כשהוא מדבר על הציונות, הוא לא יכול לעצור לרגע. מבחינתו זה חלק מכל מה שעבר בחיים. מפעל חיים. החיים עצמם. ד"ר (ליהדות) אריה אזולאי, ראש העיר השלישי של אשדוד הוציא בימים אלה ספר אוטוביוגרפי, שמספר על חייו ממרוקו, דרך ישראל ואשדוד ואפילו דרך ארגנטינה, ותפיסת הפושע הנאצי אייכמן. סיפורו הוא סיפור מרתק שמכיל לא רק חיים שלמים, אלא מקביל להיסטוריה המפוארת של המדינה הזו והעיר אשדוד, שני מקומות שתופסים מקום חשוב מאוד בחייו של אריה אזולאי, אבל גם אזולאי עצמו תופס מקום חשוב מאוד בהיסטוריה שלהן.

אזולאי בן 89. ביולי ימלאו לו בעזרת השם 90. הוא כיהן כראש העיר השלישי של אשדוד בין השנים 1983-1989. הוא הגיע לאשדוד לפני כ-56 שנים ועדיין מתגורר באשדוד. לפני כ-4 שנים נפטרה רחל רעייתו היקרה, שליוותה אף היא אותו בכל מסלול פעילותו. לאריה שני בנים (עופר ואיתמר) , בת (אסתר) ו-12 נכדים…"כמספר שבטי ישראל". כפי שהוא אומר.

אריה, בחירה מאוד מיוחדת של שם הספר – "ציוני כל הדרך"

"היות וזאת אוטוביוגרפיה, ניסיתי לכתוב על  מסלול חיי ב-90 שנה וגילתי שהכל סביב הציונות. הציונות פעמה וממשיכה לפעום בי. האוטו ביוגרפיה עוסקת במסלול חיי, במעשיי ודעותיי. הוא גם עוסק בשיחה על הציונות בעבר ובהווה, בעיר אשדוד, בחינוך ובשסע החברתי, והשאלה אם יש עוד דבר כזה".

הציונות, כמו שמיד תבינו, אכן ליוותה אותו, ובאמת את כל ציוני הדרך בחייו. הנה רשימה חלקית, והיא באמת חלקית, כפי שהוא מתאר אותה ברגש עז : "נולדתי בפס במרוקו, שבה הקהילה היהודית מפוארת. נולדתי ב-1933, למדתי בבית ספר אליאנס הצרפתי. הייתי בתנועת נוער הבונים, שהייתה תנועה נוער ציונית גדולה. הגעתי ללמוד שנה בארץ בשנת 1952, לימודי מדריכי חוץ לארץ, ושם התוודעתי לתפיסות השונות על היהדות והציונות".

ומאז אתה לא עוצר…

"יצאתי לשליחות בארגנטינה ב1958- עד 1960 מטעם הסוכנות היהודית, כשחזרתי התבקשתי לייסד את בית הספר מקיף ג', אותו ניהלתי במשך עשור, והשנה אגב חוגגים 50 שנה למקיף. יצאתי גם לשליחות לפאריז במסגרת הסוכנות היהודית והייתי ראש המחלקה שם". הוא לוקח נשימה וממשיך: "ב-1983 נבחרתי לראש העיר (עוד נרחיב על זה – מ.ס) אשדוד עד 1989. אח"כ עשיתי עוד תפקידים, כמו ראש החברה למתנסים, ארבע שנים, אח"כ" בהנהלת הסוכנות הציונית, שם שימשתי כראש המחלקה לעלייה ולקליטה של הסוכנות היהודית. כמו גם הייתי גם ראש עיר ממונה באופקים ב-2008". אז הוא התפנה לסיים דוקטורט ובגיל 79 סיים תואר דוקטורט באוניברסיטה העברית בירושלים. את הדוקטורט עשה, איך לא… על תנועות הנוער היהודיות במרוקו.

