"לפני שמונה שנים, כשבני היה חייל, לוחם בגולני בעזה, בזמן 'עופרת יצוקה', עמדתי בחלון במשך 20 יום והתפללתי לאלוהים: 'קח את הכול רק תחזיר לי את הילד בשלום'. הלכתי לרב מוכר בצפון ואמרתי לו את זה. אחרי שקרה מה שקרה הייתי אצלו שוב והוא אמר לי: 'את זוכרת את מה שביקשת? הקב"ה הקשיב לך". מיכל מדינה מתרפקת על הסיפור הזה וצוחקת. כיום היא מאפשרת לעצמה לחייך על הסכסוך המשפחתי בו נאלצו אחותה שולה והיא להיפרד מהמותג "חתונה לבנה", לאחר הליך פירוק לא קל וחובות של מיליונים.
ביום בהיר אחד, התרסקות, חובות ענק, הליך פירוק, סכסוך בינך לבין אחותך, בלגאן. מה קרה שם?
"כן… עצוב מאוד וקשה לעיכול, גם בפאן האישי משום שמדובר במשפחה וגם בפאן הכלכלי כי איבדתי את הכל ועכשיו אני נאלצת להתחיל הכל מהתחלה. אחרי כל השנים האלה האימפריה מתרסקת לא בגלל שהפסקנו חלילה למכור שמלות, אלא בעקבות אי סדרים בניהול הכספי, והיה חייב לעצור את הכול. סכסוך בין אחיות שותפות הוא משהו מאוד-מאוד רגשי, קשה ועוצמתי. הקשר בינינו לא היה קשר בין שתי אחיות, אלא היינו יותר מבעל ואישה, אפילו גרות בשכנות, בבתים צמודים וכך במשך 20 שנה יחד גידלנו את הילדים. זה קשר לא נורמלי. ואז זה קרה, נקלענו לקשיים אישיים שנבעו ממשבר אמון וחור כלכלי מטורף שנפער בעסק שלנו, חובות גדולים שלא ניתן לעכל וגם לא קיבלתי הסברים בגינם, ולא יכולתי לשמוע יותר, רגשית כבר לא עמדתי בזה. התמוטטתי. זה מצב שאתה חוטף 'זאפטה' ומגלה שיש לך חובות של מיליונים! מיליונים! זה לא משהו שיכולתי לצפות, אבל מסתבר שהקלישאה שהחיים לא צפויים נכונה, ולמדתי את זה על בשרי בדרך הקשה ביותר".
איפה היית כל השנים האלה? בכל זאת מדובר ב-26 שנים, לא יום-יומיים…
"אתה יודע מה זה שמנהלת בנק פוגשת אותך ואומרת לך "חביבתי, אני כל כך כועסת עלייך, אם רק היית מגיעה לבנק לפני 5 שנים…". לא הייתי בבנקים, כי שמרנו על הפרדה מוחלטת, ואני התעסקתי אך ורק בפאן העיצובי. הנושא הכספי בכלל לא דיבר אליי. לצערי, לא התעסקתי בניהול. עכשיו, אחרי שעברתי את השנה הקשה ביותר בחיי, והחזרתי את כל החובות האישיים שלי, הבנתי שעליי לקבל את מה שקרה כתיקון, ושכנראה שזה היה צריך לקרות. התבגרתי בעיקר. היום, אני יודעת לעשות דברים לבד, להסתייע באנשים הטובים ביותר בפן הפיננסי וכן, גם למדתי לקבל החלטות בעניינים פיננסיים, אבל יותר מכל גיליתי את המשפחה שלי, את בעלי והילדים, משהו שאני מאחלת לכל אחד. בסך הכול איבדנו חומר, אמנם את כולו, אבל באמת, כשאתה מסתכל על הדברים ומחפש תשובה, אז אתה אומר לעצמך זה רק כסף. אנשים היו משלמים מיליון דולר רק בשביל לצאת מבית החולים שהם שוכבים בו והיו רוצים להתחלף איתך עכשיו".
לקח לך הרבה זמן מהרגע שנודע על הליך הפירוק עד שחזרת לאוויר העולם. לאן נעלמת?
