הסיפור הבא הולך לזעזע אתכם, והוא נכתב כפוסט בפייסבוק ע"י אישה שנתקלה מקרה גזענות קיצוני בו נתקלה גברת אשדודית לאחרונה בחניה של 'אושר עד' באזור התעשייה בעיר, כשלדבריה, אישה חרדית אמרה לה כי היא "לא נותנת שיחות לפרענקים" המסמן ביטוי מזלזל בין אשכנזים למזרחיים.
את הפוסט הבא כתבה אישה חרדית בקבוצת פייסבוק פופולרית לנשים חרדיות – "ישנן בנות": "לראשונה בחיי חוויתי גזענות, עברה כבר שעה ואני עדין בהלם" כתבה אתי. "השארתי את הנייד בבית ויצאתי לסופר לקניה שגרתית. קבעתי עם בעלי שיחכה בכניסה לאושר עד ונמשיך משם את הקניה.
"מפה לשם אני לא מוצאת אותו אבל כן רואה את הרכב בכניסה ועשיתי מה שכולם במצב הזה עושים – מבקשים שיחה מאשה חרדית. ניגשתי לאישה חסידית בסביבות גיל ה-50 וביקשתי הכי יפה ובכבוד אם אפשר שיחה. הסברתי שהשארתי את הנייד בבית.
"הסברתי שבעלי פה. הראיתי לה את המכונית והיא נתנה לי את התשובה הכי כואבת ששמעתי בחיים – "אני לא נותנת שיחות לפרענקים". פה בלעתי את הלשון, דבר שלא קורה לי בחיים, והלכתי".
לסיום כתבה אתי: "אז לך אישה יקרה שלבושה לפי כל כללי ההלכה שתדעי שכלום לא שווה אם אין לך אהבת אדם. מאחלת לך לחזור בתשובה שלמה מבפנים".
בשיחה עם האתר החרדי 'בחדרי חרדים' משחזרת אתי את הרגעים הקשים: "בעלי נכנס להתפלל והשאיר לי את הרכב פתוח – אלא ששכח לעדכן אותי שהוא מתפלל. כשיצאתי מקניות, לא מצאתי אותו ברכב, ומכיוון שלא היה עלי מכשיר טלפון, החלטתי לגשת לאישה שנראתה לי הכי מתאימה למעשה חסד, והתאכזבתי קשות", אומרת אתי.
"היא נראתה בסביבות גיל 50, מטופחת מאוד, לבושה בצניעות רבה, אם כי לפי צו האופנה. פאה מסורקת מוקפדת, אישה שעושה רושם טוב. ביקשתי ממנה שיחה והיא מיד אמרה 'לא'. כשהסברתי לה שהנה הרכב שלנו פה אך איני מוצאת את בעלי, הביטה עלי והפטירה: 'אני לא נותנת שיחות לפרענקים'".
אתי נותרה בדקת דומיה, "מההלם", היא אומרת. "אני טיפוס שתמיד יש לי מילים – אך פה נותרתי ללא מילים כלל. אני אישה חרדית מבית ומלידה, ולבושה הכי חרדי שיש – בגלל זה אני בהלם. מילא היה לי לבוש מודרני עוד ניחא, אני לבושה לפי הרב וואזנר, הכי צנוע שיש, לא חלמתי שאקבל כזו תשובה", היא אומרת נסערת.
"בחיים לא נתקלתי בגזענות כלפיי. גדלתי במוסדות אשכנזים, חברות רבות שלי חסידות גור, אני נמצאת אצלן בבית והן אצלי, ובכלל, צבע העור שלי יחסית בהיר, מהיכן היא ישר קבעה שאני 'פרענקית', וגם אם כן, זו הסיבה לא לתת לי שיחת טלפון?".
"באותם רגעים של שתיקה, ביקשתי בקשות מה', רגע בו אדם שומע ביזיונו ושותק, זהו רגע גדול, אז ביקשתי עלי ועל עם ישראל. אין ספק שזו היתה חוויה קשה ועצובה. הסיבה היחידה שאני רוצה שתפרסמו את הסיפור, היא שאולי הוא ייגע באדם אחד לפחות, ויעורר אנשים בנושא העגום הזה".