אם כבר מרוקו, אז ביקשנו מאריה שיספר לנו על העלייה שלו משם לארץ

"הייתי פעיל ציוני במרוקו כבר בגיל צעיר 11-12,  ואחרי זה הייתי בתנועה החלוצית ' הבונים'. משנת 53-55 שמשתי כראש תנועת הבונים במרוקו. הרגשנו שמרוקו הולכת לעצמאות והיינו צריכים להכין את המדריכים במחתרת לפני כן. ב-54 התחתנתי וב-55 כשכבר העצמאות של מרוקו הייתה גמורה ולא ידענו איך תתנהל מרוקו העצמאית, עליתי. הייתי בקיבוץ דורות ואח"כ ברור חייל"

ואיך הגעת לאשדוד?

"כשהחלטנו לעזוב את הקיבוץ, הייתי סטודנט ל-M.A באוניברסיטה העברית בירושלים והחלטתי לעבור ב-1967 לאשדוד, עיר פיתוח דאז. רציתי לפתח את הארץ"

חשבת שתהיה ראש העיר של אשדוד?

"בכלל לא היה בראש שלי שאהיה ראש העיר אשדוד. הייתי מורה במקיף א' ואח"כ יצאתי לשליחות של שלוש שנים. כשחזרתי התבקשתי על ידי צבי צילקר, שהיה אז ראש העיר, להקים את תיכון מקיף ג'. תמיד הייתי  פעיל במפלגת העבודה, ואז היו הבחירות הראשונות האישיות לראשות העיר. למרות שצבי צילקר היה כבר 3 קדנציות, התבקשתי להתמודד מולו מטעם המפלגה ונבחרתי בסיבוב השני. הייתי בן 40. הייתי קדנציה מאוד ארוכה כי בתקופה שלי הפרידו את הבחירות העירוניות מהכלליות והוסיפו לכהונה 6-7 חודשים"

ומה אתה זוכר את התקופה הזו ואת העשייה?

"גם היום אני ממשיך לעשות למען העיר בהתנדבות.  אני יו"ר בית יד לבנים ויו"ר קרן אשדוד. בתקופה בה הייתי ראש העיר הנחתי את היסודות לאשדוד כעיר ים תיכונית, על ידי בניית רובע ט"ו ופסטיבל הים התיכון שמתקיים עד היום, פסטיבל מדיטרנה. אני הראשון שהתמודדתי עם הנמל. עד אז הנמל לא שילם מיסים לעירייה והיה רשות עצמאית. הלכנו לבג"צ והודות לזה מיום כהונתי ועד היום, הנמל תורם תרומה משמעותית לפיתוחה של אשדוד. אשדוד היא עיר חזקה כספית. ביססתי את אשדוד כעיר עצמאית כלכלית"

וכאילו לחבר עבר עם הווה ואולי עם עתיד, אירח השבוע ראש העיר ד"ר יחיאל לסרי, את ד"ר אריה אזולאי וקיבל ממנו את ספרו. ד"ר לסרי חלק שבחים איש המיוחד הזה: "שמחתי לארח את ראש העיר לשעבר, ידידי ד"ר אריה אזולאי, שהעניק לי את ספרו החדש. אוטוביוגרפיה המתארת את סיפור חייו של אריה, מילדותו במרוקו, דרך העלייה לארץ ישראל ופעילותו הציונית, ועד תפקידיו הציבוריים, בהם כהונתו כראש העיר אשדוד בין השנים 1983-1989.

לצד סיפוריו המרתקים והעשייה המבורכת שלו לאורך השנים, הוא גם פורס את משנתו החברתית – חינוכית באשר לדמותה של החברה הישראלית בת ימינו על כל המחלוקות והשסעים שבה, והשקפתו על עירנו אשדוד "כעיר ישראלית ים תיכונית ורב גונית", כפי שאנו רואים בה ופועלים לחזק את זהותה.

אריה ידידי, הוא איש רב פעלים, שתרומתו לעירנו אשדוד ולמדינת ישראל היא גדולה ורבה. אין לי ספק כי ניסיון חייו העשיר, עשייתו הברוכה, מחקריו ותובנותיו ראויים ללמידה ומהווים נכס יקר לעירנו אשדוד ולמדינת ישראל כולה.  מאחל לאריה היקר, בשמכם תושבי העיר היקרים, בריאות ואריכות ימים והמשך עשיה ציבורית ברוכה".

אז אם יש מישהו שמכיר את העיר, אז והיום, הוא ד"ר אריה אזולאי, לכן ביקשנו לדעת ממנו מה הוא אומר על אשדוד של היום.

