הילה שבתאי דודותו של אילי גמזו ז"ל משתפת את אתר אשדוד אונליין בכאב העצום והגעגוע הבלתי פוסק בערב יום השנה העברי לנפילתו בקרב ההגנה על יישובי הדרום ב 7.10: "כולם אומרים שעוברים עלינו ימים קשים, שנה קשה מאז ה7.10.23 שבת שמחת תורה.
אבל לחלק לא קטן בקרב עמינו זאת לא סתם תחושה או אמירה רווחת, זאת באמת שנה קשה שבה בבת אחת, לאחר דפיקה נוראית בדלת החיים השתנו והם נאלצים לחיות במציאות חדשה, מציאות אכזרית, שבאה אפילו עם תעודה הכרה של משפחה שכולה.
אחת המשפחות מבין רבים בעיר אשדוד היא משפחת גמזו. שמאל ואליזה גמזו, תושבי רובע יב בעיר. הורים לליאל, אילי וליעם אהרון. משפחה נורמטיבית סה״כ.
בבוקר ה7.10.23 שעת בוקר מוקדמת החלו האזעקות, אילי נמצא עם אמו ואחיו ליעם בבית, בחופשת חג, בממ"ד.
מרים טלפון למ"פ בודק מה קורה?
מבקש להצטרף ללוחמים.
המ"פ אומר לו שכרגע המצב לא ברור, ומקפיצים רק את הקצינים, נעדכן כשנצטרך אותך.
אילי לא מוותר, מתעקש להצטרף…
שעה 8:00 מנו המ"פ אוסף את אילי מביתו, אימו ואחיו מלווים אותו לרכב, שולחים עימו את מיטב המטעמים, לא מבינים בכלל מה קורה. השכנים מסביב יוצאים מוחאים לו כפיים, מצלמים מהחלונות את המחזה.
למחרת בשעה 6:30 בבוקר מגיעה הבשורה הקשה מכל, אילי נפל ביום שבת בשעה 12:40 לערך, עת הגן על קבוצת רצים באזור נתיב העשרה.
סמ"ר אילי גמזו הי"ד וסמ"ר איתי מרציאנו הי"ד, נפלו יחד בהתקלות עם מחבלים לאחר קרב, יחד איתם נפלו גם 2 רצים נעמי שטרית אזולאי וקובי פריאנטה ז"ל.
בהתחלה הכל היה עמום, לא ברור, מה קרה, איך קרה…
תוך כדי השבעה מגיע מעיין נחמני אחד הלוחמים ומספר בפעם הראשונה את מה שקרה, בהמשך חובר למשפחה רם חיון הרץ השלישי שמספר את שקרה מזווית ראייתו.
והנה חלפה לה שנה וקצת, המשפחה המצומצמת והמורחבת עוסקת בהנצחתו, בהפצת סיפור הגבורה של הלוחמים ושל אילי… רבים מתאהבים באילי רק מהתמונה, מהחיוך ומהמוטו שלו- "חייכו כי חיוך זה שמחה ושמחה זה הכוח להמשיך".
לפני כחודש קיימנו טורניר לזיכרו בהשתתפות עיריית אשדוד,אגף הספורט, טורניר מרגש שיהפוך למסורת.
והנה הגיע השבוע הזה, לכאורה, עוד שבוע רגיל לכול אחד, אבל עבורנו זה ממש לא עוד שבוע רגיל…
ביום ראשון ה20.10.24 ציינו 22 שנים להולדתו של אילי, כשהוא כבר שנה כמעט בן 21,
וכמו כל השנה המורכבת הזאת, בחול המועד לא נהוג לעלות לבית העלמין והלב רוצה להרגיש אותו, להיות איתו,להזכיר לו שלא שכחנו, אז בשעה 23:52 בלילה, מוצ"ש, בצורה ספונטנית מפרסמת אליזה, אמא של אילי פוסט, מחר נפגשים במקום בו נפל אילי בשעה 16:00.
בשעה 16:10 כבר התאספו משפחה וחברים שהפכו מזמן למשפחה.
מעיין ורם שיתפו לראשונה את מהלך ההתקלות והמקום בו נפלו אילי ואיתי.
הפרחנו 22 בלונים בצבעי שחור וצהוב ( איך אפשר בלי ביתר ירושלים), הבאנו עוגה קטנה למלאך שלנו, חיזקנו והתחזקנו ובעיקר הרגשנו קרובים אליך עוד קצת…
ואז עוד יום עובר ועוד יום ומחר יגיע יום שמחת תורה, היום בו הכל התחיל ועם זאת גם הכל נגמר…
ביום ראשון הקרוב, 27.10.24 בשעה 8:00 נעלה לבית העלמין באשדוד לאזכרה שלישית (בכל זאת שנה מעוברת).
אילי ילד יפה שלנו, אומרים שבורא עולם לוקח את הטובים ביותר אליו, ואפשר לראות בכל תמונה של "הותר לפרסום", בכל סיפור שבאמת לקחו לנו את הטובים שיש. ולנו לקחו את הכי טוב שיש.
אז לכל מי שהגיע עד לכאן, תמשיכו להפיץ את החיוך של אילי, המשפט של אילי והטוב שלו….
הילה מסיימת במסר חשוב לקוראים: "חבקו את המשפחות השכולות, לא מרחמים, אלא משותפות גורל, מהודייה על המחיר הכבד ששילמנו ותעשו כל שניתן להיות ראויים להם".
