פרס עשה הרבה מאוד דברים טובים, ועל כך מסכימים גם אלה שאינם תמכו בו פוליטית, אך ללא שום צל של ספק הקמת "מפעל הטקסטיל" בדימונה, זו גולת הכותרת של עשייתו הברוכה. כאחד שגר שנים ארוכות בסמיכות לכור האטומי, ואף ביקר בו פעם אחת, במסגרת משלחת של בכירים מעיריית דימונה, אני יכול לומר בפה מלא ששמעון פרס היה ונשאר הדמות המוערכת ביותר בקרב האנשים שעובדים במקום הכי חשוב במדינה. מבצע הקמת הכור הגרעיני בדימונה החל באמצע שנות החמישים, כיוזמה שהפטרונים הפוליטיים שלה היו שניים, דוד בן גוריון ואיש אמונו שמעון פרס, שהיה באותם ימים מנכ"ל משרד הביטחון. פרס פעל בדרכים שונות ומגוונות מול מקבלי ההחלטות בצרפת, כדי שיסייעו בהקמת הכור.

עד לאותה התקופה היה זה בלתי מקובל לחלוטין שמעצמה, שבידיה יכולות וידע גרעיני, תאציל את הידע הזה למדינה קטנה ושולית בזירה הבינלאומית. איש המפתח בקשר מול צרפת היה כאמור פרס, שנפגש עם כל ראשי הממשל הצרפתים עד שהחזון שנראה כדמיון מופרך הפך למציאות. גם בזמן שנוצר משבר נקודתי מול הצרפתים, שגם הפסיקו את משלוחי האורניום לישראל, פרס השיג את החומר יקר-הערך באפריקה ובדרום אמריקה וכך התוכנית הגרעינית הוכתרה בהצלחה מלאה.

אם הכור האטומי לא היה מוקם בשנות ה-60, אני לא רוצה לחשוב היכן היינו היום אם בכלל… מול כל מדינות ערב שמתחמשות בצורה מפחידה וסוגרות את הפערים מול ישראל בתחומים רבים, אך לא מול היכולת הגרעינית שלנו. על כך כולנו צריכים לעמוד ולהצדיע לפרס.
יחד עם זאת, נשיא המדינה ה-9 למרבה הצער מעולם לא זכה לכבוד המגיע לו כאן בארץ, בזמן שבכל פינה בעולם מהללים ומשבחים אותו. יש סיפור מוכר על פרס, שממחיש את הסיטואציה הזו בצורה הטובה ביותר… פרס הגיע לביקור בארצות הברית, נכנס לחנות בדים יוקרתית בלב מנהטן ורכש בד איכותי ביותר. הוא ניגש לחייט צמרת בניו-יורק וביקש ממנו שיתפור לו חליפה. החייט בוחן את הבד ואומר לו: "צר לי, זה יספיק אולי למכנס…". למחרת פרס ממריא ללונדון, הוא ניגש עם הבד אותו קנה בניו-יורק לחייט צמרת לונדוני. "זה יספיק מקסימום לשרוול", אומר לו החייט. בערב הוא בפאריס, אצל חייט אחר. "אולי אצליח לתפור לך גרב", אומר לו החייט במבטא צרפתי כבד. פרס המאוכזב שב ארצה. בדרכו לבית הנשיא בירושלים, הוא עוצר ברחוב לילינבלום בת"א אצל החייט הקבוע שלו."אתה יכול לעשות משהו עם הבד הזה?", שואל פרס בקול שקט. החייט עונה לו מבלי למצמץ: "שתי חליפות ועוד זוג מכנסיים". פרס מתפלא: "איך זה שבחו"ל זה לא הספיק לכלום, וכאן אתה תופר לי חצי מלתחה?". החייט עונה לו בהחלטיות: "בחו"ל אתה ענק…".

ובנימה אופטימית זו… מה שנותר לנו לאחל זה ששמעון יחזור לאיתנו ויהיה איתנו עוד שנים ארוכות וטובות.

שבת שלום!