ד"ר אזולאי: "אני בהחלט מאוד מרוצה ממערכת החינוך באשדוד. גם צבי צילקר וגם יחיאל לסרי המשיכו לשים את החינוך בעיר במרכז. אני חושב שאשדוד היא עיר יפה שנעים לחיות בה. היא עיר ים תיכונית, רב גונית, ובהחלט התפתחה לעיר מרכזית בישראל. כיום היא עיר גדולה שמונה מעל 250 אלף איש. דרך אגב הסיסמא של בבחירות ב-1983 הייתה  – "אשדוד עיר גדולה". החזון הצליח.. אנחנו גם עיר שקולטת עולים. באשדוד יש נציגים של 99 קהילות. כמו שאמר עמוס עוז – "ביקרתי באשדוד, היא עיר כמידת אדם"

כאיש חינוך, מה אתה אומר על המצב בארץ?

"אני כותב על כך. אני חושב שאחרי 75 שנה יכול להיות וויכוח על מהות החברה הישראלית, על מערכת המשפט, הכיבוש, שתי מדינות, אבל הוויכוח שמתפתח היום הוא בהחלט פוגע ברגשות של ציונים ותיקים. כאילו אין בעיות אחרות כמו יוקר מחייה וביטחון. אני בין אלו שתומכים רבות בגיבוש חוקה למדינה. בשבילי החוקה היא מגילת העצמאות שמבטאת נאמנה את המדינה היהודית והדמוקרטית, שמבוססת על ערכי הנביאים. ערכים של יהודי מרוקו, של סובלנות ופתיחות. אני חושב שייסדנו מדינה יהודית כדי לצאת מהגולה ולהיות מאוחדים, ולא בכדי להעביר אליו את הגולה,.

שאלה אחרונה, רק בנינו, עזרת באמת לתפוס את הפושע הנאצי אייכמן?

"כן. בלי שידעתי בכלל"

תספר

"הייתי שליח הסוכנות היהודית בארגנטינה כשהייתי בן 25, ואז ביקשו ממני בארץ לעזור למישהו שצריך לבוא והוא לא יודע ספרדית. נפגשתי עם אדם, שלאחר מכן הבנתי שהיה איסר הראל, ראש המוסד, ולוויתי אותו. הראיתי לו את העיר. עשינו תרגילים מיוחדים כאלה יחד, כמו הליכה לרחוב הראשי של בואנוס איירס, ברחוב קורינטס, ששם יש בתי קפה אחד על יד השני, והוא אמר לי בוא נשחק משחק, אתה תשב בצד אחד ואני בצד השני, וכל שעה נחליף ובשעה מסוימת תראה אם מצאתי אותי. אני חשבתי שהוא משחק, הוא למעשה הכין את התפיסה של אייכמן".

מרתק

"ביום תפיסת אייכמן הוא אמר לי בוא נחזור על התרגיל הזה. הוא ביקש ממני שאעמיד ספר עם כריכה של רקדנית בלט, וכך אם מישהו ירצה אותי הוא יידע מי אני. הוא אמר לי שאם עד השעה 10 לא יקרה כלום, שאלך לנספח הצבאי, דוד נבו, ואגיד לו ש"המכונה תוקנה", וכך עשיתי. כך הודיעו לבן גוריון שאייכמן נתפס"

וידעת שזה אייכמן?

"אחרי איסר הגיעו אנשים נוספים. הם קנו שמיכות צבאיות ולא הבנתי למה. בסוף הסתבר שהם קנו אותם לאטום את החדר שאייכמן היה בו".

אז מתי ידעת?

"כשבן גוריון הודיע בכנסת. אז נפל לי האסימון, בעקבות זאת לא חידשו לשליחים את הוויזה בארגנטינה, וחזרתי לארץ. אבל יש עוד משהו"

מה?

"איסר הראל ביקש ממני לעשות עוד תצפית לפני תפיסת אייכמן, על בית נוסף בבואנוס איירס. הוא ביקש ממני שאתצפת  על בית בשכונת "אוליבוס", ולא ידעתי שאני צופה על הבית של ד"ר מנגלה, אבל הסתבר שפספסנו אותו לצערנו ביום וחצי".