השבוע צוין יום האישה הבינלאומי, ובתקשורת הציפו אותנו בנתונים סטטיסטיים למיניהם. מאחורי כל המספרים והאחוזים, עומדות נשים, בשר ודם, ביניהן סגן אביטל חיימן (21) מאשדוד, האוחזת בתפקיד מפתח בצה"ל כסגנית מ"פ איסוף בחטיבת אפריים. כשאביטל הייתה תלמידת תיכון במקיף ח', לה ולמשפחתה היו תכניות אחרות. היא התקבלה למסלול תיכוני אקדמאי, שבמסגרתו החלה מכיתה ח' ללמוד בקורסים באוניברסיטה, ובכיתה י' השתלבה בלימודי תואר ראשון במדעי המחשב באוניברסיטת בר אילן. "הייתי בצופים מכיתה ח', היה לי כיף, נהניתי מהעשייה החברתית, מההתנדבות, ורציתי להיות מדריכה, אבל לא יכולתי כי התחלתי ללמוד באוניברסיטה. וזה היה מטורף", היא מספרת, "למדתי בבית הספר ושילבתי לימודים באוניברסיטה, כמו כל סטודנט רגיל. למדתי לצד בני 25 שלא הבינו מה אני עושה שם. אחרי סמסטר שכלל ארבעה קורסים שנלמדו במקביל לבגרויות וללא חיי חברה, עזבתי. בכל זאת הייתי בת 16, והבנתי שכל דבר בזמנו. גם רציתי להתגייס בזמן, ולא רציתי תפקיד שקשור לתואר. את הצו הראשון קיבלתי רק בי"ב, ורק אז התחלתי לברר על תפקידים.

רציתי מודיעין, אבל איחרתי את המיונים". לקראת גיוסה שובצה אביטל להיות תצפיתנית. היא מאוד לא רצתה את התפקיד, אך החליטה לתת לו הזדמנות. כבר מהקורס הבינה שהגיעה למקום הנכון. "אין מקום שבו את מרגישה משמעותית יותר. את חיה את השטח, את האקשן", היא אומרת.

למה לא רצית להיות תצפיתנית?
"לא הייתי חשופה לתפקיד, לא ידעתי מה זה. התברר שזה תפקיד שהוא איכותי, אבל נשארו עליו הרבה סטיגמות. הרבה אמרו לי לא ללכת, וחיפשתי בנות ששירתו כתצפיתניות כדי לשמוע על התפקיד ממקור ראשון, ואז הבנתי את החשיבות, והחלטתי לנסות. התגייסתי באפריל 13', בת ראשונה שמתגייסת, להורים שעלו מאוקראינה ולא מכירים את הצבא. אבי עשה שנה וחצי צבא כעולה חדש, אבל הוא בן יחיד, ובקושי הרגיש מה זה. אני באתי מרקע שלא מבין בתפקידים ובצבא.

הקורס שעברתי היה אחת החוויות החזקות בחיים. זו הייתה הפעם הראשונה שתבעו ממני דברים, וזה מה שטוב בצבא כשהתפקיד תובעני, הוא מוציא מהאנשים את המיטב. התחלתי מאפס, לא כמו בבית הספר ששם הייתי התלמידה עם הציונים הכי טובים. במהלך הקורס המוטיבציה עלתה, והיה לי ברור שזה תפקיד מדהים.
שירתי שבעה חודשים כתצפיתנית בעזה. זו חוויה שלימדה אותי מה זה צבא חזק, הומנ,י מה זה חיילים שנלחמים ולא ישנים כדי להגן על המדינה".

מההתחלה בחמ"ל התצפיות בגבול עזה היה ברור כי צפוי עתיד מזהיר לאביטל, והיא יצאה לקורס פיקוד מוקדם. "בחיל איסוף קרבי את יכולה להיות או מפקדת או קצינה", היא מסבירה. "רציתי להתנסות כמפקדת ולא לצאת לקצונה, וגם המשפחה דחפה לכיוון האקדמיה. הם אמרו לי 'תשתחררי ותמשיכי מה שהתחלת לפני הצבא'. בקורס פיקוד נתקלתי בתפקידים מאתגרים, שובצתי כעוזרת מפקדת הפלוגה, היא התחילה לתת לי משימות, קיבלתי תחושת אחריות, והבנתי שאולי קצונה זה כן בשבילי. ההורים שלי לא הבינו מה זה קצינה בצבא, מבחינתם זה היה עוד עיכוב, אבל אמרתי שזה מה שאני רוצה לעשות". אביטל התחילה תהליך ארוך שכלל קורס פיקודי, הכנה לקצונה, קורס קצינים בבה"ד 1 והשלמה. "שנה שלמה של קורסים", היא אומרת, "תקופה שבונה אותך ואת מגיעה לתפקיד הקצין בשלה". לקראת סוף קורס הקצינים התחיל מבצע "צוק איתן". "לא יכולתי לשמוע שמדברים איתי בקורס על מנהיגות, ואני נמצאת בבה"ד 1 כשבגזרה שלי יש מבצע. אמרתי שאני רוצה להיות שם, אני רוצה להרגיש חלק מהעשייה. היינו שלוש תצפיתניות בקורס, נלחמנו, דיברנו עם מפקד הגדוד שיאפשרו לנו לפחות לסייע, שאם אנחנו כבר בצבא אז להיות שם. אחרי שיחות, בקשות ושכנועים, הקפיצו אותנו לשטחי הכינוס לעזור למילואימניקים. אחרי השבוע הראשון, עברתי לחמ"ל הקדמי ביפתח. שידכנו בין חיילי המילואים לתצפיתניות. מה שהן זיהו, אנחנו ידענו לתרגם ולהסביר לחיילי המילואים. היינו במקום הכי קדמי, מעל ל-30 ימים לא יצאתי הביתה. מה שעזר לנו זה התמיכה של האזרחים, זה חיזק אותנו.

