לקראת פורים אני תמיד מתרגשת, כמעט תמיד אפשר למצוא אותי מאופרת. בשנים האחרונות, כאשר הילדים שלי כבר עזבו את הקן, אני שמחה שהעבודה שלי עדיין מאפשרת לי לפחות לצייר קצת על הפנים.
עם ילדים הסיפור מורכב קצת יותר, התחפושת משמשת בתפקיד מעצים, לעיתים כחלום ופנטזיה. יש ילדים שפורחים בחג פורים, נכנסים לתוך הדמות ומאושרים עד השמיים. יש ילדים שהחג מזמן להם התמודדות לא פשוטה. בגדים במרקמים לא ממש נעימים, קולות וצלילים, מסיכות מפחידות, חלקם נרתעים, חלקם נמנעים. יש לתת מקום לתחושה של הילד, לא להכריח להתחפש ולכבד את הצורך של חלק מהילדים להימנע מאיפור פנים, לחבוש מסיכה או תחפושת שלמה.
אז מהו תפקידה של המסכה, ואיך היא מצליחה, תוך כמה רגעים, להפוך אותנו לאנשים לגמרי אחרים? חוקרים טוענים כי המסכה מאפשרת לאדם לעבור מטמורפוזה. עם לבישת המסיכה הוא שומט את זהותו היומיומית, החברתית, המוכרת, המגבילה אותו כל כך בחוקיה ובהרגליה ומפליג אל מחוזות קיום שונים לחלוטין. עוד נאמר כי השימוש במסכה, נותן לגיטימציה, כאשר באמצעות המסכה, מצליח האדם לחוות באופן המהיר ביותר מציאות חלופית או את הפנים האחרות של זהותו.
מקורה של המילה העברית מסיכה היא במילה "מסך". המסכה העתיקה ביותר הידועה למדע נמצאה ממש פה קרוב, במערה בנחל חימר שבמדבר יהודה. המסכה, שעשויה אבן גיר, מוצגת במוזיאון ישראל והחוקרים מעריכים כי גילה הוא 8,000 שנה לערך.
בתרבויות שונות יש תפקיד חשוב למסכות, בקרנבלים רבים בחגים ובטקסים. יש למסכה ערך טקסי, מאגי וגם פסיכולוגי. בלטינית מסיכה היא PERSONA. מקור מלה זו הוא במלים PER-SONO, כלומר, "להישמע דרך", או "להוליך את הקול". המסכה היא הכלי, שדרכו נשמע קולו של השחקן. מכירים את המצבים האלו בהם אנו כל כך משתוקקים לתפוס מחסה, להעלם, להסתתר מאחורי מסיכה? מנסים לרגע להיות משהו אחר? או לחילופין, עוטים על פנינו את המסכה של "הכל בסדר שום דבר לא ישבור אותנו".
לא פעם אני שומעת בחדר הטיפול: "אני חושבת שזה החלום שלי, להיות מי שאני, לקבל את עצמי כמו שאני, בלי מסיכות, גם כשאני עם אחרים ועוד יותר כשאני עם עצמי".
החיבור לפורים הוא מקסים, בפורים מצווה להשתכר, ולשתות "עד דלא ידע" עד שלא יבחין בין מרדכי להמן. סיפור נפלא ששמעתי היום, ריגש אותי מאד, באחת מהישיבות נהוג לקנות יין בפיקוח, ולתת לבני הישיבה להשתכר, על הפיקוח ממונה רב הישיבה, אשר משקה אותם כיד המלך. הוא בעצמו אינו שותה, וכאשר הם משתכרים, ומתחילים לספר (נכנס יין יצא סוד), הוא זוכר ורושם. לימים, יושב ומדבר איתם. המנהג מחייב להוריד את המסכה, להוציא באמת את כולך.
הדרך אל עצמינו לא פשוטה, מחייבת התבוננות במראה, עם מסיכה, בלי מסיכה, באור חזק או חלש. בעיקר באהבה גדולה. פורים מזמן לנו אימון, אימון באהבה של מי שמביט בנו מהמראה.
חג פורים שמח!
