בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופטת דברת) דחה לאחרונה את ערעורו של מנחם גלילי על זכיית עיריית אשדוד בתביעת דיבה שהגישה כנגדו. כזכור, הגישה עיריית אשדוד תביעת דיבה כנגד מנחם גלילי בעקבות כתבה שנכתבה על ידי מנחם גלילי עורך המקומון ה"שבוע באשדוד", בה נטען כי עיריית אשדוד "תופרת מכרזים".
בכתבה טען גלילי כי למשרת התובע עירוני לענייני חנייה בעיריית אשדוד נבחרה עורכת דין במכרז "תפור", וכי למעשה עוד טרם המכרז כבר יועד התפקיד ל"בת של עובדת בכירה בעירייה מקורבת לבכיר מאוד בעירייה (השם שמור במערכת)". המסר שעלה מן הכתבה היה "שהמכרז לתפקיד של עורך דין שיעסוק בתביעות בענייני חנייה היה תפקיד ש"נתפר" במיוחד עבור "מקורבת".
בכתב ההגנה שהוגש על ידי משרד עורכי הדין רונאל פישר שייצג את מנחם גלילי, חזר מנחם גלילי על גרסתו זו, דבק בה, וניסה לטעון כי כתב התביעה לא הוגש כנגדו אלא "כחלק ממסע נקם שמנהל כנגדו ראש העיר". הוא טען כי מה שנכתב על ידו בכתבה היה "דברי ביקורת לגיטימיים שהם נשמת אפה של הדמוקרטיה".
בית משפט השלום בבאר שבע (כב' הש' טישלר) חשב אחרת, קיבל את התביעה וחייב את מנחם גלילי לפצות את עיריית אשדוד בפיצוים בסך 15,000 שקל על אמירה זו ולהוסיף על כך 20,000 שקל הוצאות משפט (בנוסף ל-20,000 שקל הוצאות ששולמו במהלך ההליך). זאת, לאחר שהעירייה, שיוצגה על ידי עורכת דין טלי בן-סימון, לא ויתרה על שמה הטוב והגישה כנגדו תביעה בעילת לשון הרע.
בפסק הדין דחה בית משפט השלום בבאר שבע את טענות כתב ההגנה, אחת עשרה במספר, וקבע כי מנחם גלילי לא כתב אמת ולא העיד אמת בבית המשפט. בפסק הדין קבע בית המשפט, חד משמעית, כי "לא היה ממש באף אחד מחשדותיו של גלילי".
בית משפט השלום קבע באותו פסק דין כי "פרשנותו של גלילי לעובדות התבררה כמטרידה, מכיוון שהיא מעידה על קיבעון מחשבתי שאין בכוחן של העובדות להסירו". כן נכתב: "גם העובדות הפשוטות פורשו על ידו באופן פתולוגי, כאילו כל ההתנהלות גם של העירייה, גם של משרד הפנים גם של המועמדים עצמם נגועה בקונספירציה".
בית המשפט קבע כי "התנהלות כזו מצידו של עיתונאי היא בבחינת תרתי דה סתרי להגיון הכי בסיסי של מקצוע העיתונות של חקירה ובדיקה", וכי התברר במהלך המשפט כי "לכל היסודות שגלילי ראה אותם כ"פתולוגיים" נמצאו הסברים לגמרי תמימים".
בית המשפט קבע כי גלילי לא פנה כלל אל עיריית אשדוד כדי לקבל תגובתה לפרסום וכי "עיתונאי שאינו בודק עם מושא הפרסום את תוכנו של הפרסום, לא יוכל ליהנות מהגנת תם לב".
בית המשפט קבע כי "שכנוע פנימי עמוק שהיה טבוע בגלילי גרם לו לוותר במקרה זה על בדיקת העובדות", וכי "קשה להימנע מהרושם שדעתו של גלילי ננעלה והתקבעה וכל עובדה שלא תאמה את ה"אידאה פיקס" שגיבש על ידו פורשה על ידו כחלק מקונספירציה כללית".
ערעור שהגיש מנחם גלילי על קביעות אלה נדחה כאמור, על ידי בית משפט המחוזי בבאר שבע, שלא מצא לנכון להפוך ולו אחת מהקביעות הקשות של בית משפט השלום, תוך חיובו בסך של 12,000 שקל, בנוסף לכל אותן הוצאות שכבר הושתו עליו במסגרת ההליך בבית משפט השלום.
