בואו נראה מי יגיד מילה רעה על ישראל

נהייתה אופנה פה לבוא בטענות על ישראל. נכון יש על מה. אבל סיבוב קטן בעולם מגלה, שלא רק שלא חסר כאן כלום, העם היושב בציון עולה בכמה וכמה דברים על מדינות העולם. מה אתם חשובים סתם ב-71 שנות קיום הצלחנו מה שאומות הגיעו בקושי או לא הגיעו כלל במאות שנים? תובנות של חוצן בארה"ב.
סידי

מישהו ישב לא רחוק ממני בסאבווי, בניו יורק. צעק והתלונן על כאבים כאילו אין מחר. כולם נבהלו וברחו לקרון הסמוך. מהר מאוד הקרון הצפוף עד לפני מספר שניות קודם לכן, התרוקן. מי שניגשו לעזור לו היו אני ועוד אדם אחד שניסנו לבדוק מה אפשר לסייע,. זהו רק שנינו, לא יותר. לעזור הרבה לא עזרנו והוא ירד בתחנה הבאה, אבל דבר אחד קפץ לי ישר לראש – בישראל זה לא היה קורה.

בישראל מיד כולם היו רצים, אבל לא לקרון האחר, אלא לעזור לו. כל אחד היה בצבא "חובש קרבי" וכל אחד עבר קורס עזרה ראשונה או מינימום רופא בפוטנציה. בקיצור הוא לא היה יורד בתחנה הבאה בוודאי לא בכוחות עצמו. זה בטוח. זה היופי בארץ שלנו.

אבל זה רק אחד הדברים. כל מי שנוסע לחו"ל מבין עד כמה יש הכל בישראל. עד כמה לא חסר לנו פה כלום. עד כמה האומה הזו ב-71 שנות קיומה התקדמה לא פחות מאשר ארה"ב הגדולה (אולי בממדים קטנים יותר) ב-243 שנותיה. אין לנו מה להתבייש. נהפכו, מי שיגיד מילה על ישראל יהיה לו עסק איתי. טוב אולי זה לא מפחיד, כי אני לא משהו בכח, אבל במילים אני שמשון הגיבור.

הרבה פעמים נסיעה לחו"ל מביאה געגועים לא רק למשפחה אלא לארץ שלנו. קחו לדוגמא את ארה"ב. אומה עצלנית (לא מצטער), עם השמנת יתר (לא מתנצל), שהולכת רק לפי החוקים ולא יודעת שיש אפור (לא מבקש סליחה), שלא דואגת לאזרחיה (לא מתחרט על העלבות) ורק התחלתי את הרשימה. בארה"ב אתה מסתובב ויכול לראות אנשים שעולים לגורדי שחקים בחליפות ולמטה בכל קרן זווית יושב הומלס שמתחנן לצ'איינז (יענו כסף קטן).

עזבו את זה. אם אנחנו כבר בקרון ההוא בניו יורק, הרי לפני שעלינו לרכבת, יענו סאבווי (תנו לעשות פוזות) היו שם מכונות לתשלום. לא הכרנו אותן ושמחנו כל כך לראות מישהו שלפי המדים שלו עובד ברכבת התחתית. אם אני לא טועה החברה שמה MTA או משהו כזה. הוא הסתכל עלינו בחצי בוז על חוזר ההבנה שלנו ואמר לנו בלי לחשוב פעמיים: "אני לא אחראי על הכרטיסים" והלך בלי למצמץ, או במילים אחרות, "לכו קיבינימט מצידי, גם אם אני עובד פה". איפה,? בישראל, הוא היה מסביר, מראה, עוזר ואפילו מחכה לראות אם עברנו. שם זה –  "תמות אתה לא מעניין", אתה עוד אחד שהוא כלום ושום דבר.

דווקא היו נחמד. נו טוב יהודים. הזוג זהיר.

