צעיר שחזר לבית הוריו ממסיבת יום העצמאות, החל להתנהג באופן מוזר. הוא ביקש מאמו לסגור את החלונות מחשש לזיהום אוויר, ולא לענות לטלפונים בשל חשש מהאזנות. הוריו המודאגים של הצעיר, התקשרו למוקד הפסיכיאטרי של קופת החולים, שם נאמר להם להתייצב באופן מיידי לבדיקת רופא התחנה. בתביעה שהוגשה ע"י המשפחה, נטען כי רופא התחנה, אשר פגש בהורים ובבנם, הסתפק במתן מרשם לכדור הרגעה, ושחרר את הצעיר לביתו למהלך סוף השבוע.
אך למרבה הצער, הכדור לא השפיע על הצעיר כנדרש, ובמקום לנוח במיטתו, הוא החל להתאמן בג'אגלינג בסלון כשהוריו מביטים בו בחשש. בשלב מסוים החל הצעיר מנתר במקום בניתורים מוזרים, ואז רץ אל חלון הדירה שבקומה הרביעית וקפץ דרך הזגוגית אל הרחוב. כתוצאה מהנפילה נפצע הצעיר באורח קשה, סבל מפגיעה רב-מערכתית ונותר נכה ומוגבל לכל ימי חייו.
לא מכבר הוגשה כאמור תביעה לפיצויים נגד קופת החולים בהיקף של מיליוני שקלים, ובה נטען כי הרופא שבדק את הצעיר, פעל בניגוד לפרקטיקה הרפואית המקובלת, בכך שלא ערך לו בדיקת מסוכנות, ובכך שלא הורה על אשפוזו המיידי להשגחה ולהסתכלות פסיכיאטרית.
לדברי עורך הדין המייצג את המשפחה, "מעבר להתרשלותם הוסיפו אנשי המרפאה לרשומות הרפואיות תוספות והערות שכלל לא התרחשו במציאות, ושכל מטרתן לטשטש את אחריותם לתאונה הטראגית".
לדברי מומחה לפסיכיאטריה, שרשם חוות דעת לקראת ההליך המשפטי, צוות המוקד הפסיכיאטרי התרשל בכך שלא זיהה כי התובע לוקה בהתקף פסיכוטי קשה וראשון מסוגו, וכי היה עליו להורות על אשפוזו המיידי להסתכלות, ואף לשקול אשפוז בכפייה. לדברי המומחה, גם אם הרישום המאוחר שערך הצוות הרפואי מדוייק, והרופא אשר בדק את הצעיר אכן התייעץ עם רופאה בכירה ששימשה ככוננית באותה עת, היה עליה להגיע למרפאה ולבדוק את התובע. בעצם הימנעותה מלעשות כן מהווה רשלנות קשה.
הצעיר, כיום בן 28, שירת כחייל קרבי והחל לעבוד בתחום הפרסום. בערב בו איבד את שלוות נפשו, הוא נסע תחילה למסיבת יום עצמאות, ואחריה שהה אצל חברתו וחבריו. לאחר מכן חזר לביתו. על פי עדות הוריו, התנהגותו באותו יום הפכה למוזרה ומטרידה. התנהגויות מוזרות נוספות שלא תואמות את אופיו ואת הנסיבות, העלו את חששם של הוריו, והם החליטו ליצור קשר עם המוקד הפסיכיאטרי, שם נאמר להם להגיע למרפאה.
משהגיעו הצעיר והוריו למרפאה, ולאחר שיחה קצרה המליץ הרופא במקום על טיפול תרופתי ברספרידל. הרופא מסר להורים כי הכדור ירגיע את הצעיר, וביקש מהם לחזור ביום ראשון לביקורת. פרט לכך, נטען בתביעה, לא המליץ הרופא על דבר.
אך לדברי עו"ד המייצג את המשפחה, "באופן מפתיע, ברשומה הרפואית מופיע רישום נוסף, משעה 17:10 שבה התובע והוריו כבר היו בביתם, בו לפתע מופיעה המלצה שלא הופיעה ברישום המקורי בזמן אמת, והינה דרישה מההורים להשגיח על בנם 24 שעות".
לדברי העו"ד, מעבר לשאלה האם ניתן לדרוש מההורים השגחה של 24 שעות, "האין לא בשל כך קיים בית חולים? הרי שבפועל, המלצה זו לא נמסרה להורים, ואף לא הופיעה ברישום בזמן אמת".
עם חזרתם לביתם, נטל הצעיר את הכדור וניסה לנוח. לאחר מספר דקות קם ממיטתו ואמר שאינו עייף, פנה לאמו ואמר לה שברצונו לעשות ג'אגלינג בסלון.
האם, שנלחצה מהתנהגות בנה, העירה את אביו והם עמדו ליד בנם, כאשר הוא מבצע ג'אגלינג בסלון, שהיווה עבורו תחביב מוכר. לפתע, החל הבחור לקפץ מוזרות במקום, ולאחר שלושה ניתורים רץ אל חלון פינת האוכל, וקפץ דרך הזכוכית אל הרחוב. הצעיר צנח מגובה ארבע קומות, הוטח בעוצמה בקרקע ונפצע באורח קשה מאוד.