לא מרגישים את הימים שעוברים, אבל זה קשה. יש אזעקות, חיילים נכנסים וחוזרים, חיילות בלחץ על החבר, על האח, על המשפחה. זה נותן פרספקטיבה של צבא בחירום, הלכידות, המקצועיות, כמה שהכל קורה מהר, ההתגייסות למילואים. אחר כך חזרתי לבה"ד 1 לשבוע מבחני סיכום ומשובים, משם השלמה חודשיים וחצי להפוך לקצינה מוסמכת באיסוף קרבי". לאחר סיום הכשרתה כקצינה שובצה אביטל כמפקדת מחלקת איסוף בחמ"ל "מצודות" בדרום יהודה. "היו יותר מדי בנות מעזה, והיה צריך להחליף גדודים, וזה חתיכת מאורע", היא אומרת. "אני עברתי לגדוד 636 ניצן, וזו פעם ראשונה שהעבירו מעזה לאיו"ש. מדובר במנטליות אחרת ושגרה אחרת".

מה ההבדל בין תצפיתנית בעזה לבין זו שבאיו"ש?
"אלה מקומות שונים לחלוטין, השגרה אחרת, האופי אחר. בעזה יש גדר. את יודעת שאסור לעבור אותה. באיו"ש החיים משותפים, זה מקום שאין מושג מי האויב. אני זכיתי להכיר את שני העולמות. הייתי שנה וחודשיים בדרום הר חברון, קבלת הפנים שלך הגדוד הייתה מדהימה, והייתי צריכה לעכל שגרה אחרת. משם הגעתי להיות סמ"פ איסוף בחטיבת אפרים. באתי עם תחושה שאין סיכוי שאלמד עוד משהו, כי בתפקיד הראשון ישר פיקדתי על 60 חיילות בתנאים לא פשוטים, אבל זה תפקיד שונה, אני יושבת בחטיבה, חלק מהפיקוד, והתצפיתניות בגזרה".
אביטל אמורה להשתחרר בחודש נובמבר, והמפקדים שלה לוחצים עליה להמשיך בקבע. היא עדיין מתלבטת. "אני אמורה להתחיל את החיים האמיתים בגיל 22. אני רוצה לתת עוד שנה בעשייה חברתית ובהתנדבות ואז אמשיך ללמוד".

תחזרי ללמוד מדעי מחשב?
"אני לאו דווקא מחויבת להמשיך מה שהתחלתי. בצבא הבנתי על עצמי דברים שלא ידעתי קודם. למדתי שיש לי יכולת ביטוי מול קהל, שאני יוכלה ליזום, להיות יצירתית, לחשוב מחוץ לקופסה. בסוף גם ההורים הבינו את העשייה שלי. אני מרגישה יותר ניסיון לחיים, שאני בשלה לאזרחות יותר מאשר חברות בגילי שהמשיכו במסלול אקדמי. יש לי חברה בגילי, עובדת בהיי טק, אין לנו אותה תפיסה לעולם. גם אם יש לה תואר, היא מנטלית שונה ממני".

מה תגידי למי שנמצאת לפני גיוס, ומודיעים לה שהיא מיועדת להיות תצפיתנית?
"אין כמו להיות תצפיתנית, ואין דבר כמו לפקד על הבנות האלה. מדובר באחד המקומות הכי משמעותיים שאפשר להיות בהם, וזה מורגש בכל רגע. זה תפקיד מדהים לבנות, זה תפקיד חזק שמשלב אחריות. בת 19 אחראית על גזרה וכוחות שנמצאים בה, מקיימת קשר ישיר עם מג"דים בדרגות גבוהות, נמצאת בישיבה לצד גברים, אנשי צבא עם ניסיון ששואלים לדעתך ואומרים לך 'את צודקת'. זו תחושת סיפוק שלא מקבלים לא באוניברסיטה, ולא בשום מקום אחר. במציאות היום הדמות הנשית חזקה. מי שמחזיק את חיל איסוף קרבי הם לוחמים ותצפיתניות.

אף פעם לא הרגשתי שמתייחסים אלי אחרת כי אני אישה. גם כחיילת פשוטה יש מי ששומע אותך ושוקל את ההחלטה, ואת חלק מקבלת ההחלטות. אחרי שהייתי מנהלת אירוע, קצינים היו ישר באים ואומרים 'אין עלייך, את העינים של המדינה'. זה מחזק. יש מג"דית ראשונה בצה"ל, והיא מהחיל שלנו, זה מדהים. איפה תוכלי להסביר את הדיעה שלך מול דרגות גבוהות, והם מיישמים את זה. אי אפשר לקבל את זה בשום מקום אחר חוץ מהצבא. זה לא סתם שיש הרבה חבר'ה שלפני הצבא לא האמינו בערכים, והם מגיעים ופורחים כי נותנים להם אופציות שהם לא קיבלו באזרחות. סטיגמות תמיד יהיו. ב'צוק איתן' נפל לי האסימון מה תצפיתנית עושה ועד כמה היא שותפה. אין תפקיד יותר טוב מזה ויותר מפתח מזה לנשים".