690 שיגורים זוהו לשטח ישראל מעזה. לוחמי כיפת ברזל יירטו למעלה מ-240 שיגורים. המחיר היה כבד, .4 הרוגים מהירי הזה. ראשון נהרג משה אגדי מאשקלון, שנפגע מפגיעת רקטה בלילה שבין שבת לראשון. בצהריים נהרגו שני בני אדם: זאיד אלחמאמדה (41), תושב הכפר סוואיוין שבנגב, שנפגע מרקטה במפעל באזור התעשייה באשקלון, ומשה פדר (60), שמכוניתו נפגעה מירי נ"ט מעזה בעת שנסע ליד יד מרדכי. בשעות הערב נהרג פנחס מנחם פשווזמן (21) מפגיעת רקטה ברחוב באשדוד בעת שרץ לחפש מחסה.

אז מדוע הושגה הפסקת אש? מדוע במחיר היקר הזה, עדיין ישראל נאותה להפסקה. האם יש קשר ליום הזיכרון? יום העצמאות או אולי האירווזיון? מה גרם לחמאס שעד אתמול הודיע על כך שיילך בכל הכח, להתקפל. ואולי הוא לא רואה בזה התקפלות. הסיבות של כל צד:

ישראל

נתחיל עם ישראל. ישראל הייתה צריכה לקבל החלטה. כיצד להגיב. האם להגיב מינורית ולקוות שהירי יפחת? או להגיב בצורה קשה? בתחילה חשבו שהסבב הזה יהיה כמו הקודמים. טפטוף ורגיעה. אבל מהר מאוד גילו כי חמאס יורה מטחים בכדי לפגוע בכדי לקבל תמונת ניצחון על חשבונה של ישראל ואזרחיה. היה ברור שחמאס עושה את זה לא בגלל האירווזיון ולא בגלל יום הזיכרון או יום העצמאות, אלא בגלל כספים שלא הועברו אליה, על ידי ישראל ורובם על ידי הקאטרים.

כל עוד כיפת ברזל יירטה חלק גדול מהשיגורים, היה לישראל זמן להחליט ואולי להרוויח זמן. אבל ברגע שהמחיר היה קשה מאוד וגבה מחיר בנפש, הוחלט בישראל הפעם להגיב בחומרה. ישראל הפעם הכניסה נשק חדש ישן לתמונה-  החיסולים הממוקדים.

אסור להתלהב יותר מידי מהחיסול של חאמד אחמד עבד חודרי, תושב רצועת עזה, האחראי על העברות כספים במזומן ובהיקפים גדולים מאיראן לארגוני הטרור ברצועת עזה. המדובר בחלפן כספים. רואה חשבון אם תרצו. אבל המסר היה שראשי חמאס והג'האד (שחמאס אם רוצה מונע ממנו לירות ואם לא טוען שזה לא הוא אלא ארגון הג'יהאד. אז שלא יעבדו עליכם) הם הבאים בתור אם הירי לא ייפסק. לא פחות חשובה העובדה שישראל חזרה לנשק הזה, שהוא מסתבר מרתיע. כל עוד נפגעים אזרחים בעזה לחמאס אין בעיה. אבל על עצמם ומשפחתם הם חוששים.

בנוסף ישראל ירתה אל ביתם של מנהיגי הזרוע הצבאית בעיקר של חמאס ולא רק. הם יצאו מהמסתורים וראו את בתיהם הרוסים והבינו את המסר. גם ירי על רבי קומות הופעל בשלב מהיר, דבר שלוקח זמן. ראו 'צוק איתן'. פגיעה ברבי קומות, בהם יש משרדים של חמאס, אבל לא רק, אלא גם בתי מגורים של אוכלוסיה מעט מבוססת יותר ודעתנית יותר, מתסיסיה את השטח בעזה והחמאס לא רוצה את זה. למעשה ישראל העבירה מסר לחמאס: "אל תבנו על זה שאנחו לא רוצים להיכנס ליום הזיכרון, יום העצמאות או האירווזיון. הפעם הגזמתם ותשלמו ביוקר". זה חילחל ויחסית מהר.

אבל ויש אבל, מי שקבע את מועד ההתחלה, הסיום, והתדירות של הסבב, היה דווקא ארגון חמאס ובזה ישראל לא צלחה. למרות זאת אולי יש פה מסר לחמאס – "בפעם הבאה מיד נתחיל במכה קשה, קחו את זה בחשבון".