"הייתי עסוקה בעיקר בלכאוב את הכאב, ולהיות עם המשבר הזה. היום אני מקבלת את זה כתיקון שלי, לא יודעת על מה. הבנתי שהגיע העת להתאושש, ולקחת את החיים שלי בחזרה. אחד מהרגעים הקשים שחוויתי היה גם אחד מהרגעים המשמחים שלי. בשנה זו חיתנתי את בני. זה לא היה פשוט כי מצד אחד אני מחתנת את כל העולם, ובעצם בשמחה הראשונה האישית והפרטית שלי, אני מבינה שאני צריכה להרים חתונה מאפס, בלי כלום מהבחינה החומרית. שם קיבלתי אהבה עצומה ותמיכה מדהימה מבני, שתפס אותי וביקש ממני "אמא, תמשיכי הלאה, קומי". הוא כל כך התחנן שהוא לא רוצה כלום ולא צריך כלום, חוץ מלראות את ההורים שלו בריאים ומחויכים. ובאמת, הכול הבל הבלים. הבנתי שכסף זה לא מה שישבור אותי, בעזרת השם, זה משהו שאפשר להחזיר. המשפחה הגרעינית שמה לי מראה בפרצוף וגיליתי אותם מחדש ביחד עם הילדים המופלאים שלי וכל מי שמכיר אותי יודע שהילדים שלי הם כל עולמי".
השמועות אומרות שאמא שלך שתופרת איתך עד היום קיבלה את הריב בין האחיות מאוד קשה.
"אמא שלי היא אישה טובה, אינטליגנטית, צנועה שלא מדברת הרבה. היא בעצמה עברה המון בחיים, גידלה 11 ילדים, והיא כל הזמן התחננה ואמרה לי 'מיכלי זה רק כסף בבקשה תסמכי עליי זה יעבור ויחלוף, הזמן עושה את שלו'. בדיעבד היא צודקת".
ההתחלה: חתונה לבנה אימפריה
תזכורת: כמו סיפור סינדרלה, בגיל 23 פתחה מדינה את "חתונה לבנה" ללא גב כלכלי תוך רצון להגשים חלום ילדות, בעליית הגג בקצה המרכז המסחרי ברובע ד'. "זו הייתה התקופה הכי יפה בחיים שלי. כל ההצלחה הייתה בחיבור שלי עם המקום ואל הנשים שהגיעו אליי. לא קרה מצב שנכנסה אליי כלה ויצאה משם בידיים ריקות או שלא הזמינה חבילה. מהרגע הראשון השקעתי בכל אחת ואחת. נסעתי לתערוכות בחו"ל כדי למצוא עבור הכלות את השמלות הנכונות, בימים שזה לא היה נהוג, ובהתחלה נאלצתי לבחור רק ארבע שמלות בין כ-1,100 שהוצעו לי כי אלו האמצעים שהיו ברשותי ולא יכולתי לקנות עוד. כל הזמן חיפשתי דגמים חדשים ופיתחתי קולקציות כדי להעשיר את עולם אופנת הכלות שהיה ממש לוקה בחסר בשנות ה-90. לא הייתה כלה שלא הצלחתי לחדור לליבה ולתשוקותיה ביום הכלולות שלה וכבשתי אותה עם חיוך של ילדה בת 20, עם הידע שצברתי, והרצון לרצות כל כלה ביומה הגדול. בערה בי התשוקה לאופנה, רק אופנה, לא דיבר אליי שום דבר אחר. לא היה לי כסף לפרסום, אבל הרגשתי מבורכת והרעיונות זרמו. מי שנתן לי את ההזדמנות להתחיל את הכול היה סמי ארפי, שאחרי שעיצבתי לעצמי את שמלת הכלה, מכרתי לו אותה ואז הוא הציע לי לבוא ולקחת את עליית הגג שלו, ממש כך, בפשטות ההיא, הכול התחיל. במבט לאחור אני ממש חייבת לו תודה".
חצי שנה לאחר פתיחת המקום הבינה מדינה שלא תוכל לעמוד בהצלחה המסחררת והזעיקה לניהול המקום את אחותה שולה. "היא הייתה בתחום העסקים מספר שנים קודם, גדולה ממני, שידרה שליטה מלאה בכל מה שקשור בתחום הפיננסי והחלטתי שהיא הבחירה הנכונה. מראש ידענו שהיא תתמקד בתחום הניהול ואני אהיה אחראית על העיצובים של שמלות הכלה. זאת הייתה הפרדה מוחלטת לאורך כל השנים, ממש חומה סינית. סמכתי עליה בעיניים עצומות ולא היו סימני שאלה בתחום הזה בכלל. כך, שולה ניהלה ואני הייתי פנויה לעסוק בפאן היצירתי והעיצובי, וכשהייתי מתחילה קולקציה ממש ידעתי שדגמים מסוימים יצליחו ברמות, זה היה סוד ההצלחה שלנו".
