המיילדת ילדה ומיד הפכה לסבתא… נשמע לכם איזה משפט לא ברור ומבולבל. אבל אם הייתם בחדר הלידה באסותא אשדוד, בשישי בערב, הייתם מבינים שזה לא רק אפשרי, אלא מציאותי. נדיר, אבל מציאותי.

דבי גדל-בר (57) כבר מיילדת למעלה מ-30 שנה. אלפי לידות היא יילדה. "אולי יותר מזה, כבר לא זוכרת", היא אומרת בחצי חיוך. לאסותא היא הגיעה מההקמה. היא בעצם הייתה בין אלה שפתחו את חדר הלידה. אבל כלום לא הכין אותה למה שקרה לה ביום שישי האחרון, שבו היא יילדה את הנכד הראשון שלה, שהעניק לה את התואר המיידי עם צאתו לעולם, סבתא דבי.

הבן אורן והכלה נלה הגיעו בשישי בלילה ללידה הראשונה שלהם. הם הגיעו מרחובות לאשדוד בכדי ללדת באסותא את הלידה של בנם הבכור.

דבי מספרת: "לא הייתה החלטה קשה. היה ברור שהיא תלד באסותא אשדוד. היא הגיעה בליל שישי. הלידה התקדמה בצורה מופלאה ונלה לא השתמשה באפידורל כמו יולדות רבות אחרת, אלא השתמשה בשיטות טבעיות כמו מים, עיסוי ונשימות".

סבתא דבי ידעה שהיא תיילד, אבל עדיין בין התאוריה לבין הרגע האמיתי שזה קורה, איש לא הכין את שתיהן. דבי: "יילדתי אלפי לידות. אולי יותר מזה. אי אפשר כבר לספור. במה זה שונה? צריך לנוע בין התפקיד של אמא, חמה, לבין התפקיד של מיילדת ולשמור על קור רוח. אבל כאשר יודעים שאת עוזרת ליילד את הנכד שלך, זה כבר סיפור אחר".

איך היה?
"הייתה לידה קסומה".

תסבירי קסומה?
"רגועה וטבעית".

התכוונתי מבחינתך איך הייתה הרגשה?
"אני הייתי דיי בטייס אוטומטי וההתרגשות באה לאחר מכן. לאחר שהתינוק נולד הרגשתי, הנה הנכד שלי, אני סבתא".

איך זה להיות סבתא?
"אני לא יודעת עדיין. זה רק כמה ימים. אני יודעת רק שאני נמסה כל פעם שאני מחזיקה אותו. אני מחזיקה הרבה תינוקות, זו הרגשה אחרת. כל הזמן יש רצון לכרבל, לנשק, לחבק, להריח אותו".

צוות המיילדות, הרופאים והרפואות התרגשו אף הם עם דבי ונלה. דבי: "הם מאוד פרגנו ותמכו. כמו כן הצוות האחיות במחלקת אם יילוד לאחר הלידה, הרעיפו אהבה. השהייה במחלקה לאחר הלידה, הייתה תחושה של כמעט חצי בית"
ומה אומרת הכלה, סליחה, היולדת.

נלה, מזל טוב.
"תודה".

אמיתי, זה לא מלחיץ? שחמתך יילדה אותך?
"ממש לא. המלחיץ זה ללדת. זה היה ידוע מראש שדבי תיילד אותי. ההיפך, זה הכי פחות מלחיץ. זה היה מרגיע. לדעת שאני סומכת על מישהי בעיניים עצומות בוודאות. בטח ובטח על חמותי"

ומה תגיד לילד, 'סבתא יילדה אותך'?
"ברור, מה זאת אומרת. יש תמונות שמנציחות את זה".

אז גם בלידה הבאה דבי תהיה שם בעזרת השם…
"מבחינתי בוודאות. אחרי החוויה הזאת אני לא מוותרת לה על אף לידה. אין סיכוי שמישהי אחרת תהיה שם ברגע הזה".