אל המקום הוזעק אמבולנס, והצעיר הובהל ליחידת טיפול נמרץ בבית החולים שיבא תל השומר, כשהוא מורדם ומונשם. בחדר הניתוח נמצא כי הוא סובל מקרע בכבד ודימום מהעורקים, ופגיעת ראש קשה שהצריכה ניתוח סבוך.
בהמשך עבר התובע מספר ניתוחים לתיקון שברים ביד, באגן ובלסת התחתונה. לאחר הניתוחים הועבר הצעיר למחלקה לשיקום נפגעי ראש בשיבא, שם אושפז כשנה, ומשם הועבר לאשפוז יום שיקומי. למרות הטיפולים, הצעיר נותר נכה, גופנית ומנטאלית, ונכותו נקבעה על שיעור של 100% לצמיתות ע"י המוסד לביטוח לאומי.
מומחה בפסיכיאטריה קבע: "הרופאים התרשלו"
לכתב התביעה צורפה חוות דעת רפואית, שנערכה על ידי מומחה בפסיכיאטריה ומנהל המחלקה הסגורה ב"שלוותא". בחוות דעתו קבע כי הנתבעת כשלה והתרשלה בטיפול בתובע.
המומחה קבע בחוות דעתו כי אין לו כל ספק שהתובע היה במצב פסיכוטי חריף, שהופיע לראשונה בחייו, בזמן הבדיקה במרפאה. "במקרה זה חלה חובה לבצע בדיקה מקיפה, גופנית והתנהגותית, עם דגש מיוחד לנושא המסוכנות".
לדבריו, הרופא שבדק את התובע כלל לא ביצע הערכת מסוכנות, ולמעשה לא נתן כל תדרוך להוריו בנוגע לאפשרות של מצבים מסוכנים. "על הרופא היה להציע לתובע ולהוריו להתאשפז באופן מיידי באשפוז פסיכיאטרי מלא, שבו ניתן היה לברר כראוי את מצבו הן בפן הגופני והן בפן ההתנהגותי", קבע המומחה. "זאת תוך תצפית מתמשכת של צוות מקצועי ומיומן. על פי דברי ההורים והתיעוד הרפואי, לא הוצע כלל אשפוז פסיכיאטרי והדבר אף לא נשקל".
עוד טען המומחה, כי גם לו היה התובע מתנגד לאשפוז, הייתה צריכה להתקיים התייעצות מקצועית בנוגע לביצוע אשפוז כפוי, במיוחד כשמדובר בהתקף פסיכוטי חריף ראשון שמקורו אינו ברור.
מעבר לכך, ציין המומחה, כי הרופא הבודק לא התייעץ בזמן אמת עם רופא בכיר. "ברישום בדיעבד נרשמה התייעצות לכאורה, שגם לו בוצעה הרי שהרופאה הכוננית לא עשתה מלאכתה נאמנה כשלא דאגה למתן הטיפול הנכון לתובע, בהפנייתו לאשפוז פסיכיאטרי מלא". מכל מקום, לטענת המומחה, על הרופאה הכוננית היה להגיע למרפאה ולבדוק את התובע בעצמה. "זו אחת הסיבות לקיומו של רופא כונן", הוא כתב.
עוד קובל המומחה על כך, שהרופא הבודק אף לא ראה לנכון להפנות את התובע לחדר מיון כללי, שם לכל הפחות היה מבוצע בירור למצבו הגופני, ויתכן כי פסיכיאטר חדר המיון הכללי היה מפנה את התובע לאשפוז פסיכיאטרי מלא. "לרופא שבדק את התובע לא הייתה ידיעה על מצבו הגופני של התובע, אולי הורעל? הוא לא עשה מאמץ סביר לברר זאת", טוען המומחה בפסיכיאטריה.
נכות נוירולוגית בשיעור של 100% לצמיתות
מומחה לנוירולוגיה בדק את התובע וקבע כי הוא נפגע מפגיעה רב מערכתית עם חבלת ראש קשה, ונותר ליקויים פיזיים קשים בשדה הראייה, בפעולת הגפיים, וכן הוא סובל מליקויים קוגניטיביים קשים. הרופא העריך את נכותו הנוירולוגית בשיעור של 100% לצמיתות.
גם מומחה ברפואה פיזיקלית ושיקום, בדק את התובע, והעריך אף הוא את נכותו הצמיתה על 100%, והוא יזדקק לטיפולים רפואיים רבים ולאורך שנים. כמו כן, קבע כי לאור מצבו, התובע יזדקק להשגחה צמודה של מטפל 24 שעות ביממה 7 ימים בשבוע ולהתאמת דיור למצבו. הרופא קבע בנוסף כי התובע איבד את כושר העבודה שלו ולצמיתות.
לא מכבר הוגשה כאמור תביעה לפיצויים נגד שירותי בריאות כללית, אליה משתייכת המרפאה הפסיכיאטרית שבה טופל התובע בטרם שוחרר לבית הוריו. גובה תביעת הפיצויים הועמד על לכל הפחות 2.5 מיליון שקלים.
