לפי הסכם הממון, שנחתם מספר חודשים לאחר חתונת בני הזוג ואושר ע"י ביהמ"ש ב-2001, הבית שייך בחלקים שווים לבן ולאמו, בעוד שלאישה אין כל חלק בבית.
חרף כך, עם השנים לבני הזוג נולדו ילדים נוספים. דירתם הצרה, שכללה שני חדרים, ושטחה השתרע על פני 56 מ"ר, גדלה לשטח של 137 מ"ר, וכעת יש בה 5 חדרים. לפי טענת הבעל, גם בשיפוץ הזה לא לקחה האישה חלק, והוא מומן בחציו על ידו, ובחציו מכספים אותם העבירה לו אמו במזומן.
לאחרונה עלו יחסי בני הזוג על שרטון. האישה פנתה לעו"ד אבי גפן, אשר הגיש בשמה תביעה רכושית לביהמ"ש לענייני משפחה, במסגרתה הוא דרש חלוקה שווה של כל נכסי בני הזוג, כולל הדירה, וכן תביעה לביטול הסכם הממון.
בית המשפט דחה את הבקשה לביטול הסכם הממון, אך פסק כי מחצית מההשבחות שנעשו בבית לאורך השנים יינתנו לאישה. השופט קבע בפסק דינו, כי הבעל לא הצליח לספק הוכחות כי השיפוץ נעשה בחלקו מכספי אמו, ועל כן יש לראות בכלל השיפוץ כהוצאה משותפת של בני הזוג, שדין פירותיה להתחלק שווה בשווה בין בני הזוג, חרף הסכם הממון שנחתם בין השניים.
לדברי עוה"ד גפן, ביהמ"ש הלך כברת דרך נכבדה לכיוון חלוקה צודקת בין בני הזוג, אך לצערו לא השלים את כולה, ולפיכך החליט הגבר להגיש ערעור על ההחלטה. הערעור טרם נדון.
