פעם הייתי ילד קטן. לא להאמין, אבל זה היה באמת מזמן. אבל הנה אני זוכר את זה. אפילו מתגעגע. מה שקורה העונה בליגת העל בכדורגל קצת דומה. בעיניים הגעגוע הכוונה. סוף סוף אחרי הרבה מאוד שנים, כמעט בזמן שהייתי ילד, יש פה 4 קבוצות שרוצות תואר. לא אחת, לא שתיים כמו שהתרגלנו, לא שלוש פעם באף פעם, אלא ארבע. שרק ירבעו…(ואין פה שגיאת כתיב…).
אם בשנים האחרונות מיד התלבטנו אם מכבי ת"א או מכבי חיפה יזכו באליפות, ומידי פעם באר שבע עשתה קולות של קבוצת צמרת, הרי שהשנה הצטרפה לחבורה בית"ר ירושלים, וכל אחת מהן לא רק ראויה, אלא גם יכולה.
הרווח הוא של הכדורגל שלנו. אין "בטן" בליגה והעובדה שכל משחק חשוב לכל קבוצה גם עכשיו, אבל כנראה גם בהמשך, זה טוב לנו. הרמה תישמר לאורך זמן רב. הרמה הזו שגורמת לכולם לשחק טוב יותר. הרווח הוא באיכות הכדורגל. גם קבוצות שלא בן הארבע מגיעות למשחק מולן בשיא המוכנות והמוטיבציה. לפעמים זה מצליח להן, לפעמים לא, אבל הניצחון הוא של כולם…
ומי תיקח לדעתי? מהארבע מי תצא האחת? אני הולך לתת פה תחזית שאלי חלק מכם יגידו שאקח את הכדורים בזמן, אלה של הרופא לא של המשחק. האלופה שלי היא בית"ר ירושלים. גם בגלל שהגיע הזמן שהאליפות לא תנוע בין באר שבע, בואכה תל אביב עד חיפה, אלא בגלל שהיא משחקת כדורגל שמח והתקפי עם שערים…ומי מאתנו לא אוהב לשמוח, בעיקר שעיר הבירה שלו צוהלת….
