ביארו חכמים: העונשים והייסורים שהקדוש ברוך הוא מביא על האדם, אינם בתור נקמה ח"ו, אלא הכל לטובת האדם, ייסורים מלשון מוסר כי ע"י הייסורים מתייסר האדם ולבו נשבר בקרבו, ואז מוכן הוא לתשובה. כמו שנאמר: "זבחי אלוקים רוח נשברה לב נשבר ונדכה אלוקים לא תבזה…". ביאר הגאון מוילנא זצ"ל כאשר רוצים לזרוע שדה, צריכים לחרוש את האדמה ולהפוך הרגבים, ואז יכולים לזרוע, אבל בלי חרישה האדמה תישאר קשה ולא יפול בתוכה הזרע. כן הוא לב האדם, הייסורים חורשים את לבו ועושים אותו רך לב נשבר ונדכה, ואז יוכל לזרוע בתוכו ולהצמיח תבואת התשובה.
כשבני ישראל הוריקו פניהם לשמע הקללות ונשבר לבם בקרבם, הרי הושגה התכלית עוד בטרם נתקיימו הקללות, ושוב אין צורך להביאן עליהם ולייסרם. זהו תוכן פיוסו של משה, אמנם כל זה נכון לגבי אלה שהשמועה זעזעה אותם והיוותה תחליף לייסורים בפועל, אבל אדם שהתברך בלבבו לומר שלום יהיה לי כי בשרירות לבי אלך, למרות ששמע את דברי האלה אינו נכנע, לגביו אין עצה אחרת אלא ורבצה בו כל האלה הכתובה בספר הזה.
הרי לנו מה בין אלה שהוריקו פניהם לשמע הקללות לבין ההולכים בשרירות ליבם הראשונים, סילקו את הפורענות מעליהם ע"י פחדם ושבירת ליבם ונשארו חיים וניצבים, אבל אלו שהסירו פחדם והלכו בשרירות ליבם באמרם ודאי ה' יסלח לנו ושלום יהיה לנו הגבירו את חרון אף ה' בהם ולא יאבה ה' סלוח לו ורבצה בו כל האלה הזאת.
הלכות ומנהגי ראש השנה
א. נהגו לאכול בשני הלילות של ראש השנה מיני מאכלים לסימן טוב לכל ימות השנה, שסימנא מילתא היא ולכן נהגו לאכול בלילי ראש השנה רוביא בלשון ערבי לוביא וקרא דלעת כרתי סילקא תרד תמרים, והוסיפו עליהם מנהגים לאכול רימונים ותפוח מרוקח בדבש וראש כבש, ויש נוהגים לאכול מהפירות והירקות הנ"ל אחר הקידוש קודם נטילת ידיים לסעודה, ונכון יותר לאוכלם בתוך הסעודה אחר אכילת כזית פת של ברכת המוציא.
ב. כשאוכלים מהירקות הנ"ל בתוך הסעודה, אין לברך לפניהם ברכת הנהנין כיוון שברכת המוציא פוטרתם אפילו אם אוכלם בלא פת, שהרי דרך ללפת את הפת בתבשילי ירקות ורק הנוהגים לאוכלם אחר הקידוש קודם נטילת ידיים, והמוציא יברכו תחילה בורא פרי האדמה על אחד מהירקות הנ"ל, יהי רצון מלפניך ה' אלוקינו וכו'.
ג. יש נוהגים שגדול הבית מברך על התמרים, ואומר יהי רצון בקול רם וכל בני הבית שומעים ועונים אחריו אמן, ויוצאים ידי חובה בברכתו ומנהג טוב הוא שברוב עם הדרת מלך ומכל מקום גם הנוהגים שכל אחד מבני הבית מברך בפני עצמו רשאים לעשות כן. ואין בזה חשש לברכה שאינה צריכה והשומע את חברו שאומר יהי רצון, אף על פי שאינו מכוון לצאת ידי חובה באמירתו נכון שיענה אחריו אמן.
ד. יש נוהגים להקדים לומר יהי רצון על הפרי קודם ברכת הנהנין, ואין לעשות כן לכתחילה אלא יש להקדים ברכת הנהנין תחלה ויטעם מן הפרי, ואחר כך יאמר יהי רצון ויטעם שנית מן הפרי.
ה. יש להיזהר ולדקדק בכשרות בשר ראש הכבש ולא יאכל ממנו, אלא אם כן ברור לו היטב שנשחט כראוי על ידי שוחט מומחה וירא שמים, ובבדיקתו הוברר שהוא חלק ואם אינו מוצא בשר כבש חלק, עדיף שיאכל בשר ראש של בהמה אחרת או של עוף או של דג, ולא יכנס בליל יום הדין בחשש איסור אכילת נבלות וטרפות.
ו. יש נוהגים לאכול דגים בראש השנה לפרות ולרבות כדגים, ויש נמנעים מאכילת דגים בראש השנה ואם חל ראש השנה בשבת לא יבטל מנהגו בכל שבת לאכול דגים. ויש נוהגים לאכול קישואים בראש השנה וכן יש נוהגים לאכול ריאות בליל ראש השנה.
שבת שלום!
