כשאבי בהר וחבריו ליחידת יהלום מצאו את גופותיהם של שלושת החטופים עמית בוסקילה ז"ל מאשדוד, שני לוק ז"ל ו ויצחק גלרנטר ז"ל (תושב העיר בעבר, שהוריו עדיין גרים בעיר), הוא הרגיש כפי שלא הרגיש מחייו. בר שהיה חלק מהצוות הגדול שכלל עוד כוחות, הרגיש משהו נוסף מיוחד. הוא היה בין מי שהביאו את בת עירו, עמית בוסקילה ז"ל חזרה לארץ, לעירה, להוריה, לביתה.

אבי בהר (46) מאשדוד, גר באזור י"א. יש לו שלושה ילדים בני 19, 17, ו-7. הוא נשוי לאילנית. בשגרה, בנוסף לעבודתו הוא חובש באיחוד הצלה כבר 7 שנים. הוא משמש שם כנהג אמבולנס, כראש צוות וכחבר ביחידת האופנולנסים ככונן חירום. הנתינה והעזרה לאחרים היא חלק מהד.אנ.איי שלו הוא לוחם וחובש ביחידת יהלום של חיל הנדסה. הוא כבר היה פעמיים בעזה בשני סבבים. בסבב הראשון מעט אחרי ה-7 באוקטובר ועכשיו בסבב השני הוא שם כבר שלושה חודשים. נכנס ויוצא עם חבריו ליחידה המיוחדת.

רגע לפני שהוא נכנס לרפיח להמשך הלחימה, הצלחנו לתפוס אותו ברגע לא שכיח של מנוחה, ולשמוע על חילוץ הגופות של שלושת החטופים זכרם לברכה, על פעילותו ועד כמה העובדה שהוא חובש באיחוד הצלה עוזרת לו בעזה.

אבי בהר: "בגדול אנחנו עסוקים במציאת פירי מנהרות של מחבלים ופיצוצם. יותר הנדסה של תת קרקע וכאלה. אנחנו חולשים על כל הרצועה. היחידה עצמה עובדת בכל מקום שצריכים אותנו. ההתמחות של היחידה זה בעיקר בפעילות בתת קרקע ואיתור מחבלים וחטופים.

אבי מספר על הרגע המיוחד ההוא בו מצאו את גופות החטופים באחת המנהרות, ביניהן כאמור עמית בוסקילה ז"ל

"אני לא יכול לספר יותר מידי על מנהרות, מפאת ביטחון, אבל מדובר במנהרות בנויות היטב מבטון. באחת מהן היינו כאמור חלק מהיחידה שהובילה למציאת הגופות עמית בוסקילה, שני לוק ויצחק גלרנטר זכרם לברכה".

איך הייתה ההרגשה להיות שותף למציאת גופתה של בת העיר שלך?

"גם אם החזרנו רק גופה לצערנו, גם עשינו משהו. הבאנו את עמית לקבר ישראל  ולמשפחתה מקום להגיע אליו להתאבל. יש סיפוק בכל פעם שאנחנו נכנסים ויוצאים ומוצאים עוד מנהרה ועוד משהו שמוסיף ללחימה בפנים. זה מערך שלם של לוחמים. אופרציה גדולה שאני שמח שהסתיימה במציאת הגופות".

הכרת את עמית בוסקילה ז"ל?

"לא באופן אישי, מהסיפורים כן. מחברים של חברים. יש חברים משותפים. בעיר אשדוד אחד מכיר את השני. תמיד אתה שמח להחזיר חטופים, וכשזה בני העיר שלך אתה מרגיש סוג של חיבור. כל האשדודים הם אחד".

אתה מרגיש מיוחד?

"אני לא לבד. יש עוד הרבה כמוני. יש עוד כמוני שמסתכנים. חלקם יותר. עושים מה שמצופה מאתנו. אנחנו נלחמים על הבית. אין מה ליפות את זה"

אגב בית, מה אומרים בבית? חוששים?

"דואגים אבל. תומכים בהישארות שלי במלחמה. נותנים כוח. עומדים מאחוריי. מבינים את המשמעות של הלחימה פה. הם דואגים. אבל יהיה בסדר".

העובדה שאתה חובש וחבר באיחוד הצלה, באה לידי ביטוי בעזה?

"בנושא הרפואי כן. אני גם חובש בצוות במילואים. אני מביא את הידע הרפואי שלי. למזלנו לא היו פציעות רציניות, אבל בפגיעות השגרה פה, טיפלתי. בהתנדבות באיחוד הצלה אתה מגיע לאירועים קשים ואתה לאורך זמן יוצר לעצמך סוג של סיבולת נפשית, שבזמן אמת עוזרת. כמו עכשיו בזמן המלחמה הזו. אתה תמיד משאיר את המחשבות על אותו מקרה או על הדבר הקשה, בצד. כמו באיחוד הצלה, שאתה מגיע לאירוע ופועל לפי סדר פעולות אוטומטי ככה גם במלחמה. אתה מגיע לאירוע ופועל בצורה שקולה ומדויקת".

מה זה פציעות שגרה?

"נפצעו תוך כדי אימונים, עבודה בשטח בעזה. לא היו פציעות ברוך השם של טראומה. אנחנו משתדלים לשמור על עצמנו במקום הזה".

מה אתה יכול לספר על עזה?

"זה מקום נוראי. מקום מאוד צפוף. הלחימה מאוד קשה. התנועה מאוד קשה. המקום מאוד מאיים. אתה לא יודע מאיפה תתקל, מאיפה ייצא המחבל הבא. כל התנועה שלך צריכה להיות מאוד חדה וממוקמת. אתה דרוך כל הזמן".

מה יהיה?

"אני לא יודע מה יהיה, אני יודע מה אני מקווה"

מה אתה מקווה?

"אני מקווה שנצליח לאתר את כל החטופים. ושנמשיך לחסל את בני המוות והכי חשוב: נביא ניצחון".

תשמור על עצמך אבי

"תודה. משתדלים הכל מלמעלה".