מהירות זה דבר מסוכן. לא משנה באיזה נושא בחיינו, היא מהווה מכשול חוץ מהגנה, שבה מהירות התגובה נחשבת כמצילת חיים. בכל מה שנחליט לעשות עלינו לשקול את צעדינו. כל זה אינו מתיישב לי מרגע שילד מיוחד נולד. באיזו מהירות עצומה עוברים כל הצוותים מסביב במין היסטריה סוחפת, אשר באופן תמידי ולא משנה באיזה הקשר, היא לא מועילה.
תארו לכן/ם מצב בו ילד מיוחד נולד בבית החולים, והצוות נינוח ומשרה אווירה של רוגע, הן בשפת הגוף והן בשיח עם ההורים. יחד עם הצוות הסיעודי, הסוציאלי והפסיכולוגי מסביב, כולם יחדיו ממשיכים להתנהל במקצועיות שמלווה בנחת וברוגע, תוך מסירת מידע עובדתי, המלווה במילות תמיכה לכל אורך השיח. תארו לכם/ן כשההורים יוצאים וכל המעטפת המשפחתית והחברתית, גם היא בשפת גופה, משדרת רוגע וביטחון תוך מסר חד וברור: "אנחנו נצעד בקצב עמכם ועם התינוק, ויחד נתפתח ונלמד איתו-אותו". תארו לכם/ן מערכת חינוך טיפולית וממוסדת, הנערכת לקראת אותם ילדים/ות באופן מכיל, מחבק, המוכן ללמוד ברוגע ובעומק של תבונה ושלווה, מהם הצרכים ומהו האופן בו "נסרוג" לכל ילד מיוחד את "חליפת החלל" הפרטית שלו. ומדוע חלל בהקשר זה? כי אנחנו נמצאים, עדיין, בעולם בו בנינו ובנותינו שוגרו מעולם "הרחם" אל עבר עולם אחר. ולמרות ההתקדמות הטכנולוגית ומהירות השיא בה נשלחים אל העולם החיצון, עדיין המיוחדים נתפשים כחוצנים בעולם שלנו.
ואני כאן מהארץ הקטנטנה והמפותחת שלנו, מבקשת ליצור הזדמנויות. בדיוק כפי שמורת הנהיגה מלמדת, מתי עלינו לבלום ובאיזו מהירות ראוי לנהוג, כך אני מבקשת ליצור בנתיבי עולם הערכים החברתיים שלנו: בואו נחליט שמרגע התהוות ילד מיוחד, גם כשהוא נטוע ברחם אמו, נבלום את תגובותינו, נרגיע, נתבונן סביב, נלמד את השטח החדש, ורק אז נצא למסלול. משם נחליט על מהירות התגובה, כשהתנאי הבסיסי "ללמוד את השטח" לפני או תוך כדי בנחת.
"השטח המיוחד" מזמן לנו מסלולים רבים, ועל מנת לצלוח אותו באופן מיטבי, נקפיד בראש ובראשונה על "מסלול מהירות תגובה". כל דבר שונה מאיתנו מהווה עבורנו רתיעה ובלימה, אך אם נבין שעל תגובתיות זו נוכל לעבוד ולהתאמן לצמצומה ע"י מילוי פערי המידע, או אז נוכל להוביל למצב, בו יקרה שאנו נוכל לחבק באמת ומהר יותר את סובבינו המיוחדים לנו.
אסיים מתוך נאומו של יצחק נבון, נשיאה ה-5 של מדינת ישראל לרגל יום העצמאות ה-35 של מדינת ישראל: "השוני בתוכנו אינו חדש וגם אינו צריך להבהילנו, כשהוא לעצמו. מאמר חז"ל אומר: "הרואה אוכלוסיית ישראל אומר ברוך חכם הרזים, שאין דעתם דומה זה לזה, ואין פרצופיהם דומים זה לזה". השאלה היא אם יש בנו היכולת לשאת דעות שונות, כשם שאנו נצרכים לשאת פרצופים שונים.
