אני יודע שלפני איזה שבועיים בכיתי פה לכם שאני חולה ואין מי שתטפל בי. אבל אני כבר על שתי הרגלים שלי ווואלה יכול לדבר מהגובה של הפה מהקרקע ולא כשאני שוכב כמו 1 מאוזן על המיטה. מהמקום שאני עומד, וכן אני עוד עומד, אפשר לספר לכם שאם אתה כבר "סובל", עדיף לסבול בשקט, או בעצם ליהנות.

איזה תובנות אחרות יש לך כשאתה לא עם 39 ומשהו חום, שבמקום מילים יוצאים לך כל מיני דברים שהשתיקה טובה להם, ולכן שתקתי, או כתבתי נכון יותר, כמה רע לי לבד. אז זהו, מי ששמח לאידי, מוזמן לקרוא את הטור הזה שנכתב עם הרבה מאוד כח, שיוצא דרך האצבעות ועובר דרך המח ולא הלב, הרגשן, שגרם לי לשלם לא מעט כמעט בו, יענו התקפי לב.

להיות לבד זה לא הכי נורא. כשאתם לבד פשוט תסתכלו על חצי המיטה המלאה. כיף לבד במיטה לפעמים, ואני לא מתכוון לבד במובן שאתם חושבים, יא לא נחמדים. אני מתכוון שאחרי שלא הייתם לבד במיטה, אם אתם לבד בחיים, ורגע אחרי שטרקתם את הדלת אחרי זו שהייתה שם, יש לכם את כל העולם שלכם לעצמכם. גם את המיטה. אפשר לעשות בה גלגולים, תוך כדי נחירות באלכסון מבלי לשמוע רעשי רקע. למה? כי אתם לבד. יש בזה הרבה.

להיות לבד זה בלי שמישהי תאכל לך את הראש ועוד תגיד לך שאתה חופר. או אם אתה לא חופר מבחינתה ובחרת בזכות השתיקה, היא  תגיד לך למה אתה לא מדבר? איך אפשר לדבר כשאת לא שותקת? אבל זה כבר סיפור אחר, בעצם סיפור שלכם. אני לבד, אצלי זה מצטמצם מקסימום להודעות לא סימפטיות בואכה מעליבות של הגרושה, שמסתיימות ברגע שאני מנתק את הנייד ומניח אותו ליד הזבל, שם היא יכולה לדבר כרצונה.

להיות לבד, זה בלי שמישהי (כל אחד שישתמש בלשון זכר או נקבה) תגיד לך למה הנחת את המגבת כאן ולמה אתה עושה צעדים כי רטוב ולמה אתה לכלת את המפה ולמה ולמה… התשובה שלי היא ככה וככה. ככה כשהכלים נערמים לי בכיור, ככה שהרצפה לא נוצצת כמו באגדות, או אפילו כמו בסיפורי רחוב (הייתה פה הברקה, בלי להבריק את הרצפה), ככה כשהמגבת "מתה" ליד דלת הכניסה לאמבטיה. אף אחד לא כועס למה היא לא הונחה לאחר כבוד בתוך הכביסה או למה ניקיתי את המרצפות או למה אני משתמש בה כסמרטוט. על התשובה הזאת שיענה סמרטוט אחר… אני לבד. אני לא חייב כלום. אני פשוט מתעלם מהמגבת והיא ממני ושנינו ממשיכים הלאה… אני לדלת והמגבת לשכב. יצאה לי אחלה דוגמא. ממש סיפור מבד.

נשים מחפשות זוגיות כל הזמן וכשהן מוצאות אותה הן מחפשות מה לא בסדר בזוגיות שלהן. הן נותנות דוגמאות מהבעל או החבר של החברה (או מפארוק הטורקי מהטלוויזיה, שאלוהים ייקח את הסדרה שלו כבר..) ולא יודעות ששם הכל אותו דבר (גם אצל פארוק) רק בקומה אחרת, ברחוב אחר, אבל עם אותה עלילה תאמינו לי. גם היא מעלילה על בעלה רק שאתן שומעות ממנה מה לעשות בזוגיות שלכן. ככה זה בחיים, מה אכפת להן להתגלח (או לעשות צבע, לנשים שבניכן) על חשבון החיים שלכן? או הזוגיות שלכן?

לי זה נמאס. אני נהנה מלבד. נכון, יש את יום שבת שבו אני קצת מתלבט, אבל לכל שבת יש מוצאי שבת. הלבד שלי הופך פתאום למשהו כל כך עוצמתי, שנותן לי כח לכל השבוע. הלבד שלי בנוי ממערכת יחסים עם עצמי. הרי בסופו של דבר אם אין אני לי מי לי. את זה לא אני אמרתי ואת זה אתם משננים הלוך ושוב בכל הזדמנות. אז זה תופס גם לחיי היומיום. מודה, הייתי רוצה לא להיות לבד לגמרי, אבל בימינו אלה עם מה שיש למציאות להציע לי, אני מוותר ומעדיף לחלום לבד. אומר "פס", מה שנקרא בשפת הקלפים. זאת אומרת מוותר. רק שאני לא משחק יותר במשחקי מזל, אני לבד, לא צריך מזל. מזל שאני לבד.

אישה טובה זה חיים טובים, אני יודע. אבל אם אין אחת כזו (או אחד כזה עבורכן, או עבורכם, כל אחד ומה שבא לו או לה), אז עדיף להיות בסוליקו. במקום אישה טובה, אני מחפש אישה יפה. כן, כן תגידו שאני שטחי. הנה אני אגיד שאני שטחי, הנה אמרתי. שמעתם? אבל אני מעדיף שאם אני לבד אז שיהיה לי יפה בעין, ולא כואב בראש….