המילים הללו כוונו אומנם לעיריית אשדוד ולעומד בראשה ד"ר יחיאל לסרי, אבל הם לא מבינים שהמילים הקשות הללו מופנות קודם כל לאוכלוסיה החלשה בעיר, אלה שלא יכולים להגיב להם כי אין להם מכשיר נייד מתקדם, הם עדיין משתמשים במכשיר מדגם נוקיה שעולה 200 שקל ומטעינים שיחות ב"טוקמן". כן, תתפלאו, יש לא מעט אנשים שלא יודעים מה זה אייפון 4, מבחינתם מדובר בסוג של חלום שאינו ניתן למימוש.
אלה אנשים שאין להם רכב כי במציאות הכלכלית של ישראל 2016, הם בקושי גומרים את החודש. רוב המשכורת שלהם נעלמת, נכחדת, על אוכל, תרופות ותשלום חשבונות שוטפים. אלה אנשים שיוצאים מהבית והדרך היחידה שלהם לעשות פעולות אלמנטריות כמו ללכת לעבודה, לבנק או לצאת עם הילדים לאכול פיצה משפחתית ב-25 שקלים, זה רק בתחבורה ציבורית. לעיתים הם אנשים שקופים, שאנחנו ממש לא רואים בזמן שהם עומדים בתחנת האוטובוס ומתעצבנים למה האוטובוס איחר… מבחינתם אלה רגעים קטנים של אושר לעלות על האוטובוס ולנשום קצת אוויר בחיים המורכבים שהם עוברים. אל תתבלבלו, לא מדובר בבודדים. באשדוד יש עשרות אלפי אנשים שמשתמשים על בסיס קבוע בתחבורה הציבורית, בלעדיה אין להם אפשרות לעשות דבר וחצי דבר. הם אבודים.
הפתרון של "תחבורה ירוקה" נועד קודם כל לאנשים המדהימים האלה, ורק על כך ד"ר לסרי ראוי לקבל את פרס ישראל, על רגישות וחמלה למען תושביו שאינם יכולים לנוע בחופשיות בחיי היומיום. אני ממש לא מופתע מההתנהלות של ראש העיר שלנו. הוא הרי צמח מלמטה, גדל ברחוב משמר הירדן, וראה מקרוב מצוקות וקשיים עוד בהיותו ילד. השינוי המדהים שהעיר תעבור, עם אוטובוס שיחצה את העיר ללא הפרעה תוך שמונה דקות, עם תדירות אוטובוסים שיגיעו אחד אחר השני בקצב מטורף, אלה דברים שיגרמו לאנשים השקופים באשדוד לחייך את החיוך הכי גדול שלהם בחיים. מבחינתם מדובר ביום חג. בעוד שנה וחצי הם יתחילו תקופה חדשה בחיים, ורק על כך כולנו צריכים להתרגש.
לא רק הציבור החלש יזכה לעדנה בזכות תוכנית RE-WAY. גם אלה שלא סובלים מבעיות כלכליות, יקבלו לעיתים קרובות החלטה להשאיר את הרכב בחנייה, וייצאו לסידורים באוטובוסים חדישים שיגיעו לתחנות מודרניות שיוצבו בכל פינה בעיר. מדובר בחוויית נסיעה ובעיקר בשלווה פנימית, אותה כולנו מאבדים כשאנחנו עולים על ההגה, קל וחומר שיש עומס ופקקים. אני יודע שיש כאלה שקוראים את השורות האלה ואומרים לעצמם: "אני אעלה על אוטובוס? חחחחחח ממש בדיחה לא מצחיקה…". אחרי פעם אחת שזה יקרה, אתם תראו שאני לא טועה. מדובר בסוג של מחסום פסיכולוגי שנפרץ מזמן בכל מדינות אירופה המתקדמות, שם הרכבים הפרטיים זמינים בעיקר בסופי שבוע לטיולים ולנסיעות ארוכות מחוץ לעיר. בחיי היומיום התחבורה הציבורית היא הכלי היחיד שמשמש את הציבור במדינות הכי מתקדמות באירופה. אנחנו הרי אוהבים לחקות אותם…
כמובן שגם ילדים ובני נוער ייהנו מאוד מהתחבורה הציבורית המתקדמת שתהיה לנו בעיר, וזה יהפוך לסוג של טרנד לנסוע על אוטובוס חדיש מהרובים הדרומיים לכיוון מרכז העיר. ודבר נוסף, לא פחות חשוב – הפרויקט המדהים הזה יסייע במאבק נגד הזיהום הסביבתי שהרים ראש בשנים האחרונות. פחות רכבים בכבישים, זה אומר פחות זיהום אוויר וגם פחות תאונות דרכים.
ולכל הפוליטיקאים ואנשי התקשורת ששלפו מהמגירה סכינים מושחזות, ומובילים בצורה מתוזמנת ומסוכנת את המאבק הציבורי הזה, אני רוצה להקדיש כמה מילים. תגזרו בבקשה את העמוד הזה בעיתון, אני ממש מבקש בלשון יפה… בחודש מאי 2018, שזה עוד כשנה וחצי, ברגע שהפרויקט המדהים הזה ייחנך והציבור יבין למה חלקם נאלצו ל"סבול" מפקק של חמש דקות ביום, רק אז הציבור יבין איזה מהלך גדול ד"ר לסרי הוביל. מהלך שיהפוך את מערכת הבחירות באוקטובר 2018 ללא רלוונטית, כי ראש העיר הנוכחי יזכה לאחוזי תמיכה חסרי תקדים. אני מתחייב לכך. תשמרו את העיתון הזה…
שבת שלום!
