בתור אחות שכולה אני כואבת את המעצר של החייל האמיץ, שהחליט לנטרל את המחבל הארור, שקם בבוקר מתוך כוונה להרוג חיילים בכל מחיר. אני תמיד אומרת שעדיף מחבל מת ולא עוד משפחה שכולה. אי אפשר להבין מה עובר על אלה שקיבלו את ההחלטה להאשים את החייל האמיץ ברצח, בזמן שהוא הציל חיים. מדינת ישראל חוזרת אחורה עם החלטות בלתי הגיוניות שכאלה, ומורידות את המוטיבציה בקרב בני הנוער ללבוש את מדי צה"ל, ולהילחם למען הגנת המדינה והמולדת.
אין דבר כואב יותר מאשר לאבד אח, ולמרבה הצער במשפחה שלנו עברנו אובדן קשה ביותר. אחי הגיבור מקס מקי חזן ז"ל, נהרג בתאריך ה-2.10.02 בפעילות מבצעית בבית לחם. הוא הוזעק ללוות שיירה בג'יפ, נפגע בעורפו מירי צלף וקיפח את חייו. מאז ועד היום הוריי המדהימים אילנה ודניאל, לא התאוששו, כך גם אנחנו האחים, ואנו עולים לישון וקמים בבוקר עם הזיכרון של האח האהוב והמדהים שאיננו איתנו.
אנחנו אוהבים את המדינה ואת צה"ל, ואני אומרת בפה מלא שאני גאה בחייל שהחליט לנטרל את המחבל הארור. אני כועסת מאוד על מנהיגי המדינה שהחליטו להאשים אותו ברצח. זאת פשוט בושה למדינה וכולנו צריכים לחזק ולתמוך בחייל במדהים הזה.
המסר האחרון שלי הוא: "די למשפחות השכול".