מאיפה שאבת את כל ההשראות לשמלות הכלה?
"חבר שהיה מתעסק עם חליפות לגברים סיפר לי שהוא נוסע לתערוכה, ושיש שם גם כלות. הצטרפתי אליו פעם אחת ומאז התמכרתי לתערוכות. פעמיים בשנה, את כל הכסף שהיה לי הייתי שמה בתערוכות כדי להתעדכן במה שחם בעולם האופנה ולהעשיר עוד ועוד את הקולקציות עבור הכלות. כמובן, שהאקלים בישראל שונה מהאקלים באירופה ולכן בראש ובראשונה הייתי צריכה לחפש את החיבור לאקלים בארץ, כי נורא חם בישראל, ואי אפשר להלביש כלה בשמלה שלא ניתן לנשום בה. כך, התחלתי להתחבר לגוף האישה ולרצונות שלה, לדעת איך להלביש אותה ולעשות ממנה 'וואו' ומהר מאוד העסק הזה הפך להצלחה מסחררת. במשך 25 שנה זה התפתח למנגנון מפלצתי, היסטרי. ניהלנו מספרה ומתפרה שתטפל בכלה מא' ועד ת', והפכנו כל תחום שנגענו בו לאימפריה, אני מדברת איתך על יותר מ-150 כלות בחודש, זה מטורף להלביש 10 כלות ביום, להתחיל כל יום מחדש עם אנרגיות כשכל כלה היא כמו היחידה באותו היום ולהתרגש כל פעם מחדש, זה מטורף".
לאחרונה רכשה מדינה את המותג "מיכל מדינה"" מ"חתונה לבנה" לאחר שנמכר לגורם אחר (אשת העסקים לבנת אלבו).
איך זה לרכוש את השם שלך ממקום שהיית בו חיה ונושמת?
"בהתחלה לא התכוונתי ללכת ולרכוש את 'מיכל מדינה', אבל הבנתי שהנכס הכי יקר הוא השם שלי, הידיים שלי, ולא הייתה לי ברירה. המותג מיכל מדינה היה שייך לחתונה לבנה והבנתי שיש שתי ברירות, להשתמש בשמי או שאסיים את הכול. לקח לי זמן להבין שזה מה שאני יודעת לעשות, לעצב. אני לא יודעת לעשות משהו אחר. מהמקרה הזה למדתי לצמוח, אני שומרת בקנאות על היצירה שאני כל כך אוהבת, וגיליתי גם את עצמי מחדש. אחרי כל מה שעברתי, היום אין משהו שיעמוד בדרכי. תרשום לך: מיכל מדינה נושמת, חיה, ובועטת".
בענייני אופנה, תוכלי לגלות, מה מצפה לכלות של 2017-2018?
"הליין של השמלות הרחבות חוזר ובענק אבל בטכניקות הרבה יותר לבישות. פעם כלה לא יכלה לנשום כשהיא הייתה לובשת שמלת כלה, הכול היה מחוחים והיום הטכניקה היא אחרת לגמרי. הכלות היום מחפשות נוחות אך ללא פשרות בפן העיצובי. יש המון היום שילובים של תחרה על לייקרה שהיא מחטבת מאוד. כך הכלות גם אופנתיות ומהממות, אבל גם נוח להן ביום החתונה וזה חלק מהעניין".
איפה תהיה מיכל מדינה בעוד 10 שנים?
"היום, אחרי שנה לא פשוטה, אני מכוונת בלי נדר לפתוח שוב בית אופנה, זה עניין של זמן. הקולקציה מאוד תפסה בבוטיקים הנחשבים בעולם, בניו יורק, בברלי הילס וקנדה, וזה מרגיש לי שאני בדרך הנכונה".
משהו לסיום?
"מאוד חשוב לי לציין שלפני הכל, ליבי-ליבי עם כל מי שנפגע מסגירת חתונה לבנה. הסיבה שהסכמתי להתראיין הייתה בעיקר כדי להסביר את מה שקרה, כדי שהכלות שמאוד יקרות לליבי יבינו ששום דבר לא היה מכוון וגם אני חטפתי מכה קשה, ממנה אני מנסה להתאושש, אבל לא נורא, כבר אמרתי שאני מקבלת הכול מאת ה'".
