בתביעה אותה הגישו עו"ד דוד פייל ועו"ד שיאן קוריאט נטען שהאישה, אשר עישנה לאורך 40 שנה, הייתה במעקב מרפאת הריאות בבית החולים בלינסון על רקע מחלת ריאות חסימתית. בבדיקתCT שנערכה לה אותר גוש בקוטר 10 מ"מ בריאה. במקום להורות על ביצוע ביופסיה מיידית, הורו הרופאים בבלינסון על המשך מעקב אחר הגוש, ושחררו את האישה לביתה.
בתביעה מתואר כיצד המשיכה האישה להגיע אל מרפאת בית החולים בלינסון כל כמה חודשים, ובכל פעם בוצעו בדיקות שהדגימו שינוי והתפתחות בגוש שהחשידו לממאירות, אך בכל פעם המליצו הרופאים על המשך מעקב. רק כעבור כשלוש שנים, כשהופיעה גדילה משמעותית וחדה של הגוש, שלח הצוות הרפואי את האישה לביופסיה, אז התברר שהאישה סובלת מסרטן ממאיר.
האישה הובהלה לניתוח בה נכרתה האונה התחתונה בריאתה, אך חודשיים לאחר מכן התגלה כי גרורות פשטו בחלקים נוספים בגופה, הטיפולים לא סייעו לה, והיא הלכה לעולמה כעבור כשנה. ד"ר מרדכי יגלה, מנהל מכון הריאות ברמב"ם וד"ר דוד אדלמן, אונקולוג בכיר בבית החולים הדסה מ"פורום רופאים", בחנו את המקרה מטעם התביעה, וקבעו כי פעולת צוות בית החולים בלינסון הייתה מנוגדת לפרקטיקה הנהוגה ברפואה, והובילה לשיהוי בן 3 שנים באבחון מחלתה, פרק זמן שבמהלכו המחלה התפשטה וגרמה למותה בטרם עת.
"גודל הגוש ומאפייניו חייבו העלאת חשד לממאירות, וחייבו את הפניית האישה להמשך בירור", טוענים עוה"ד פייל וקוריאט. "זאת במיוחד נוכח גורמי הסיכון הרבים לממאירות שהתקיימו אצל האישה: גילה, העובדה שהיא מעשנת במשך 40 שנה, ומחלת הריאה החסימתית ממנה היא סובלת. איך איש לא עצר ושאל את עצמו האם מדובר בגידול סרטני? אולי כדאי לבצע בירור בביופסיה?".
רק כשלוש שנים, לאחר שחלה גדילה משמעותית וחדה בממצא, צוות בית החולים נאות להפנות את האישה לביופסיה. בביופסיה, שנערכה כחודש לאחר מכן נמצאו תאים ממאירים מסוג סרטן בלוטי, וגוש בריאה הימנית התחתונה. לאור הממצאים עברה האישה כריתה של האונה הימנית התחתונה של הריאה במרכז הרפואי שיבא תל השומר. בבדיקה הפתולוגית נמצא גידול בקוטר של כ-25 מ"מ. לאחר הניתוח, עיין הצוות המטפל בשיבא בבדיקות ה-CT שבוצעו בשנים שקדמו לניתוח ורשמו בסיכומם: "הממצא היה קיים בבדיקות מהשנים 2011-2012, אך היה קטן יותר ופחות סמיך, ובעצם היה מקום לביצוע הבירור כבר ב-2011".
בדיון שנערך לאחר הניתוח, הוחלט כי בשל הרושם לכריתה שלמה של הגידול בניתוח, אין צורך בטיפול משלים. לכן הוחלט על המשך מעקב במרפאת הריאות בבית החולים.
אך כחודשיים בלבד לאחר הניתוח בוצעה בדיקת CT נוספת, שהדגימה בלוטות לימפה מוגדלות בשער הריאה הימנית, ובהמשך מצבה הבריאותי של האישה החמיר, והיא אובחנה כסובלת מסרטן מפושט והופנתה בדחיפות לטיפול קרינתי וכימותרפי. למרות הטיפול האגרסיבי, היא נפטרה ממחלתה בגיל 59, כשלוש שנים לאחר שהגיעה לבית החולים עם ממצא בריאה שחייב בירור.
"הטיפול בניגוד לפרקטיקה הנהוגה ברפואה"
ד"ר מרדכי יגלה, מנהל מכון הריאות ברמב"ם וד"ר דוד אדלמן, אונקולוג בכיר בבית החולים הדסה בחנו את המקרה מטעם התביעה, וקבעו בחוות דעתם כי פעולת צוות בית החולים בילינסון לא עמדה בקנה אחד עם הפרקטיקה המקובלת ברפואה, והובילה לשיהוי בן 3 שנים באבחון מחלתה, פרק זמן במהלכו המחלה התפשטה וגרמה למותה המהיר של האישה בטרם עת.
לדברי ד"ר יגלה וד"ר אדלמן, שינויי המרקם של הגוש היו אמורים להדליק נורות אזהרה בקרב הצוות הרפואי, ובנוסף, התקיימו אצלה גורמי סיכון משמעותיים, אשר הגדילו את הסיכון לממאירות הגוש: גילה המתקדם, העישון לאורך עשרות שנים, מחלת ריאה חסימתית וממצא מעל 8 מ"מ. "לפיכך" קבעו ד"ר יגלה וד"ר אדלמן, כבר ב-2010 היה מקום לחשוד בממאירות הגוש ולהפנות את המנוחה להמשך בירור".
לדבריהם, לו הייתה מופנית המטופלת לביופסיה כבר בשנה הראשונה לתלונותיה, ואף בשנה לאחר מכן, הגוש היה מאובחן כממאיר בטרם שלח גרורות, וניתן היה להסתפק בכריתה מקומית שלו. עוד קבעו המומחים שאילו מחלת הסרטן של המנוחה היתה מאובחנת באותה עת, סיכויי ההחלמה שלה היו גבוהים ועומדים על יותר מ-90%.
בימים אלה הגישו עוה"ד פייל וקוריאט תביעה לפיצויים נגד ביה"ח בלינסון וקופת חולים כללית המפעילה אותו על סך 2.5 מיליון שקלים. התביעה נדונה בימים אלה בבית משפט השלום בתל אביב.
