פרייארים לא מתים, הם רק מתחלפים!

זה מדהים איך פעם אחר פעם מחאות חברתיות במדינה כל כך מודרנית ומתקדמת כמו ישראל, רושמות כישלון חרוץ. אפילו קולוסאלי. איפה הימים של "הפנתרים השחורים", אי שם בשנות ה-70
צוות האתר | יום שבת - 22/12/18 - 10:20
שי מלול שדרן רדיו אשדוד אונליין

זה מדהים איך פעם אחר פעם מחאות חברתיות במדינה כל כך מודרנית ומתקדמת כמו ישראל, רושמות כישלון חרוץ. אפילו קולוסאלי. איפה הימים של "הפנתרים השחורים", אי שם בשנות ה-70, שהצליחו להרעיד את המדינה ולהכתיב סדר יום חדש, חברתי ורגיש לטובת האוכלוסיות החלשות. "הפנתרים השחורים" הבעירו צמיגים, סגרו כבישים והתנהלו בצורה שלא הייתה מוכרת קודם לכן במדינה שלנו. התוצאות היו בהתאם.

בימים אלה אנו עדים למחאה חדשה, "מחאת האפודים הצהובים", שרשמה הצלחה גדולה מאוד בצרפת, אבל בארץ בינתיים מדשדשת עם אלף מפגינים שמצאו זמן בשישי האחרון להפגין בלב ת"א. קשה לי להאמין שהמחאה הזו תתרומם לשיאים שיגרמו לרעידת אדמה בישראל, כפי שהיה בצרפת. יש לי כמה וכמה עובדות שמאששות את התחושות שלי.

מאז "הפנתרים השחורים" ועד היום כל מאבק חברתי רשם כישלון גדול, ולמעט כותרות גדולות, עצרות מרשימות וכמה מנהיגים של מחאות כאלה ואחרות שדאגו לתחת שלהם (וסליחה על הבוטות!), ואף זכו לג'ובים ומקום בטוח בכנסת ישראל, הציבור נשאר באותו מצב ואפילו נאלץ להתמודד עם גזירות קשות וכואבות יותר.

יש תחושה שבארץ הקודש מחאה חברתית, באשר היא, נועדה לכישלון. הממסד יודע לתת את התשובות הנכונות ברגעי המשבר, משגר לחלל האוויר ספין אחר ספין, והציבור כאילו מקבל זריקת הרדמה עד הגזירה הבאה. בכלל, מבדיקה וקריאה של חומרים רבים בנוגע למחאות חברתיות במדינה שלנו לאורך עשרות השנים האחרונות, ניתן להבין בקלות שהממשלה יודעת למסמס מחאות שכאלה ממש באמנות. לא רק באשמת הממסד, כמובן, אלא בעיקר באשמת האזרחים, שאינם מצליחים להחזיק את מתח המחאה לאורך זמן. למה? כי זה אף פעם לא מספיק חשוב למספיק אנשים, ורובנו טרודים בתלאות היומיום ולא מוכנים להקדיש זמן משמעותי למחאות שכאלה.

הממשלה כאמור יודעת לטפל במחאות שכאלה במספר דרכים, וזה קרה עשרות פעמים מאז קום המדינה. מקבלי ההחלטות במדינה כבר מתורגלים לכך, כשהמחאה מתחילה להגיע לעוצמה גבוהה מדי, זה הזמן להחליט על מהלך מצומצם עד כדי גיחוך, ולהכריז עליו בקול תרועה רמה כהתקדמות משמעותית לטובת הציבור. לדוגמא לפני כשנתיים החליטה הממשלה להגדיל את קצבת הנכות ב-100 שקל, בשיאה של מחאת הנכים. כן, 100 שקלים שלמים…

אחרי שזריקת הפרוטות נחשפת במערומיה, זה הזמן לקרוא לדמויות ציבוריות בולטות של אותן מחאות למשרדי הממשלה, ולהבטיח להן פתרון בעיניים דומעות מהתרגשות. החודשים חולפים, כלום לא קורה, למעט כמה "סוכריות" שנותנים לציבור, והמחאה הולכת ונעלמת.

חוץ מזה, בממשלה יודעים להקים ועדות, לפרסם מסקנות ולאחר מכן להקים עוד ועדה כדי לבדוק מדעו המסקנות החדשות של הוועדה הראשונה לא יושמו… בשלב מסוים מעכבים את היישום בגלל בעיות אחרות שצצות, למשל מצב ביטחוני בעייתי בדרום או בצפון, ואז הולכים להקפאה ארוכה…

זה חוזר על עצמו כל פעם מחדש, והציבור ממשיך לחיות מעל רמת ההכנסות שלו, כאשר יותר ויותר משפחות מתפרקות כלכלית, ואלה שלא, לומדות לשרוד ולחיות על הקשקש.

אולי הפעם נופתע לטובה? אני ממש לא בטוח…

 

שבת שלום!