חמאס

חמאס מבחינתו מרגיש מנצח. אבל בעצם תמיד הוא מרגיש מנצח, גם כשהוא חוטף והוא חטף. ישראל היכתה קשה את החמאס והג'יהאד ואת רצועת עזה, אבל ממתי לראשי החמאס מעניין מתושבי עזה? בשורה התחתונה אין אדיאלוגה בחמאס, יש בעיקר דרישה לכסף והרבה, בדולרים  ובמזומן. כמו ארגון פשע. בואו נקרא לזה בשם – "פרוטקשן". תעבירו לא נירה. לא תעבירו נירה.

למה חמאס מרגיש כי ניצח, כי הוא  הצליח לרתק שליש מהמדינה לבתים. ירה לאשדוד אשקלון , רחובות ולא רק לעוטף והשיג מחיר דמים קשה. כל העולם דיבר על ביטול האירווזיון (חמאס אפילו הוציא סרטון, שנקרא כאן זה לא אירופה, במסר לעולם), ישראל גם דיברה על יום העצמאות והזיכרון והחשש מפגיעה בימים אלה. זה ניצחון עבור חמאס. יחיא סינוואר, מנהיג הזרוע הצבאי, שישב 20 שנה בכלא בישראל, מקשיב להלך הרוח בישראל והיה ער לדברים האלה. הוא מכיר את דעת הקהל בישראל.

חמאס יכול לחזור לעם בעזה ולספר שהוא הכניע את ישראל וקבע את הסדר, מתי יורים, מתי מפסיקים ואיזה סבב זה יהיה. חמאס השתמש גם בנשק חדש בעצת איראן, ירי של מטחי רקטות (כמו זה שנורה על אשדוד, שנתפסת בעיניי חמאס כעיר מרכזית במרכז, שירי עליה נחשב עליית מדרגה), ירי מאסיבי, בכדי שכיפת ברזל לא תוכל ליירט את כל הרקטות וחלק יפגעו וזה אכן קרה. צריכה להיות חשיבה לזה. התמונות מאשדוד, ואשקלון של הנפילות והפגיעה נפש לצערנוף היא תמונה שבעינהם היא מנצחת. כל צד רוצה תמיד תמונה מנצחת מסבב. לנו הייתה את החיסול ההמוקד.

יש מי שטוען כי העובדה שהיום מתחיל הרמאדן הייתה חשובה לחמאס. לא כך. למי ששכח בסיני "האחים המוסלמים", שהחמאס הוא חלק מהם, היו אחראים לפיגוע בתחנת משטרה מצרית ורצח שוטרים מצריים, בעת שבירת צום הרמאדן. אז זה לא מה שעמד לעינהם. אז מה כן?

כסף והרבה. חמאס יצא לסבב הזה בגלך כסף. הקאטרים, אולי בכדי להראות לחמאס מי בעל הבית האמיתי, לא העביר את כל הכספים שהיה צריך וגם ישראל עכבה, אבל מעט מאוד יחסית. מצרים ושליח האו"ם לאזור ניקולאי מלאדנוב, יטענו כי הביאו לרגיעה, אבל האמת היא שהקאטרים הסיכימו להעביר דרך ישראל מיד כסף ובמזומן ויש המדברים על בין 30 ל-40 מיליון דולר. צבע הכסף היה זה שהרגיע.

ומה הלאה?

שאלה טובה. אם ישראל לא רוצה סבב נוסף, שיגיע, היא צריכה או להגיע להסדר עם חמאס לרגיעה או לתקוף בצורה שוברת שוויון, עד כדי הכרעת חמאס וג'יהאד. להיות זאת שתקבע מתי הסבב מתחיל והמחיר צריך להיות יקר. בינתיים זה לא קורה. ישראל לא עושה זאת, את זה אנחנו רואים.

לכן יש כרגע לישראל אופציה אחת. לצערנו. להמשיך להעביר את הכסף הקאטרי, להמשיף דאוג לחלקה בהעברת כספים לחשמל ומים, להרחיב את היקף הדייג בעזה ולערוך הקלות נוספות. כל זאת לפחות עד שתתקבל החלטה למוטט את החמאס והיא לא התקבלה ונראה לא תתקבל. כרגע. התוכנית שם, הביצוע לא. צה"ל מוכן. הדרג המדיני צריך להחליט. הוא לא. לא פשוט לקבל החלטה כזו.

אבל ויש אבל. ישראל העבירה הפעם מסר בתגובה. אם יהיה עוד סבב, הפעם ישראל תגיב קשה יותר: פגיעה בראשי חמאס וג'יהאד. אלה ששולחים את משגרי הטילים, או מפקדי יחידות השיגור, תפגע מיד ברבי קומות ולא תמיד תירה לעבר משרדים ריקים או עמדה נטושה של חמאס ליד הגבול, והכל ביום הראשון ולא תחכה לראות מה יקרה אם הסבב נרגע. יתכן שאחרי הסבב הבא, בתגובה קשה כזו, נמנע את הבא בתור. יתכן.