רשלנות רפואית במתן מרשם תרופה: הנזק הכבד והלקח

תחום הרשלנות הרפואית בישראל רווי במקרים מצערים שבהם טעויות אנוש מובילות לנזקים בלתי הפיכים. אחד מתתי-התחומים השכיחים והמסוכנים ביותר הוא רשלנות במתן טיפול תרופתי – בין אם בבחירת התרופה הלא נכונה, ובין אם, כפי שנראה בדוגמה להלן, במתן מינון שגוי ומסוכן.

פסק דין תקדימי וידוע שניתן בבית המשפט העליון (ע"א 5339/02), משמש אבן דרך חשובה בהגדרת גבולות האחריות של המוסדות הרפואיים והצוות המטפל. המקרה ממחיש באופן כואב כיצד חריגה מנורמות מקצועיות מקובלות עלולה להוביל לפגיעה קשה בבריאות המטופל ולחיוב כספי משמעותי של הגורם המתרשל.

סיפור המקרה: הטיפול שהפך לסיוט כבדי

במרכז הפרשה עמדה אישה אשר סבלה מדימומים גינקולוגיים תכופים ובלתי סדירים. מצבה חייב התערבות רפואית, והיא הופנתה לטיפול במסגרת קופת חולים. הטיפול שנבחר על ידי רופאי הקופה היה מתן תרופה הורמונלית שמטרתה לווסת את הדימומים.

כאן החלה שרשרת האירועים המצערת. הרופאים, במקום לרשום את התרופה במינון המקובל והבטוח בהתאם לספרות הרפואית ולהנחיות היצרן, רשמו למטופלת מינון גבוה בהרבה מהמותר. חובת הזהירות הבסיסית, המחייבת כל רופא לבדוק את הוראות המינון, נזנחה במקרה זה.

היא נטלה את התרופה כפי שהונחתה, מתוך אמון מלא בצוות הרפואי. תוצאות הטעות הקשה לא איחרו לבוא: המינון הלא מבוקר גרם לה לנזק כבדי חמור ובלתי הפיך. הנזק היה כה משמעותי, עד שמדובר היה בפגיעה משמעותית באיכות חייה ובצורך במעקב וטיפול רפואי מתמשך.

המסע המשפטי: הוכחת הרשלנות

היא הגישה תביעת רשלנות רפואית נגד קופת החולים. לב ליבה של התביעה עמד על הטענה שהצוות הרפואי סטה מסטנדרט הטיפול הסביר. במשפטים מסוג זה, נטל ההוכחה מוטל על התובע, ועליו להראות שלושה מרכיבים מרכזיים:

1. קיומה של חובת זהירות: חובה זו קיימת תמיד בין רופא למטופל.
2. הפרת החובה (רשלנות): הוכח שהרופאים לא פעלו כפי ש"רופא סביר" היה פועל בנסיבות דומות – רופא סביר היה בודק את המינון המומלץ לפני מתן המרשם.
3. קשר סיבתי ונזק: הוכח שהנזק הכבדי נגרם כתוצאה ישירה מנטילת המינון השגוי של התרופה.

לאחר דיון בבית המשפט המחוזי, הערעור הגיע לבית המשפט העליון. בפסק הדין המרכזי שניתן בתיק (ע"א 5339/02 קופת חולים של ההסתדרות הכללית נ' דיין), קיבל בית המשפט העליון את טענות התובעת וקבע באופן חד משמעי: מתן תרופה במינון החורג באופן כה בוטה מהנחיות היצרן והספרות הרפואית, המהווה סכנה מוחשית למטופל, עולה כדי רשלנות רפואית.

משמעות פסק הדין והלקח לעתיד

פסק הדין בעניין דיין אינו רק סוף פסוק עבור המטופלת עצמה, שזכתה בפיצוי הולם על נזקיה. יש לו חשיבות רוחבית עצומה על המערכת הרפואית כולה. הוא משמש תזכורת חדה וברורה לחובת הזהירות המוגברת המוטלת על כל רופא, אחות ורוקח.

המקרה מדגיש כי "טעות במרשם" אינה טעות טכנית גרידא, אלא כשל מקצועי חמור שיש לו השלכות מרחיקות לכת. עבור עולם המשפט, פסק הדין מחזק את הזכות של נפגעי רשלנות רפואית לקבל סעד הוגן, ומאותת למוסדות הרפואה שעליהם להקפיד הקפדה יתרה על נהלים, בקרה כפולה במתן תרופות, ובדיקה חוזרת של התאמת הטיפול לכל מטופל ומטופלת.

על המטופלים עצמם מוטל התפקיד להיות ערניים: אל תחששו לשאול שאלות, לברר את שמות התרופות, את המינון המדויק ואת תופעות הלוואי האפשריות. ערנות משותפת עשויה למנוע את המקרה המצער הבא.