מתחילת המלחמה ועד היום, איבדה ישראל 890 חללים: 808 חיילי צה”ל, בהם 43 חברי כיתות כוננות; 75 שוטרים ממשטרת ישראל; ו-7 אנשי שב”כ.

הסטטיסטיקות הקשות מראות כי מחצית מהחללים, 374 במספר, הם חיילים צעירים מתחת לגיל 21, רובם בשירות חובה. עוד 272 חללים הם בני 22-30, ו-143 נוספים בגילאי 31-39. 101 מהנופלים הם בני 40 ומעלה.

הפילוג המגדרי מצביע על כך שמרבית הנופלים הם גברים – 835 לעומת 55 נשים. עוד נתון כואב הוא מצבם המשפחתי של הנופלים: 629 היו רווקים ורווקות, ואילו 261 מהם נשואים, שהותירו אחריהם 306 אלמנות ו-645 יתומים. בנוסף, 7 ארוסות איבדו את בני זוגן במלחמה.

היקף הפגיעה בדרגות הבכירות

במהלך הקרבות נפלו 6 קצינים בכירים בדרגת אלוף משנה, כאשר 3 מהם נפלו כבר ביום הראשון של הלחימה, ה-7 באוקטובר.

240 אנשי מילואים נפלו בגזרות השונות מאז תחילת המלחמה, לצד 217 אנשי קבע ו-43 חברי כיתות כוננות, ו-390 חיילים בשירות חובה. הנופלים הותירו אחריהם מעל 1,590 הורים שכולים, 645 יתומים ו-2,730 אחים ואחיות שכולים.

הבאת החללים לקבר ישראל

לפי בקשת המשפחות, מרבית החללים הובאו למנוחות בישראל. כ-285 מהם נטמנו באזור ירושלים, מתוכם 160 בהר הרצל. 239 נוספים נקברו באזור המרכז, כש-39 מהם בבית העלמין קריית שאול. בדרום נטמנו 184 חללים, ובצפון הובאו למנוחות עוד 174 חללים. 8 חללים נקברו בחו”ל בטיפול וליווי מלא של עובדי אגף משפחות במשרד הביטחון.

הערים שאיבדו את מספר בניהן הרב ביותר

העיר ירושלים מובילה בכאב עם 52 חללים, ולאחריה תל אביב עם 28 חללים ובאר שבע עם 26. מודיעין ספגה 24 חללים, חיפה 21, וברמת גן נפלו 17 חללים. בפתח תקווה נפלו 16 חללים, וברחובות, רעננה ואשקלון נפלו 14 חללים כל אחת. כפר עזה איבד 13 מבניו.

הימים הקשים ביותר במערכה

ה-7 באוקטובר נחרת כיום הקשה ביותר של המלחמה, בו נפלו 358 חללים בקרבות ההגנה. יום קרבות נוסף שגבה מספר חללים רב היה ה-22 בינואר 2024, בו נפלו 22 חללים במהלך הקרבות הקשים בחאן יונס ובזירות אחרות ברצועת עזה.