מהתביעה עולה כי לפני כשלוש שנים האישה ירדה בשעת צהריים לחוף דלילה יחד עם בנה בן ה-13, ובעודה עומדת על המדרגות המאולתרות, דרכה על אבן שהייתה מונחת מתחתיהן, סובבה את רגלה ונפלה.
בנה ניסה ללא הצלחה לעזור לה לקום ומשלא הצליחה להזיז את רגלה מרוב כאבים הזעיקה אמבולנס. החובשים קיבעו את רגלה באמצעות מוט ברזל ופינו אותה לביה"ח ברזילי, שם התברר כי שברה את הקרסול וכי היא סובלת מעיוות ניכר בקרסול. למחרת התאונה עברה ניתוח תחת הרדמה כללית לשחזור וקיבוע פנימי של השבר תוך שימוש בפלטה. כתוצאה מהניתוח נותרה צלקת מכוערת בקרסול ימין. כעבור כשבועיים עברה ניתוח נוסף להסרת המתכות מהניתוח הראשון ושהתה בימי מחלה משך כ-4 חודשים.
מומחה מטעם התביעה קבע בחוות דעתו כי האישה סובלת מנכות בשיעור של 30 אחוזים לצמיתות. הנכות מתבטאת בצליעה, דלדול שרירים, קושי בדריכה על העקב ועל קצות האצבעות, קושי להתייצב על הרגל הפגועה, נפיחות בקרסול ומהגבלה בטווחי התנועה של המפרק. זאת בנוסף לשתי צלקות רגישות ומכוערות במקום חשוף.
המדובר במתחם ציבורי ומרכזי הנמצא בבעלותה, תחת אחזקתה וניהולה של העירייה עליו פוסע מידי יום ציבור רב. עו"ד דותן לינדנברג בא כוחה, טוען כי העירייה התרשלה בין היתר בכך שהמדרגות המאולתרות אשר כיסו את האבנים יצרו סיכון ממשי להולכים ואכן למרבה הצער הסיכון התממש והוביל לנזקים גופניים משמעותיים לתובעת.
עוד עולה מהתביעה כי העיריה התרשלה בכך שלא דאגה לתחזק המדרגות במתחם כראוי, נמנעה מלזהות את גורמי הסיכון ולא דאגה לגידור מתאים שימנע גישה למקום שהיה באותה תקופה בתקופת שיפוצים.
לדברי בא כוחה אם העירייה הייתה פועלת כבעלת מקרקעין זהירה ודואגת לסביבה בטוחה, מתקנת גרם המדרגות או לפחות דואגת להזהיר בפני סכנת ההחלקה, מסמנת האזור כמסוכן, או הייתה מונעת מעבר לאזור, ניתן היה למנוע את תוצאת התאונה.
כיום מנהלת החשבונות אינה מסוגלת לרוץ, לנתר על הרגל הפגועה או לרקוד, מתקשה בעליה ובירידה במדרגות והיא תובעת לקבל פיצוי עבור כאב וסבל, אובדן שכר וזכויות פנסיוניות, עזרת צד ג' והוצאות רפואיות. טרם הוגש כתב הגנה.
