי ללמוד סבלנות וסובלנות. היה לי חשוב להתגייס כי רציתי לתרום, ובתפקיד הזה אני מרגישה מסופקת".
