המלחמה ברצועת עזה החל מאירועי שמחת תורה הארורים בשביעי לאוקטובר, תאריך שייזכר לעד, וממשיכה גם בימים אלה, אם כי העוצמה הגדולה של הלחימה התמעטה, ובמקביל להפחתה המורגשת היטב של ירי הרקטות לשטח ישראל – גם ברצועת עזה נראה שמספרי המתים העזתים פוחתים, והציבור בישראל ובעולם מתחיל להתרגל למצב אליו נקלענו המכונה בפי כולם "שגרת מלחמה".
בשגרת המלחמה שלנו לא חזרנו לשגרה במקומות העבודה, הלימודים, התרבות, הספורט ועוד תחומים רבים. בשגרת החירום שלנו סוחרי השוק של חוף הים מפגינים ביום שלישי על מנת שיאפשרו להם לקיים את השוק בימי רביעי כרגיל, הזעם היה גדול כשנענו בשלילה, אך יום למחרת אזעקה נשמעה בכל רחבי העיר אשדוד. תשעה טילים נורו לעבר העיר אשדוד, שישה יורטו על ידי מערכת ההגנה האווירית 'כיפת ברזל', שלוש נפלו בחוף הים סמוך לעיר. מיד לאחר מכן התושבים הבינו מהי שיגרת מלחמה.
במוצאי השבת האחרונה שיגרת המלחמה קיבלה משנה תוקף נוסף, בהחלטה כואבת אך אמיצה החליטו בחמ"ל העירוני לקבל את דרישת ועד ההורים העירונית, ולהמשיך לקיים לימודים בקפסולות, זאת אחרי סקר שקיימו בקרב ההורים בבתי הספר. הזעם הציבורי ביום ראשון אצל ההורים שהתנגדו בא לידי ביטוי, אך יום שלישי בשעה אחת, כל שמי מרכז הארץ התמלאו בירי טילים ואזעקות נשמעו מיבנה דרך ראשון לציון ועד תל אביב, סביון ועוד. ההורים בתל אביב זעמו על חוסר האחריות שלומדים בימים אלה, והפרופורציות של שגרת המלחמה חזרו לתושבי העיר אשדוד (בה הכניסה למרחב המוגן 45 שניות ובתל אביב כפול שתיים).
שביעות רצון
תושבי העיר אשדוד לא יכולים שלא להיות מרוצים מאיך שהעיר נוהלה בזמן חירום, חמ"ל עירוני שתפקד לתפארת על ידי ראש העיר, אליו הגיעו ראשי ערים להתבונן וללמוד כיצד מנהלים עיר בחירום. ראש העיר ד"ר יחיאל לסרי דאג להיות בכל זירה בה נפלה רקטה ובאופן אישי דאג להקמת החפ"ק המקומי, מי שנכח במקום ראה את התפקוד של הרשות שגרמה לזירת נפילה לחזור לשגרה תוך שעות בודדות בלבד.
הקמת כיתות הכוננות, האימונים הרבים וההכנות לשעת חירום הם הדבר החשוב ביותר שנעשה על מנת להגן על העיר אשדוד. אומנם לא היינו צריכים את כיתת הכוננות הזו עד עתה, אך במדינתנו שהאיום יכול להגיע מהבית וערביי ישראל או אלה מהנגב או יהודה ושומרון יכולים לפגוע בנו ביום בהיר, כפי שקרה במבצע שומר חומות כיתת כוננות היא דבר חשוב במיוחד, ושלוש כיתות כאלה הוקמו באשדוד.
התפקוד הכללי של העיר אם זה מבחינת תחזוקה וניקיון, התחדשות העירונית ברובעים הוותיקים שכמעט ופתרה את בעיות המיגון ועוד. הוכיחו שהעיר מתפקדת בחירום במצב מצוין, ובמדינה כמו שלנו בה חירום היא מילה שאנו שומעים מספר פעמים בשנה, הדבר חשוב במיוחד. את התפקוד המעולה של העירייה והעומד בראשה ניתן לראות גם מהביקורים הרבים שהתקיימו בעיר, ראש הממשלה, נשיא המדינה, אלופי צה"ל, שר הביטחון האוצר, החינוך, החוץ, המפכ"ל, ועוד רבים וטובים הגיעו לחמ"ל והתפעלו מהסדר העירוני.
סקר מלחמתי
מניתוח תוצאות מחקר חוסן לאומי בעקבות המלחמה, שנערך בקרב תושבי העיר אשדוד, עלה כי 83 אחוזים מתושבי העיר מרוצים מתפקוד העירייה במלחמה, המחקר והניתוח בוצעו בשיטות המדגם החדשניות של חברת דיירקט פולס. באמצעות מערכת דיגיטלית ייחודית לצורך איסוף נתונים. המדגם נערך על ידי חברת דיירקט פולס באמצעות מערכת דיגיטלית בשילוב פאנל, בקרב 1,594 נדגמים בוגרים, המהווים מדגם מייצג של האוכלוסייה הכללית בישראל.
בשאלת הדירוג של הרשות המקומית שלנו בתקופת המלחמה, התקבלה התשובה המעניינת ביותר, שלושים אחוזים נתנו ציון טוב מאוד, חמישים ושלושה אחוזים נתנו ציון טוב, מה שנותן רוב מוחלט של 83 אחוזים שמרוצים מטיפול הרשות העירונית בשעת המלחמה על ידי העומד בראש הראשות ד"ר יחיאל לסרי. שאלות נוספות על התפקוד העירוני ועל הכלכלה של תושבי אשדוד הוכיחו כי המלחמה מצד אחד מקשה על היכולת הכלכלית של תושבי העיר ומאידך הם היו מוכנים להקריב את רווחתם על מנת שהמלחמה תהיה משמעותית עבור חייהם.
השאלות האחרות במחקר היו מעניינות לא פחות, כגון באיזה כיוון, לדעתכם, מתקדמת מדינת ישראל אחרי אירועי ה7- באוקטובר? תושבי אשדוד השיבו כך: שמונים אחוזים חשבו שהמדינה מתקדמת בכיוון חיובי עד חיובי מאוד ואילו עשרים אחוזים ענו שהכיוון הוא שלילי עד שלילי מאוד.
בהמשך ענו תשעים אחוזים מהנשאלים כי המערכה הצבאית בעזה ובשאר הגזרות מתנהלת ברמה טובה עד טובה מאוד. כאשר בנושא הטיפול בעורף תושבי אשדוד חלוקים וכחצי חושבים שהממשלה לא מטפלת בעורף כראוי לעומת החצי השני שחשב אחרת. בשאלה אחרת חצי מהנשאלים במחקר ענו כי היו מוכנים לספוג פגיעה כלכלית לצורך השגת מטרות המלחמה.
שאלה מעניינת במיוחד שנשאלה במחקר המיוחד הזה בהקשר השינוי בהנהגה הפוליטית של ישראל, ונראה כי תושבי העיר רוצים לראות שינוי לאחר ש- 74% מהעונים השיבו כי היו רוצים לראות במידה מסוימת שינוי בהנהגת המדינה. במקביל נראה כי ישנם רבים מאוד שמעוניינים בהקמת מפלגות חדשות שיתחרו על הקולות שלהם, מאשר להאמין לאלה הקיימות כעת בכל כנסת ישראל.