תשאלו כל אדם באשדוד, סביר להניח שהוא מכיר את גמ"ח חסדי מאור מאיר. אם לא כנראה הוא לא מהאזור. הגמ"ח כבר פועל 13 שנה וכל כולו לזיכרון מאור מאיר ז"ל, שהיה בן 16 כשנפטר בתאונת דרכים. בשבעה התגלה כמה תרם הילד היקר הזה למען אחרים, כולל מכספו ואפילו ארוחותיו. הוריו, החליטו להמשיך את דרכו.
האב שמעון בן שמעון וכל המשפחה פתחו גמ"ח והחלו כל שנה ובכל השנה, זה 13 שנה, לתרום למען נזקקים ולמען ילדים באשדוד והסביבה, בכל דבר, מזון, בגדים, תרומת חדרי ספריה, מתנות לילדים, אבגדים חמים לחורף לקשישים, ערכות לבתי הספר, ומה לא. אין דבר שלא מקבל טיפול מידי מגמ"ח חסדי מאור מאיר.
מי שמנהל אותו כאמור הוא האב שמעון בן שמעון. עכשיו מסתבר שהעתיד כבר כאן, כי מסתמן שיש מי שימשיך את דרכו של שמעון בן שמעון.
שמעון בן שמעון מספר: "בעת שנכדי היקר נהוראי מצא את האפיקומן בפסח, ובעת קבלת דמי הכיס, הוא ביקש דבר אחד – "סבא תיקח אותי לת”א נקנה אביזרים ספריי שלג וכו’ ליום העצמאות". שאלתי אותו אם הוא רוצה לפתוח דוכן למכור, כי בשביל זה צריך אישור מיוחד. "מה פתאום", הוא ענה לי, "סבא אני רוצה לחלק לילדים שאין להם". זאת למרות שידע שאין במות, אבל ידע שילדים יגיעו לחגוג ולחלקם לא יהיה איך".
וכך היה. שמעון בן שמעון לקח את נהוראי נכדו והשניים סעו יחד לתל אביב לפני יום העצמאות. הם נסעו ל"לבנה זוהרים" ורכשו שם אביזרים רבים. הכל כאמור מהכסף שאמור היה לקבל על מציאת האפיקומן. לאחר שקנו, יצאו בערב החג נהוראי וסבו שמעון בן שמעון עם נועם בן ה-14 שהוא נכד נוסף של שמעון, וחברם אוראל לנקרי, והחלו לחלק לכל ילד שרצה ולא יכול היה לרכוש אביזר מיוחד לחג. חשוב לציין כי נהוראי מצטרף לסבו כבר מגיל 4! יש עתיד לגמ"ח. אין ספק.
אגב, עד כמה הילד כולו בנתינה אפשר ללמוד מהסיפור הבא. במהלך חלוקת האביזרים בפארק באזור ה', ניגש אחד הילדים שחגגו לנהוראי, וביקש גם הוא שעון זוהר מואר כמו שיש לו. נהוראי לא חשב פעמיים, הוריד את השעון מידו ונתן אותו כמתנה לאותו הילד. האור מסתבר לא היה מהשעון… הוא הגיע מנהוראי.