רגע, רגע אל תלכו. יש עוד מלא. במקומות לא מעטים בארה"ב, נניח בלוס אנג'לס, הוליווד (עוד בלוף)  לדוגמא בלבד (שנסגרת בשעה שבישראל רק יוצאים לבלות), אם תבקש מהו שלא כתוב "בספר ההוראות שלהם לחיים", לא יעזור לך בית דין של מעלה או מטה, אתה לא תקבל שירות, או שיתנהגו כמו צנונית שהרגע יצאה קרירה מהאדמה. וזו יקירי הייתה עוד מחמאה. קבלו סיפור. החזרנו את מפתחות החדר במלון. שנייה אח"כ נזכרנו כי שכחנו שם משקפיים. מה זה שנייה, חצי רגע. הסתובבנו (הרגל עוד הייתה במקום הקודם) שוב וביקשנו מאותו אדם את המפתח. אותו מפתח שעוד עומד על הדלפק לידו. הוא ענה לנו, שבו רגע: "אני צריך תעודה מזהה"…מה? מה? מה תעודה. הרגע החזרנו לך את המפתח. כן הוא ביקש תעודה מזהה. רגע לפני שהראנו לא את טביעות האצבעות המזהות שלנו מקרוב לפנים, ביקשנו מנהל ואחרי מו"מ המנהל ניאות לתת את המפתח, שהרגע החזרנו ועוד עמד על הדלפק? הבנתם?  בישראל כבר היו נותנים ואפילו מחייכים. נו טוב לא בטוח מחייכים.

ואל תגידו לי בישראל יקר. באמת? סעו תראו (לא להשוות עכשיו לרומניה או תאילנד. תשוו למדינה מפותחת). כל דבר שם הם לוקחים זה כסף ובגדול. בכלל ההרגשה הייתה שאני נראה כמו דולר. לא רזה, אבל בעיקר ירוק…איפה אפשר לנצל ניצלו (נכון גם בארץ, אבל הממדים קטנים יותר, האמינו לי). הם סוגדים שם לדולר. בישראל אוהבים כסף, אבל לא ככה. שם זה קודם כסף אח"כ בנאדם. בישראל זה עדיין לא ככה (לפחות בחלק מהמקומות שאני מכיר), לא כולל בנקים.

במה הם טובים האמריקאים שמנסים לנהל את העולם? (אגב הכל אצלם הפוך. מידות הנעל, מידת המהירות, המשקל, התאריך, הכל הפוך, להיות עלאק מיוחדים והם הכי שבלוניים), הם טובים באוכל. הכל אצלם בגדול. אתה קונה שתייה זה בגודל פי שתיים, ועוד כל הזמן תמלא חופשי. הכל מלא בשומן, ארוחת הבוקר שלהם זה נקניקיות, בדרך כלל חזיר, גבינה, תפוחי אדמה, ביצים ולחמנייה והכל יחד. נשבע. כאילו מיליון ומאה קלוריות על הסובוח. איך הקיבה שלהם עומדת בזה…? כנראה כשהראש ריק, הבטן סופגת הכל.

רק שתדעו שכל מה שכתבתי כאן זה עוד רשימה חלקית……נשבע לכם בכל הקדושים. שלנו לא שלהם. הייתי עוד עדין. למרות שלא מגיע להם.

נכון, תגידו שהם האומה הכי גדולה. אז? זה לקח להם כמעט 250 שנה. תאמינו לי תנו לישראל לנהל א ארה"ב ונשדרג אותה בלי להוסיף 1.90 במקדונלדס. אפשר להגיד עלינו הכל, שאנחנו אסייתיים, חמי מזג, חצופים, לא עושים חשבון…אבל כשהחשבון כבר מגיע בישראל…התוצאה יוצאת שווה יותר.

נסתי לסיים בלי ללכלך. אז הנה. היה בכל זאת זוג נחמד. כשהיינו בבוורלי הילס (אזור מנותק תרתי משמע וריח הפלצנות הרג אותנו) שנראית משהו מיוחד רק בסרטים, הגענו לחנות שוקולד קטנה. הבעלים סטיב ומדלן זהיר היו כל כך נחמדים שכמעט שכחנו כל מה שאמרנו על ארה"ב עד עכשיו. אבל אז הסתבר….כי הם זוג יהודים פרסיים אוהבי ישראל ובעיקר אוהבי אדם…..נו מה חשבתם אחרת….?איך הם אמרו לא נגעתי…"עם ישראל חי"….מפה אין לי כבר מה להגיד.

 

אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו. אם זיהיתים בפרסומינו צילום שיש לכם זכויות בו, אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש באמצעות כתובת המייל: ashdodonline1@gmail.com

אולי יעניין אותך